יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי התיו · תרלד
תיקו דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא. כן כתבו הרי"ף והרא"ש בפ' במה אשה וכן מצאתי להר"ן ז"ל בפ"ק דתענית דף רס"ט רע"א שכ' וז"ל וכיון דלא איפשיטא משמע לקולא נקטינן דבדרבנן היא ע"כ וכ"כ עוד בפ"ב דביצה דף רע"ו סע"א וכן בפ' אין צדין דף ר"ץ א' ובריש פרק משילין יע"ש וזו היא שיטת הרמב"ם ור"ח ז"ל כמו שכתבו הגהות מיימוניות בפ"ב מה' חמץ ומצה וכן תמצא למרן בכ"מ ספ"ט מה' ס"ת ובספ"א מה' ציצית ולה"ה בפכ"ח מה' שבת הלכה ג' ובפ"ה מה' י"ט הל' ח' ושם פ"ו הל' י' ובפ"ח הל' ג' ובכמה דוכתי אחריני נלאיתי לכתבם וכן נראה דעת הראב"ד בס' תמים דעים סי' רמ"ב דף ע"א א' דעל כמה בעיות שנשארו בתיקו בריש משילין כ' הוא ז"ל דספיקא דרבנן נינהו ולקולא וכ"כ הפר"ח א"ח סי' תרע"ב ס"ב בפשיטות גמור וז"ל דהא כל בעיי' דלא איפשיטו במידי דרבנן נקטו להו רבוותא בפשיטות להקל ע"כ וכ"כ בס' מים חיים שלו דף י"ט א' ע"ש וכ"נ מדברי הטור י"ד סי' רס"ז סנ"ב ועיין ש"ך וט"ז י"ד ס"ס רי"ח ובכנה"ג י"ד סי' של"ד הגהות הטור אות כ"ח ול' שוב בינותי בספרים וראיתי שכבר קדמני בהאי כללא מוהרש"א בס' יבין שמועה כלל רפ"ח ויליף לה מההיא דפ' המדיר ע"ג ב' דקאמר רבא תנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא ובדאו' הוי והנה מלבד שאין ראייתו מכרעת דהא התם לאו בתיקו עסקינן אלא דמסתפק התנא בדעת בני אדם וכמ"ש רש"י שם בהדיא עוד זאת איכא לאתמוהי עליה אמאי לא אדכר כלל דעת כל הני אשלי רברבי דאייתינא ואמת הדבר שאחרי מופלג יצא לאור עולם ס' משאת משה ובחלק א"ח דף ה' סע"ב ראיתי דשדא נרגא בכל הראיות שהביא היבין שמועה ע"ש. אכן מדי עברי בהגהות מיימוניות דפ"ב מה' חמץ ומצה ראיתי שכתבו שהגאון ר"א ממיץ ושאר גאונים סוברים דבשל סופרים נמי אמרינן תיקו דאיסורא לחומרא ע"כ ואני בעניותי טעמ' דידיה לא ידענא דהא קי"ל בכל דוכתא דספיקא דרבנן לקולא כדאיתא בפ' במה מדליקין ל"ד א' ובפ"ק דעירובין ה' ב' ומ"ה ב' ובפ"ק דביצה ג' ב' ומצאתי בחפיש"ה בס' מוצל מאש סי' י"ג שתירץ דשאני ספק של הבדיקה דכיון שהספק אינו לאסור דבר או להתיר אלא אם צריך לחפש אחריו לבדוק או לא מחמרינן ביה אפי' באיסור דרבנן דלמה לן למשכוני נפשין להקל בדבר משום שהוא איסור דרבנן יטרח ויבדוק ולא יעבור אדרבנן ע"כ והנה מדבריו אלה משמע דס"ל דדוקא גבי בדיקת חמץ הוא דס"ל להרא"ם והגאונים דאזלינן לחומרא בתיקו דידיה אף שהוא מדרבנן מן הטעם שכ' משא"כ בשאר תיקו דאיסורי דרבנן דכיון דל"ש בהו הך טעמ' אזלינן בהו לקולא אף לדידהו ואחרי המחילה הראויה לא מחוורא לפק"ד דהא מלישנא דהגהות מיימוניות שכתבו אמנם רא"ם ושאר גאונים נחלקו עליהם בזה ופסקו דכל תיקו דאיסורא לחומרא ואפילו בשל סופרים מוכח בבירור דסברי מרנן הכי בכל איסורים דרבנן ובלא זה נמי הרי מצאתי להרא"ם ז"ל בס' יראים שלו עמוד הביאה סי' רי"ז דף צ"ט א' גבי עריות שכ' וז"ל קבלה הוא בידינו כל תיקו דאיסורא אפי' בדרבנן לחומרא ושמעתי שכן פי' ר"ח ז"ל כל תיקו דחשיב כספיקא הלכך בדאור' ובדרבנן ספק של תיקו לחומרא עכ"ל וכן מצאתי אליו עוד בעמוד זמנים דף מ"ד א' גבי אמירה לעכו"ם שבות שכ' וכל תיקו דאיסורא לחומרא אפי' בדרבנן ע"ש ובדף פ"ב ב' הא קמן מבואר שדעת הרא"ם ורבותיו הוא כלל גמור לכל איסורין דרבנן וכדכתיבנא אלא שמה שנמצא כתוב בס' יראים ששמע שגם ר"ח אזיל לשיטתיה דכל תיקו דאיסורא אפי' בדרבנן לחומרא אין סופו להתקיים דהא הגהות מיימוניות כתבו בשם ר"ח הפן כמ"ש לעיל בראשית מאמר ואולי אפשר שט"ס נפל שם בס' יראים וצ"ל ר"מ במקום ר"ח דהכי נקט לה מרן בב"י א"ח סי' תל"ז ע"ש ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד שראיתי להכנה"ג שם שבקש למצוא טעם לסברת הרא"ם ודעמיה וכ' וז"ל יראה דס"ל כהרדב"ז ז"ל במודפסות סי' ר"ה והרשד"ם חא"ת סי' קמ"ה דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא בדבר שהספק בא מעצמו אבל בספק שנפל מחמת חסרון ידיעה לא אזלינן לקולא וכל מה שנשאר בתיקו הוא מחסרון ידיעה ע"כ ואף גם זאת אינו מתיישב על הלב יען ראיתי להפר"ח י"ד סי' ק"י בכללי הספק ספיקא כלל י"ז שכ' דספיקא דדינא ובעיא דלא איפשיטא בגמ' לא הוי ממש כספק הבא מחמת חסרון ידיעה וכן מצאתי עוד להגאון אליהו אלפאנדרי ז"ל בס' אליהו רבה וזוטא דף מ"ד ד' שהעלה אחר האריכות שכל חסרון ידיעה שהוא שוה לכל החכמים הוי ספק גמור לכל הדברים יעש"ב לכן היותר מכוון לפק"ד הוא שהרא"ם וסיעתיה סמכו עצמם אמאי דאיתא בס"פ שלשה שאכלו נ"א סע"א א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין א"ר אשי הואיל וראשונים אבעיא להו ולא אפשט להו אנן נעביד לחומרא וכמו שרמז הר"ב חוות יאיר בכלליו שבסימן צ"ד: