יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי התיו · תרלה
תיקו היכא דקאמר בגמרא הכי על בעיא אין לפשטה ממקום אחר וכשלא נאמר בה תיקו אפי' היה חכם אחד אפי' בזמנינו והיה מביא ראיה לפשטה הרשות בידו ואזלינן בתריה כ"כ מהרש"ל ביש"ש על קמא פ"ב סי' ה' ולשיטתיה אזיל דבפ"ק דביצה ססי' מ"ג כתב וז"ל ואני אומר אי לא הוה נפשטה אזלינן לקולא אבל מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד וכתבו עליו תיקו אלמא שהניחו בספק איסור עד שיבא אליהו ע"כ ואני המך בעניותי אומר אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה שהרי כתבו התוס' בפ"ה דע"ז ס"ח א' ד"ה תיקו וז"ל ואע"ג דלקמן פשטיה ליה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביחו ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ"מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפ' המפלת גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול וכו' ע"כ וכ"כ הריטב"א שנדפסו חידושיו לע"ז בס' אוריין תליתאי דכי אבעיא בי מדרשא לא שמיעא להו הא מתניתא ובתר הכי שמיע להו ומפשטא ממילא ודכוותה בתלמודא ע"כ הא קמן מבואר דבין לדעת התוס' ובין לדעת הריטב"א מצינו דמפשט בעיא אחר שנסתם בגמ' בתיקו וכן מצאתי להריטב"א גופיה בפ' כל גגות צ' א' על בעית רב בבי בר אביי שתי אמות בגג וכו' שכתב וז"ל וא"ת אמאי לא פשטי בעיא מהא דתניא לקמן גג וחצר אכסדרה ומרפסת רשות אחת הן ואוקימנא לרבנן ואפילו תימא דרמי בר חמא לא שמיע להו היאך אפשר דלא שמיעא להו לבעלי הש"ס וסלקא בתיקו ויש לומר דלעולם לא שמיע להו כדאבעיא ליה לרמי בר חמא וטובא איכא בתלמודא דסלקא בתיקו בחד דוכתא ומפשטי בדוכתא אחרינא וכדכתיבנא בכמה דוכתי בס"ד ע"כ וכן כתב עוד בחידושיו על קידושין דף ל"ז א' גבי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וכו' ובמ"ק דף כ"א סע"ג יע"ש וכן ראיתי להרמב"ן במלחמותיו פ' מי שמתו שכתב וז"ל ואל תתמה שיש כיוצא בזה בתלמוד בעיות שלא נפשטו במקומם ובמקום אחר מתברר עיקרן שתים מהם בפ' השולח וכו' עד ובגמרא עצמה בפ"ק דערכין דמי ראשי לגבי מזבח מהו נדון בכבודו תיקו והתם איתמר בשמעתא דלעיל והא מבעויי מבעיא לן כי אבעיא לי' מקמי דשמעתא להא מתניתא השתא דשמעתא להא מתניתא לא אבעיא לי' וכיוצא באלו סתומות ומפורשות רבות במקומות אחרים כ"ש בכאן שאין פשטא של בעיא זו אלא מסוגית השמועות ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר ע"כ וחזר ושנאו בפ' האשה שלום דף ע' ב' יע"ש הא למדת שגם הרמב"ן ז"ל ס"ל דאף במילתא דחתמו בה בעלי הגמ' בתיקו מפשטא מדוכתא אחרינא כדעת התוס' והריטב"א וכ"כ הרשב"א עוד בפ' השולח וז"ל איכא בגמ' דקאי הכא בתיקו ומפשטא בדוכתא אחרינא וכו' ע"ש ותו דמרגלא בפומייהו דרבנן למימר דכל תיקו דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא כדברירנא בכללין דלעיל ואם כדבריו שאחר שנסתם התלמוד בתיקו דעתם לספקה עד שיבא אליהו בכולהו מילי דרבנן שנשארו בתיקו הוה לן למיזל בהו לחומרא אלא ודאי דאם איתא להך מילתא לא הוו שתקו קמאי מינה ותו לא מידי: