ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף ד:
גמ' דתניא ר' יהודא אומר וכו' ר"ש אומר וכו' שלא מצינו בשמשון שיצתה גזירות מפיו ע"כ פירוש דשמשון היה נזיר מבטן ואנן בעינן שידור בדבר הנדור וכן פי"רשי והתו' וא"כ ר' יהודא טעמיה הוא משום דלא בעינן דבר הנידר דהא כיון דפירש טעמיה ר"ש א"כ ודאי דר' יהודא דפליג עליה הוא על האי טעמא ולפי זה מה שאמר הש"ס אח"כ לימא בפלוגתא דהני תנאי קמפלגי וכו' הכוונה אם ר' יעקב ור' יוסי פליגי בהכי ג"כ. דלאו אם ר' יהודא ור"ש פליגי בפלוגתא דר' יעקוב ור' יוסי דר"ש כבר פירש טעמו ור' יהודא דפליג עליה הוא דלא ס"ל האי אבל דברי ר' יעקב ור' יוסי אינו מפורש בדבריהם טעמא. ולפי זה אתי שפיר מה דקאמר הש"ס לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר ושאני הכא דגבי בכור דהיינו דכע' דקאמר הוא על ר' יעקב ור' יוסי אבל ר' יהודא ודאי ס"ל דלא בעי דבר הנידר ולא מסתבר לומר דהכי קאמר לא דכ"ע וכו' כל הני תנאי ושאני בכור דכתיב לה' ומרבינן מניה בבור דהוי כעין דבר הנדור וכן ר' יהודא נמי מרבה מלה' דכתיב גבי נזיר גם נזיר שמשון דהוא דמי לשאר נזירים משום דמשמע דר' יהודא פליג על דברי ר"ש על הך טעמא דס"ל דלא בעינן דבר הנידר וכמו שכתבתי ועוד דלא הוה ליה לש"ס לשתוק מלומר זה לדברי ר' יהודא דהוא משום דכתיב לה':
ועוד דא"כ למאי נפקא מינה קא דחי ליה לא לכ"ע בעינן דבר הנידר דאם ר' יהודא טעמיה משום דלה' מרבה לנזיר שמשון. ע"כ ר' יעקב דריש לה' דבכור ג"כ דריש לה' דנזיר כמו ר' יהודא וזה מה שהיה רוצה לומר דגם ר' יעקב ס"ל בנזיר דשמשון דמתפיס ומאי נפקא מינה אם משום דס"ל דלא בעי דבר הנידר או משום דכתיא לה שאין זה דרך הש"ס לומר לימא וכו' אלא שהוא משום דנפקא מינה לדינא בודאי:
ועוד דהא קא מקשה הש"ס גבי נזיר נמי הכתיב לה' דמשמע דקא פריך גם לר' יעקב ומאי פריך והרי ר' יעקב גם הוא דריש לה' כמו ר' יהודא ואין לפרש דקאי אר' יוסי דווקא דמשמע על מה דקאמר דבעי בעי דבר הנידר דהוא גם על ר' יעקב. ועוד דהתו' ורשי' מפרשי דקאי גם אר' יעקב: ועוד. נ"ל לפרש דמה שאמר הש"ס לימא בפלוגתא דהני תנאי וכו' הכוונה דקא בעי הש"ס אם כפי פשט הנז"ל כיון דר"ש נקט טעמא משום דלא הוי דבר הנידר משמע דר' יהודא דפליג עליה הוא משום דס"ל דלא בעי דבר הנידר וא"כ הוי בפלוגתא דהני תנאי או איפשר לומר דמה דפליג ר' יהודא אר"ש לאו משום דס"ל דלא בעי דבר' הנידר אלא פליג עליה דקאמר דשמשון נזיר מבטן אמו דהמלאך הדירו אלא המלאך ציוה לאביו מנוח שידירו בנזיר דהאב מדיר בנו בנזיר. דזה ג"כ משמע בדבריו והש"ס השיב לו דהאי דפשיטא דר' יעקב ור' יוסי פלוגתייהו בהכי ולא נסתפק לך אלא בדברי ר' יהודא אני אומר דכ"ע גם ר' יעקב בעי דבר הנידר. וטעמיה דר' יעקב בבכור משום דכתיב לה' לרבות וגם ר' יהודא בעי נמי דבר הנידר וס"ל דהמלאך צוה למנוח שידרו כמו שעלה על דעתו בתחלה כשאמר לימא וכו' והש"ס לא עסיק אלא על מה דפשיטא ליה דר' יעקב דלא בעי דבר הנידר. ויצא דבנזיר שמשון לא נזיר הוא על זה אמר לו דגם ר' יעקב ס"ל דבנזיר שמשון לאו נזיר וכר"ש ס"ל ועל זה הקשה גבי נזיר נמי הכתיב לה' דקא פריך בין לר' יעקב בין לר' יוסי לפי סברת הדוחה דאמר דכ"ע בנזירות לא חיילא עליה נזירות שמשון:
והשתא אתי שפיר דמצינו לר' יהודא דבעי מתפיס בדבר הנידר דהכי אמר בפ"ק דנדרים אמר בירושלים לא אמר כלום עד שידיר בדבר הקרב בירושלים והוה מצי ליפרוך עליה כד אמר לימא וכו' דר' יהודא בר' יעקב ס"ל דלא בעי דבר הנידר אלא דניחא ליה לומר דגם ר' יעקב ס"ל ד בעי דבר הנידר:
וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' נזירות דין י"ד דפסק כר' יהודא דמי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר והוא פסק דבעי דבר הנידר ולכאורה תרתי דסתרן אבל לפי מה מה שפרשתי דר' יהודא בעי דבר הנידר אלא הא דשמשון המלאך צוה למנוח שידיר בנו בנזיר אתי שפיר דהוא נמי דבר הנידר כן נלע"ד ועיין מ"ש הכ"מ:
שם ור' יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר ע"כ פירוש כשאתה מרבה חטאת ואשם גם הבכור לירבי ליה דבכור נמי מתפיס בנדר הוא דתניא של בית רבינו אמרו וכו':
שם. גבי נזיר נמי הכתיב לה' איכא לימדק כיון דהקושיא היא לר' יעקב ור' יוסי כמ"ש רשי' ז"ל ולדברי התו' הקושיא לר' יעקב מאי קא פריך והרי ר' יעקב לא אמר דמרבי מלה' אלא בכור דמתפיסו בנדר נמי כמו דתניא של בית רבינו וכו' ור' יוסי גם בזה לא מרבה מלה'. וא"כ נזיר שמשון דליכא ביה שום התפסה בנדר לא לרבו ליה:
וי"ל דאה"נ אם יש במה לדרוש אותו לרבויי כגון דנדרים יש דנדרוש ביה לרבו' חטאת ואשם לר' יוסי ולהכי לא דריש ליה לבכור דלא דמי להו ולר' יעקב חשיב ליה דדמי ליהו. אבל גבי נזיר דליכא למדרש ליה על כרחין נדרוש ליה לרבויי נזיר שמשון דאל"כ למאי אתא:
שם אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה פירוש דשמעון הצדיק יודע דשערותיו אלו היה מקודם נזירותו ולא גדלם מחמת נזירות ולהכי אמר לו מה לך לקבל נזירות שעל ידה צריך אתה לשחת שער זה כשתשלים זמן נזירות בהכרח ואמר לו רועה הייתי וכו' העבודה שאגלחך לשמים. דהיינו שקבל נזירו' כדי שלבסוף יגלח שער זה לשם שמים דאע"ג שהיה בידו לגלחו להסיר ממנו הרהוריו הוא רצה שהגלח יהיה לשמים:
שם ושמשון לאו נזיר הוה פירוש דלר"ש קא פריך דאמר שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מעיו והכתיב כי נזיר שהים וגו' דקס"ד דהמלאך אמר לאביו שידירינו לכשיולד וא"כ אפי' שלא יצאת נזירות מפי שמשון הרי אביו הדירו וקי"ל דהאב מדיר את בנו בנזיר וא"כ שמשון נדור הוה ותרץ לו דמלאך הוא דקאמר ולא יצאתה נזירות לא מפיו ולא מפי אביו ואין להקשות ממה שאמר שמשון עצמו לדלילה כי נזיר שהים אני וג'. דבהאי לא קבלת נזירות הוא שהוא מספר לה ואמר לה שאני נזיר מן הבטן על ידי המלאך שצוה עלי כך אבל הוא לא יצאתה נזירות מפיו:
שם. דתניא ר' אומר וכו' ומגלח אחד לשנים עשר חודש וכו' כתב רשי' ז"ל ומגלח היה אבשלום לשנים עשר חודש דבכך הוה ליה כובד ובבציר מהכי לא הוי ליה כובד דכאיש גבורתו אבמ שער נזירי עולם מגלח אחד לל' יום דהוה ליה בהכי כובד ע"כ עוד כתב לקמן בד"ה איכא ביניהו וכו' ולר' מאי שנא אבשלום משאר נזיר עולם וכו' ולר' יוסי הואיל דאורחייהו דבני מלכים להסתפר מערב שבת לערב שבת הוה ליה כובד כשאר אחין אבל לשאר אינשי ליכא כובד עד ל' עכ"ל הנה לפי דבריו אלו דמחלוקת דר' ור' נהוראי ור' יוסי היא דווקא באבשלום היאך הוה מגלח אבל בשאר אינשי כ"ע מודים דמגלח א' לשלשים יום:
וזה תימא דמאי נפקא מינה דליפליג על אבשלום כיון דלא נפיק מינה לדינא. ועוד דשקלא וטרייא דעבוד הש"ס לדברי רבי דיליף מבתי ערי חומה לא נפק א מינה לדינא ואין ואין זה מדרך הש"ס:
ונ"ל לתת טעם על רשי' שפירש כך משום דמתני' קתני סתמא הכבוד שערו מקיל כתער ולא פירשה כמה הוא זמן ההכבדה של השער ואם מחלוקתם בברייתא גם על שאר אינשי דלילפי' מאבשלום הו"ל לפרושי כדברי חד מנייהו כיון דאיכא מחלוקת בדבר ומדלא פירשה משמע דדבר ידוע כובד שער של שאר אינשי והוא כמו כובד של כהנים דהוא שלשים יום והש"ס הביא הברייתא וקא שקיל וטרי בדברי רבי להורות לן דטעמא דר' נמי משום כובד דשער. ור' נהוראי ס"ל דגם באבשלום כובד דשער שלו דאמר קרא עליה כי כבד עליו ושלחו דומיא דכהנים דלא יליף ג"ש דרבי ור' יוסי ס"ל דכובד שע' של אבשלום הוא כמו בני מלכים דמגלחים מע"ש לע"ש דגבייהו איכא כובד שער לשבוע אחד דהשתא כולהו משום כובד שער וכמו דקתני במתני' הכביד שערו מקל בתער ובאילו קא יהיב טעמא למתני' דמסתם סתמא ולא קא יהבה זמן כובד שער הוא משום דהוא ידוע דלא נחלקו אלא באבשלום דרבי משום דגמר ג"ש ור' נהוראי ס"ל כמו כובד דשאר אינשי דמצי' כובד בכהני' ל' יום ור' יו' ס"ל דכובד שער של אבשלום אינו כמו שער אינשי אלא כמו כובד דבני מלכים דמנייהו ילפינן דשאני אבשלום משאר אינשי. דהא לרבי אי לאו דגמר ג"ש לא הוינא אמרינן י"ב חדש ור' יוסי אי לאו משום דהוא בן מלך אמרינן שבוע אחד דמשמע הא בשאר אינשי כובד שערם לאו הכי הוא אלא כמו שידוע בכהנים:
ועוד איכא טעמא לדברי רשי' דפירש כך משום דאם דבריהם גם לשאר אינשי היכי ילפינן מאבשלו' כיון דקרא יהיב טעמא משום כובד שער הלא אין כובד שער דשאר אינשי שוה לאבשלום דאבשלום אם היה מגלח לי"ב חדש הוא משום דהוא גבור וליכא קמיה כובד שער ואם היה מגלח בכל שבוע הוא משום דהוא בן מלכים וקמייהו איכא כובד שער בשבוע אחד. להכי פירוש דפלוגתייהו הוא דווקא באבשלום ודוק:
שם אלא גמרא גמירי לה ע"כ נלע"ד דהכי גמירי לה דהיה מטמא למתים דמקראי ליכא הוכחה ולא ידעתי למה התוספות פירשו דגמרי דקטלינתו ממש והדר שלחינהו ועוד דמשמעות גמרא גמירי לה הוא כל מה שאמר ומנלן דאיטמי למתים וכו':
תו' בד"ה גריי גרי לשון חיצים כלומר מרחוק זורק בהם והרגם ע"כ פירוש דבלחי החמור היה עושה בה מעשה חץ שהיה זורקה להם והורג בה וחוזר ונוטלה וזורק לאחרים והורג:
בד"ה ונזיר עולם היכא כתיב כלומר שמותר להקל. פירוש דאין הכוונה דבעי על נזיר עולם שיהיה נזיר לעולם דזה פשיטא כיון דהוא פירש דבריו אלא דבעי שמותר להקל ומייתו מאבשלום שהיה מקל למר כדיאת ליה וכו': בד"ה את נדרי אשר נדרתי וסתם נדר משמע ליה נזירות עי"כ ולא ידעתי דאמאי סתם נדר הוא נזירות דפשטא דקרא הו שנדר להביא קרבנות עולה ושלמים כשישוב אל אביו ממקום אשר ברח שם יביא קרבנות:
ולעד"ן דזה של אבשלום קבלה היא בידה שזה הנדר שנדר הוא נזירות וכן ראיתי להרמבם ז"ל שכתוב בפ"ג מהל' נזירות וז"ל ואבשלום נזיר עולם היה ודבר זה היא הלכה היא מפי הקבלה ע"כ דמשמע על כל מה שאמר מקודם ובכלל ואבשלום נזיר עולם היה ודוק: