אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי התיו

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי התיו

כללי השין

תרכט

תא שמע. מצינו אחרי דפשיט מלתא ממשנה פ' כיצד הרגל כ"ג ב' דבעי פי פרה בחצר הניזק או בחצר המזיק ופשיט ליה ממתני' ובתר הכי קאמר ת"ש ממקומות אחרים והטעם דניחא ליה לגמ' למפשט מכל המקומות שאפשר כ"כ ה"ע בש"ב פ"ב וכ' לה ספר כריתות בלשון לימודים ש"ג סי' ק"ך וגם אני ראיתי להרמב"ן בס' המלחמות פ"ק דחולין גבי תלוש ולבסוף חברו שכ' כיוצא בזה לדעת הרי"ף וז"ל שם בעיא זו דרבא כבר נפשטה לקולא ממה ששנו בבריי' צור דומיא דקנה עולה מאליו וכו' והיינו מסקנא דבעיין ומה דאתמר בתר הכי ת"ש פשטה בתר פשטה לומר מרישא נמי שמעת לה וכו' ע"כ ומכאן תשובה מוצאת למה שהקשה הרא"ש בפ' המוכר את הספינה ס"ס ט"ו על גירסת הרי"ף דלא מצינו כזאת בגמ' דבתר דפשיט ליה הבעיא שיביא הגמ' ת"ש לפשוט הבעיא הו"ל למימר מיתיבי או לימא מסייע ליה עכ"ד והוא פלא דלא זכר שר דנמצא כן בגמ' ועוד עיין בריש פסחים ג' א' דבתר דמסיק דאור אורתא הוא קאמר ת"ש להוכיח עוד כן מדוכתי אחריני:

תרל

תברה מי ששנה זו לא שנה זו. לא משני הכי בכוליה תלמודא אלא היכא דמקשינן חדא משנה או חדא בריי' גופא מרישא לסיפא וכלומר דאף שהיא משנה חדא ונשנית סתמית תרי תנאי נינהו וחד תנא לה לרישא לחודה ואידך תנא לה לסיפא ומצאתי כלל מחודש בזה לא ראיתיו עד הנה לשום א' מבעלי הכללים שאף בשתי ברייתות מחולקות שהוזכר בהם שם התנא דתנא להו ומקשינן דידיה אדידיה משנינן סברה וכו' וכזה ראה וחדש פרק השוכר את האומנין פ"ב. דאיתא התם ת"ר המעביר חבית ממקום למקום לחבירו ושברה בין ש"ח בין ש"ש ישבע דר"מ ומקשה תלמודא למימרא דסבר ר"מ נתקל לאו פושע הוא והתניא נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב בהיזיקן וכו' וקי"ל דבנתקל פושע פליגי ומסקינן אמר ר"א תברה מי ששנה זו לא שנה זו ע"כ הרי לך בבירור דמשני תברה על שתי ברייתות מוחלקות שבשתיהן הוזכר ר"מ וזה חידוש בודאי שלא מצינו לו חבר בכל הש"ס ואחרי מופלג שכתבתי כן הגיע לידי ס' ידי אליהו ושם ראיתי שכ' בסוף תיקון ק"ס שנבהל מראות מאי דמשני תלמודא תברה בב' הברייתות הנ"ל ושהוא דבר חדש שלא מצינו דכוותה בכל הש"ס ע"ש ועוד זכיתי לשיטה מקובצת על ב"מ ומצאתי שכ' שם בשם ר"ח וז"ל תברא התנא ששנה המשנה אליבא דר"מ אינו הוא התנא ששנה הבריי' אלא תרי תנאי נינהו אליבא דר"מ פי' תברא בשבועה כדגרסינן במ"ק י"ז ב' בענין שמתא תברי בתי רמי כלומר אמר ר"א בשבועה תרי תנאי נינהו וכ"כ גם הערוך בערך תבר בשם ר"ח ע"ש:

תרלא

תברה מי ששנה זו לא שנה זו קאמר בדוכתי טובא בגמ' ולא מצינו תנאים שנחלקו בדבר במקום אחר ומיהו לפעמים קא בעי בגמ' עלה מאן תנא משום דשמיעא ליה דתנאי פליגי בההיא מילתא חידושי הרמב"ן על יבמות דף צ"ב א':

תרלב

תברה מי ששנה זו לא שנה זו. עדיפא משנויא דנעשה משום דנעשה מחסר ומוסיף קצת במשנה או בבריי' והוי קצת כמו חסורי מחסרי והו"ל שינויא דחיקא משא"כ בתברא ואע"פ שגם הוא דחוק מ"מ נעשה יותר דחוק ממנו רבינו בצלאל בשיטתו המקובצת על ב"ק פ"ה דף צ"ז ג' וכן יש ללמוד מדברי התוס' שם מ"ח ב' ד"ה אימא סיפא שכתבו וז"ל הכא לא משני נעשה וכו' משום דהכא אית ליה שינויא אחרינא דקאמר תברה מכאן משמע שפיר דתברה עדיף מנעשה כאמור:

תרלג

תוספתא כל מקום שנמצא נסחתה מיושבת ומדוקדקת אין לנו על המשנה פי' מכוון אל האמת יותר ממנה ומשם נקח ראיה אל הנרצה לנו בשלימות שו"ת הרמ"ע סי' כ"ח ועיין יומא ע' א' אמר רבא לא משכחת לה מתקנתא אלא וכו' או לר"ע כדתוספתא ע"ש

תרלד

תיקו דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא. כן כתבו הרי"ף והרא"ש בפ' במה אשה וכן מצאתי להר"ן ז"ל בפ"ק דתענית דף רס"ט רע"א שכ' וז"ל וכיון דלא איפשיטא משמע לקולא נקטינן דבדרבנן היא ע"כ וכ"כ עוד בפ"ב דביצה דף רע"ו סע"א וכן בפ' אין צדין דף ר"ץ א' ובריש פרק משילין יע"ש וזו היא שיטת הרמב"ם ור"ח ז"ל כמו שכתבו הגהות מיימוניות בפ"ב מה' חמץ ומצה וכן תמצא למרן בכ"מ ספ"ט מה' ס"ת ובספ"א מה' ציצית ולה"ה בפכ"ח מה' שבת הלכה ג' ובפ"ה מה' י"ט הל' ח' ושם פ"ו הל' י' ובפ"ח הל' ג' ובכמה דוכתי אחריני נלאיתי לכתבם וכן נראה דעת הראב"ד בס' תמים דעים סי' רמ"ב דף ע"א א' דעל כמה בעיות שנשארו בתיקו בריש משילין כ' הוא ז"ל דספיקא דרבנן נינהו ולקולא וכ"כ הפר"ח א"ח סי' תרע"ב ס"ב בפשיטות גמור וז"ל דהא כל בעיי' דלא איפשיטו במידי דרבנן נקטו להו רבוותא בפשיטות להקל ע"כ וכ"כ בס' מים חיים שלו דף י"ט א' ע"ש וכ"נ מדברי הטור י"ד סי' רס"ז סנ"ב ועיין ש"ך וט"ז י"ד ס"ס רי"ח ובכנה"ג י"ד סי' של"ד הגהות הטור אות כ"ח ול' שוב בינותי בספרים וראיתי שכבר קדמני בהאי כללא מוהרש"א בס' יבין שמועה כלל רפ"ח ויליף לה מההיא דפ' המדיר ע"ג ב' דקאמר רבא תנא ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא ובדאו' הוי והנה מלבד שאין ראייתו מכרעת דהא התם לאו בתיקו עסקינן אלא דמסתפק התנא בדעת בני אדם וכמ"ש רש"י שם בהדיא עוד זאת איכא לאתמוהי עליה אמאי לא אדכר כלל דעת כל הני אשלי רברבי דאייתינא ואמת הדבר שאחרי מופלג יצא לאור עולם ס' משאת משה ובחלק א"ח דף ה' סע"ב ראיתי דשדא נרגא בכל הראיות שהביא היבין שמועה ע"ש. אכן מדי עברי בהגהות מיימוניות דפ"ב מה' חמץ ומצה ראיתי שכתבו שהגאון ר"א ממיץ ושאר גאונים סוברים דבשל סופרים נמי אמרינן תיקו דאיסורא לחומרא ע"כ ואני בעניותי טעמ' דידיה לא ידענא דהא קי"ל בכל דוכתא דספיקא דרבנן לקולא כדאיתא בפ' במה מדליקין ל"ד א' ובפ"ק דעירובין ה' ב' ומ"ה ב' ובפ"ק דביצה ג' ב' ומצאתי בחפיש"ה בס' מוצל מאש סי' י"ג שתירץ דשאני ספק של הבדיקה דכיון שהספק אינו לאסור דבר או להתיר אלא אם צריך לחפש אחריו לבדוק או לא מחמרינן ביה אפי' באיסור דרבנן דלמה לן למשכוני נפשין להקל בדבר משום שהוא איסור דרבנן יטרח ויבדוק ולא יעבור אדרבנן ע"כ והנה מדבריו אלה משמע דס"ל דדוקא גבי בדיקת חמץ הוא דס"ל להרא"ם והגאונים דאזלינן לחומרא בתיקו דידיה אף שהוא מדרבנן מן הטעם שכ' משא"כ בשאר תיקו דאיסורי דרבנן דכיון דל"ש בהו הך טעמ' אזלינן בהו לקולא אף לדידהו ואחרי המחילה הראויה לא מחוורא לפק"ד דהא מלישנא דהגהות מיימוניות שכתבו אמנם רא"ם ושאר גאונים נחלקו עליהם בזה ופסקו דכל תיקו דאיסורא לחומרא ואפילו בשל סופרים מוכח בבירור דסברי מרנן הכי בכל איסורים דרבנן ובלא זה נמי הרי מצאתי להרא"ם ז"ל בס' יראים שלו עמוד הביאה סי' רי"ז דף צ"ט א' גבי עריות שכ' וז"ל קבלה הוא בידינו כל תיקו דאיסורא אפי' בדרבנן לחומרא ושמעתי שכן פי' ר"ח ז"ל כל תיקו דחשיב כספיקא הלכך בדאור' ובדרבנן ספק של תיקו לחומרא עכ"ל וכן מצאתי אליו עוד בעמוד זמנים דף מ"ד א' גבי אמירה לעכו"ם שבות שכ' וכל תיקו דאיסורא לחומרא אפי' בדרבנן ע"ש ובדף פ"ב ב' הא קמן מבואר שדעת הרא"ם ורבותיו הוא כלל גמור לכל איסורין דרבנן וכדכתיבנא אלא שמה שנמצא כתוב בס' יראים ששמע שגם ר"ח אזיל לשיטתיה דכל תיקו דאיסורא אפי' בדרבנן לחומרא אין סופו להתקיים דהא הגהות מיימוניות כתבו בשם ר"ח הפן כמ"ש לעיל בראשית מאמר ואולי אפשר שט"ס נפל שם בס' יראים וצ"ל ר"מ במקום ר"ח דהכי נקט לה מרן בב"י א"ח סי' תל"ז ע"ש ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד שראיתי להכנה"ג שם שבקש למצוא טעם לסברת הרא"ם ודעמיה וכ' וז"ל יראה דס"ל כהרדב"ז ז"ל במודפסות סי' ר"ה והרשד"ם חא"ת סי' קמ"ה דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא בדבר שהספק בא מעצמו אבל בספק שנפל מחמת חסרון ידיעה לא אזלינן לקולא וכל מה שנשאר בתיקו הוא מחסרון ידיעה ע"כ ואף גם זאת אינו מתיישב על הלב יען ראיתי להפר"ח י"ד סי' ק"י בכללי הספק ספיקא כלל י"ז שכ' דספיקא דדינא ובעיא דלא איפשיטא בגמ' לא הוי ממש כספק הבא מחמת חסרון ידיעה וכן מצאתי עוד להגאון אליהו אלפאנדרי ז"ל בס' אליהו רבה וזוטא דף מ"ד ד' שהעלה אחר האריכות שכל חסרון ידיעה שהוא שוה לכל החכמים הוי ספק גמור לכל הדברים יעש"ב לכן היותר מכוון לפק"ד הוא שהרא"ם וסיעתיה סמכו עצמם אמאי דאיתא בס"פ שלשה שאכלו נ"א סע"א א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין א"ר אשי הואיל וראשונים אבעיא להו ולא אפשט להו אנן נעביד לחומרא וכמו שרמז הר"ב חוות יאיר בכלליו שבסימן צ"ד:

תרלה

תיקו היכא דקאמר בגמרא הכי על בעיא אין לפשטה ממקום אחר וכשלא נאמר בה תיקו אפי' היה חכם אחד אפי' בזמנינו והיה מביא ראיה לפשטה הרשות בידו ואזלינן בתריה כ"כ מהרש"ל ביש"ש על קמא פ"ב סי' ה' ולשיטתיה אזיל דבפ"ק דביצה ססי' מ"ג כתב וז"ל ואני אומר אי לא הוה נפשטה אזלינן לקולא אבל מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד וכתבו עליו תיקו אלמא שהניחו בספק איסור עד שיבא אליהו ע"כ ואני המך בעניותי אומר אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה שהרי כתבו התוס' בפ"ה דע"ז ס"ח א' ד"ה תיקו וז"ל ואע"ג דלקמן פשטיה ליה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביחו ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ"מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפ' המפלת גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול וכו' ע"כ וכ"כ הריטב"א שנדפסו חידושיו לע"ז בס' אוריין תליתאי דכי אבעיא בי מדרשא לא שמיעא להו הא מתניתא ובתר הכי שמיע להו ומפשטא ממילא ודכוותה בתלמודא ע"כ הא קמן מבואר דבין לדעת התוס' ובין לדעת הריטב"א מצינו דמפשט בעיא אחר שנסתם בגמ' בתיקו וכן מצאתי להריטב"א גופיה בפ' כל גגות צ' א' על בעית רב בבי בר אביי שתי אמות בגג וכו' שכתב וז"ל וא"ת אמאי לא פשטי בעיא מהא דתניא לקמן גג וחצר אכסדרה ומרפסת רשות אחת הן ואוקימנא לרבנן ואפילו תימא דרמי בר חמא לא שמיע להו היאך אפשר דלא שמיעא להו לבעלי הש"ס וסלקא בתיקו ויש לומר דלעולם לא שמיע להו כדאבעיא ליה לרמי בר חמא וטובא איכא בתלמודא דסלקא בתיקו בחד דוכתא ומפשטי בדוכתא אחרינא וכדכתיבנא בכמה דוכתי בס"ד ע"כ וכן כתב עוד בחידושיו על קידושין דף ל"ז א' גבי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וכו' ובמ"ק דף כ"א סע"ג יע"ש וכן ראיתי להרמב"ן במלחמותיו פ' מי שמתו שכתב וז"ל ואל תתמה שיש כיוצא בזה בתלמוד בעיות שלא נפשטו במקומם ובמקום אחר מתברר עיקרן שתים מהם בפ' השולח וכו' עד ובגמרא עצמה בפ"ק דערכין דמי ראשי לגבי מזבח מהו נדון בכבודו תיקו והתם איתמר בשמעתא דלעיל והא מבעויי מבעיא לן כי אבעיא לי' מקמי דשמעתא להא מתניתא השתא דשמעתא להא מתניתא לא אבעיא לי' וכיוצא באלו סתומות ומפורשות רבות במקומות אחרים כ"ש בכאן שאין פשטא של בעיא זו אלא מסוגית השמועות ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר ע"כ וחזר ושנאו בפ' האשה שלום דף ע' ב' יע"ש הא למדת שגם הרמב"ן ז"ל ס"ל דאף במילתא דחתמו בה בעלי הגמ' בתיקו מפשטא מדוכתא אחרינא כדעת התוס' והריטב"א וכ"כ הרשב"א עוד בפ' השולח וז"ל איכא בגמ' דקאי הכא בתיקו ומפשטא בדוכתא אחרינא וכו' ע"ש ותו דמרגלא בפומייהו דרבנן למימר דכל תיקו דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא כדברירנא בכללין דלעיל ואם כדבריו שאחר שנסתם התלמוד בתיקו דעתם לספקה עד שיבא אליהו בכולהו מילי דרבנן שנשארו בתיקו הוה לן למיזל בהו לחומרא אלא ודאי דאם איתא להך מילתא לא הוו שתקו קמאי מינה ותו לא מידי:

תרלו

תנא אחרון בא לפרש דברי תנא ראשון. לא אמרינן אלא כשדברי תנא ראשון הם היולנים שסובלי' הכי והכי ובא האחרון לפרש דבריו אבל כשפירש ת"ק גופיה דבריו לא שייך למימר דלפרושי דברי ת"ק אתא שדה יהושע על ס' זרעים דף פ"ז ד':

תרלז

תנא אין דרכו לסתום ברישא ולפרש בסיפא אדרבה מפרש ברישא ובסיפא מקצר וסומך על המובן מכתב מאליהו שער ז' סי' כ"ד:

תרלח

תנא ושייר לא שייך בב' דברים דאתי חד מחבריה והוו כדבר אחד כ"כ הר"ב בית דוד על המשניות בפ"ק דב"ק ושכן השיג הרמ"ז להתי"ט בפ"ג דקידושין מי"ב וכפי הנראה גם הר"ב שושנים לדוד אזיל ומודי ליה בהא מדטרח לתרוצי דלא אתי חד מחבריה ע"ש ונ"ל שיש ללמוד כן ממ"ש התו' בפ"ט דזבחים פ"ד רע"א וז"ל אע"ג דתני אלו תנא ושייר הנך דחשיב בברייתא ושמא משום דמהני דהכא שמעי' דכ"ש הנהו ע"ש אלמא דלא מקרי שיור היכא דאתו מהנהו דשנויין במתני' ומינה דאי שייר ב' דברי' דאתי חד מן חבריה נמצא דלא שייר אלא חד דלא מיקרי שיור וע"ע בדבריהם דפ"ב דיבמות כ"א ב' ד"ה מאי שייר:

תרלט

תניא כוותיה דפלוני. מצינו בהרבה מקומות בגמ' דהוה מצי להביא ראיה לסייע אמורא ולמימר תניא כוותיה ולא אמר כן כאותה שבפ' מפנין גבי בשר תפוח דמתנייא ברייתא כוותיה דר' הונא ולא מסייע ליה מינה ועוד אחרת בפ' הזהב במעשר שני שאין בו שוה פרוטה ובפ' אין מעמידין גבי ביצה צלויה ובפ"ק דבתרא גבי אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו וכיוצא וכן כיוצא בהן בגמ' הרבה הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם דף ע"ה א':

תרם

תני מלתא בסיפא אגב דנקיט הכי ברישא. אולי לא אמרינן אלא היכא דאצטריך למתני הכי מחמת דינא אבל כדאצטריך למתני הכי משום דאורחא הכי לא אמרינן אגב כנה"ג י"ד סי' קמ"א הגה"ט אות ה':

תרמא

תני ר' חייא. עדיף מאמורא דאמר משמיה דר' חייא משום דתני ר' חייא משמע שזה הוא מה שהיה שגור בפי בני הישיבה בשם ר' חייא ולא כדאמר אמורא בשמו דהוי יחיד לגבי בני הישיבה כ"כ הכ"מ בפ"ד מה' מתנות עניים הל' י"ז:

תרמב

תרגמה פלוני אליבא דפלוני. משמע דאליבא דאותו פלוני הוא שתירץ כן אבל איהו לא ס"ל הכי כן למדתי מדברי מרן בכ"מ פ"ד מה' תרומות הלכה ט' בשם מהר"י קורקוס דמדקמשני רבא קושיא דמקשה ר"י על ר"ל אע"ג דלית הלכתא כוותיה ולא קאמר תרגמה אליבא דר"ל משמע דרבא כר"ל ס"ל בתרומה מיהא מדמתרץ לה אליביה ע"כ הא למדת דאי הוה קאמר תלמודא תרגמה אליבא דר"ל הוה משמע דליה לא ס"ל הכי ומצאתי אליו עוד בפ"ד מה' בכורים הלכה י"ד שכתב וז"ל ואע"ג דרב חסדא גופיה תרגמה למתני' אליבא דר' נחמן שנויא הוא ולא סמכינן עליה ע"כ וכ"כ שם הרדב"ז בס' יקר תפארת והן הן דברי הר"ן ס"פ ראשית הגז ושכ"כ הרז"ה בס' הצבא ולא ידעתי למה לא הזכירו ולדידי חזי לי דהר"ן ז"ל לשיטתיה אזיל שכתב בפרק שבועת הדיינין דף ש"ד ב' דאמוראי מתרצי אליבא דחד אמורא כי שמעו מאי דפרכי ליה אע"ג דלדידהו לא ס"ל כוותיה ע"ש וזו היא שיטת הרא"ש ג"כ כפי מה שראיתי אליו ז"ל בפ"ב דגיטין סי' ד' שכתב וז"ל ועולא פירשה אליביה אע"ג דלא ס"ל כוותיה וכן דרך האמוראים אף כשמקשה לבר פלוגתיה מתרגם לה אליביה ע"כ ועיין מ"ש עוד בזה בפ"ק דסוכה סי' כ"ח ובפ"ב דע"ז סי' י"ז וכן מצאתי להתוס' ז"ל פ' ואלו מגלחין י"ח ב' ד"ה מתקיף שכתבו וז"ל ואע"ג דאביי גופיה שני לעיל מתני' אליבא דר' יוחנן אינו סובר כן עכ"ד ואין צורך להאריך בזה דתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' הגוזל קמא ק"ו א' א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך א"ל לפרושא לדרב דרב הכי מתרץ לה למתני' ופירש"י משכוני נפשך לבא במקומו לתרץ קושיות ולהעמיד דבריו ע"כ והכי איכא למידק תו מדברי רש"י בפ"ק דסוכה י"ט א' וז"ל שם אליבא דאביי במקום אביי ובשבילו שתהא משנה זו מתורגמת לפי דבריו הרי שדרכם היה לתרוצי מתנייתא אליבא דבר פלוגתייהו אף דלא ס"ל וכן תמצא להרמב"ן במלחמותיו ר"פ לולב הגזול וכ"כ בפשיטות הט"ז בי"ד סי' של"א ס"ק ט"ו דהא אמרינן בפ' אלו מציאות כ"ב א' תרגמה רבא אליבא דאביי דשוייה שליח משמע אבל רבא גופיה לא ס"ל הכי ע"ש. האמנם איכא למידק על הרא"ש זיל דאשכחנא ליה בס"פ הניזקין סי' כ"א שכתב וז"ל ואע"ג דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני פי' ר"ח ז"ל משום דשמואל תרגמא דרב להכי נפק מהך כללא ע"כ דמדשתיק ליה משמע דאזיל ומודה לר"ח בהא וזה סותר למ"ש איהו גופיה בפ"ב דגיטין דאייתינא שדרך האמורא לתרגם אליבא דבר פלוגתיה אף דלא ס"ל הכי דהא איהו הוא דהרגיש והקשה מכח כללא דהלכה כשמואל בדיני וניחא ליה בפי' רבינו חננאל ותו קשיא לי על עיקר תירוצו של ר"ח מהא דאיתא בפ' המקבל ק"ז א' גבי אילן העומד על המצר דאיפליגו ביה רב ושמואל ואקשינן עליה דרב ממתניתין ותרגמה שמואל אליבא דרב בממלא כל החצר כלו ועכ"ז פסקו כל הני רבוותא כוותיה דשמואל ולא אפקוה מכללא משום דתרגמה אליבא דרב והנה לזה אפשר לתרץ דשניא היא דהוצרך שמואל לתרגם מתני' אליבא דרב משום דלדידיה דאמר חולקין קשיא ליה נמי מאי קמ"ל מתניתין היא דבהדיא קתני אילן העומד על המצר יחלוקו משא"כ בההיא דהניזקין דלא קשיא כלל לשמואל וטעמא יהיב למילתיה דאמרי אנן מקרבינן טפי ואפ"ה תרגמה למתני' אליבא דרב להכי כתב דנפק מכללא ואנהרינהו לעיינין בהך תירוצא ר' בצלאל בשיטתו המקובצת על כתובות דעל מאי דאיתא שם בגמ' דף ק"י א' תרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת וכו' כתב הוא ז"ל וז"ל הוצרך רב נחמן לתרוצה לדרב ששת בר פלוגתיה משום דלדידיה נמי קשיא מאי אתא לאשמועינן והא מתני' היא כנ"ל וכיוצא בזה כתב הרא"ה לקמן גבי אוקמתא דרמי ע"ש עכ"ד אלא דאני המך בעניותי לא ידענא למה מהדר אטעמי בהא דתרגם רב נחמן אליבא דר' ששת דהא פי ר' נחמן גופיה ענה בו בההיא דהגוזל קמא שהבאתי דאף דלא ס"ל כרב בעא לתרוצי אליביה להורות לנו דהכי מתרץ רב למתני' ודרך שאר אמוראי' נמי הכי הוי כדמוכח מאילין דוכתי דבגמרא הנאמרים באמת אחת למעלה וע"ע שבת פ"ב א' וקט"ו ב' וקכ"ג א' ועירובין פ"ח ב' ובפסחים י"ב ב' ומציעא ק"ט א' ובכורות נ"ה א' ואחרי מופלג נדפס ס' זקן שמואל וראיתי אליו ז"ל דף ק"י ב' שנתעורר בזה גם הוא בקושיין בתרייתא ותירץ וי"ל דשאני הכא דתירוץ דאמה המהלכת על פי בורו היא דחוקה כמו שהעידו התוס' ז"ל ע"ש ועכ"ז אמרו מסתמא משום דחש לסברתיה דרב דחק בזה וכו' (א"ה ע"כ נמצא וחבל על דאבדין) ולי הדיוט לא נהירא דאדרבה איפכא מסתברא דכל כמה שתירץ כי היכי דלא ליתותב טפי אית לן דוכתא למימר דחש לסברת בר פלוגתיה ועוד כי מי יוכל לדון בתירוצם איזה מקרי דחוק ואיזה מרווח ואיך שיהיה אני הנלע"ד כתבתי כדי לתרוצי קושיא בתריית' אך קמייתא ודאי קשיא ואשוב אתפלא עוד על מרן בכ"מ שמצאתי אליו בפ"ה מה' סנהדרין הלכה ג' שכתב לחד טעמא שהרמב"ם ז"ל פסק כעולא דהא רבא דהוא בר פלוגתיה יישב ברייתא אליביה וזה סותר למאי דכתיבנא בשמיה בראשית מאמר דהיכא דקאמר תרגמה ר"פ אליבא דר"פ לא ס"ל הכי דשנוייא היא ולא סמכינן עליה וכל זה צ"ע אם לא שנאמר דהתם שאני דלא קאמר תרגמה רבא אליבא דעולא אלא בסתם תירץ רבא מאי דאקשי תלמודא לעולא ודע שאחר שנים בא לידי ס' אליה רבה על א"ח ושם ראיתי שכתב סי' ע"ד ס"ק ה' דלשון תרגמה משמע שהיא הלכה ואני בעניי לא ידענא מנא ליה הא:

תרמג

תרי ותרי חד מנייהו ר' יוסי כיון דלגבי כל חד מהנהו תרי הל' כר' יוסי הלכתא כר' יוסי ואחר דעמו כ"כ הרי"ף בהלכות קטנות שלו הלכות טומאה גבי אחותו ארוסה וכ"כ הרא"ש ג"כ בה' טומאה מה' קטנות שלו וכן מצאתי עוד להרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם דף מ"ג ג' ע"ש וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה' אבל הלכה י' מזה הטעם כדברי מרן שם ועוד עיין כ"מ פ"ב מה' נזירות הלכה י"ג שהביא תשובת מוהריב"ל שלמד מדברי הרי"ף אלו לענין אחר כיוצא בו ולדידי המך אפשר דמטעם זה פסק בפ"ד מה' כלים הלכה ב' כר' יוסי ור"ש לגבי ר"מ ור"י ע"ש ומדברי הרב חזון נחום על ס' טהרות פי"א דפרה משנה ח' דמהדר בתר צדי צדדים בכלל זה מוכח דאישתמיטו מיניה דברי הרי"ף ודעמיה:

תרמד

תרי תנאי ואליבא דר"פ. אין קפידא כלל לתרץ כן מסברא דנפשין דהא אשכחן להתו' ז"ל בפ"ק דברכות ט' א' ד"ה לעולם שתירצו כן מדעת עצמם לחד תירוצא והובא ברא"ש שם וכן ראיתי אליהם בפ' כל התדיר צ"א ב' סד"ה הא ר"י ובפ' המפלת ל' א' ד"ה ש"מ יע"ש ואע"ג דבנזיר פ' כ"ג מ"ט ב' סד"ה ומשני איתא שם דאין סברא לומר דתרי תנאי נינהו אליבא דר"ע מדלא משני כן הש"ס בהדיא וקבעו בעל שארית יוסף להלכה בנתיב המתרץ כלל ה' לא סיימוה קמיה דמר דאין זו אלא מדברי מהר"ף כמו שתראה בסוף הדבור שם שכתוב לאמר כל זה מלשון מוהר"ף אך שיטת סתם התו' היא כדכתיבנא והיא היא שיטת הר"ש על המשניות שהרי מצאתי אליו ז"ל ספ"ב דדמאי שתירץ כן גם הוא מסברא דנפשיה וכן תמצא לו עוד בפי"א דכלים משנה ו' ושם רפי"ד ופט"ז סמ"ד ובפרק ט' דטהרות מ"ד ובסוף פט"ז דאהלות ומיהו מצאתי להרדב"ז ז"ל בספר יקר תפארת פ"א מה' שמיטה ויובל שכתב וליכא לתרוצי דתרי תנאי ואליבא דר"א דא"כ לא הוה שתיק מיניה תלמודא ע"כ:

תרמה

תרתי אגב חדא אי אמרינן. כתב הר"ב הליכות אלי ש"ג פ"ב וז"ל דרך המשנה או ברייתא דתני כמה מילי בהדי הדדי באגב כלומר אגב דתנא הני תנא נמי הני ואע"ג דלא צריך בפ"א דשבועות דתני שבועות ידיעות מראות נגעים יציאות השבת ומפרש בגמרא דאגב דתני שבועות וידיעות דכתיבי גבי הדדי תנא נמי כולהו ודכותייהו אין מספר וה"מ חדא וטפי מחדא אטו תרתי כלומר אטו תרתי דשייכי אהדדי אבל תרתי אטו חדא לא מני אגב והכי מוכח בריש מס' קידושין דוק ותשכח עכ"ל:

וזה אשר כתב אלי החכם השלם כמוהר"ר יצחק נוניס ואיס נר"ו על ענין זה:

שלום רב לאוהבי תורתו ה"ה החכם השלם כמוהר"ר מלאכי הכהן נ"י בעד אורו

לישר"י לן מר שרי קטרין במה שיש לדקדק בענין כלל אחד אי דרך התנא למתני תרתי אטו חדא ואעתיק למעכ"ת הלשון שכתבתי בחידושי לשבועות דף ל"ג א' רש"י ד"ה רישא קמל"ן וכו' ודכותה משנינן וכו' יש לדקדק דבשלמא התם בסנהדרין ניחא דתני חדא דהיינו חצי נזק אטו תרתי דאצטריכו דהיינו תשלומי כפל ד' וה' אבל הכא דתני כולהו תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' ואונס ומפתה אטו חדא דחצי נזק צרורות דאשמועינן בה רבותא דחצי נזק צרורות ממונא הוא כל כה"ג אין דרך התנא למיתני תרתי אטו חדא וא"כ אכתי תיקשי מאי קאמר תלמוד רישא חדא קמל"ן וכו' דמשום חדא לא הול"ל לכולהו שארא באגב וכמ"ש התו' בהדיא פ"ק דעירובין ט"ו א' ד"ה א"ה וכו' דאין דרך למנקט תרתי אטו חדא וכ"כ בס' הליכות עולם ש"ג ספ"ב וכ"כ ג"כ בס' כללי שמואל במלת אגב וראיתי להרב אלגאזי בס' יבין שמועה שם שדחה כלל זה מכח בקיאות דפ' מציאת האשה יע"ש וגם פשטא דסוגיין משמע ודאי דתני תרתי אטו חדא אלא שדברי התו' דעירובין צ"ע אם לא שנדחק ונאמר דכונת התו' שם לומר דלא בעי לתרוצי התם כדתריץ לעיל מיניה דקמל"ן דלא ניגזור דילמא אתי לאשתמושי באילן משום דהכא לא סליק האי תירוצא כהוגן כיון דהוי צריכי למימר דנקט תרתי גדר וחיצת קנים משום אילן ומש"ה ניחא ליה לתרוצי בפשיטות טפי חיצת קנים קנה קנה פחות משלשה וכו' אשמועינן דהשתא הוה ליה חדא דהיינו גדר אטו תרתי אילן וחיצת קנים אבל אין כונתם לומר דבעלמא לפעמים אין דרך למתני טרפי אטו חדא והכי דייק לשונם שלא כתבו דאין דרך אלא דלא הוה נקיט וכו' ור"ל דהגם שניתן ליאמר מ"מ דוחק לומר כן במקום שיש תירוץ מרווח טפי כי הכא אבל דברי הליכות עולם וס' כללי שמואל ודאי צ"ע דמפ' מציאת האשה ומסוגיין משמע דלא כותייהו עכ"ל. ולהיות שחפשתי ולא מצאתי בירור כלל זה על כן אמרתי לבא אל המלך יעיר לי אזן בלימודי' להשמיעני דבר דבור על אופניו ועל דברי מי נסמוך ומאתו הסליחה כי רבה היא ושכמ"ה. הצעיר יצחק נוניס ואיס ס"ט

וזאת היא התשובה זאת אשיב אל לבי. חכם עדיף מנביא. כמוהר"ר יצחק נוניס ואיס נר"ו יציץ ופרח. יאיר וזרח:

לישר"י לן מר דאגב שיטפיה לא דק במ"ש דבסנהדרין תני חדא דהיינו חצי נזק אטו תרתי דאצטריכי דהיינו תשלומי כפל ותשלומי ד' וחמשה דהא כיון דתרווייהו ממון שאינו משתלם בראש נינהו אית לן למחשבינהו כחדא וכמ"ש הר"ב יבין שמועה דבשתה ופגמה הוו חדא דתרווייהו חבלה נינהו ונמצא א"כ דתני חדא אטו חדא אלא דלגבי נזק הוו איידי דאיידי וכבר חידשו לנו כלל זה הר"ב כנה"ג בכללי הגמ' כלל קי"ג ומוהר"ש אלגאזי בהליכות אלי כלל כ"ז יע"ש וחזינא ליה למר דאזדא לטעמיה בהא וכתב פעם ושתים ושלש דמסוגיא דשבועות איכא לאוכוחי דתני תרתי אטו חדא ולדידי המך לא מוכח מידי והוא פלא שלא שת לבו גם לזאת שכתב רש"י שם וז"ל רישא קמל"ן דחצי נזק צרורות ממונא הוא ואיידי דתני הא תני בהדיא תשלומין ד' וה' ואונס ומפתה דממון שאין משתלם בראש הוא דומיא דחצי נזק שאין משתלם בראש וכו' ע"כ נמצאת אתה למד דכל מילי דלא משתלמי בראש כחד חשיבי ושפיר תני להו אגב חצי נזק שאין משתלם בראש אמור מעתה דאף גם זאת מקרי חדא אטו חדא באופן דאין מכאן תיובתא על ה"ע ולא סייעתא למוהר"ש אלגאזי ובעיקר כללא נלע"ד דדברי ה"ע לאו דסמכא אינון וכמו שהוכיח בטוב טעם הר"ב יבין שמועה מר"פ מציאת האשה והסכים על ידו מוהר"י חאגיז בספר תחלת חכמה ש"ב כלל כ"ז וכתב וכן אני מוצא המשניות מלאות מזה ובפ' בא סימן תני כמה חלוקות אגב חדא ובפ' ר"ע ע"כ ועוד עיין פ"ק דמגילה ופ' ג' וד' דמנחות ופ"ק דחולין ופ"ב וג' דערכין ואתה תחזה דתני כמה משניות אטו חדא וכן נראה דעת התוס' בההיא דמציאת האשה וכמ"ש מוהר"ש אלגאזי שם וכ"כ עוד בפ' גיד הנשה כולהו נמי פשיטא אלא דצריך שיהא אחד לצורך ואגביה תני כולהו אלמא משמע דאי איכא חדא מחודשת סגי למתני אגבה בבי אחריני. גם הלום ראיתי מה שנתקשה כת"ר בדברי התוספות דעירובין ט"ו א' שכתבו ולא סגי בשנויא דלעיל דלא הוה נקיט תרתי אטו חדא דמשמע שדברי ה"ע יש להם על מה שיסמוכו ואני אמרתי אגלה אזנו למר שכבר קדמו בזה מהר"י ן' וירגא בס' שארית יוסף נתיב המשנה כלל י"ז ולא בא לכלל יישוב עד שאחד מראשי ישיבות תירץ לו עם מ"ש התוס' עצמם בריש אותו ואת בנו איידי דבעי למתני בחולין ובמוקדשין בפני הבית ושלא בפני הבית שהם לצורך קתני נמי בארץ ובחוצה לארץ ואע"ג דהוי שלא לצורך דחובת הגוף הוא כיון דאיכא דוכתא דהוי לצורך כגון בראשי' הגז וכו' ע"כ אלא שאני בעניותי לא ידענא איך נתקררה דעתו בהדין תירוצא דהא מסתם לא שמעינן אלא דתני חדא אטו תרתי דאצטריכו דבהא ליתא מאן דפליג אך דלא תני תרתי אטו חדא ליכא למשמע מינה כלל והכי נמי תקשי על הראש ישיבה דלמה לו להביא עצות מרחוק להוכיח דתני חדא אטו תרתי דאצטריכו והלא משנויא דקא משני בההיא דעירובין קמל"ן חיצת הקנים קנה קנה פחות משלשה טפחים שמעי' כן בבירור דהא אית לן רבותא דאילן ודחיצת קנים ותני גדר דלא אצטריך אגבייהו וכמבואר בדברי מהרש"א ומהר"ם שם ודברי התו' דאותו ואת בנו הואיל ואתו לידן נימא בהו מלתא דלפק"ד איכא למידק במה שסיימו ואמרו כיון דאיכא דוכתא דהוי לצורך כגון בראשית הגז וכו' כנראה מדבריהם דצורך קצת מיהא בעינן כדי למתני חדא אטו תרתי וזה אינו דהא מסוגיא דעירובין מוכח בהדיא דתני גדר אע"ג דלא אצטריך כלל אטו אילן וחיצת קנים דאצטריכו כמדובר והנה לזה אפשר לתרץ דאה"נ דלדידהו ג"כ תני חדא אע"ג דלא אצטריך כלל אטו תרתי דאצטריכו אלא דגבי בארץ ובח"ל כיון דאשכחן בריש שלוח הקן דהוי לצורך בראשית הגז לרווחא דמילתא קאמרי דכיון דאית ביה צורך קצת ביתר שאת אית לן למימר ביה דתני ליה אטו אינך תרתי שהם לצורך אך דבריהם דעירובין וגם מאי דסליק בידן מתירוצא דש"ס דדוקא חדא אטו תרתי הוא דתני תנא אבל תרתי אטו חדא לא תנא מדעתי כי קשה הוא דלא זו דהפך תלמוד ערוך דפ' מציאת האשה וכמה סוגיי אחריני דרמיזנ' לעיל דמנייהו מוכח דתני תרתי או תלת אטו חדא אלא אף גם זאת נהפוך הוא ממ"ש הם עצמם בפ' מציאת האשה ובג"ה האמורים אחת למעלה. ואשר אני אחזה לי ליישב כדי שיתקיימו שני מקראות הללו הוא דלא לקושטא דמילתא כתבו בעירובין דלא הוה נקט תרתי אטו חדא אלא לפום סברת המקשה שהקשה אי הכי מאי למימרא הוא שכתבו כן וכדמוכח בהדיא ממה שייחדו דבריהם על אי הכי וכו' וכלומר דקארי לה אמאי קרי לה וכי לא ידע המקשה דלישני ליה כדלעיל מהו דתימא לגזור וכו' ואהא תירצו דסבר זה המקשה דכאן לא סגי בשנויא דלעיל דהתם דליכא אלא בבא דאילנות שפיר שייך ההוא שינוייא דמהו דתימ' וכו' אבל כאן דהני תלתא בבי אילן וגדר וחיצת קנים ס"ל דאי הוה משני כדלעיל נמצא דליכא חידושא אלא גבי אילן ולא הוה נקיט תרתי גדר וחיצת קנים ללא צורך אטו אילן לחודיה ולפי דרכו זאת תירץ לו התרצן דקם ליה תירוצא דאילן כדלעיל ואיכא תו חידושא גבי חיצת קנים דקמל"ן קנה קנה פחות משלשה טפחים ואף לפי דבריו נמצא דתני חדא דהיינו גדר אטו אילן וחיצת קנים דאצטריכו אבל סתם תלמודא והתוספות לעולם אימא לך דסברי לפי האמת דאף תרי תלת רגיל התנא למינקט אטו חדא דאצטריכא וכפשטא דסוגיא דמציאת האשה וככולהו משניות דאדכרנא לעיל דחזינן לרבינו הקדוש דאייתי כמה וכמה בבי אטו חדא לחודה מחודשת ודרשת וחקרת אי נמי יש לתרץ ועיקר דע"כ לא אשכחן בכולה תלמודא דתני תרתי תלת אטו חדא מחודשת אלא בבבות וחלוקות שכבר נשנו ונכתבו כל חדא וחדא בדוכתה וחזר ר' ושנאן חוץ למקומן כדי להסמיך העניינים דשייכי אהדדי לתכלית הזכרון או לסיבה מה דאז לא קפיד ותני אפילו טובא אטו חדא וכמו שיתבאר הענין אחר הדק היטב בכל הנהו דוכתי דאייתינא לעיל משא"כ בההיא ברייתא דעירובין דכיון שלא נשנו בשום דוכתא אחרינא גדר וחיצת הקנים אלא שם אם איתא דליכא חידושא אלא גבי אילן בלחוד ר' חייא מנין לו למתני בברייתא גופה תרתי בבות מיותרות לגמרי ללא צורך מה שלא מצינו כן לר' רביה בשום דוכתא וכן יש ללמוד מדברי מוהרש"א ביבין שמועה שם שפעם ושתים כתב דהני תרי חלוקות שהזכיר במקום אחר אטו חדא מחודשת דנראה שכיון לחילוק זה שכתבתי זהו מה שראיתי להשיב מפני הכבוד בקיצור נמרץ דלחכימא דכוותיה די ברמיזא:

תרמו

תיתי לי דלא עביד כך וכך. שבתלמוד אינו אלא ממדת חסידות אבל איסורא ליכא כ"כ הנ"י במס' סנהדרין דף ר"ף א' והר"ן ז"ל ספ"ק דע"ז וכ"כ הב"ח א"ח סי' ב' ושכ"כ התשב"ץ ובח"מ סי' ט"ו ב' ושם סי' קפ"ב:

תרמז

תנא דבי אליהו. אל תטעה לחשוב שזה אליהו הוא אליהו התשבי שהיה נגלה אל חכמי התלמוד אלא הוא שם תנא הוזכר ורשום בהקדמת זרעים להרמב"ם ספ"ז ספר באר שבע דף ס"ט ד' אך הר"ב שער יוסף על הוריות בהשמטות דף ק"ך ב' צדד לומר שהוא אליהו הנביא ע"ש:

תרמח

תנא והדר מפרש. לא אמרינן היכא דבבא תניינא נשנית בוי"ו כן נראה מדברי התוס' דהזהב מ"ז ב' דעלה דקאמר בגמ' וכי תימא פרושי קא מפרש כתבו הם ז"ל ולא תגרוס וי"ו דועל מעות הניתנים במרחץ ע"כ משמע דאי הוה גריס לה בוי"ו לא מצי תו למימר פרושי קא מפרש וכ"כ עוד הב"ח בא"ח סי' תמ"ד סס"א ולי הדיוט קשה שהרי בפ' כל שעה ט"ל ב' עלה דתנן שם יוצאין בקלח שלהן קאמר שם בגמ' דפרושי קא מפרש הגם דסיפא שנויה בוי"ו ועוד עיין שם מ"ז א' ופ"ד א' ובקמא ד' ב' אמרינן גבי המבעה וההבער וכי תימא פרושי קא מפרש א"ה ד' ג' הוו הרי דע"כ לא קשיא ליה אלא דבציר חד ממניינא אי אמרינן פרושי קא מפרש אבל משום וי"ו דוההבע' לא קשיא כלל והנה לזה אפשר לומר דעדיפא מינה קא פריך וכלומר דאי נמי לא נקפיד אוי"ו דוההבער אכתי קשיא דבציר חד ממניינא וכן מצינן למימר גבי זימון וברכת זימון דפ"ק דסנהדרין ח' א' ואי קשיא הא קשיא דעלה דתניא בכתובות ע"ג ב' קדשה בטעות ובפחות משוה פרוטה אמרינן שם בגמ' דפרושי קא מפרש ע"ש וכן בהא דתניא בבריי' הגזלנין ומלוי בריבית אע"פ שגבו מחזירין קאמר בב"ק צ"ד ב' ובמציעא ס"ב א' אלא אימא גזלנין ומאי ניהו מלוי בריבית וכן בחולין קט"ז ב' מתרץ שמואל למתני' דקתני קבת נכרי ושל נבלה דחדא קתני וה"ק קבת שחיטת נכרי נבלה וכן תמצא עוד בהתכלת ט"ל א' הא קמן דאף דאיכא וי"ו מפסיק ביניהם אמרינן דהוי פירושא דרישא ולא קפדינן בהכי וגדולה מזו מצאתי במ"ק י"ג א' ובפ"ק דכתובות י"ג ב' וכן בפ' האיש מקדש ב"ן א' דקאמר פרושי קא מפרש אף דבבא תניינא קתני או יע"ש וע"ע רש"י פ' כל הזבחים ע' ב' ד"ה נתערבו והרע"ב שם ויותר על זה מצאתי בחולין ל"א א' דקאמר הכי אף דסיפא שנויה בלשון אפילו דמורה ל"מ ועוד תמצא שם בדף קי"ג א' דאף שהסיפא שנויה באבל קאמר פרושי קא מפרש וכעת לא באתי לכלל יישוב אם לא שנאמר דאה"נ דלדעת התוס' ז"ל כל היכא דקאמר פרושי קא מפרש ואיכא וי"ו בבבא שנייה אז לא גרסי' תו הוי"ו ולכאורה היה נ"ל דיש ראיה לדברי התוס' מהא דאיתא ר"פ הבונה ק"ב ב' דאקשינן לר' יוחנן דקאמר דמסתת חייב משום מכה בפטיש ממתני' דקתני המסתת והמכה בפטיש ומשנינן אימא המסתת המכ' בפטיש הרי כשרצ' לומר דחדא קתני מתני' קאמר המכה בפטיש בלא וי"ו אך אמנם לפי האמת זה אינו דהא לא קאמ' תני המסתת המכה בפטיש אלא אימא וכו' כלומר דמתניתין כמו שהיא עם וי"ו הכי מתפרשא דחדא קתני וכשאר דוכתי שהבאתי דאלת"ה תיקשי מכולהו להך דהבונה ואיך שיהיה אכתי קשה על דברי התוס' דהזהב מאינך דוכתי דאייתינא דאף דקתני לסיפא באו ואבל דמורה היות ענין בפני עצמו יותר מהוי"ו אפ"ה קאמר בהו פרושי קא מפרש ויותר על זה תמצא בפ"ק דב"ק י"ג ב' דקאמר פעם ושתים תנא והדר מפרש מההיא מתני' למתני' דפ' המניח דף ל"ה וכן תירצו שם התו' י"ד ב' ד"ה פרה ע"ש ושם ד"ה אלא וזה ודאי מחודש לא היה כמוהו:

תרמט

תנא והדר מפרש. ל"ש אלא כשמאריך בבתרייתא יותר מבקמייתא אבל כשאין מאריך שם יותר מבכאן ל"ש תנא והדר מפרש כ"כ התוס' פ"ק דב"ק י"ד ב' ד"ה אלא וכונתם מבוארת דע"כ לא כתבו כן אלא היכא דבתרייתא דהויא פירושא דקמייתא נשנית במקום אחר מרוחק מן הראשון כי ההיא דקמייתא נשנית שם בפ"ק ובתרייתא בפ' מרובה וגם שהדין בעצמו דקאמר בקמייתא קאמר בבתרייתא בלי שום תוספת דכיון דלא מוסיף מידי בבתרייתא ל"ש ודאי לומר שנכתבה לפרושי קמייתא דהיא היא אבל בחדא משנה או ברייתא גופה מצינו בדוכתי טובא בגמ' דקא תנא והדר מפרש אף דלא מאריך מידי בסיפא כמו שתמצא לעיל כלל הקודם ע"ש והיינו טעמא דכיון דסיפא הוא ממש פירושא דרישא ובלעדה אין לה מובן ל"ש למימר שיאריך טפי בסיפא וזה ברור ופשוט שלא היה צריך לאמרו לולא שראיתי מי ששגג בזה:

תרן

תנא קומיא ותנא אוחריא. דרגיל הירו' למימר על ת"ק ותנא אחר הוי בלשון רבים משום חשיבות שדה יהושע פ"ה דפאה:

תרנא

תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר. לא פרכינן הכי רק כדלא תני השיור לא במשנה ולא בבריי' אבל אי תני לה בבריי' לא קשיא ולא מידי ב"ח ח"מ סי' פ"ז סכ"ז ויש לי ראיה לדבריו מדברי התו' דפ"ט דזבחים פ"ד א' ד"ה הלן שכתבו וז"ל אע"ג דתני אלו תנא ושייר הנך דחשיב בבריי' בגמ' אך לפי מ"ש שם ושמא משום דמהני דהכא שמעינן דכ"ש הנהו וכו' ע"כ משמע דאע"ג דקתני השיור בבריי' איצטריכו לטעמא דמכ"ש קא אתו דבלא"ה קשיא שפיר תנא תני אלו וכו' ודוק אלא דאני בעניי לא ידענא למה להו לאהדורי אטעמי כי היכי דלא ליהוי תנא ושייר משום דתני אלו דהא אינהו גופייהו בפ' אלו נערות כ"ט א' סד"ה ועל הכותית כתבו דהיכא דקתני הדבר והפכו כגון אלו שיש להן כך ואלו שיש להן כך תנא ושייר וסיימו שם כדאשכחן בפ' המזבח מקדש פ"ד דקתני אלו פסולן בקדש ואלו שאין פסולן בקדש ושייר ברישא ובסיפא ע"כ וכ"כ עוד בפ"ט דיבמות פ"ד ב' ד"ה אלו לאו יע"ש וה"נ דכוותה בהך דמתני' דאלו אם עלו לא ירדו דקתני בסיפא ואלו אם עלו ירדו ובהכי יתורץ ג"כ באלו נאמרין בכל לשון רפ"ו דסוטה דשייר טובא והיינו משום דבסיפא קתני ואלו נאמרין בלה"ק ולא הוו צריכי התו' שם ובפ"ו דשבועות ל"ט א' לאהדורי אטעמי גם לבאר שבע שם אישתמיט מיניה הך כללא ונדחק בזה ע"ש:

תרנב

תניא אידך. שיטת התלמוד היא למנקט הך לישנא היכא דקא מייתי בריי' אחריתי לסיועי קמייתי ומצאתי מחודש דקאמר תניא אידך היכא דבריי' בתרייתא פליגי אקמייתא בסוטה ט"ו ב' דקאמר תניא אידך ומן העפר אשר יהיה וכו' ופרש"י פליגי אקמייתא וכו' ע"ש:

תרנג

תניא כוותיה דר' פלוני. כל היכא דקאמר הכי צריך שיהיה מוכרח מבחוץ לפרש כך ולא לפום סברת האמורא דמייתי סייעתא לדבריו ב"ח א"ח ר"ס תמ"ב:

תרנד

תניתוה כשאומר בגמ' תניתוה היא בריי' ולא משנה. כ"כ מהר"ש סידיליו בכלליו ובנה יסוד זה על דברי רש"י ז"ל שפי' דהוי כאילו יאמר תשנו אותה דמשמע תשנו אתם אותה ולשון זה ל"ש אלא בבריי' שלמדו אותה חוץ ממדרשו של רבינו הקדוש ע"כ ואחריו נמשך השל"ה דף ת"א ב' ואחרי אלף מחילות על כגון דא אמינא לא תציתו ליה למר שמואל בהאי כללא דכייל דאדרבא איפכא מסתברא דבחוב המקומות אשר בא לשון זה בגמ' על משנה נאמר ולא על בריי' ואם לפעמים ימצא לשון זה בבריי' מספר יהיו ונער יכתבם והנה אציג לפניך איזה מהן מהמקומות שנאמר לשון זה על משנה הלא במ"ק י"ג א' ובגיטין מ"ד ב' ובבכורות ל"ד ב' קאמר תניתוה והיא משנה בשביעית פ' ד' וביבמות כ"ט א' תניתוה נתארמלו או נתגרשו והיא משנה שם נ"ו ב' וכן תמצא עוד בקמא ל"ב א' ובגיטין כ"ה א' ופ"ה א' וסנה' ח' א' וכ"ח א' ופ"ב ב' ובבתרא פ"ה ב' ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה הרשומים אצלי דוק ותשכח ומאחר שכן הראיה שהביא מרש"י ז"ל שפירש תשנו אותה דמשמע מלשון זה דעל בריי' דוקא אמרו כן מהבל ימעט דאין ספק דלא כיון רש"י לזה כלל ופשט דבריו הוא מבואר דבא לפרש מלת תניתוה שהוא כמו תנו אותה כלומר תשנו אותה ועתה בא ואראך שכדברי כן הוא שהרי כ' הר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות כלל רט"ו בשם ס' החכמה לרבינו ברוך דהא דאיתא בפ' הערל ע"ו א' בעו מיניה מר' ששת פצוע דכא וכו' א"ל תניתוה ופירש"י ז"ל דהכי גרסי' א"ל תנינא כוונת רש"י ז"ל לומר דלפי שהוא בריי' ותניתוה ל"ש על בריי' לכן גרסינן א"ל תנינא ע"כ ואע"ג שבנוסחות שלפנינו ליתנהו לדברי רש"י אלו בנוסחאות דרבינו ברוך ז"ל אין ספק דהכי הוה כתוב ואיך שיהיה נקוט מיהא דנו ברוך ס"ל דלשון תניתוה ל"ש בבריי' הפך מה מהר"ש סידילייו ושל"ה ואע"ג שהוא ז"ל קיים ג' הספרים מצדה תברה שהרי פירש ואמר דטעמו הוא לפי שהוא ר' ששת שהיו הברייתות שגורות בפיו לכך שייך לומר תניתוה אף על בריי' אמנם האמת אגיד שאני בעניי לא ירדתי לעומקן של דברים אלה שהרי היא הנותנת לפי שהיה בקי ר' ששת בברייתות יותר שייך בו לשון תנינא כגי' רש"י מלשון תניתוה שלשון תנינא ר"ל תני אנא כלומר אני שונה בריי' זו שהן מחודדין בפי וכמ"ש רש"י פ"ג דתענית כ"א ב' ובשבת כ"ג ב' בפי' מלת תנינא ועוד ע' רש"י ביבמות ק"א ב' ובכתובות נ"ג א' משא"כ לאמוראי אחריני דלשון תנינא רגילין לומר על משנה אבל אי גרסי' תניתוה פירוש הוא אתם תשנו אותה וכאלו יאמר מה זו שאלה אחרי אשר הוא מפרש בבריי' שאתם שונים דמשמע מלשון זה דהבעיין הוא דבקי בברייתות לא ר' ששת שהוא הפשטן גם מ"ש דבבריי' ל"ש לשון תניתוה כי אם בר' ששת יפלא בעיני שהרי אע"ג דברוב המקומות נאמר לשון זה על משנה הנה מצינו בגמ' דלפעמים קאמר הכי על בריי' אף באמוראי אחריני חוץ מר' ששת וכמו שתמצא בעירובין י"ט דקאמר הכי רבה לאביי על בריי' ועע"ש ע"ג א' גבי ר' חסדא ובפסחים ד' א' ברנב"י ובע"ז ע"ה א' א"ר אבהו תניתוה הרי שהיה וכו' והיא בריי' בנדה ס"ה א' ובזבחים כ"ה ב' א"ר יוחנן לר' אסי תניתוה חבי' וכו' ואינה משנה בשום מקום ובשבת צ"א ובגיטין פ"ה א' א"ר נחמן לרבא תניתוה והיא בריי' ובמציעא כ"ג ב' נמי קאמר ר' יוחנן לר' ביבי תניתוה על בריי' וכן חגיגה י"ט א':

תרנה

תנינא להא דת"ר. הדרך הוא תנינא במתני' להא דת"ר וכלומר דהבריי' בר סמכא היא ומצאתי מחודש דקאמר הכי במלתא שלא הוזכרה כלל במתני' אלא שם בגמ' וזה בפ' אין מעמידין דף ט"ל א' תנינא להא דת"ר אשת חבר הרי היא כחבר עבדו של חבר הרי הוא כחבר וכו' ולא הוזכר זה שם במתני' אפי' דרך רמז אלא ר' יוחנן ושמואל הוא דקאמרו הכי לעיל מיניה וא"כ ע"כ צ"ל דהכי פירושו תנינא בבריי' להאי מלתא דאמרן דת"ר וכל זה הוא לפום גירסתין בגמ' שם אך לפי גירסת הרי"ף והרא"ש דגרסי' להדיא בריי' בפני עצמה בלי מלת תנינא ל"ש למילף מידי:

תרנו

תקנות חכמים הם תקנות קבועות וכמ"ש הריטב"א ז"ל ביבמות כל גזרות חכמים כך הם שלא לחלוק גזרותיהם ותקנותיהם דאי לאו לא קיימא ואם אתה מחלק ביניהם נתפרדה החבילה ע"כ ש"מ לר' בצלאל על כתובות דף ג' ג' וי"ד ג' וכ"כ הנ"י בפ' האשה רבה משם הריטב"א ואני בעניי דרשתיהו פגשתיהו בשיטת הריטב"א על יבמות כ"י פ' האשה רבה הילך לשונו וכ"ת כיון שנשאה ברשות ב"ד אין איסור על הבעל אלא משום גזירה דמתחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים והיא גופא קנסא דרבנן שעשאוה כמזידה והחמירו סופה. כדי להקל בתחלתה היאך נחמיר כ"כ ולא ניחוש ללעז בנים שחוששין לו בכ"מ כל מה דאפשר י"ל שכל מדות חכמים כך הם וכו' כדלעיל ומה שהקלו באשה שהלך בעלה למדינת הים משום עיגונא חייב אתה להחמיר ולגזור גזירות הללו עכ"ד:

תרנז

תקנתא לתקנתא לא גזרינן. הוא שאם נושא א' אסור משום מוקצה לגזור בנושא אחד מוחלף במין שיהיה מוקצה ממנו זה לא גזרינן אבל בנושא א' בעצמו שאסרו רבנן לגזור על אותו נושא בעצמו גזירה ותיקון אחר כדי שלא יבא אותו האיסור לידי קלקול ולעשות משמרת עליו זה אפשר לעשותו ואינה תקנה לתקנה ולא גזירה לגזירה חדושי י"ט שבשו"ת מהר"ם גאלאנטי דף ע"ג ב':

תרנח

ת"ר כל ת"ר היא ברייתא שגורה בפי הכל מקובלת מן המרובים וכל תניא ברייתא ששנאה יחיד בבה"מ דאייתי מתניתא בידיה וקבלוה מיניה והא ודאי כללא הוא לפי סברתי ולפעמים בברייתא השנויה לעצמה גרס בה ת"ר ובמקום אחר מייתי לה אגב לאקשויי מינה או לאתויי סייעתא וגרס בה תניא ואפשר דמאן דמייתי לה שמעה מיחיד רמ"ע בתשובותיו סימן כ"ה ועיין פנים חדשות דף קל"ו ג' ובכללי הש"ס להכנה"ג כלל פ"ב שכ"כ בשמו והשמיטו העיקר ע"ש ואפס קצהו תראה בספר גופי הלכות כלל מ"ז בשם ר' בצלאל וכן מצאתי גם אני בש"מ על ב"ק כ"י שכ"כ בשם תוס' שאנץ שם בפ"ב ואחר עידן ועידנין מצאתי תשובה לר' שרירא גאון הובאה בס' יוחסין דפוס קראקא דף קי"א וז"ל והני ברייתא דתרצי ר' חייא ור' אושעיא עדיפי מכולהו ולקטינהו רבנן ותנינהו בי רבנן ועליהון אמרינן בגמרא ת"ר וכו' עוד שם וכולהו הנך ברייתא לא קבעינן למגרסינהו כ"ע כדאקבעון ברייתא דר' חייא ור' אושעיא ולא אמרי מינייהו ת"ר אלא תניא תנא תונא ע"כ הנך רואה בעיניך דאישתמיט מכולהו הנך רבוואתה תשובה דרב שרירא גאון וע"ע גופי הלכות כלל תקמ"ו ומיהו בתוס' דמנחות ו' ב' ד"ה אלא אף בתניא כתבו דשמא שגורה היתה בפי הכל ע"ש ואיך שיהיה לדידי המך לאו מילתא פסיקתא היא דהא אשכחן בפ' מי שאחזו דף ע"ג א' דעל ברייתא השנויה שם בלשון ת"ר קאמר שם תלמודא דכיון דקשיא רישא אסיפא לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא ע"ש וגם מדאמרי' בכולי תלמודא תנינא להא דת"ר דמינה שמעינן דההיא ברייתא עיקר כמ"ש רש"י בפ"ק דב"ק י"ד ב' ובפ"ק דחולין י"ג א' אלמא דבלאו הכי הוה שייך לומר שאינה עיקר אף ששנויה בת"ר:

תרנט

תרגום אין להקשות משום ברייתא על התרגום כדברי בעל התרגום עיקר ואדרבה מדבריו להקשות לכל הדיעות כי התרגום למשה מסיני נאמר כדמשמע בפ"ק דמגילה מהר"י די ליאון במגילת אסתר דף ל' ב' וכ"כ הרב ש"ל בכריתות פ"ב משנה א' ועיין בפ' המוכר פירות צ"ט א' שאנקלוס הגר הוא תנא מוזכר בבריי' וכתב הכנה"ג בס' דינא דחיי שלו ח"א דף ח' א' שאין דרכו לתרגם הלשון מלה במלה אלא מתרגם הענין כמ"ש רש"י בכמה מקומות:

תרס

תרי תנאי ואליבא דר"פ מצינו בגמ' דמגילה פ"ק י' ב' דמתרץ תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל בר' יוסי אע"ג דבתרוייהו לא הוזכר שום תנא אחר משום ר' ישמעאל בר' יוסי אלא בב' הברייתות דסתרי אהדדי מדכר ליה להדי' וכן בריש תענית ד' ב' מצינו דמשני תרי תנאי אליבא דר' יהודה אף דלא הוזכר שום תנא אחרינא שאמר משמיה דר' יהודה והא עדיפא מקמייתא דעבדינן התרי תנאי ממתני' לברייתא ובן בשלהי הנשרפין דף פ"ד א' איתא תו תרי תנאי ואליבא דר"ע מתני' ר' שמעון ואליבא דר"ע ברייתא רבנן ואליבא דר' עקיבא ע"כ וע"ש פירוש רש"י נמצינו למדין גם מזאת דבין משנה לברייתא עבדינן התרי תנאי ומעתה יש לתמוה על הגר"ש בעל הכריתות שבלשון לימודים שער ב' סי' כ"ו כתב דלכך לא אמרו בההיא דתמורה דמייתי התם תרי תנאי ואליבא דר' יהודה משום דלא הוזכר תנא שאמר משום ר' יהודה לא במשנה ולא בברייתא אלא סתמא ועוד דלא שייך כי האי לישנא בין משנה וברייתא רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו ע"כ והוא פלא דאישתמיטו מיניה דגאון הני סוגיי ברירי דאייתינא וכבר הושג מהר"ב בעל הליכות אלי כלל תשי"ד מדוכתי אחריני יע"ש ומצאתי להר"ב רבינו שמשון ז"ל בסוף פ"ב דמסכת דמאי דקאמר תרי תנאי אליבא דר' מאיר ממשנה לתוספתא וכן תמצא אליו עוד בפ' ט"ז דמסכת כלים סוף משנה ד' דקאמר עוד הכי ממשנה לתוספתא וכן כת' עוד בסוף פרק י"ז דמס' אהלות ובפ' י"א דכלים משנה ו' ושם ריש פ' י"ד ובפ"ט דמסכת טהרות משנה ד':

תרסא

תנא קמא וחכמים דפליגי לימדנו הרא"ש ז"ל בפ' הפועלים סי' י"א דהל' כחכמים וז"ל שם והל' כחכמים ולא כסתמא דרישא דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרינן סתם מתניתין ר"מ אבל לשון חכמים כולל רבים ע"כ ולכאורה איכא למידק על דברי הרא"ש אלה דמה טעם הוא זה דקאמר דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון והלא אף בלשון חכמים מצינו כמה זמני דקאמר מאן חכמים ר' פלוני עיין במציעא ס' ב' ובסנהדרין ס"ו א' ובשבועות ל"ו א' ובע"ז ז' ב' אך אחר קצת ההתבוננות שפיר מיתרצא דסתם מתניתין שאני דאף דלא קאמר הש"ס מאן ת"ק פלוני מסתמא יחידאי נינהו מהכלל המסור בידינו דסתם מתניתין ר"מ היא משא"כ כדקאמר וחכ"א דכל עוד דלא מפרש תלמודא מאן חכמים ר' פלוני כולל רבים ולהכי נקט הרא"ש במילתיה כדאמרינן סתם מתני' ר"מ ולא נקט כדאשכחן בגמרא דקאמר מאן ת"ק ר"פ ואי קשיא על הרא"ש הא קשיא דבס"פ כל הכלים קכ"ו ב' מוכח בהדיא דסתמא עדיף מלשון חכמים דהכי איתא התם דרש ר"י נפחא אפתחא דריש גלותא הלכה כר"א (דבעינן קשור ותלוי) מתיב רב עמרם ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת א"ל אביי מאי דעתיך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא (וסתם לן כר"א דאסר) ואפ"ה מעשה רב ע"כ שמעינן שפיר דדוקא משום דאית לן סתמא דומדבריהם למדנו דאתיא כרבנן ומשום טעמא דמעשה רב הוא דמסקינן כרבנן הא לאו הכי הוה עבדינן עיקר מסתמא דנגר הנגרר דאתיא כר"א טפי מחכמים שהוזכרו שם במשנה הפך דברי הרא"ש ואף גם זאת כבר עלה בדעתי לתרץ ולמימר דעד כאן לא קאמר הרא"ש דחכמים עדיפי מת"ק אלא היכא דתרווייהו מוזכרים בחדא מתני' גופא דאית לן סברא למימר דכיון שהזכיר סברת חכמים באחרונה ש"מ דלאקבועי הל' כוותייהו הוא דעבד רבי מאחר דרובא דסתמי יחידאי אינון אבל היכא דפליגי יחיד וחכמים במתניתין ולבתר הכי סתם ר' כיחיד במשנה אחריתי וכההיא דנגר הנגרר אז אמרי' דהדר ביה ר' ממאי שהזכיר אותה סברא בלשון חכמים ולמסתם כיחיד הוא דבעי וכדאמרינן בריש שבועות ד' א' ר' גופיה היכי סתם לן הכא הכי והכא הכי אלא מעיקרא סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וסתמה והדר סבר אין לוקין עליו וסתמה ומשנה לא זזה ממקומה ואוף הכי נמי דכוותה אך אמנם מצאתי בירושלמי ספ"ב דתענית ובפ' החולץ דקאמר ר' יוסי בר בון בשם ר' אחא הדא דאת אמרת ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בהא הלכה כסתם ע"כ ועיין הגר"ש בימות עולם שער ג' סי' י"א ומוהרי"ב בס' שדה יהושע על הירושלמי ובחידושי יבמות להרשב"א דף ק"ח א' ע"ש הרי מבואר דתירוצא דידן אין סופו להתקיים דהא במתניתין דפקק החלון פליגי רבנן עליה דר"א דהוא יחיד וסתמא דנגר הנגרר דאתיא כר"א לית הלכתא כוותיה כמבואר בירושלמי דבהא לית הלכתא כסתם וכיון שכן הדרא קושיא שהקשינו על הרא"ש לדוכתה אם לא שנאמר דלהרא"ש ז"ל הך דירושלמי לאו בר סמכא הוא דכיון דבגמרא דילן הוזכר בכמה דוכתי זה הכלל דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ולא לישתמיט בשום דוכתא לפלוג בין יחיד ויחיד ליחיד אצל רבים ש"מ דבכולהו גווני הלכה כסתם והראיה לזה נמי איכא דהרא"ש לא ס"ל הכי מדכתב בפי"א דנדרים סי' ג' וו' דקי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם אע"ג דיחיד אצל רבים הוא ע"ש וכמ"ש הרב"י בבדק הבית שלו ח"מ סי' מ"ו דכל שלא חילקו הכי בגמרא דילן משמע דל"ס להו הכי וכ"כ הרב"ח בא"ח סי' קכ"ד ס"ו לדעת רש"י והתוס' יע"ש ומה גם דסוגיא דס"פ כל הכלים דאייתינא מוכחא הפך הירושלמי דהא חשיב לסתמא גמורה ההיא דנגר הגם דבמתניתין דפקק החלון הוי יחיד אצל רבים וע"ע תוספות דפ' כל גגות צ"ב רע"א ובפ' כל שעה כ"ז ב' ד"ה אין ברם איכא לעיונא בההיא שמעתתא דס"פ כל הכלים במאי דקא מהדר אביי לרב עמרם מאי דעתיך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא דמשמע דשקולים הם ואף לפום מסקנא דמעשה רב משמע דבלאו הכי לא הוה פסיק כרבנן והלא סתמא דומדבריהם למדנו אתיא כרבנן דרבים נינהו וסתמא דנגר הנגרר אתיא כר"א שהוא יחיד וכללא הוא דסתמא דרבים עדיף וכדאיתא בפ' אחד דיני ממונות ל"ד ב' ובפ' בא סימן נ' א' וכ"כ הכ"מ בפ"ח מה' נזירות הלכה ה' דבתרי סתמי דחד כר"א וחד כחכמים נקטינן כסתמא דאתי כחכמים ודלא כהתי"ט שכתב עליו בפ"ו דנזיר משנה ט' דמה לי סתמא כחכמים ומה לי סתמא כר"א דליתא ואישתמיט מיניה דהתוס' בפרק מרובה ע' א' ד"ה כסתם כתבו כדברי הכ"מ ונלע"ד לתרץ דנהי דסתמא דומדבריהם למדנו הוי סתמא דרבים אך עם כל זה סתם דנגר הנגרר נמי יש לו עדיפות אחר שנשנית בסוף עירובין וקי"ל נמי דסתמא בתרא עדיף כדמוכח בהדיא בריש שבועות שהבאתי למעלה וכדפירש"י שם והמשכיל יבין שאחרונה עיקר שחזר בו מן הראשונה ומכאן יליף הגר"ש בס' כריתות לשון לימודים ש"ב סי' ט"ז דהלכה כסתם בתרא ע"ש וע"ע בתוס' שם ד"ה והדר ובריש ביצה ב' ב' ד"ה גבי ובחולין דף מ"ג א' ד"ה והא וע"ע שו"ת הראנ"ח ח"ב שהאריך בזה ודלא כבעל שושנים לדוד שכתב בפ"ג דעירובין מ"ב דלא כתבו התוס' דסתמא בתרא עדיף אלא כההיא דמי שהחשיך דהוי בסוף המסכתא דליתא ודברים טפלים הם וש"ס דשבועות הויא תיובתיה ומה גם דאיהו גופיה כתב בפ"ק דנזיר משנה ה' דסתמא בתרא עדיף אף שאינו בסוף המסכתא ע"ש והשתא שפיר קאמר אביי לר' עמרם מאי דעתיך דמותבת לר' יצחק נפחא דפסק כר"א מסתם דומדבריהם למדנו משום דהוי סתמא נגר הנגרר נמי אית ליה עדיפות אחר שהיא סתמא בתרא ולהכי אי לאו טעמא דמעשה רב הוה עבדינן עיקר מסתמא דנגר הנגרר כיון שנשנית באחרונה או לפחות מיהא שוין הן כיון שיש בהני תרי סתמי עדיפות לכל חד וחד. אלא דאכתי לא מייתבא דעתי בדעתיה דהרא"ש ז"ל משום דאשכחנא ליה בפ' מקום שנהגו סי' ח' שכתב ואע"ג דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י יראה דהלכה כר"מ בהא דסתם משנה דריש פרקין עדיף מדברי חכמים ע"כ וכפי הנראה זה סותר למ"ש איהו גופיה בפ' הפועלים הנ"ל דחכמים עדיף מסתם וכבר עלה בדעתי לתרץ דבמחלוקת ת"ק וחכמים הוא דאית ליה להרא"ש דחכמים עדיפי מת"ק אך בסתם גמור סובר דסתם עדיף וכן מצאתי להר"ב ראשון לציון דף כ"ח ב' שכתב מדעת עצמו ומסתברא דחכמים עדיפי למפסק כוותייהו טפי מת"ק וסתם משנה עדיפא מחכמים וכן ראיתי עוד להר"ב מגן אברהם בא"ח סי' קפ"ח ס"ק ה' שנתעורר בזה וכתב וז"ל ול"נ דכל מקום שמחלוקת החכמים בצדו קי"ל כחכמים אבל בפ' מ"ש אין המחלוקת שנויה בצדו רק אחר כמה משניות לכן מקרי סתם גמור ועדיף מחכמים ובנדה מייתי הרא"ש ראיה לרוחא דמילתא כנ"ל עכ"ד אך אין דעתי נוחה בזה מדתלי טעמא הרא"ש בפ' הפועלים משום דאשכחן בכמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרינן סתם מתני' ר"מ וזה שייך אף בסתם גמור וצא ולמד עוד כן ממ"ש הנ"י ר"פ מצות חליצה הילך לשונו אבל משום דסתם לן תנא כוותיה במתני' לא פסקינן הלכתא דהרבה סתמות נינהו דלית הלכתא הכי כדתנן וכו' ע"ש ואיכא למידק על דברי המג"א שכ' דבפ' מ"ש חשיב סתם גמור לפי שהמחלוקת נשנה אחר כמה משניות דמהיכא תיתי לחלק בין קרוב לרחוק והלא כל שהמחלוקת הוא אחר הסתם אזלינן בתר המחלוקת בין שיהיה קרוב או רחוק ולמה יחלש כח החכמים משום שהוזכרו אחר כמה משניות הלא לעולם אית לן למיזל בתר בתרא ואדרבא ממה שכתבו התוס' בפ' יש נוחלין קכ"ב ב' למדנו דגרע טפי כשאין המחלוקת בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה ר' מן הסתם ממה שסתם ע"ש וע"ע שו"ת הראנ"ח ח"ב סי' ע"ד שכתב עוד כן לדעת הרמב"ן הרי דכל כמה דמרחקא סברת חכמים טפי אית לן למימר דהדר ביה ר' מן הסתם ודעתיה לפסוק כחכמים הפך דבריו ז"ל והמתחוור אצלי בזה הוא דסבר הרא"ש ז"ל דדוקא היכא שהוזכרו בלשון חכמים וליכא הוכחה בש"ס דאותם חכמים הוו סברת יחיד כאותה דפרק הפועלים אז חכמים עדיפי מת"ק דמסתמא רבים הם אבל היכי דגלי לן תלמודא דהנהו חכמים דברי יחיד הם וכההיא דפ' מקום שנהגו דמפרש תלמודא בדף נ"ה א' שאותם חכמים הם ר' יהודה כמבואר שם בברייתא לא אלים כ"כ מה שהוזכרו בלשון חכמים למדחי סתם גמור מקמייהו ובזה ניחא ואתי שפיר שכתב הרא"ש בס"פ כל היד וז"ל אע"ג דת"ק סבר דדם ירוק תולין עליו נראה דהלכה כחכמים דמטהרין כי היכי דהלכה כב"ה דמטהרין במימי תלתן ובמימי בשר צלי ולא כת"ק דאמר תולין ה"ה בדם ירוק אין הלכה כת"ק ע"כ דקשה אמאי הוצרך לאהדורי אטעמי לפסוק כחכמים והלא כבר כתב בפ' הפועלים דחכמים עדיפי מת"ק אך במה שכתבתי מתישב היטב דהתם נמי מפרש תלמודא בדף י"ט ב' דהנהו חכמים דמטהרין היינו ר' יוסי וכדפירשו בהדיא הר"ן בפ"ב דשבועות והתי"ט שם ומש"ה הוצרך הרא"ש ז"ל לאהדורי אטעמא אחרינא ולא נקט טעמא משום דמתניי' בלשון חכמים דאי משום הא לא הוה מכרעא מילתא למפסק הל' הכי כיון דמבואר בגמרא דיחידאה הוא ומעתה אני תמה על המעדני מלך דבסוף פ' ב' דנדה כתב דהרא"ש הוצרך להביא ראיה דהלכה כחכמים משום דכתב הרא"ש סוף פרק מקום שנהגו דתנא קמא עדיף מחכמים דליתא ואישתמיטו מיניה דברי הרא"ש בפרק הפועלים שהבאתי בראשית מאמר דחכמים עדיפי מתנא קמא והן הן דברי עיקר הביאן מוהריק"א בכלליו ועיין יבין שמועה דף קי"ג א' והזכירן עוד רבינו בצלאל בתשובותיו סי' א' דף ה' ב' עיין שם ומכאן אתה דן דאין מקום כלל למ"ש המג"א בסי' קפ"ח דאפשר דבכ"מ סמיך אטעם אחר שכתב שם ושבנדה מייתי הרא"ש ראיה לרוחא דמילתא דהא נמי ליתא והחילוק שכתבתי נלע"ד שהוא אמיתי ונכון גם מ"ש מוהרש"א בס' גופי הלכות סוף כלל כ"ט בשם הרא"ש בפ' הפועלים במשנת אוכל ופועל קישות דחכמים אומרים הוא יחיד אגב ריהטיה לא דק דאדרבא כתב שם בהדיא דשם חכמים כולל רבים משא"כ בת"ק המובא בראשית מאמר ודעת הרמב"ם בזה לא יכולתי להולמו יען אשכחנא ליה ברפ"ב מה' כלאים דפסק כחכמים נגד ת"ק והטעם כתב שם מרן בכ"מ משום דתנא להו תנא בלשון רבים וכן נראה עוד בפ"ח מה' י"ט ו הלכה ה' ובפי"ב מהלכות שכירות הלכה י"א ע"ש ודרשת וחקרת ואילו בפ"ו מה' מקואות הלכה י"א לפי גירסת הכ"מ דלא גריס דר"מ ודברי ת"ק הם כתב וז"ל ואע"ג דמסיים במתני' וחכמים אומרים וכו' לא חש רבינו לדבריהם משום דסבירא ליה דהלכה כת"ק ע"כ וכן בפ"ט מה' מלוה ולוה סוף הלכה א' פסק כת"ק נגד חכמים והסתירה מבוארת וצריכה רבא והיותר תימה הוא דבפירושו על המשנה בפ"ו דנדרים משנה ח' וכן בפ"ו דמסכת מקואות משנה י' סיים בה הרמב"ם והלכה כחכמים דמסכים הולך עם ההיא דכלאים ודי"ט לפסוק כחכמים נגד ת"ק ולמה זה בחבורו חזר בו ולא חש לדברי חכמים במקום ת"ק והדבר צריך תלמוד גדול:

תרסב

תרי תנאי דפליגי אליבא דחד תנא במשנה אחת נראה דהלכה כתנא בתרא שהראשון היה בנערותו והשני בזקנותו כדאשכחן פ"ג דכלאים בסופו ר' מאיר אומר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה ר' יוסי בן החוטף אפרתי אומר משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור וגרסינן בירושלמי על ההיא אמר ר' יוסי בר בון בא וראה מה בין תחלת ר' ישמעאל לסופו שתחלתו לבית סאה וסופו לבית כור פירוש דמה ששנה לר' מאיר בתחלת ימיו ולר' יוסי בן החוטף בסוף ימיו כן כתב הגר"ש בספר כריתות לשון לימודים ש"ב סי' נ"ט והעתיק דבריו הר"ב הליכות עולם בסוף ספרו ע"ש ולדידי המך נראה דמ"ש נראה הלכה כתנא בתרא אחרי המחילה רבה אינו מדוקדק דהא התם פסקינן הלכה כת"ק דר' ישמעאל ומאחר דלא קי"ל לא כר"מ גם לא כר' יוסי בן החוטף מעתה היכי מצינן למילף מההיא דהל' כתנא בתרא ומאין הרגלים דדברי ר' יוסי בן החוטף עדיפי מדר"מ כיון דלא קאי כשו' חד מינייהו ותו דמדברי הירוש' שהביא לא מוכח מינייהו מידי לענין דינא דהא דברי ר' יוסי בר בון לא לענין הל' איתמרו אלא רצה להודיענו בזה דאין דברי ר"מ ור' יוסי בן החוטף כשאר תרי תנאי דפליגי אליבא דחד תנא דחד מינייהו כיון אל האמת ואידך שמע מכללא וטעה אלא תרוייהו קושטא קאמרי דמר מאי דשמיע ליה מיניה דר' ישמעאל בנערותו קאמר ומר מאי דשמיע ליה מיניה בזקנותו קאמר ואין כאן מחלוקת מעתה והוי כאילו קתני במתני' ר' ישמעאל בנערותו אמר לבית סאה ובזקנותו אמר לבית כור דמסדר זמנים הוה ידע ר' יוסי בר בון דר' מאיר למד עם ר' ישמעאל בתחילת ימיו ור' יוסי בן החוטף למד עמו בזקנותו ועד בשחק נאמן שאחרי מופלג מצאתי תנא דמסייע לי הוא הרא"ש ז"ל בפירושו לכלאים שפתח באלה הדברים בירושלמי מפרש דלא פליגי ר' מאיר ור"י בן החוטף אפרתי אלא בתחלת ימיו שנה לר"מ בית סאה ושוב חזר בו ושנה לר"י בית כור ע"כ ושמח לבי גם אני שכיוונתי לדעת שר וגדול וכבר עלה במחשבה להליץ בעדו ולומר דעיקר טעמיה הוא משום דתנא בתרא אמר כדברי ר' ישמעאל האחרונים דמסתמא הם עיקר וכדקי"ל בעלמא האף אמנם אף גם לזאת לא מכרעא כל כך דהא אשכחן גבי ר' בירושלמי פ' הזהב דשנה לר' שמעון בריה בילדותו הכסף קונה את הזהב וכששנה לו בזקנותו הזהב קונה את הכסף לא בעיא למיהדר ביה וא"ל כד חילך עלך שנית לנו וכו' וכמ"ש בהדיא מוהר"י חאגיז בס' הלכות קטנות והרב הון עשיר ע"ש ואף בגמרא דילן מצינו דרב אשי סבר דכילדותיה מסתברא אלא דדחו לה התם וכן בפ"ד דע"ז נ"ד ב' דאיתא שם כי האי טעמא אי לאו דאשכחו טעמא למאי דסבר ר' בזקנותו לא הוה הדר ביה ר"ש בריה ע"ש הא קמן מבואר דלאו בקשישותא ובחזרה תליא מילתא אלא בסברא נכונה וכמו שהוכחתי בכללי הלמ"ד בראיות מספיקות דאין החזרה מעלה ומוריד כלל לענין הלכה אלא לעולם אית לן למיזל בתר מאי דמסתבר טפי יע"ש:

תרסג

תלמיד שהיה אומר בבית המדרש שמועה או הלכה בשם רבו היו מקבלין אותה בני הישיבה ממנו כאילו שמעוה מפי הרב עצמו בין למימרא דידיה אדידיה ובין לסמוך עליה לענין הלכה אי לא הוה תמן מאן דפליג עלה והגם שדברים אלו פשוטים הם לפני כל יודעי דת ודין רגע אדבר לתלמידי אשר כגילי ומקבלה ואילך מצות כהונה לברר וללבן דבר דבור על אופניו כדקא חזי אשר יאמר כי הוא זה תנינן בפ' הערל ע"ו ב' אמרו לו אם הל' נקבל ואם לדין יש תשובה ופירש"י אם הלכה שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד נקבל ממך ע"כ וכן כתבו התו' שם ע"ז ב' ד"ה הלכה אני אומר דלאו הל"מ קאמר דא"כ אמאי פליג עליה ר' יהודה אלא ה"ק הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי עכ"ד הרי מבואר שכשהיו אומרים איזו שמועה מפי קבלת רבותם היו שאר החכמים מקבלים אותם מהם וימינם תחבקנה וכן יש להוכיח עוד מהא דתנן בידים פ"ד מ"ג צא ואמור להם אל תחושו למנינכם מקובל אני מריב"ז ששמע מרבו ורבו מרבו עד הל"מ וכו' וידוע דהל"מ לאו דוקא דאין זה מן התורה אלא ר"ל כמו הל"מ וכמ"ש הר"ש שם וכן הכריח מרן בכ"מ בפ"ו מה' מתנות עניים הלכה ה' לדעת הרמב"ם יע"ש ודון מינה שע"י הקבלה נחה שקטה דעתם יען נתאמת אליהם שמנינם אמת וצדק שהסכימו להלכה דאורחא דידהו הכי הוה לקבל האמת ממי שאמרו ולהטות אוזן לכל מאן דהוה אתי ואייתי שמעתתא חדתא משמיה דרביה והכי איתא בפ' המפלת כ"א א' אלמלא דבר חדש אמרת לנו משום אביך שמענוך וכו' ע"ש ועיין דברי רש"י ס"פ אלו מציאות וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לס' זרעים בשנותו את טעמו למס' אבות שהוא להודיע לנו שההסכמה והקבלה אמת ונכונה ותדע עוד דסמכינן אהמנותיה דתלמיד במאי דקאמר משמיה דרבית דהא בר"פ שלשה שאכלו מ"ה א' אי' איתמר שנים שאכלו כאחד פליגי רב ור' יוחנן חד אמר אם רצו לזמן מזמנים וחד אמר אם רצו לזמן אין מזמנין ושם ע"ב אמרינן תסתיים דר' יוחנן אמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן וכו' תסתיים ע"כ הרי דעביד תלמודא עיקר ממאי דאמר רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן רביה לאוכוחי מיניה דעת ר' יוחנן כל קבל די מהימן הוא התלמיד בקול היוצא מפיו וכן בפ' כלל גדול ע"ה א' עבדינן תסתיי' לרב ממאי דא"ר זוטרא בר טוביה אמר רב וכו' ע"ש וכן תמצא עוד בפ' במה בהמה נ"ב א' ובפ"ק דעירובין י"ז א' ובפ' לולב וערבה מ"ד א' ובפ' הבא על יבמתו ס"ה ב' ובפ' המפקיד מ"א א' ובפ' אלו טריפות נ"ו א' ובדוכתי אחריני לך ואספת ואשכחן נמי כי האי גוונא גבי ואזדו לטעמייהו דסמכינן אדברי תלמיד שאמר חדא מהנהו מימרי משמיה דרביה ומצרכינן להו כאילו אמרן תרווייהו הרב גופיה וזה תמצא בפ' אותי ואת בנו פ"א ב' דהכי איתא התם ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וכו' ר' יוחנן אומר חייב ור"ל אומר פטור וכו' וצריכא דאי אשמועינן וכו' ע"ש וכן בפרק מעשר בהמה נ"ז א' איתא ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר אסי א"ר יוחנן וכו' וצריכי וכו' ע"כ וע"ע ברכות י"ג א' ועירובין ע"ו א' ופסחים ק"א א' וב"ב ס"ה א' וכן מצינו בפ"ק דתענית ה' א' ובפ' תנוקת מ"ז ב' דמייתי סתמא דתלמודא מימרת רב ובתר הכי קאמר ואף רב הדר ביה דא"ר חייא בר אשי אמר רב וכו' נמצאת אתה למד דשיטת הש"ס הכי ריהטא בכל דוכתא דכל תלמיד דקאמר שמעתתא משמיה דרביה מהימנינן ליה וחשיב לן כאילו נפק מפומיה דרביה בהדיא. וגדולה מזו אני אומר דאף היכא דהתלמיד קאמר לשמעתתיה בסתמא ולא קאמר לה בשם רביה עם כל זה אית לן למימר דמסתמא תורת רביה היא ומקשינן אזה על זה כאלו כל חד מינייהו אמרן לתרווייהו ומנא אמינא לה מהא דאשכחנא בפ' מפנין קכ"ח א' וכן בשלהי ביצה מ' א' דפריך והא רב הונא תלמיד דרב הוה ורב וכו' ובפ' הגוזל ומאכיל קט"ו א' איתא וסבר רב לא עשו בו תקנת השוק והא רב הונא תלמידיה דרב הוה וחנן בישא גנב גלימא וזבנה אתא לקמיה דרב הונא א"ל וכו' וכן תמצא בפ"ק דסנהדרין ו' סע"ב הא קמן מבואר דאף בסתמא פרכינן מדברי הרב על התלמיד ומדברי התלמיד על הרב כאילו קשה מדידיה אדידיה ועיין תו' פ' הרואה ד"ן ב' ד"ה פטרתן והכי נמי בפ' השואל ק"ב ב' ובפ' בית כור ק"ח ב' ובפ' מי שמת קנ"ב א' דפריך תלמודא מדרב אאמרי בי רב והזכירוהו התוס' בפ' כירה מ"ג ב' ד"ה דכ"ע ובכיצד הרגל י"ט א' ד"ה ובהא ובספ"ק דסנהדרין י"ז ב' ד"ה אלא ורמזו גם הרא"ש בפ' כירה ובספ"ו דבכורות יע"ש וכן במגילה כ"ג א' ובפ' איזהו מקומן נ"ב א' מצינו דפריך מתנא דבי ר' ישמעאל אר' ישמעאל וכדרמזו התוס' בפ"ק דפסחים ה' א' ד"ה דברי דבכמה דוכתי פריך מר' ישמעאל אתנא דבי ר' ישמעאל ולא הזכירו איה מקום כבודם וגם הכנה"ג בכללי הגמרא כלל ל"ה נעלמו ממנו ע"ש ובפ' במה בהמה נ"ד א' וכן בפ' אין צדין כ"ט א' מצינו עוד דפריך אדשמואל מתנא דבי שמואל והיינו טעמא דכולהו משום דבני הישיבה תלמידייהו מסתמא מאי דשמיע להו מרבייהו קאמרי וכדאמרן וכ"כ התו' בהדיא בריש יומא ד' א' ד"ה תניא דכיון דאשכחן לר' אלעזר דקאמר וכו' מסתמא משמע דר' יוחנן רביה אמרה ואע"ג דלא אמרה משמיה דר' יוחנן ובפ' שבועת הדיינין מ"ב א' סד"ה כל מילתא והכי אשכחנא תו להרמב"ן ז"ל בחידושי שבועות כ"י שכתב בפ' שבועות הדיינין לדעת ר' חננאל דמקשינן ממימרת התלמיד על רבו מדידיה אדידיה מטעמא דכתיבנא וכן אני לומד עוד מהא דאמרינן פ' כל הבשר קי"א ב' אמר אביי הא דרבין ליתא וכו' מכדי ר' אמי תלמיד דר' יוחנן הוה מאי טעמא תבריה לאו משום דשמיעא ליה מיניה דר' יוחנן דאמר מליח הרי הוא כרותח ע"כ וע"ע פ' אלו מגלחין כ"ד א' דקאמר ממאן שמיע ליה לאו מאבוה לא מבר קפרא רביה שמיע ליה והכי נמי בפ' כירה מ"ח ב' גבי מנרתא דנפל על גלימיה דר' אסי ולא טלטלה אמרינן מ"ט לא טלטלה לאו משום דר' אסי תלמידיה דר' יוחנן הוה ור' יוחנן כר' יהודה ס"ל דאית ליה מוקצה וכן במנחות פ' ר' ישמעאל ע"ב א' קאמר ור"י לאו תלמידיה דר"ש הוא ופי' רש"י בתמיה ואמאי לא שמיע ליה מדר"ש דסבר לה כר"ע וכו' ע"ש מכל זה מוכח בבירור דמסתמא כל מה שאומר או עושה תלמיד מתורת רבו הוא והיינו טעמא למאי דתניא בפ' תפלת השחר כ"ז ב' והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל ופירשו המפרשים שכל מה שהתלמיד אומר סוברים השומעים שמרבו שמע ולהכי מוהריק"א נקט בלישניה בשלחנו הטהור י"ד סי' רמ"ב סכ"ד לא יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שהזכיר שם אומרו כלומר שאם אמרו בסתם יאמרו שתורת רבו היא ע"ש. שוב ראיתי שיש להביא עוד ראיה נכונה לזה מהא דאמרי' בפ"ק דתענית ד' ב' א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה א"ל ר' זירא לר' אסי ומי א"ר יוחנן הכי והא תנן וכו' וא"ר אלעזר הלכה כר"ג הרי דאע"ג דר' אלעזר איהו הוא דקאמר הלכה כר"ג פריך מיניה למימרת ר' יוחנן כאילו אמרה ר' יוחנן בהדיא משום דהוה תלמידיה ומסתמא מרביה שמיע ליה אלא שלא אוכל להתעלם ממאי דמשנינן שם גברא אגברא קא רמית דלכאורה משמע דהכוונה היא על ר"א ור' יוחנן וא"כ הוא נמצא דזה סותר למ"ש התו' דיומא שהבאתי דסתם מימרת ר"א ר"י רביה אמרה האמנם אחר קצת התבוננות קא חזינא דלא מצי קאי אר"א ור' יוחנן דהא אין שיטת התלמוד בשום דוכתא לומר גברא אגברא קא רמית על הרב עם תלמידו אלא הרצון בזה דהשי' ר' אסי לר' זירא מאי קא פרכת לי מר"א הלא אי נמי נימא דבשם ר' יוחנן הוא דקאמר לה שנינו אנחנו תלמידי ר' יוחנן אנן שמיע לי מר' יוחנן הלכה כר' יהודה ואיהו שמיע ליה מר' יוחנן הלכה כר"ג ופלגינן אליבא דר' יוחנן רבינו כן כתבתי מדעתי הקלושה ואחרי מופלג דרשתיהו פגשתיהו בהליכות אלי למוהר"ש אלגאזי כלל של"ג ובחידושי הגאונים על תענית כ"י ושמח לבי גם אני ואע"ג דהריטב"א בשיטתו מפרש לזה על ר"א ור' יוחנן אנן אדברי הגאונים סמכינן ואין ספק דאי הוה שמיע ליה פי' הגאונים לא הוה פליג עלייהו ועי' ס' קול ן' לוי דף ה' א' ואי קשיא הא קשיא דאשכחנא בפ' מי שמת ק"ד ב' דא"ל ר"ל לר' יוחנן והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה והשיב לו ר' יוחנן זו ר' אלעזר אמרה אני לא אמרתי דבר זה מעולם ואמרינן עוד פרק במה מדליקין ל"א ב' דאמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר וכו' וכן בפ' עשרה יוחסין ע"א ב' איתא אשתמיטתיה לר' יוחנן הא דאמר ר' אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה ע"כ הרי דגם בר' אלעזר שהיה תלמיד מובהק לר' יוחנן כמו שהוכחתי בכללי הרי"ש מצינו שהיה אומר מפי עצמו הלכות שלא שמען מר' יוחנן רביה ואף גם זאת נלע"ד לתרץ דהא דאמרינן דמימרת התלמיד היא מימרת רבו אין הכוונה דלעולם כל מה שאומר התלמיד ודאי הוא ששמע כן מרבו דהא לא אשכחן בכוליה תלמודא דמשבח שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם אלא גבי ר' אליעזר בלחוד כדאיתא בפ"ו דיומא ס"ו ב' ובפ' הישן כ"ז ב' וכ"ח א' ע"ש אלא רצו בזה דמן הסתם אית לן למימר הכי כל עוד דלא אשכחן בגמרא בהדיא דלאו מרביה היא וכדהוכחנו לעיל בראיות ברורות אבל אה"נ דלפעמים היה התלמיד אומר מדיליה שמועות שלא נמסרו לו מרבו וכדמצינו בש"ס דכד פריך לרבא מדידיה אדידיה משנינן חדא מנייהו ר' פפא אמרה דכיון דתלמיד דרבא הוה הוו סברי דדברי רב פפא בסתם דברי רבא הם וכמ"ש התו' בפ' במה מדליקין כ"ז ב' ד"ה ר' פפא ובפ' מרובה ס"ז ב' ד"ה רבא ובפ' שבועות שתים כ"ו א' ד"ה חדא ובפ' מעשר בהמה נ"ד סע"ב ע"ש ואדרבא משם ראיה לדברינו דדוקא התם לאו דברי הרב הם משום דאתפרש בש"ס להדי' אבל בעלמא מסתמ' אמרינן דברי התלמיד הן הן דברי הרב כמדובר. ומעתה הא אין עליך לדון אלא ק"ו אי בסתם דלא קאמרו לה תלמידייהו בשם רבייהו אמרינן דתורת רבם היא גם למירמא לדידיה אדידיה כ"ש כשהתלמידים מעידים שכן קיימי וקבלו מרבותם דודאי אית לן למימר כי באמונה הם עושים ולדידי חזי לי למיהב תרי טעמי לנאמנות התלמידים במאי דקאמרי משמא דרבייהו חדא דאמרי' בירושלמי ספ"ב דשקלים רב גידל אמר אומר שמועה בשם אומרה יראה כאילו בעל שמועה עומד כנגדו שנאמר אך בצלם יתהלך איש ועוד אמרו בסוף מסכת כלה כל האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק מישראל ע"כ וכיון שכל מגמתם בלימודם לא היתה אלא להשרות שכינה בישראל ולחבר את האהל להיות אח' חלילה וחס להעלות על הלב שמא ישנו בדבורם או יוסיפו או יגרעו על הדבר דסברו וקבלו מרבותם וזאת שנית דהא קא חזינן שהתלמידים היו מחבבי' הרבה שמועו' רבותיהם והוו זהירי' בהם ומדייקי בהו טובא וכדאמרי' בפ"ק דשבת י' ב' רב חסדא הוה נקט בידיה תרתי מתנתא דתורא אמר כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה ניהליה וכו' עד אמר ליה אמר רב הכי בתרייתא עדיפא לי מקמייתא ואי הוה נקיטנא אחריתי יהיבנא לך ע"כ והנה מדיהיב רב חסדא מתנות למיגמר שמעתתא דרביה וגם הדר שאיל אמר רב הכי שמעינן דחביבא ליה טובא וצבי ליצבא ולמיקם עלה דמילתא שפיר אי ודאי הוא דאמר רב וכדאשכחן בפ"ק דמגילה ז' ב' דא"ל רב כהנא לרב אשי אמר רב הכי אמר ליה אין תנא מיניה ארבעין זמנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה ואף באמוראי אחריני דלאו תלמידייהו הוו מצינו לשון זה וכמו שיבא לקמן שלהי מאמרינו ואיתא בפרק קמא דעירובין י"ז א' א"ר גידל אמר רב וכו' אמרו לו אמר רב הכי א"ל אורייתא ונביאי וכתובי דאמר רב הכי ע"כ וכן מצינו עוד בפ' חבית קמ"ה א' דא"ל רב דימי לאביי האלהים עיני ראו ולא זר מפומיה דר' ירמיה שמיע לי ור' ירמיה מר' זירא ור' זירא מר' חייא בר אשי ור' חייא בר אשי מרב ע"כ ועל כגון זה אמרינן בהקומץ רבה ח"י א' זלגו עיניו דמעות של ר' אלעזר ן' שמוע אמר אשריכם ת"ח שד"ת חביבין עליכם ביותר וכו' ע"ש וע"ע ס"פ חבית דא"ר יהודה לרבב"ח הא תנא דידן והא שמואל דידן ולא שמיע לי ולא בדינא גרבתיך הרי שהיה שש ומתפאר על שלמד מימרא דשמואל רביה דלא הוה ידע לה מכל זה אתה למד שהיו התלמידים מדקדקים היטב הדק בתר שמועות רבותם למימר יתהון בשם אומרם בצביונם ובקומתם ומאחר שכן הדין נותן לסמוך אהימנותייהו במאי דקאמרי בשם רבייהו דאי לאו דקבלו כן מהם לא הוו אמרי לה בשמייהו ולא הוו ממשכני נפשייהו לתרוצי מימרי דרבייהו וכמ"ש הרמב"ן במלחמותיו בפ' בן סורר ומורה דדרך התלמידים היא דגורעין ומוסיפין במימרי ומחסרי נמי מתניתא ומשבשי להו וממשכני נפשייהו טפי לתרוצי מימרי דרבייהו ע"כ וע"ע ס' תחלת חכמ' ש"ג כלל קל"א ובר"פ י' יוחסין ע"ב ב' מצינו דאף דא"ל ר' אשי לאמימר דבי רב כהנא ובי ר' פפא ובי ר' זביד לא מתני הכי עכ"ז לא קבלה מיניה משום דשמיע ליה מר' זביד דנהרדעא ע"ש ועוד עיין תו' פ' ד' דכתובות מ"ב א' סד"ה אמר ליה ובנזיר ט"ל א' איתא אמר ר"פ אנא סברי לאו גמ' היא בידיה והדר ביה ולא ידענא דגמ' היא בידיה ולא הדר ביה וע' פרש"י ותו' שם. וצא ולמד עוד זהירותן בזה מהא דאיתא פ"ק דחולין ח"י ב' דאיקפד ר' יוסף בר' זירא שאמר עליו דמכ"ע גמי' ושמא שמע מפי א' שלא דקדק בדברים כמו שנאמרו ואמר אנא מכ"ע גמירנא אנא מר' יהודה גמירנא דאפי' ספיקי דגברי גרס דאמר ר' יהודה א"ר ירמיה בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל וכו' ע"ש ופירש"י שם כשהיו אומרים לו שמועה והאומרה לו שכח ממי שמעה היה שונה ר' יהודה בשמועתו קבלתיה מפי פלוני וספק היה בידו אי מפלוני קבלה או מפלוני קבלה דאמר ר' יהודה וכו' ע"כ אלא שאני בעניי לא ידענא אמאי נדחק דלישנא דספיקי דגברי גריס משמע דר' יהודה הוא דהוה גריס הספיקי דגברי בלחוד ואם כדבריו גם ר' ירמיה בר אבא הוה גריס ספיקי דגברי לכן נ"ל עיקר כמ"ש רש"י גופיה בפ' ה' דבכורות ל"ו ב' ששם עיקר מימרא זו והיא דאחריתא ספק אמרה לי ר' ירמיה משמיה דרב ספק אמרה לי משמיה דשמואל ולפ"ז אתי שפיר דר' יהודה הוא שנסתפק בזה והוא הוא דגריס ספיקי דגברי לא זולת וכמו שמצינו עוד בפ"ק דע"ז ט"ז ב' דקאמר א"ר זירא כי הוינן בי ר' יהודה אמר לן גמירו מינאי הא מילתא דמגברא רבא שמיע לי ולא ידענא אי מרב אי משמואל וכו' וטעמא כמ"ש שם רש"י ז"ל דר' יהודה היה תלמיד רב ותלמיד שמואל וכ"כ בפ"ק דסוכה ט' א' ובתענית כ' ב' ובפ"ב דיבמות ח"י סע"א ובפ' מי שמתו כ' א' ורשב"ם פ' חזקת הבתים ל"ח ב' וע' תוס' שם פ"ק י' ב' ד"ה עליונים ופ' הרואה נ"ד ב' ד"ה פטרתן ואיך שיהיה נמצינו למדין שהיה מקפידין התלמידים לומר השמועות בשם אומרם בדקדוק גמור ועל מה שלא שמעו היו אומרים זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי כמו שתמצא בפ' שמנה שרצים ק"ח ב' ובאלו קשרים קי"ד א' ובפ' כל שעה ל"ד ב' ובפ"ו דבכורות ל"ז ב' יע"ש וע"ע מתני' פ"ג דכריתות ט"ו א' א"ל לא שמענו אבל שמענו וכו' ודכוותייהו טובא ולא זו בלבד אלא אף במה ששמעו וקבלו מרבותם היו מהדרים מן המהדרים לידע אם החברים ג"כ קבלוה ואם לאו הודו ולא בושו שקבלת יחיד היתה וכדתנן בפ"ו דעירובין פ"ג א' א"ר אלעאי שמעתי מר' אליעזר וכו' ועוד שמעתי וכו' וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי ע"כ ופרש"י ובקשתי לי חבר לג' דברים הללו אם שמעו מפיו ולא מצאתי. ויותר על כן מצינו שהיו מקפידין שתאמר המימרא באותו הלשון עצמו ששמעוה מפי רבם הגם דליכא נפקותא בינייהו לענין דינא וכזה ראה וחדש בפ' ג' שאכלו מ"ז א' דאיתא התם א"ר יהודה בריה דר' שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב ר' ספרא וקאמר לטעום איתמר למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו ע"כ והכי איתא תו בפרק קמא דבכורות ה' א' ע"ש וכן תמצא עוד בפרק קמא דשבת ה' ב' דאקשינן והא אמרה ר' יוחנן חדא זימנא וכו' ומתרצינן אמוראי נינהו מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא ופירש רש"י ומיהו ר' יוחנן אמרה חדא זימנא ע"כ ודין הוה גרמא להו שתורתם תתקיים בידם כדאיתא בפ' כיצד מעברין נ"ג א' בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימה תורתן בידן ופרש"י דדייקי לישנא לחזור באותו לשון שהיו שומעים מרבם וכו' וכ"כ התו' ז"ל בפ"ק דביצה י"א ב' סד"ה אמר וז"ל ולא קאמר איסתונית דאותו לשון שמע מרבו ולא רצה לשנותו ע"ש אף גבי תנאים מצינו כה"ג עיין בהר"ש פ"ח דכלים מ"ט ולפי דעתי קלה כמו שהיא לזה נתכוון הרמב"ם ז"ל בתשובותיו לחכמי לוניל שהביא מרן בכ"מ פ"א מה' ברכות הל' י"ב וז"ל אלא התרי לישנא חד טעמא אית להו ואין לשום חילוק בענין אלא בשינוי המימרא בלבד ויש מקומות בגמ' כזה שמקפיד על נוסח המימרא האיך היתה אע"פ שאין ביניהם הפרש בענין עכ"ד וכ"כ עוד ה"ה בפכ"ד מה' אישות הלכה ד' והרשב"א בחידושיו פ"ק דגיטין ובתשובותיו אלף ק"ן וע"ע רש"י ספ"ד דמעילה י"ז ב' בין רבא לר' אשי ליכא בינייהו אלא שנוי לשון וכו' ע"ש הראיתיך בעיניך כמה וכמה טובה היתה זריזות' וחביבותם לומר השמועות וההלכות בשם רבם בתכלית הדיוק ולא סוף דבר התלמידים המקבלים בלחוד הוא דהוו זהירי בזה אלא גם רבותם בעלי המימרות מצינו שהיו מקפידים על תלמידיהון אי לא הוו אמרין להון משמייהו כמו ששנינו בסוף האשה רבה צ"ו ב' ומייתי ליה הירושלמי בפ"ב דברכות ובפ"ב דשקלים דאיקפד ר' יוחנן טובא על ר"א תלמידו שאמר לשמעתיה בבי מדרשא ולא אמר' משמו והכי נמי מצינו בסוף פ' שתי מדות צ"ג ב' דאיקפד ר"ל על ר"א על שלא אמר לשמעתא משמיה וכן בפ' פסולי המוקדשים ל"א איתא דלייט ר' ששת ר' אידי שמעיה על שאמר לשמעתיה סתם בבי מדרשא ולא אמרה משמיה יע"ש ואף בשאר האמוראים מצינו שהיו מקפידים זה על זה אי לא הוו אמרי לשמועה משמיה דמארה כמו שיבא לקמן בס"ד בסוף עניינינו והנה מלבד הטעם הידוע שהוא כדי שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר עוד נוכל לומר לפי דרכנו דכוונתם הרצויה בזה היתה להזהירם ולזרזם על אמיתות הקבלה ויגידוה ויערכוה משמיה דגברא ואל יעוותו אורחותם לצאת ממרכז האמת והיושר כדי שע"י זה יביאו גאולה לעולם כאשר יאמרו דבר בשם אומרו וכדשנינו בפ' שנו חכמים הנוסף על מס' אבות והכי איתא בפ' כל הבשר ק"ד ב' דאקשינן ר' יוסי היינו ת"ק ומשנינן הא קמל"ן מאן ת"ק ר' יוסי וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ועוד עיין בפ' כל היד י"ד ב' הרי דהוסיף ר' בבא יתירא במשנה לאשמועינן למי מן התנאים ראוי ליחס אותה ההלכה. ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר שלא יקשה בעיניך מאי דאשכחן בפ' עושין פסין כ"ג ב' וכן בפ' המפקיד ל"ו ב' ובכמה דוכתי בגמ' דפליגי תרי תלמידי אליבא דרבייהו דמר אמר הכי אמר הרב ומר אמר איפכא ואי אפשר ששניהם יכוונו את שמועתם דבכגון דא רגיל הש"ס למיזל בתר ההוא דדייק טפי ושהוא בר סמכא יותר מחבריה ובא האות והמופת דבפ' כיצד מברכין ל"ח ב' דפלוגי ר' חייא בר אבא ור' בנימין בר יפת אליבא דר' יוחנן רבם אמר רב נחמן בר יצחק קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין בר יפתחהי בה ר' זירא וכי מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא ר' חייא בר אבא דייק וגמי' שמעת' מר' יוחנן רביה ור' בנימין בר יפת לא דייק ועוד דר' חייא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה (בקשתיו ולו מצאתיו בפ' כסוי הדם פ"ו ב' ע"ש ובכריתות כ"ז א') ור' בנימין בר יפת לא מהדר וכו' ע"כ לעניינינו וע"ש פירש"י ומטעם זה מצינו שם בפרק אין עומדין ל"ג ב' דר' זירא גופיה קאמר נקוט דר' חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא אף שהוא נגד ר' יוחנן רביה כמבואר שם לך נא ראה וכן תמצא בפ' מקום שנהגו נ"ב ב' דעלה דאיפליגו רב כהנא ור' הונא ברי' דר' איקא אליבא דר' אבהו רבם כמ"ש שם רש"י ז"ל א"ר ספרא נקוט האי כללא דר' הונא בידך דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו' ע"כ ופירש"י כשהשמועה יוצאה מפי רבו מדקדק ואומר לרבו לשנותה פעם שנית ומבחין הימנו או הין או לאו ע"כ ואמרינן עוד בפ' הבא על יבמתו ס"ד ב' והא איהו דאמר אבין דסמכ' יצחק סומקא לאו דסמכא ופרש"י אבין דסמכא מה שאמר אבין משום ר' יוחנן יש לסמוך עליו וע"ע בפ' האיש מקדש מ"ד א' דשאיל ר' אסי לר' זירא ר' אבין בר סמכא הוא כלומר יש לסמוך על דבריו שמדקדק בשמועתו שאינו משכח א"ל כמן ימא לטגני הוא עי' פרש"י והתוס' ז"ל וכן בפ' אין מעמידין ל' א' איתא אמרו ליה נסמוך מחוי להו ר' ינאי בר ישמעאל עלי ועל צוארי ע"ש ועוד בפ"ק דגיטין ו' ב' קא' אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא והשיב לו אביי דר' אביתר בר סמכ' הוא דאסכים מאריה על ידיה דכתיב ותזנה עליו פילגשו ר' אביתר אומר וכו' ע"ש וכן בפ"ב דשב' כ"א ב' אית' אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקבלה ופירש"י ולא קבלה שלא חשבו למסמך על דבריו ע"כ הא למדת דאורח' דתלמוד' הוא למסמך בזה אמאן דדייק טפי ושהו' יותר בר סמכא כמדובר ואי התרי תלמידי שקולי' נינהו אז רגיל תלמודא למשקל ולמטרי אהי מנייהו סמכינן וכדאשכחן בפ' ארבעה אחין ל"ב ב' והכי איתא התם איתמר זר ששמש בשבת ר' חייא אומר חייב שתים בר קפרא אומר אינו חייב אלא אחת קפץ בר קפרא ונשבע העבודה כך שמעתי מר' אחת קפץ ר' חייא ונשבע העבודה כך שמעתי מר' שתים התחיל ר' חייא לדון וכו' ושקיל וטרי טובא עד דאיתותב בר קפרא יע"ש וכן תמצא עוד בפ' שלשה מינין מ"ב ב' גבי רבה ורב יוסף דפליגי אליבא דרב הונא ובפ' מי שמתו כ"ד ב' ובפסחים ז' סע"א וק"ח א' יע"ש ובפ' חזקת הבתים ט"ל א' איתא דר' חייא בר אבא ור' אבהו פליגי אליבא דר' יוחנן רבם וקאמרינן עלה לימא בדרבה בר רב הונא קמפלגי וכו' אלא דבזאת מיהא לא ידענא אמאי לא נקטינן כר' חייא בר אבא כיון דאמרו עליה בפ' אין עומדין שהבאתי דדייק וגמר שמעתא וכו' ואפי' כנגד ר' יוחנן רביה וניחא לי דר' אבהו נמי הוה שכיח תדיר קמיה דר' יוחנן ובקי במליה טובא כר' חייא בר אבא שהרי חברים היו כדמוכח פ' אלו נאמרין מ' א' ע"ש א"כ י"ל דלא אשכחן מאן דקאמר עליה דר' חייא בר אבא דדייק וכו' אלא ר' זירא אבל שאר אמוראי אפשר דלא אית להו הכי וסעד לזה נמי איכא מהא דאיתא בפ' בא לו כ"ג ע"ג א' ובס"פ הבא על יבמתו ס"ה ב' נמי הובא דוגמתו דלאיכא דאמרי ר' חייא בר אבא הוא דקאמר משמיה דר' יוחנן ואהדרינהו ר' אמי ור' אסי לאפייהו ופרש"י דלא אמרה ר' יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו ע"כ ואע"ג דרב פפא שם פריך עלה ואמר בשלמא למ"ד ר' אבהו אמרה משום כבוד בי קיסר לא אמרו ליה ולא מידי אלא למ"ד ר' חייא בר אבא אמר' לימרו ליה לא אמר ר' יוחנן הכי מ"מ נקוט מיהא בידך דגם רב פפא עביד עיקר לדר' אמי ור' אסי טפי מר' חייא בר אבא דהא אי הוו אמרי ליה לא אמר ר' יוחנן הכי לא הוה חייש למאי דאמר עליה ר' זירא דדייק וכו' דאלת"ה עדיפא מינה הו"ל לרב פפא לאקשויי הא ר' חייא בר אבא דייק וגמר וכו' ועליה אית לה למסמך טפי אלא ודאי כדאמרן ויש להוכיח דגם אביי ורבא לית להו דר' חייא בר אבא דייק וכו' מהא דאמרינן בפ' יש נוחלין קל"ה א' ההוא דהוה קא שכיב וכו' אמר רבא מה ניחוש לה הא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן וכו' א"ל אביי והא כי אתא ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן וכו' א"ל רבא לרב נתן בר אביי חוש לה (כאביי) ע"כ הרי דאביי ורבא דחו לדר' חייא בר אבא מקמיה דר' יצחק בר יוסף ולא חשו למאי דסבר ר' זירא דר' חייא בר אבא דייק וכו' וזה ברור ועתה הדרינן לכללין ונאמר דבפ' השולח מ' א' עוד אית' דפליגי רב דימי ורב שמואל בר יהודה אליבא דר' יוחנן רבם ומסקינן שם דרב דימי טעותא היא וכן בפ' בהמה המקשה ע"ד א' דפליגי רב יהודה ורב שמואל בר מרתא אליבא דרב וקאמר רב הונא אנן אמאן נסמוך וכו' ע"ש וע"ע ספ"ד דע"ז ס"א ב' דפליגי רב יהודה ורב נחמן אליבא דזעירי ומייתי תלמודא בריית' לסיועי לדרב נחמן אמר זעירי ועוד אמרו בכגון דא בפ"ב דמגילה ח"י ב' נקוט דרב ביבי בידך דשמואל היא דחייש ליחידאה וכו' ושם נא' עוד בפ' בני העיר כ"ז א' בענין כזה כוותיה דרב פפי מסתברא וכו' ע"ש וכן ברפ"ב דמעילה ח' ב' שקיל וטרי תלמודא על מאי דפליגי רב הונא ורב אדא בר אהבה אליב' דרב ואף בחד אמור' גופיה דזמנין אמר בשם רביה הכי וזימנין אמר איפכא חייש תלמודא לתרוצינהו כדאשכחן בפ' מי שמת קמ"ט א' והכי איתא התם אבעיא להו מכר כל נכסיו מהו א"ר יהודה אמר רב אם עמד אינו חוזר וזמנין א"ר יהודה אמר רב אם עמד חוזר ולא פליגי הא דאתנהו לזוזי בעינייהו הא דפרעינהו בחובו ע"כ ואל תתמה על החפץ שהרי מצינו דוגמתו גם בבעל המימרא עצמו דזמנין אמר הכי וזימנין אמר איפכא ומתרץ להו הש"ס וזה תמצ' בשלהי בתר' קע"ז א' גבי רב וכן בפ"ק דסנהדרין ט"ז ב' וע"ע פ"ק דשבת ז' ב' וח' ב' ובספ"ק דנדרים י"ג ב'. ולפום מאי דאיתברר לי מן תלמודא קא חזינא דחילוק דעות התלמידים לדעת רבם נמשך מב' סיבות סיבה ראשונה דזימנין דתלמודא לא הוה שמיע לה לשמעתת' מרביה להדיא אלא ממאי דחזא דדן רביה בעובדא אחרינא דאתא קמיה דייק מיניה והמציא מכלל דבריו אותה ההלכה ואמרה בשמיה והיינו דאמרינן בפ"ק דברכות י"ב ב' הא דר' זריקא לאו בפי' איתמר ופירש"י לא שמע מפי ריש לקיש שאמר בפי' מאי ברכה יוצר אור ואמרו עוד כן בפ' במה מדליקין כ"ט א' ובפ' כל גגות צ"ד א' וכן בפ' יש נוחלין קכ"ו דפליגי רב פפא ורב פפי אליבא דרבא קאמר שם תלמודא דתרוייהו מכללא אמרו לה ע"ש ואיתמר תו הכי בכמה דוכתי אחריני ודרשת וחקרת ולפעמים היה התלמיד טועה בשיקול דעתו ולא היה מכוין בשמועתו שפיר משום דרביה טעמא אחרינא הוה ליה וכדאמרינן בפ' המפקיד דף ל"ו א' אמר רב חסדא הא דרב לאו בפי' איתמר אלא מכללא דהנהו גינאי וכו' מאן דחזא סבר וכו' ולא היא וכו' ופירש"י מאן דחזא אחד מן התלמידים ששמע מפיו דפטריה סבר וכו' ע"כ ונמצא עוד כי האי גוונא בפ' חבית קמ"ו ב' ובפ' האשה שנפלו פ' ב' ובפ' השולח ט"ל ב' ובחזקת הבתים מ' ופרשב"ם שם אלא מכללא איתמר וטעות הוא ועע"ש פ"ד ב' וק"ל ב' ברשב"ם וקנ"ה ב' בש"ס והיינו טעמא דגם במימרי דאמרי התלמידים בשם רבם אשכחן בכולה ש"ס דזימנין מקשו עלייהו עד דמסקו עלה ואמרי אלא אי אתמר הכי אתמר וזה תמצא בפ' המצניע צ"ב א' ובפ' כל הכלים קכ"ד ב' וביומא כ"ז ב' ובריש כתובות ב' א' ובפי"ג דמנחות ק"ח ב' וכן בפ' בהמה המקשה ע"ד ב' ובתמורה כ' ב' ובכמה דוכתי בגמ' דרשו מעל ספר ה' וקראו והיינו כמו דאקשינן בכל דוכתא ולימא הא ולא בעי הך ומשנינ' חדא מכלל חבירתא איתמר עיין פרק ב' דעירובין כ' א' ובפ"ד דמגילה כ"ט ב' ובפ"י דיבמות פ"ח ב' ובספ"ה דבכורות ל"ז ובפ' התכלת מ"א א' ובפ"ק דנדה י"א ב' ומצאת כי תדרשנו ולדידי אפשר דמזה הטעם עצמו הוא דאמר ר' אמי לר' אושעיא בפ' העור והרוטב קכ"ד א' האלהים אם אמר לי יהושע בן נון משמיה (דר' יוחנן) לא צייתנא ליה דכיון שהיה אותו הדבר קשה בעיניו הוה חייש לטעות השומע וכדאמר ר' טרפון ברפט"ז דאהלות הובא בפ"ק דשבת י"ז א' אקפח את בני שזו הלכה מקופחת ששמע השומע וטעה וכו' ע"ש וכן מצינו ברב חסדא דכד הוו אמרי קמיה שמעתת' דר' יוחנן שהיו קשים בעיניו הוה קא מהדר להו מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך וכו' כמו שתמצא בפ' כל שעה ל"ג ב' ובפ' הנודר מן הירק נ"ט ע"ב ובשבועות י' ע"ב ע"ש והיינו טעמא כדכתיבנא ויותר על זה אשכחן בתלמוד דהאמורא גופיה דהוה אמר לשמעתה משמיה דמארה הוה מקשה עלה ואמר ומותבינן אשמעתין וזה תמצא בפ' כל הכלים קנ"ה ע"ב ובפ' כיצד משתתפין פ"ח א' הא למדת דלא הוו צייתי לשמועה היכא דהוה קשיא להו עלה. האמנם האמת יורה דרכו דאף היכא דלא אמרוה מכללא ובפירושא איתאמר' ניהלייהו עכ"ז רבים וגדולים לפעמים היו טועים בקבלתם והוו אמרי השמועה הפך מכוונת רבם וזה מתברר מהא דאיתא בפ' מי שמתו כ"ה א' גניבא משמיה דרב אמר וכו' א"ר יוסף שאריה ליה מאריה לגניבא השתא וכו' ע"ש ופירש"י ז"ל מחול לו רבונו דודאי שקר העיד על רב וכן איתא תו בפ' בכל מערבין כ"ט א' א"ר יוסף שרא ליה מאריה לר' מנשיא בר שגובלי אנא אמריתא ניהליה אמתני' והוא אמרה אברייתא דתנן וכו' ובפ' ע"פ ק"ו ב' נמי עלה דא"ר ברונא אמר רב הנוטל ידיו לא יקדש א"ל רב יצחק בר שמואל בר מרתא אכתי לא נח נפשיה דרב שכחנינהו לשמעתתיה וזמנין סגיאין הוה קאמנא קמיה דרב וכו' ע"ש ואמרינן בפ"ק דמגילה ה' א' אמר ר"א א"ר חנינא ר' נטע נטיעה בפורים וכו' אמר לפניו ר' אבא בר זבדא ר' לא כך היה מעשה וכו' קרי עליה טובים השנים מן האחד ופרש"י אילו לא שמעתי הייתי טועה בדבר עכשיו ששמעתי טוב לי שלמדתני האמת ע"כ ועיין כיוצא בזה פ' יה"כ ע"ח א' ובמנחות ק"ט ב' ובסוכה נ"א א' ובפ' העור והרוטב קכ"ב ב' איתא תו ר' אבהו משום ר"ל אמר לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ד' מילין א"ר נחמן ב"י אייבו אמרה וארבעי אמר בה וחדא מינייהו עבודה ופירש רש"י אייבו אמרה להא שמעתא דר"ל והשומע טעה בין אייבו לאבהו ע"כ וכן בפ' כל פסולי המוקדשים ל"ו א' איתא אמר רב יהודה אמר רב נאמן הכהן לומר וכו' א"ר ירמיה בר אבא מנא ליה ליהודא הא אנא בגידול קבעתי' וגידול קבע בדידיה והכי אמרי ליה נאמן ישראל וכו' וכתב שם רש"י ז"ל אני שניתיה לגידול והוא שנאה לר' יהודה והכי אמרי לגידול נאמן ישראל וכו' ע"כ ואיתא תו בפרק התכלת ט"ל א' יתיב רבא וקאמר משמיה דשמואל תכלת שכרך רובה כשרה א"ר יוסף רב אמרה ולא שמואל אתמר נמי א"ר הונא בר יהודה א"ר ששת א"ר ירמיה בר אבא אמר רב תכלת שכרך רובה כשרה וכו' ע"כ שמעינן מכל זה שפיר דלפעמים היו טועים בין באחלופי גברא בין בעיקר השמועה וכן מוכח עוד בפ' מקום שנהגו נ"ג ב' דאמרינן א"ל ר' אבא לעולא ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן וכו' עד א"ל אנא לאו אהא אמרי דתני תנא וכו' ע"ש וכתב שם מהרש"ל לפי מסקנת הסוגי' צ"ל דהאי ואי תימ' רבב"ח וכו' ה"ק ומקצת בני אדם אמרו בשם רבב"ח כלומר טעו וסברו שרבב"ח אמר יישר וכן א"ר יוחנן משום שרבב"ח אמר דבר בשם ר' יוחנן דקצת שייך לזה וטעו עכ"ד וכן ראיתי תו בפ' אין צדין כ"ז א' דא"ר אבא בשם ר' זירא הלכה כר"ש ואמר מאן דהוא (ופירש"י אחד מן התלמידים מי שהוא ולא נודע שמו) אזכי ואסק להתם ואגמרה לשמעתא מפומיה דמארה כי סליק להתם אשכחיה לר' זירא א"ל אמר מר הלכה כר"ש א"ל לא אנא מסתברא אמרי וכו' ופרש"י כן אמרתי דמסתברא כר"ש אבל לא שמעתי שהוקבעה הל' למעשה כמותו ע"כ וכיוצא בזה מצאתי עוד בס"פ יוצא דופן מ"ח א' ובפ' אלו מגלחין כ"ד ב' ובפ' אלו טריפות נ' א' דאית' תו כה"ג אמרו שם א"ל אמר מר הל' כרשב"ג בטריפה א"ל אין הל' אמרי וכן מסיק שם תלמוד' ואין הל' כרשב"ג בטריפה וע"ע שם פ"ק י"ז ב' ומ"ט א' וז"ן א' ב' ותמצא שלפעמים לא היו מכוונין היטב בשמועתן וכדאמרן ותו איכא לאוכוחי הכי מהא דאמרי' בפ"ב דכתובות כ"א א' ושם פ"ה ס' א' וע"ו ב' כי אתי רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל וכו' ומצאתי עוד כן בפ' אלו טריפות מ"ד א' לגבי רב והשתא דון מינה דאם על ר' יהודה שהיה תלמיד רב ושמואל כמש"ל והיה מצוי תמיד לפניהם עד דסתם שמעתתיה דרב בדרי בתראי ר' יהודה הוה אמר להו בבי מדרשא כמ"ש שם רש"י ז"ל עכ"ז אמר עליו אחיו יחזקאל דלא נצייתינהו לכללי דכייל בשם רב ושמואל ק"ו לשאר תלמידים שאינם גמורים דשפיר אפשר שישנו בדבורם מחוסר דיוקם בתוכן הענין או שלא הבינו הדברים על מתכונתם וכדמוכח בפ' הבא על יבמתו ס"ד ב' דאמרי' שם א"ל רב יוסף ברי' דרבא לרבא בעאי מיניה מרב יוסף הל' כר' ואמר לי אין הלכה כרשב"ג ואמר לי אין אחוכי אחיך בי א"ל לא סתמי היא ופשיט לך נישואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג ע"כ הרי דאי לא הוה רבא מפרש ליה לבריה מלתיה דרב יוסף היה סובר בדעתו שרצה לשחק בו מחוסר דרישה וחקירה בענין ולפחות מיהא היה כובש נבואתו של רב יוסף או היה אומרה לאחרים בסתם כדשמעה מיניה והוו מצו אתו לידי תקלה השומעים ממנו לפסוק בחדא מילתא פעם כר' ופעם כרשב"ג וכן בפ' בהמה המקשה ע"ו ב' מצינו דקאמר עולא בשם ר' יוחנן עור מצטרף לבשר וא"ל רב נחמן ולימא מר עור משלים לבשר לחומרא א"ל אנא עובדא ידענא דההוא בר גוזלא וכו' א"ל בר גוזלא דרכיך שאני ע"כ הרי דעולא הוה טעי בשמועת ר"י וקאמר לה בסתם בשר ולא ירד לחלק בין גוזלא דרכיך לשאר בשר כמו שחלק רב נחמן וע"ע בפ' כל היד י"ז ב' א"ל אנא הכי קאמינא וכו' וגדולה מזו מצינו דהאמורא גופיה דאמר המימרא משמיה דרביה הודה ולא בוש ששמע וטעה וזה בפ' במה אשה ס"ג ב' כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן וכו' כי סליק רב דימי לנהרדעא שלח להו דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי ברם כך אמרו משמיה דר' יוחנן וכו' וכן מצאתי עוד בכה"ג בפ"ק דעירובין י"ז סע"ב גבי רב נחמן יע"ש ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה ואל תתמה על זה דהא אשכחן בתלמוד שבעלי המימרא עצמן לא היו דכירי לה לזימנין וכדתני' בפ' המפלת כ"ד ב' דכלתו של ר' חנינא שאלה מר' יהושע המפלת כמין נחש מהו אמר לו אמו טהורה אמרה לו והלא משמך אמרה לי חמותי אמו טמאה וכו' מתוך הדברים נזכר רבי יהושע וכו' ע"ש הרי דלר' יהושע בעל הל' נתחלף לו בין טמא' לטהורה ועע"ש כ"ז א' עד עשרים וארבע אמרת לן וכן שלשים וארבע' אמרת לן ע"ש ואין זה מן התימה משום דשכחה שכיחא וכדאמר רב אשי בפ' כיצד מעברין נ"ג א' ואנן כי אצבעתא בבירא לשכחא והכי אשכחן ברפ"ו דפסחים ס"ו א' שאמר הלל לבני בתירא הל' זו שמעתי ושכחתי וכן בפ' האיש מקדש נ"ז א' גבי עגלה ערופה מצינו דקאמר ר' ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי ובפ"ב דמדות מ"ה שנינו מערבית דרומית אמר ראב"י שכחתי מה היתה משמשת ובא אבא שאול והזכירו ששם היו נותנין יין ושמן דין גרמא דלפעמים היו משבשין נמי מתני' מחמת העדר הזכרון וכדאמרינן בפ' אין צדין כ"ו ב' ההיא אדא בר אוכמי היא דמשבש ותני ופירש"י ז"ל חכם א' שהיו מכירין אותו שהיה גורס משניות ושוכח ומשבשן ע"כ ומצאתי עוד בפ"ק דעירובין ז' א' דקאמר ר"ע גמריה אסתפיק ליה ולא ידע וכו' וכן בפ"ו דפסחים ס"ט א' איתא ר"א גמריה איתעקר ליה ואתא ר"ע לאדכוריה גמריה ודכותיה איתא בפ' כל הצלמים מ"ו ב' כמו שרמז לנו רש"י שם וע"ע כיוצא בזה בפ"ק דר"ה י"ד ב' ובס"פ גיד הנשה ק"ג ב' ופ"ק דמנחות ז' ואמרי' עוד בפ"ב דכתובות כ"ב א' אמר ר' זירא הא מילתא מר' אבא שמיע לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו (שהזכירה לי) שכחתיה וראיתי תו בפ' הנשרפין פ"ב דאיתא אינשייה רב לגמריה (ופירש"י שכח מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיבו) אקריוה לרב כהנא בחלמיה וכו' אדכריה רב לגמרי' יע"ש ולא זאת בהלכות הוא דמצינו כן אלא אף זו בפסוק איתא בפ"ד דע"ז נ"ב ב' דאמר ר' עקיבא מקרא היה בידינו ושכחנוהו והכי נמי אמר רב בפ' קדשי קדשים נ"ט א' ע"ש ומי לנו גדול ממשה שהודה ולא בוש לומר לא שמעתי ושכחתי כדאיתא בפ' טבול יום ק"א א' ע"ש וגם ממנו נתעלם משפט בנות צלפחד ודין גיעולי עכו"ם ועיין פסחים ס"ו ב'. ומדי דברי בהדין כללא זכור אזכרנו עוד דראיתי לר' בצלאל בשיטה מקובצת שלו על ב"מ דף קנ"ח ג' שכתב בשם הריטב"א וז"ל הא דרב אשי בדותא היא פי' לא אמרה רב אשי מעולם אלא א' מתלמידיו אמרה מעצמו או דשמעה מכללא וטעה וקראוה על שמו וכן בכל מקום עכ"ל וכן מצאתי להריב"ש ז"ל סי' שפ"ז דעל מה שפסק הרמב"ם כרבין נגד רב דימי במאי דאיפלגו אליבא דר' יוחנן רבם כתב הוא ז"ל ותלינן בדרב דימי דלא דק בכלליה דכייל משמיה דר' יוחנן וקושטא קאי כי בהשקפה ראשונה כמו זר נחשב בעיני לומר על האמוראים קדישי עליונים שמלבם יוציאו מלין ומימרות בשם רבם שלא אמרם ולא עלו על לבו והתנא צוח ותנא דמדת החכם הוא שעל מה לא שמע אומר לא שמעתי אך אחר קצת ההתבוננות זאת חשבתי למשפט דאין כוונתו שהתלמיד אמר בשם רב אשי שמועה שלא קבלה ממנו אלא רצונו הוא שהתלמיד אמר אותו דבר בסתם ובני הישיבה חשבו דתורת רבו היא וקראוה על שם רב אשי כיון דמסתמא דברי התלמיד הן הן דברי הרב כמו שהוכחתי לעיל בראיות מספיקות. ברם מה נדבר ומה נצטדק ביום שידובר בו שתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' כיצד מברכין מ"ג ב' דרב פפא אמר משמיה דרבא רביה הלכה כב"ה ומסיק תלמודא ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד ופירש"י שם ולא היא לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא רב פפא איכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך ע"כ ובפ' שלשה מינין ט"ל א' עוד איתא דרב פפא הוסיף על הברייתא לוקה ה' לאותובי מינה אלא דאיהו גופיה יהיב טעמא לזה ע"ש ואשכחן תו כי האי גוונא בפ' המקבל ק"ט א' דאמר רב יוסף מימרא בשם רב נחמן ומסיק הש"ס ולאו מילתא היא וכתבו התוס' בשם ריב"ן שם ע"ב ד"ה מסלקינן דהכוונה הוא שלא אמר רב נחמן דבר זה מעולם אלא להפחידו אמר כן ומצאתי בפ' מי שהוציאוהו נ"א א' דרבה תנא ליה לרב יוסף ברייתא בשם ר' יוסי וקאמר עלה ולא היא לא תנא ליה כר' יוסי אלא כי היכי דליקבל לה מיניה משום דר' יוסי נימוקו עמו וע"ש רש"י שכ' ולא היא הא דא"ל משמיה דר' יוסי ליתא דלא תניא ליה משמיה דר' יוסי אלא סתמא תניא ליה לעיל ומש"ה אמרה בשם ר' יוסי כי היכי דליקבלו מיניה עכ"ד והא ודאי קשיא דהא קא חזינא בהדיא דסתמא דתלמודא קמסהיד עליהו דמימרות בדויות נינהו ואיך נעמוד אנחנו עמידה שיש בה סמיכה על קבלתם כיון דלזמנין לא היו מכוונין את שמועתם ויש לתרץ בזה כדתריצנא לעיל גבי ר' יוחנן דאדרבא משם ראיה לזריזות קבלתם האמיתית והנכונה דמדטרח תלמודא לגלויי לן דהנך מימרי לאו דסמכא אינון יען היותם בדויות מלבם לסיבת מה אלמא משמע דכל אינך שאר מימרי דהוו אמרי כל חד וחד בשם רביה מאושרות ומקוימות נינהו ממסדרי התלמוד דקושטא קאמרי יש להם על מה שיסמכו סמיכת זקנים שעל אדני הקבלה הטבעו וכעין זה תמצא שתירץ מוהר"ש אלגאזי ז"ל בספרו גופי הלכות כלל קס"ו בענין ההוא סבא ע"ש. והסיבה השנית למחלוקת התלמידים אליבא דרבם הוא מחמת הרב שחזר בו ממאי דהוה סבר מעיקרא והתלמיד דלא שמיעא ליה מהחזרה קאמר לשמעתא בשמיה כאשר בתחלה משום דסבר משנה ראשונה לא זזה ממקומה ואידך דידע דהדר ביה או דגמרה מיניה לאחר חזרה אמרה כמו שקבלה דאין לו ידיעה בתחלה מאי סבר ואי נמי ידע אזל בתר בתרא ומלתא כדנא לא נפלאת היא ולא רחוקה דמשנה שלמה שנינו בספ"ג דכלאים רמ"א משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה ר' יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור ואמרינן עלה בירושלמי אמר ר' יוסי בר בון בוא וראה מה בין תחלת דברי ר' ישמעאל לסופו שתחילתו בבית סאה וסופו בבית כור ופירש הר"ש שם דמה ששנה לר"מ היה בתחלת ימיו ולר' יוסי בן החוטף היה בסוף ימיו וכן פי' הגר"ש בס' כריתות לשון לימודים שער ב' סי' נ"ט עיניך הרואות תרי תנאי דפליגי אליבא דרב מחמת שחזר בו הרב מילדותו לזקנותו וגבי אמוראי נמי אשכחן בפ' ר"א דמילה קל"ו ב' דפליג רבינא ורב שרביא אליבא דרבא רבם וא"ל רבינא לרב שרביא באורתא אמר רבא הכי (פירושו כדקאמרת) לצפרא הדר ביה א"ל שריתוה יהא רעוא דתשרו תרבא ע"כ הביטה וראה דלזמנין גם מערב עד בקר לא הוו קיימי בדעתייהו ומחלפי שטתייהו אלא שרב שרביא דלא הוה ידע מחזרת רבא לא זז מחבבה לשמעתא קמייתא דשמע מיניה אכן לא תעזוב נפשי לשאו"ל אמאי איקפד רב שרביא על רבינא ואמר שריתוה יהא רעוא דתשרו תרבא ועל מה זה למלמדו לא הטה אזנו במה שהגיד לו דבצפרא הדר ביה רבא מההיא דאמר ליה באורתא והנה לזה אפשר לתרץ ולמימר שהי' קשה בעיני רב שרביא להאמין שרבא חזר בו ממאי דהוה סבר כרשב"ג כיון דאמרי' עליה שם אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כרשב"ג והכי דייקי דברי רש"י שם שכתב שריתוה בלא חליצה ועבריתו אדר' שמעון יהא רעוא דתשרו חלב באכילה אלמא דהקפיד' היתה על עזבם את תורת רשב"ג אך מאי דתמיהא לי בזה טובא הוא הא דאמרי' בפ' בנות כותים ל"ו ב' שילא בר אבינא עבד עובדא כותיה דרב כי קא נח נפשיה דרב א"ל לרב אסי זיל צנעי' ואי לא ציית גריי' הוא סבר גדיי' א"ל בתר דנח נפשיה דרב אמר ליה הדר בך דהדר ביה רב א"ל אם אית' דהדר ביה לדידי הוה א"ל לא ציית גדיי' וכו' ע"ש ובפי' רש"י ובודאי הדבר קשה לשמו' דאיך שילא בר אבינא לא שב מידיעתו באמור לו רב אסי שרב חזר בו קודם מותו והקשה את ערפו לבלתי שמוע בקולו עד שגרם לו מיתה ולרב אסי ביום אחד כדמסיים שם ושמא י"ל דכיון דכבר עבד עובדא כקמייתא דרב ובדרבנן הוא כמבואר בדברי רש"י שם לא בעא למיהדר ביה משום דגדול כבוד הבריות וכדאמרינן ברפ"ד דר"ה כ"ט ב' אין משיבין לאחר מעשה וכת' שם רש"י גנאי הוא שנוציא לעז טועים על עצמנו ועיין שו"ת הרלנ"ח דף רע"ט א' שכ' דהיכא דהחכם עבד עובדא איכא כסופא טובא למיהדר ביה ואפשר דלימא מאי דלא הוה ע"ש וכפי הנראה אישתמיט מיניה הך דר"ה דאייתינא מדלא הזכירו. ונחזור לעניינינו ונאמר דמצאתי הדבר יותר מבואר בפ' אין צדין כ"ד ב' בפיסקא ואמר מותרין הן דבעי תלמודא מותרין למאי רב אמר מותרין לקבל ולוי אמר מותרין באכילה אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפי' שעה אחת דאנא ולוי הוינא קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא באורתא אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין לקבל אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה ע"כ הרי מבואר הדבר כאשר כתבתי דלזמנין חלוק דעות התלמידים הי' נמשך אחר חזרת הרב וכההיא דאמרי' בפ' החולץ מ"ב ב' דא"ר אסי לר' אלעזר הכי א"ר יוחנן הל' כר' יוסי ובתר הכי קאמר א"ר חייא בר אבא חזר בו ר' יוחנן ור' אסי תלמידו לא ידע מהחזרה ואיתא תו בפ"ק דעירובין י"ד ב' ובפ"ק דמגילה י' א' אמרו ליה אמרה אמר להו לא אמר רבא האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ"ט הדר ביה וכו' ע"ש דמזה מוכח כדכתיבנא ואמרינן עוד בפ' הבא על יבמתו ס"ד ב' אפס קצהו רמזתי למעלה אמר רבא ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי והא איהו דאמר (פי' אביי) אבין דסמכא יצחק סומקא לאו בר סמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה ופירש"י בל' שני מצוי כל שעה לפני ר' יוחנן ואם חזר בו ר' יוחנן משום דבר שאמ' בתחלה שומע רבין וחוזר גם הוא בו אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים שמע דבר מר' יוחנן ולמחר חוזר בו ר' יוחנן והוא אינו יודע עכ"ד והך דהבא על יבמתו הואיל ואתא לידן נימא בהא מילתא דכיון דאבין הוא ר' אבין כדמוכח מדברי רש"י דנקט בלישניה שומע רבין וחוזר בו וכ"כ בהדיא ס' יוחסין אות אל"ף מהאמוראים גבי אבא בר חסדא והערוך סוף ערך אבא ע"ש איכא למידק עלה מהא דאית' בפ' כל הבשר קי"א א' שהבאתי לעיל כי אתא רבין א"ר יוחנן מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל אמר אביי הא דרבין ליתא דההיא פינכא דהוה ביה ר' אמי דמלח בי בישרא ותבריה מכדי ר' אמי תלמיד ר' יוחנן הוה מאי טעמא תבריה לאו משום דשמיעא ליה מיניה דר' יוחנן דאמר מליח הרי הוא כרותח ע"כ והשתא כיון דאביי איהו הוא דאית ליה דרבין הוא בר סמכא כלומר שראוי לסמוך עליו במה שאומר בשם ר' יוחנן וישנו בחזרה נמי דלפום לישנא בתרא דרש"י ז"ל הכוונה הוא דמצוי כל שעה לפני ר' יוחנן לידע אם חזר בו אם לאו איך בההיא דחולין דחה אביי גופיה דברי רבין שאמר בשם ר' יוחנן מקמיה דר' אמי ומה גם דבלא זה נמי תקשי דמאי אולמיה דר' אמי טפי מרבין כיון דתרווייהו תלמידי ר' יוחנן נינהו אך לדידי חזי לי לתרץ הא דקאמר אביי אבין בר סמכא וכו' לאו להאמינו טפי מכולהו אינך אמוראי הוא דקאמר הכי אלא רצונו בזה דהיכא דפליגי רבין ור' יצחק סומקא במילתיה דר' יוחנן הגם דתרווייהו תלמידי ר' יוחנן נינהו טפי אית לן לסמוך על רבין לפי שמצוי לפני ר' יוחנן תמיד ויודע אם חזר בו אבל לגבי שאר אמוראי אין הכי נמי דלית ליה לרבין שום עדיפות כלל ותדע שכן הוא דהא בפ' אלו קשרים קי"ב ב' אמרינן אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן על רבה בר בר חנה ורבין ולא אחשבינן לדרבין טפי מרבה בר בר חנה וכן בכוליה תלמודא היכא דאידכר מילתא דרבין לא לשתמיט בשום דוכתא דלימא דבר סמכא הוא טפי מחבריה ולהכי בההיא דחולין סמך טפי אדר' אמי מדר' אבין משום דר' אמי היה נאמן ביתו דר' יוחנן ותלמידו המובהק והחשוב יותר מכולם כידוע ומסתייעא תו הדין סברא דילי מההיא דאמרינן בפרק האיש מקדש מ"ד א' דא"ל ר' אסי לר' זירא ר' אבין בר סמכא הוא א"ל אין כמן ימא לטגני הוא כלומר כשיצא מבית המדרש אמרה לי מיד ועיין פירש"י ותוס' והא התם דבר' אבין סתם איירינן כדמסקינן שם ואם אית' דלגבי כ"ע איתמר ההיא דאבין בר סמכא וכו' כיון דסתמ' דתלמוד' ידע לה ואסכים עלה רבא לא הוה ליה להש"ס למשתק על מאי דא"ר זירא כמן ימא לטגני הוא דמשמע דבלאו הכי לאו בר סמכא הוא אלא הוה ליה לאסוקי ולא היא דהא קי"ל דאבין בר סמכא הוא בכל מקום ובכל זמן אלא ודאי כדאמרן וכן באידך דאמר אביי דיצחק סומקא לאו דסמכא הוא על כרחנו לומר דדוקא לגבי דרבין הוא דקאמר הכי דהא קחזינן בכולי' ש"ס דמייתי מילתיה דר' יצחק בר יוסף בשם ר' יוחנן וסמך עילויה עיין פ' במה אשה נ"ח א' ובפ' עושין פסין כ"ב א' ופ"ד דר"ה ל' א' ובפ' תינוקת ס"ה ב' ובמנחות כ"ט ב' ופ' א' ובפ"ק דתענית י' א' ולא קאמר בשום דוכתא דלאו בר סמכא הוא ויש להכריח עוד כן מהא דאיתא בפ' יש נוחלין קל"ה א' זכרונו בא לפניך אחת למעלה דאביי ורבא דאית להו בפ' הבא על יבמתו דיצחק בר יוסף לאו בר סמכא הוא אינהו גופייהו תמן סמכו אמאי דקא' ר' יצחק בר יוסף בשם ר' יוחנן טפי מר' חייא בר אבא דאמר איפכ' בשם ר' יוחנן אע"ג דר' זירא קא' עליה בפ' אין עומדין ל"ג ב' ובפ' כיצד מברכין ל"ח ב' דדייק וגמיר הלכת' מפומה דמארה שפיר ומכ"ש גבי שאר אמוראי כנלע"ד א"נ יש לתרץ דההי' דחולין שאני דכיון דמילתא דאו' היא ועבד ר' אמי נמי עובדא למיתבר פינכא דמלחו ביה בישרא אית לן למימר דאי לאו דקים להו דשמיע ליה מר' יוחנן הכי לא הוה עביד עובדא ולהכי לא חש אביי לדרבין דמיקל דמנקט לחומרא עדיף וקי"ל מעשה רב. אחר כתבי כל זה מצאתי להר"ב הליכות עולם בש"ב פ"ב שבא לכלל מגע בהאי עניינא דאנן קיימין ובדרך קצרה כה אמר ואי לאו דמסתפינא אמינא דכל כי האי גוונא לא משקר חד מינייהו אלא שמעו מרבן ומשכחת לה דמעיקרא אמר הכי ושוב חזר בו האחד שמע החזרה והאחד לא שמע והביא סעד לזה מההיא דפרק אין צדין דאייתינא לעיל ולבסוף כ' אלא שלא נראה כן מדברי רש"י בפ' אע"פ וכו' ע"ש ומוהר"ש אלגאזי שם דף כ"ד א' לא זו דמשתק שתיק ליה ואודויי נמי אודי ליה אלא אף גם זאת רצה להסכים דברי רש"י לדעת ה"ע דדוקא באותו נדון הוא שכ' רש"י דחד מינייהו משקר משום דל"ש ביה חזרה אבל בעלמא גם רש"י ז"ל סובר דחד מינייהו לא משקר דדילמא חזר בו הרב וחד שמע בו החזרה וחד לא שמע עכת"ד ואני שמעתי ולא אבין דאיך יעלה בדעת לומר דמשום ספיקא דאפשר שחזר בו הרב נחליט הדבר ונימא דבכולהו אינך דוכתי דפליגי אליבא דרבם דשום חד מינייהו לא משקר והלא אפשר נמי דלא הוה חזרה כלל וע"כ לומר שאחד מהם משקר ותו דבכמה וכמה דוכתי דאייתינא לעיל דשקיל וטרי בהו תלמודא טובא עד דמסיק כחד מינייהו או דאזיל בתר מאן דדייק טפי ממילא משמע דאידך דלא קאי כוותיה או משקר או שמע מכללא וטעה ותו דבמילתא דתליא בפסקא דדינא איך יצדק לומר דמטעמא דשמא חזר בו הרב מפקינן ממונא מספיקא אלא ודאי שדבריהם אלו אין להם על מה שיסמוכו דהא חזינן להרי"ף והרא"ש והרמב"ם דבההיא דפ' המפקיד ל"ו ב' גבי פשע בה ויצאת לאגם דפליגי אביי ורבא אליבא דרבה רבם שפסקו כרבא מכח כללא דאביי ורבא הל' כרבא ולא חשו לחזרה כלל ומכאן תשובה מוצאת למ"ש עוד מוהר"ש אלגאזי בספרו גופי הלכות כלל קנ"ד בהך דהמפקיד דכיון דאביי נתגדל בבית רבה אפשר דדייק טפי מרבא דליתא ובר מן דין נראה דאישתמיט מינייהו דה"ע ויבין שמועה תלמוד ערוך דפ' הבא על יבמתו נ"ה ב' דאמרינן שם כי אתא רב דימי א"ר יוחנן העראה זו הכנסת עטרה אמרו ליה והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי א"ל או איהו שקראי או אנא שקרי ע"כ הנך רואה בעיניך כי פי האמוראים עצמם ענה בם דחד מינייהו משקר וכן מוכח עוד מההיא דפ' שבועות שתים כ"ו א' גבי רב כהנא ורב אסי דכל חד מינייהו אשתבע דהכי אמר רב וכי אמר רב כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשקרא אשתבעי א"ל את לבך אנסך הרי בהדיא דלפי האמת אותו שלא כיון לשמועת רב שקורי קא משקר אלא דפטרינן ליה מעונש השבועה מהאדם בשבועה פרט לאנוס וע"ש בתוס' לכן הנכון אצלי בזה הוא דדוקא היכא דאתפרש בגמ' שחזר בו הרב ממה שהיה סובר כההיא דפ' אין צדין וככולהו אינך שהבאתי למעלה או שמסדר השני' נודע שהאחד למד מהרב בנערותו והשני בזקנותו וכההי' דירו' בפ"ג דכלאים הנ"ל אז מצינן שפיר למימר דתרווייהו קושטא קאמרי ולא משקר שום חד מינייהו אבל בסתמא דלא אתיידע לן מן תלמודא דהוה חזרה במלתא יש לנו לומר דחד מינייהו משקר או שמע וטעה וכפשט דברי רש"י והתו' ז"ל בפ' אע"פ כ"ז א' ע"ש וכ"כ רש"י בפ' מי שמתו כ"ד א' על גניבא שאמר משמיה דרב דודאי שקר העיד על רב וע"ע תו' פ' האיש מקדש מ"ד א' ד"ה כמין והטעם לזה הוא דאם אמת היה הדבר דהדר ביה הרב מדעתיה הוה ידיע להו לבני בי מדרשא ולא הוה שתיק גמ' מיניה אלא הוו מייתו לה בש"ס כדמייתו הכי בכמה דוכתי אחריני ומדלא מייתו לה ש"מ דאין כאן חזרה כלל. ואל תבהל ברוחך לומר איך היתה כזאת שחסידים הראשונים המופלגים בחכמה יאמר עליהם שהיו נעדרים מן האמת וחשידי לשקר כי אין הכונה חלילה שהי' לשקר ולהתרחק מהאמת חיישינן שמא מחמת תגבורת תשוקתם להשמיע הלכות חדשות בבהמ"ד כי היכי דליאמרי על שמייהו לא דקדקו היטב בשמועתם ומדמו מילתא למילתא כסבורין שקבלוה כן ונמצא דמשקרי שלא בכוונה ומנא תמרא כי שם גברו העם המתאוים לאתויי שמעתתי חדתי בבי תרביצי דהא אמרינן בפ' ערבי פסחים ק"ד ב' עולא איקלע לפומבדיתא א"ל רב יהודה לרב יצחק בריה זיל אמטי ליה כלכלה דפירי וחזי היכי אבדיל לא אזל שדר ליה לאביי וכו' אתא לקמיה דאבוה א"ל היכי אמר א"ל אנא לא אזלי אנא שדריחיה לאביי ואמר לי המבדיל בין קדש לחול אמר ליה רברבנותיה דמר ושררוסיה דמר גרמא ליה למר דלא תימא שמעתת' מפומיה דרב יצחק אלא מפומיה דאביי ואמרי' כל ת"ח שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר עכ"ד ובפ"ק דקידושין י"ג א' איתא כי נח נפשיה דר' אסי עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה ופרש"י נתקבצו לבה"מ ואמרו כל ששמע שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני חביריו כדי לצרפן שלא ישתכחו ע"כ ותניא תו בתוספתא דריש זבין כשהיה ר"ע מסדר הלכות לתלמידים אמר כל מי ששמע טעם מחבירו יבא ויאמר וכו' ע"ש ובפרק המפלת כ"ח ב' נמי איתא א"ר זעירא זכה בה רב ביבי בשמעתיה דאנא והוא הוינא יתבין קמיה דר' יוחנן כי אמרה להא שמעתא וקדם איהו וזכה בה ופרש"י מזלו גרם לומר שמועה זו וקדמני שגם אני שמעתיה מר' יוחנן דמעדותו של ר' יוחנן נשנית ולא זכיתי לאומרה ע"כ הא למדת שכל ישעם וכל חפץ היתה להגיד חדשות בשם הרב ועל טוב יזכר שמם ואחר החקירה מצאתי קרוב לדברי אלה להנמוקי יוסף בפ' הערל דף תכ"ט א' גבי הא דאמרו שם בגמ' ע"ז א' כל ת"ח שמורה הלכה ובא וכו' שכ' בשם הריטב"א וז"ל ועל הא דפרש"י דמשום דבית דינו קיים לא משקר הקשו ז"ל דח"ו לא חיישינן לת"ח שישקר אלא חיישנן שמתוך שנושא ונותן בהלכה כדי לקיים דבריו אומר בדדמי כסבור שקבל כן מרבו וכי איתא לרבו קיים ודאי דייק שפיר ולא אמר אפי' בדדמי ע"כ לעניינינו וכיוצא בזה כ' הכנה"ג בי"ד ס"ס רמ"ב בשם הרדב"ז ח"א סי' קצ"ח ולא ראיתי אליו ז"ל שהזכיר דעת הריטב"א בזה ולא ידעתי למה אתה הראת לדעת אמיתות ענין זה דלזמנין שמע השומע וטעה או הרב חזר בו ממאי דהוה סבר מעיקרא ומזה נמשך דמר אמר חדא ומר אמר חדא ופליגא אליבא דרבם. ואחרי הדברים והאמת האלה עדיין צריכין אנו למודעי דלא לתלמידים דהוו אמרי בשם רבם בלחוד הוא דהוו מהמני להו ומקבלו מנייהו השמועות בסבר פנים יפות אלא גם לכל תנא או אמורא דהוה אמר הלכה או שמעתתא בשם אחרים היו החברים מקשיבים לקולו ועבדין לה עיקר לאותובי מינה בי מדרשא או לאסתיועי מינה וכן לאפסוקי הלכתא אי לא הוו בהו מאן דפליג עלה וזה מתבאר ממאי דאמרינן בפ"ק דחולין ז' א' מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הל' שאין מזניחין אותו ואמרי לה שאין מזניחין אותו ואמרי לה אין מוכיחין אותו וע"ש פרש"י וזה ודאי בסתם ת"ח איירי אף דאותה הל' לא אמרה בשם רבו אלא בשם אמורא אחר דמאי שנא ויש ללמוד עוד כן מהא דאיתא בפ' הערל ע"ז א' ובפ"ו דבכורות ל"ח ב' א"ר אבא אמר רב כל ת"ח שמורה הל' ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הרי דקודם מעשה מיהא שומעים לכל ת"ח דהוה אמר שמעתא חדתא ומקבלין מיניה אותה ההלכה חדשה להבין ולהורות כשמעתיה ואף לאחר מעשה נמי אם אינו נוגע בדבר ואינו צריך לאותה הלכה שומעין לו כמ"ש שם התו' והכי מוכח תו בריש חגיגה ג' א' מעובדא דמייתי שם בבריי' דשאל ר' יהושע לר' יוחנן ן' ברוקא ולר' אלעזר ן' חסמא מה חדוש היה בבה"מ וכשאמרו לו מה שדרש ראב"ע אמר להם מרגליות טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני וכו' עד א"ל אין דור יתום שראב"ע שרוי בתוכו ע"כ מבואר מזה שהיו מקבלים דברי חבריהם באהבה רבה ובחבה יתירה עד שהיו מקלסים אותם ושומרים אותם כאישון בת עין ותא חזי תו הא דאיתא בפ' תפלת השחר כ"ח א' דא"ל ר' זירא לר' נתן בר טובי מאן אמר הלכה בי מדרשא א"ל הכי א"ר יוחנן וכו' א"ל ר' יוחנן אמרה א"ל אין תנא מיניה ארבעה זמנין א"ל חדא היא לך או חדת היא לך א"ל חדת היא לי משום דמספקא לי בריב"ל ע"כ ממנה אתה למד דאע"ג דר' זירא תלמידיה דרב הוה עכ"ז קבלה לשמעתיה דר' יוחנן מר' נתן בר טובי בדיצה וחדוה והדר ליה ארבעה זמנין כי היכי דלא תתנשי מיניה ונמצאת למד ג"כ כמה היתה זהירותם לומר דבר בשם אומרו דהא חדת הות ליה משום שהיה סבור דריב"ל הוא דאמרה וכיוצא בזה מצינו עוד בפ"ו דפסחים ע"ב א' ובפ"ב דכתובות כ"ב ב' ע"ש ותמצא כמו כן לר' זירא גופיה בפ' כירה מ"א א' דעל שלמד דבר אחד מרב יהודה חבירו אמר אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי ומצאתי לרש"י ז"ל בפרק אין עומדין ל"ג ב' שכ' בהדיא דכולהו אמוראי הוה דייקי לומר דבר בשם אומרו ע"ש ואף שדבריו אינן צריכים חזוק מ"מ מטיבותיה אמינא שיש להוכיח כן מהא דאיתא בפ' במה טומנין מ"ח ב' דאמרינן בסורא מתני לה להא שמעתא משמיה דרב חסדא בפומבדיתא מתנו משמיה דרב כהנא ואמרי ליה משמיה דרבא וכן בפ"ב דביצה ך' א' איתא יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא משמיה דנפשיה א"ל רבינא למרימר אתון הכי מתניתו לה אנן אדבעא מיניה ר"ל מר' יוחנן מתנינן לה ע"כ. ואיתא תו באלו מגלחין כ"ד א' יתבי רבנן קמיה דרב פפא ואמרי משמיה דשמואל וכו' א"ל ר"פ אסור איתמר ומשמיה דר' יוחנן איתמר ואי שמיע לכו משמיה דשמואל הכי שמיע לכו וכו' ע"ש וכן בפ"ק דסוכה י"א א"ל רב הונא לרב יוסף הכי קאמינא לך דשמואל אמרה ולא רב ושם י"ז ב' בסורא אמרי וכו' בנהרדעא מתנו וכו' ועע"ש י"ט א' בפ' כל פסולי המוקדשין ל"ו א' יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא בלא גברא א"ל רבא זוטי לרבינא אנן משמיה דר' אלעאי מתנינן לה ולא זו בלבד אלא מקפד נמי הוו קפדי על מאן דהוה אמר איזו שמועה בסתם ולא אמרה משמיה דמארה וכדאשכחן בפ' ואלו מגלחין כ"ד א' איתא דרש ר' ענני בר ששון וכו' שמע ר' אמי איקפד אמר אטו דידיה היא דר' אלעזר א"ר הושעיא היא וכו' שמעינן מזה דגם אמוראי דלאו בעלי המימרא אינון הוו קפדי על מי שהיה אומר ההלכה בסתם ולא הוה מידכר עלה שמה דמארה ובא ואראך דוגמתו בפ' עושין פסים כ"ב ב' ובפ' הערל ע"ח א' דא"ל רב דימי לאביי קרקפנא חזיתיה לרישך (היינו רבה שהיה רבו של אביי ורבה למד לפני ר' יוחנן ע"ש בתו') בי עמודי כי א"ר יוחנן להא שמעתא וכלומר שהוכיח רב דימי לאביי על שפי' שמועת ר' יוחנן בסתם כאילו מדעתו אמרה ור' יוחנן כבר פירשה כן בהדיא וכן בפרק האשה שנתארמלה כ"ה ב' איתא דעל כיוצא בזה חזיה ר"ל לר' אלעזר בישות וא"ל שמעת מילי דבר נפחא ולא אמרת לן משמיה ובפ' אלו טרפות נ"ז א' נמי איתא דא"ל ר' ירמיה לר' אבא ואת מפרשת שמעתתיה דרב בפירוש אמר רב וכו' ופירש"י ואת מפרש שמעתין מנפשיך לאו דידך הוא דבפי' אמר רב ע"כ ועיין עוד כזה בפ' המפלת כ"ו ב' ואחרון אחרון חביב ההיא דאמרינן בפ' הגוזל קמא צ"ו ב' א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב חסדא קאמרי משמיה דר' יוחנן אפי' גנב עלה וכו' א"ל לאו אמינא לך לא תחליף גברי ההוא משמיה דר' אלעאי איתמר ע"כ. באופן דנמצינו למדים מכל הני שמעתתי ברירי ונכוני דכולהו תנאי וכולהו אמוראי הוו מזדהרי טפי בקבלת ההלכות והשמועות דלימרינהו משמא דמארייהו ולא ליתו לאחלופי בין גברא לגברא ומאחר שכן הדין ניתן שיאמנו דבריהם הנאמרים באמת כאילו שמעום מפי הרב שאמרם ואל דעות ה' שאחרי מופלג שכתבתי כן מצאתי למוהריק"א בכלליו דף ק"ג ב' שכתב דעלה דהך דהגוזל דאייתינא כתב הרשב"א בשם ר"ח לא באה זאת השמועה אלא להודיע כמה הוו זהירין לקבל השמועה ממי שקבל אותו מרבותיו כי כל דבריהם אינם אלא בקבלה ברורה ממי שראוי לקבל שמועה מפיו עכ"ד ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעת שר וגדול בישראל ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת הן נבון וחכם כל מבין עם תלמיד בלבבו יורה ידין דלא שנא לן בין אמרה הרב למימריה בהדיא בין אמרה התלמיד משמיה דלא כבעל שושנים לדוד אשר חשב על הרמב"ם שדעתו לחלק בהכי הבאתי דבריו בכללי דליתא וידבר דוד דברים שהם דחויים מעיקרם ותו לא מידי:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה