ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף ג:
גמ' כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו ע"כ אין להקשות כיון דטעמא הא משום דנזיר עובר לפניו ג"כ אליבא דר"ל למה אמר דהוא משום דמתפיס איניש במדי דסמיך ליה והלא לאו משום זה אלא משום דנזיר טהור עובר לפניו דהא ר' יוחנן דס"ל דלא תפוס איניש במדי דסמיך מ"מ משום דנזיר עובר לפניו הוי נזיר:
דהא דנקט האי טעמא ר"ל הוא היכא דאמר בפירוש ציפורין הסמוכין לשיער עלי דלר"ל לא בעי נזיר עובר לפניו ישום דתפיס איניש וכו' אבל לר' יוחנן לא מהני אלא באם נזיר עובר וכמו שאמר אח"כ מאי בניהו וכו': תו' בד"ה ציפורי מצורע קאמר וכו' וגם דציפורי שייכו שפיר גבי מצורע ע"כ. כתבו זה משום דהקושיא גם לר"ל דס"ל דאיניש אציפורי הסמוכין לשיער קביל עליה דאי לר' יוחנן לא צריך האי טעמא אלא היה מספיק הטעם משום דלא ניחא ליה לאיניש לקבולי עליה מלתא דנזירות דטריחא ליה כמ"ש לעיל בד"ה מכדי חיישינן קאמר יכו' דר"ל בעי טעמי אחריני עם האי טעמא דנזירות חמיר עליה דבהאי טעמא לחודיה לא סגי דדעתיה דאיניש אציפורין דסמוכין לשיער קאמר:
אלא דקשה לי דא"נ לקמן שכתבו בד"ה כגון שהיה נזיר עובר לפניו וכו' כגון שהיה בלבו וכו' והוקשה להם על מה שלא תרץ על הקושיא ודילמא ציפורי מצורע כגון שהיה בלבו וכו' ותרצו דלא מהני מה שיאמר שהיה בלבי וכו' כיוון נזירות חמירא וכו' וגם ציפורים משמע על ציפורי מצורע וכו' דאם בעינן כל הני טעמי כמ"ש א"כ אכתי תקשה דלמה לא תרץ הש"ס כד פריך ליה ודילמא נזיר טמא ולפוטרו מן הקרבנות וכו' הוה מתרץ כגון שאמר שהיה בלבו וכו' דהשתא כיון דליבא טעמי אחריני עם האי טעמי דנזירות חמיר ליה וכו' ודאי משתמע דיבוריה אנזירות דלא דמי למצורע דלא משתמע דאיכא טעמי אחריני כמ"ש:
וי"ל דלא הוה מצי לשנויי כגון שאמר בלבו כיון שהנזיר שהיה עומד לפניו הוא טמא הרי הוכחה אחרינא נמי דעל הנזירות דידיה הוא קאמר שיביא עליו קרבנותיו עם האי טעמא דנזירות חמירא ליה וכו' ולהכי אצטריך לומר כגון דנזיר טהור עובר לפניו דאז אין סברא לומר שיקבל עליו נזירות ציפורים טמא שדבר זה אינו בעולם עדיין והדבר שקול לכך מיהניא מחשבת הלב כמו שכתבו שם האי טעמא על שהיה נזיר טהור לפניו דמשמע דלא מהני מחשבת הלב אלא כשהיה נזיר טהור עובר לפניו דווקא ולא כשהוא טמא ודוק:
בד"ה מאי בינייהו וכו' וא"ת ולישני דאיכי בינייהו וכו' כדפירש ר"ל ציפורין סמוכין לשיער קביל עליה ע"כ לעיל בד"ה ציפורין וכו' פשיטא דר"ל איירי אע"פי דאמר ציפורין סתמא אבל בהאי דיבורא דהוא דברי ההגה ס"ד לומר ד"ל איירי כדפירש כדאמר במלתיה ציפורין הסמוכין לשיע' קביל עליה ולהכי אמרו וא"ת ולישני וכו' ואסיקו דאיירי בסתמא כמו הדיבור דלעיל:
וקשה לי על קושייתם זאת דאם ר"ל איירי בדאמר ציפורין הסמוכין לשיער בפירוש א"כ לא בעי נזיר לפניו דאם לא כן למה נקט טעמא משוב דמתפיס איניש וכו' וכיון שכן מאי קא מקשו לישני דאיכא בינייהו היכא דאמר וכו' ולר' יוחנן דלא הזכיר במלתיה סמוכין לשיער כשיקבל עליו ציפורין סתומא בלא סמוכין לשיער הוי נזיר והאי הא דאמר ר' יוחנן הוי נזיר הוא איירי בשנזיר עובר לפניו כדאמר הש"ס ובכגון זה גם לר"ל אם נזיר עובר לפניו אף בסתמא דלא הזכיר בפירוש הוי נזיר דהא בשהזכיר בפירוש כבר הוכרחתי דלא דעי נזיר עובר לפניו מדנקט טעמא דמתפיס איניש וכו' וא"כ בדאמר סתמא בדנזיר עובר לפניו ודאי דמהני דהא לר' יוחנן דס"ל דלא מתפיס איניש אע"ג דפירש דבריו ציפורין הסמוכין לשיער אפ"ה בדאמי בסתמא אם נזיר עובר לפניו הוי נזיר כ"ש לר"ל דס"ל דמתפי' איניש וכו' ולא בעי נזיר עובר לפניו דודאי דמהני בסתמא היכא דנזיר עובר לפניו הן אמת דעלה על דעתם לומר דלר"ל היכא דאמר סתמא לא מהני בשהנזיר עובר לפניו משום דהם סוברים דלא אמר הש"ס בשהנזיר עובר לפניו אלא לר' יוחנן דעליה קא פריך וקא משני וכמו שאמר אח"כ וא"ת וכו' הוה ליה להש"ס להזכיר נזיר עובר לפניו במלתיה דר"ל כמו במלתיה דר' יוחנן דמשמע דמשום זה הוו סברי דלא אמרו בנזיר עובר לפניו אלא לר' יוחנן אבל איך שייך לומר כך דלא מהני בשהנזיר עובר לפניו לר"ל בדאמר סתמא וכמו שכתבתי:
וי"ל כיון דקס"ד דר"ל איירי בדאמר בפירוש הרי עלי צפורין הסמוכין לשיער ודאי דלא תקשה לר"ל ואימא צפורי מצורע משום דהוא אמר בפירוש ציפורין הסמוכין לשיער דהוא על נזירות קאי וכיון שכן מה שתרץ דאיירי בשנזיר עובר לפניו הוא דווקא לר' יוחנן דעליה קא פריך ועוד כיון דאיירי ר"ל בדפירוש לא צריך נזיר עובר לפניו וכמו שכתבתי לעיל ומשום ס"ד דל"רל היכא דאמר בסתמא לא מהני נזיר עובר לפניו דלא אמרו זה אלא לר' יוחנן וכי תימא דמאי שנא דכמו דמהני לר' יוחנן נזיר עובר לפניו גם לר"ל מהני בדאמר בסתמא וכ"ש הוא כמו שכתבתי יש לדחות זה משום כיון דר"ל נקט בדאמר בפירוש משמע דאם לא אמר בפירוש לא יהיה נזיר בשום אופן שבעולם אף אם נזיר עובר לפניו אבל אכתי קשה דאיך שייך לומר דר"ל איירי בדאמר הרי עלי צפורין הסמוכין לשיער דא"כ מאי קא בעי מאי בינייהו דהוא נראה להדיא מה שאיכא בינייהו דר"ל בעי שפירש ובסתמא לא מהני ולרי' מהני בסתמא דבשלמא אם נאמר דר"ל איירי גם בסתמא והקושיא גם לר"ל והתרוץ לתרוייהו דבעי נזיר עובר לפניו אתי שפיר מאי דקאמר מאי בינייהו דהכוונה כיון דלתרוייהו בעי נזיר עובר לפניו מה לי משום דציפורין הסמוכין לשיע' מה לי משום נזיר טמא וכמו דפירש רש"י ז"ל אבל לדבריהם מאי קא בעי ועוד מדקא משיב לו כגון דאמר ציפורין הסמוכין לשיער וכו' דמשמע כגון הוא ענין דלא איירי ביה ר"ל אלה כגון זה. ונראה לי דזה הוא מה שאמרו אח"כ והשתא ניחא דפריך מאי בינייהו וכו' דנתכוונו למ"ש דמעיקרא אמרו ולישני וכו' ולא נחתי לדייק ממה שאמר מאי בינייהו דודאי לפי מה שאמר הש"ס מאי בינייהו לא שייך לומר דר"ל איירי בדאמר בפירוש ציפורין הסמוכין לשיער וכמ"ש אלא דנחתי לסתור האי פירו' ממה דמתני' קתני סתמא ואח"כ אמרו דלפי האי פירו' דמפרשי אח"כ דהוא בסתמא איירי ניחא דמה דבעי מאי בינייהו דלפי מה דס"ד לא אתי הא דקבעי מאי בינייהו והוא משום מה שהקשתי כנ"ז ודוק:
רש"י בד"ה אמר קרא מיין וכו' דמשמע דאפי' לא נזיר אלא ביין לחוד הוי נזיר מכולם עכ"ל פירוש דמשמעות יזיר דקאמר קרא הוא על הנזירות דאם הכוונה הוא מאותו דנדר למאי אצטריך קרא כיון שהוא קבלו עליו בנדר אלא ודאי דאתא לומר דאפי' לא הזיר עצמו כי אם מאחד מהם הוי נזיר מכולם וזה מיתורא דקרא דכבר כתיב מכל ואשר יעשה מגפן היין למה ליה למכתב עוד מיין ושכר וכו' אלא למשמועינן האי: