אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף ה.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף ה.

דף ד:

והא ר' הוא דאמר אין ימים פחות משנים ע"כ פי' דדריש ימים כפשטיה לתחלת הגאולה ושנה לסוף, הגאולה וכיון שכן אמאי דריש ג"ש דימים לשנה דכתיב ביה נדרש לה מניה לשני ימים ותרץ כיון דבשני ימים ליכא כובד לא גמיר מניה:

ומאי נפקא מינה והא וכו' זו היא שיבה זו היא ביאה ע"כ פירוש דהא הכא אע"ג דלא דמו להדדי כיון דמשמעותן חד הוא דריש להו בג"ש ג"כ הכא לדרוש מימימה אע"ג דלא דמי להדדי כיון דמשמעותן חד הוא וק"ל: שם מאי טעמי גבי כהנים וכו' ה"נ איכא כובד ע"כ איכא לימדק כיון דהא דכהנים דמגלחים לשלשים יום הוא משום דיליף מנזיר מדכתיב קרא יהי"ה א"כ הוה ליה למילף מנזיר גופיה ונ"ל כיון דנזיר איירי הוא בשגמר נזירותו דלהכי מגלח לא הוה ילפינן מניה לנזיר עולם אבל כד מצינו באבשלו' דכתי' בים כי כבד וגו' ומצינו בכהנים דמגלחים לשלשים יום בג"ש מנזיר דודאי דטעמא הוא משום כובד שער והו"ל ניוול. א"כ גם כובד דאבשלום הוא לשלשים יום ואח"כ ראיתי שהתו' הקשו קושיא זו:

שם ר' יוסי אומר מגלח מע"ש לע"ש ע"כ קשה לי כיון דאמרינן דהוא מיקל דווקא ואינו מגלח לגמרי א"כ מאי מייתי ראייה מבני מלכים והא בני מלכים מגלחים לגמרי וגם על דברי ר' נהוראי דיליף מכהנים ס"ל לנזיר עולם ליגלח לגמרי כמו הכהנים ולא דווקא הקלת שער בתער וכי תימא דגם בכהנים כתיב כסום יכסמו את ראשיהם זה אינו דקרא איירי בכהן גדו' דכתיב אחריו ויין לא ישתו כל כהן משמע דמקודם איירי בכ"ג וכמו שנראה הכי בגדרים בפרק דאמרו לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות בהן תספורת של כהן גדול דכתיב כסוס יכסמו את ראשיהם אלמא דקרא איירי בכהן גדול ועוד דכסוס יכסמו דקרא הוא כמו שאמרו התם ראשו של זה בצד עיקרו של זה ואין זה הקלת שער דנזיר עולם שהרי התו' אמרו לעיל דמה שמיקל דווקא ולא מגלח לגמרי הוא משום באבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו ואם כסוס יכסמולא הוה ביה שיער להתלות:

וי"ל דאע"ג דהכהנים ובני מלכים מגלחים לגמרי הרי מ"מ הוא משום כובד דבהאי שיעורא איכא כובד ובאבשלום דכתיב ביה כובד הוא כי הך שיעורא דכובד דכהנים או דבני מלכים ואע"ג דהוא היה מקל דווקא הוא משום דהכי הלכתא דנזיר עולם דמיקל בעת הכובד דאחריני אבל אכתי קשה כדאמר הש"ס מאי היכא ביניה לשאר אחוהי לימא ליה דאיכא דהוא מיקל דווקא ואחוהי מגלחין לגמרי:

ואיפשר לומר דאע"ג דהוא מיקל דווקא מ"מ ליכא הכירא דנזיר הוא דאיפשר דהוא אינו רוצה לגלח לגמרי אלא מיקל דווקא דנוי הוא לו כשיהיה ראשו מכוסה בשער אבל כשאינו מיקל ודאי דכובד הוא לו ובהכי ניחא נמי דלא אמר איכא בינייהו דאיהו לא מגלח אלא בתער ואינהו גם במספרים משום דבהאי ליכא היכרא דנזיר דאיפשר דמה שהוא בתער והם במספרם משום דהוא ניחא ליה בתער ואינהו ניחא להו במספרים אבל במה שאינו מגלח ביום טוב שחל להית באמצע שבת אי נמי לגלוחיי מן צפרא דמעלי שבתא אחוהי מגלחין כי כן דרכם לגלח בצפרא ואיהו לא מגלח עד פניא איכא היכרא דנזיר הוא: שם אמר לך ההוא לדרשא וכו' פי"רשי ז"ל וכיון דהני אתא לדרשא ולא למניינא אחריני נמי לאו למניינא אתו ע"כ פירוש אלא דגם הם אתו לדרשא אלא דלא ידעינן להו יש לדקדק דמשמע דאי אידך למניינא הוי ניחא למילף מנייהו והוא בצרי להו מאי דדרשינן להו ולא הוו שלשים ומתני' קתני ל' יום וי"ל דאי הוו מנייהו למניינא הוה אמרינן גם הנך לדרשא אתו להו למניינא:

אבל התו' מפרשי כיון דאתיין לדרשא לא מצטרפין למניינא ומניין להו כ"ט:

וקשה ליעל דבריהם דא"כ מאי קאמר ובר פדא אמר לך ליכא חד מנייהו: דלא לדרשה אלא מדההוא למניינא כולהו נמי למניינא וכי רב מתנא אמר דליכא חר, מנייהו למניינא והלא הוא אמר דכולהו למניינא אלא דלא מצטרפין עמהם הנהו דלדרשא אתו ומניין להו כ"ט. דבשלמא לפרוש רשי' ניחא וכמו שפירשתי דבריו דרב מתנה סבר דכולהו לדרשה אתו אלא דלא ידעינן להו ורב פדא אמר דלכל הפחות איכא חד דלאו לדרשא. ומדהא למניינא כולהו למניינא אע"ג דאית בהו דרשא מדאפקיה קרא בהאי לישנא כולהו אבל לפי דבריהם כך היה לו לומר מדההוא למניינא כולהו נמי למניינא:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה