אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי השין

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי השין

כללי הריש

תרטז

שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג והליכות לא עולם ש"ה רפ"ב וכ"כ התוס' ז"ל בפ' מי שהוציאוהו מ"ט ב' ד"ה וקטן ובפ' הדר ס"ו א' ד"ה יפה כתבו עוד כן בשם ר"ח וכן בפ' חלון ע"ט ב' ד"ה ומזכ' בשם ר"ח וכ"כ הר"ן פ"ב דתענית ובפ' לולב הגזול אך אמנם שום חד מינייהו לא גילה לנו איה מקום כבודו של זה הכלל ולדידי חזי לי דמקור מקומו הוא בפ' מי שהוציאוהו מ"ז ב' דהכי איתא התם א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הנכרי אין קונין שביתה והא שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכו' ע"ש והביאוהו הרי"ף והרא"ש שם ובכמה דוכתי וכן ראיתי שפסק הרמב"ם בפ"ה מה' י"ש הל' י' כר' יוחנן מכח האי כללא דלשם וכדברי הרב המגיד ע"ש וכן מצאתי להתו' ז"ל בפ"ג דבכורות כ"א ב' ד"ה ר"י שכתבו ובביצה ד' אמר רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובפ' מי שהוציאוהו אמרי' שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"כ עוד הרא"ש בפ"ה דע"ז סי' כ"ט ע"ש אכן מצאתי להרא"ש גופיה בפרק הגוזל קמא סי' כ"ב שכתב וז"ל מ"ש רב אלפס דהלכה כשמואל תמוה בעיני דבכולי גמ' קי"ל דשמואל ור"י הלכה כר"י כדאיתא בריש מסכת י"ט ע"כ והנה בהשקפה ראשונה לא יכולתי להלום דבריו אלה דמה זו תמיה על הרי"ף מכח האי כללא והלא מדברי הרי"ף שכתב והלכה כשמואל וליתא לדר' יוחנן בהא זה מורה באצבע דדוקא בהא הוא שפוסק כשמואל נגד ר"י אבל בכולי תלמודא אית ליה דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל וכמו שגילה דעתו בהדיא בפ' מי שהוציאוהו ובדוכתי אחריני ודרך הרי"ף בהלכותיו כך הוא כדאשכחן ליה בס"פ

*) הג"ה רב נחמן כצ"ל כי כן איתא בגמרא ובכ"מ והרא"ש. רי"ף:

אלמנה לכ"ג דבמילתא דאיסורא כתב והלכתא בהא כשמואל דקים ליה כאבא שאול וכן בר"פ מי שמת גבי אדמון כתב בהא לית הלכתא כוותיה דסוגיא דשמעתא כת"ק סלקא אך אחר קצת התבוננות ראיתי דמ"ש הרי"ף וליתא לדר"י בהא אין כוונתו על עיקר כללא דשמואל ור"י כי היכי דנידוק מיניה הא בשאר דוכתי הלכה כר"י לגבי שמואל אלא רצונו בזה דהגם דלעיל מיניה פסק כר' יוחנן דשליח שעשאו בעדים הוי שליח עכ"ז בהא דדיוקני דגרע ליתא לדר' יוחנן דסבר דגם בזאת אם עדים חתומים עליו משלחין משום דהכא לא מסהדי סהדי אלא שזהו דיוקנו אבל השליחות גופא לא מסהדי כמבואר בכללות דברי הפוסקים. ברם אכתי איכא למידק דמאי מייתי ממסכת י"ט לכללא דשמואל ור' יוחנן והא התם דף ד' לא איירינן אלא בכללא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והנה גם לזאת נוכל להשיב דנסחת רב ור' יוחנן היא עיקר דבהכי קא מיירי התם וכוונתו בזה הוא דכיון דקי"ל כר"י לגבי רב כדאיתא בריש מס' י"ט מכ"ש אתיא דהלכה כר"י לגבי שמואל דליתיה לגבי רב באיסורי והכי נמי אנו מוכרחין לומר לדעתו בפ"ג דבכורות סי' ג' במה שנתן טעם לדעת בה"ג שפסק כר"י נגד שמואל מכח ההיא דביצה ע"ש ולימוד זה דרשתיהו פגשתיהו להגאון הר"א ממי"ץ בס' יראים הלכה ל"ז שכתב וז"ל וקי"ל עד נזיפה דאמרינן בביצה פ"ק רב ור"י הלכה כר"י כ"ש לגבי שמואל דהלכה כר"י דקי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ע"כ וכ"כ עוד בסי' קל"ט ובססי' רי"ב לך נא ראה וכן ראיתי להתוס' ז"ל בפ' הגוזל קמא ק"ד ב' ד"ה ור"י שכתבו ואע"ג דשמואל קאי כרבה קי"ל דרב ור"י הלכה כר' יוחנן וה"ה דלגבי שמואל הלכה כר"י וגם הרב לחם משנה יליף לה מק"ו זה מדעת עצמו בריש הלכות פסולי המוקדשין יע"ש ואפשר שלזה כיון הר"ב חוות יאיר בכלליו דבסי' צ"ד במ"ש בקוצר מילין שמואל ור"י הלכה כר' יוחנן בביצה שם דף ד' ואני המך בעניותי לא ידענא למה להו להני רבוואתא לבקש חשבונות רבים להאי כללא כיון דתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' מי שהוציאוהו מ"ז ב' ומה ראו על ככה התוס' והרא"ש לשנות את טעמם ממקום למקום ותו קשיא לי בזה דלפי דבריהם ז"ל דילפי לה מכללא דרב ור' יוחנן משמע דליכא לאוכוחי דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל אלא באיסורי דוקא אבל בדיני לא וזה אינו דהא הרי"ף בפ"ק דב"מ גבי המוצא שטר הקנאה בשוק דף ס"ו ב' כתב בהדיא וליתא להא דשמואל דהא איתותב לעיל בהאי פירקא ועוד דר' יוחנן פליג עליה וקי"ל דשמואל ור' יוחנן הלכה כר"י וצא ולמד עוד כן מדברי הרא"ש גופיה בפ' הזהב סי' כ"ב שכתב וז"ל והלכה כר' יוחנן נגד שמואל בכל מקום וכ"ש לגבי ר"ן תלמידו ואע"ג דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני כלל זה לא נאמר אלא כנגד רב דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני אבל לא כנגד ר' יוחנן ע"כ לעניינינו וכדבריו אלה תמצא עוד בהגהות מרדכי פ' המפקיד ע"ש וכן ראיתי להרי"ף והרא"ש ס"פ הפועלים שפסקו כר"י נגד שמואל גבי מתנה ש"ח להיות כשואל וע"ע בהרא"ש פ' שנים אוחזים סי' מ"ד וכ"כ בפשיטות הר"ב כנה"ג בכללי הגמרא כלל מ"ב וע"ע הר"ב בית שמואל על א"ה סי' קמ"ו סס"ק א' וכל זה צריך תלמוד גם הלום ראיתי מה שייחס הרא"ש להרי"ף ז"ל דסבר מדשקיל וטרי תלמודא ושמואל היכא משדר אלמא הלכה כשמואל והקשה עליו מההיא דאמרינן פ"ק דחולין י"א ב' ר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא ומאידך דאיתא בפ' גיד הנשה צ"ה ב' אלא רב היכי אכיל בשרא דמשום דאנו לא קי"ל כרב קאמר ורב היכי אכיל בשרא ואף גם זאת לא זכיתי להולמה דמאי מקשה להרי"ף מהך דפ' גיד הנשה דקאמר ורב היכי אכיל בשרא עד דמסיק דמשום דלא קי"ל כרב קאמר הכי והלא בהדיא פסק הרי"ף שם כרב וכתב הר"ן עלה אע"ג דאמרינן ורב היכי אכיל בשרא לאו למימרא דאנן לא סבירא לן כוותיה אלא הכי קאמר ולרב היכי אכלינן בשרא ואשכחן כהאי לישנא בפ' אלו טריפות וכו' ע"ש ולי המך צ"ע ומצאתי בחפיש"ה למהרש"ל בים של שלמה על ב"ק פ' הגוזל קמ"א סי' מ' ולהר"ב גידולי תרומה דף צ"ד ע"א שהליצו בעד הרי"ף ז"ל בטוב טעם ודעת הלא בספרתם לכו חזו והוא פלא שלא הרגיש שום חד מינייהו בזה:

תריז

שמואל ומר עוקבא הלכה כשמואל. דאע"פ שמר עוקבא היה נשיא מ"מ שמואל היה גדול ממנו בתורה כדאיתא בפ"ק דמ"ק ו' ב' כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרסי שמעתתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ארבע אמות ומקמי אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב פר"ח א"ח סי' תס"ז ס"ק ט' וכן מוכח תו בפרק שמונה שרצים ק"ח ב' וק"ט א' ובפ"ק דיבמות י"ב א' דאמרי' אמר מר עוקבא אמר שמואל וכ"כ הרא"ש פ' כל שעה סי' כ"ה בשם י"א:

תריח

שנה עליו הכתוב לעכב. לא בעינן אלא בקדשים אבל בכולהו אינך מילי בחד קרא סגי לעכב כ"כ הכריתות בלשון לימודים ש"א סי' כ"ב והתוספות בר"פ התכלת ל"ח סע"א ובפ"ק דפסחים י"א רע"א ע"ש וכל זה אישתמיט מהר"ב בית דוד פי"ד דנגעים משנה ט' ומהר"ב זרע יצחק בפ"ג דסוכה מ"א ע"ש שוב נדפס ס' שושנים לדוד ושם ראיתי שגם הוא תפס להרב ב"ד בזה אכן ראיתי להנ"י בפ' השואל דף קי"ד א' שכתב גבי הפרת נדרים ושאלה בבעלים דשנה הכתוב לעכב דכתיב אישה ואישה בעליו עמו ואין בעליו ע"כ ולפי כללין לא היה צריך לזה:

תריט

שנה עליו הכתוב לעכב. לא אמרינן אלא היכא דליכא למימר בהו דלטפויי לאוי קאתי כגון במכסת תכוסו וכיוצא שאין במשמעותם לאו אבל אי מה ששנה עליו הכתוב הוא בלשון לאו כגון לא תזבח על חמץ וגו' לא תשחט על חמץ וגו' לית לן למימר דשנה עליו הכתוב לעכב אלא דשנה עליו לעבור עליו בב' לאוין כ"כ מוהרש"א פ' תמיד נשחט לדעת ריב"א עלה דתנן שם דף ס"ג א' השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת:

כתר

שיטה מצינו בגמ' דקאמר פלוני ופ וכי ופלוני כולהו סבירא להו ואפ"ה הלכתא היא ולא נקט הך לישנא רק לפרושי מלתייהו ולא לאוקמינהו בשיטה וכזה ראה וחדש בפסחים בפ' כל שעה ל"ב ב' אמר אביי ראב"י ור' עקיבא ור' יוחנן בן נורי כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה ובהא פליגי דר"ע סבר לפי דמים משלם ור' יוחנן בן נורי סבר לפי מדה משלם וכו' ע"כ ואין ספק דאפילו לאביי הלכה פסוקה היא זו ולא מיקריא שיטה ואפ"ה נקטיה בהאי לישנא משום דבעיא לפרושי מילתייהו וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת דף י"א ג' ע"ש ותראה דלדעת יש מי שאומר שהביא שם גם ההיא דאמרינן פ' במה מדליקין ז"ך ב' אמר אביי רשב"א וסומכוס אמרו דבר א' הכי מיפרשא דלאו לאוקמינהו בשיטה הוא דקאמר הכי אלא לפרושי מילתייהו הוא דאתא יע"ש:

תרכא

שיטה ר"פ ופ' ופ' כולהו ס"ל דקיימא לן דהויא שיטה ואין הלכה כשיטה איכא למידק על זה מהא דאמרינן בפ"ה דסוטה ל' א' ר' מאיר ור' יוסי ור' יהושע ור"א ור' אליעזר כולהו ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין ואפ"ה קיימא לן בכולי תלמודא דאין שני עושה שלישי בחולין וכן פסק הרמב"ם בפי"א מה' אבות הטומאות וראיתי להכ"מ שם שכתב שכן נראה מכמה משניות וסוגיות ולא הזכיר הלל להך שיטה דסוטה שהבאתי לא ידעתי למה ויותר תימה שכתב שם דבפ' כשם אמרו דכ"ע אין שני עושה שלישי בחולין ועשה עצמו כאילו לא ידע דבשיטה נאמרה שם ואף גם זאת מ"ש דבפ' כשם אמרו דכ"ע וכו' לדידי המך אי משום הא לא איריא דהא דקאמר לכ"ע קאי דוקא אר"א ורבנן דפליגי התם לא אכולהו תנאי דעלמא שכן דרך הש"ס לומר מילת כ"ע על התנאים דפליגי באותה משנה או ברייתא וכמ"ש הליכות עולם בשער ד' פ"ב גבי כ"ע ג"ש עדיף ע"ש ואיך שיהיה מתוך דברי הכ"מ שפיר מיתרצא קושייתינו דכיון שמצאנו ראינו כמה משניות וסוגיות דאית להו דאין שני עושה שלישי בחולין על כרחין אית לן למימר חדא מתרתי או דאין כונת הש"ס לאוקומה בשיטה כשאר דוכתי רק למימנינהו לכולהו דסברי הכי יחד לפרושי מילתייהו כמ"ש הרשב"א בחידושי שבת דף י"א שהבאתי בכללין דלעיל או דלא משגחינן בהאי שיטה כיון דסוגיין דעלמא וכמה משניות מוכחי איפכא כמ"ש באות האל"ף וכמ"ש הליכות עולם בש"ה ספ"ב שכל הכללים לא נאמרו אלא בסתמא דליכא הוכחה בגמרא דלא כוותייהו אבל היכא דמתפרש בגמרא בהדיא או אפי' דמוכח מתוך הסוגיא הפך הכלל המסור בידינו אז לא סמכינן על הכלל ואין משגיחין בבת קול ושכ"כ הרשב"א בפ' יש נוחלין (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל רשב"ם שכ"כ פ' יש נוחלין דף קל"ג ב') ודבר זה מוסכם מכל בעלי הכללים והפוסקים עיין כללי הגמרא להכנה"ג כלל ק"א ובי"ד סי' צ"ב הגהות הב"י אות כ"ד שכ"כ הרשב"א והר"ן בתשובה ומוהרי"ק והרדב"ז וכן מצאתי עוד להר"ן בפ"ק דסוכה שכתב כן בהדיא בענין השיטה גופה יע"ש ולהרמב"ן בחידושי שבועות כ"י פ"ו ולרבינו בצלאל בשיטה מקובצת על ב"ק פ"ב וכן מצאתי עוד להריטב"א בחידושי כתובות דף ח' ב' וע"ע שיירי כנה"ג א"ח סי' קפ"ח סוף הגהות הטור וב"ח ח"מ סי' כ"ה ס"ב וזה פשוט אין צורך להאריך בו ועיין באות האל"ף גבי אין הלכה כשיטה. ובר מן דין עוד נלפק"ד לפסוק כהך שיטה והוא משום שיש כלל אחר המנגדו דהא ר"ע לחודיה הוא דסבר דב' עושה ג' בחולין וכיון דכולהו תנאי פליגי עליה הא קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו וכ"ש מרבותיו ר"א ור' יהושע הנזכרים בהאי שיטה ואע"ג דהכנה"ג בכללי הגמ' כלל ח"י כתב דר' יהושע לאו רביה דר"ע הוה מ"מ מדברי הכריתות והרב אברבנאל בהקדמתו לס' נחלת אבות מוכח דתלמידיה דר' יהושע הוה וכמ"ש הכנה"ג גופיה בשמם וכן מצאתי להכ"מ ברפ"ו מה' שגגות שכתב פעם ושתים שר"ע תלמיד דר' יהושע הוה ואפי' לדידיה תלמיד חבר דר"י הוה מיהא יע"ש ולפק"ד נראה להביא ראיה נכונה דר"ע תלמידיה דר' יהושע הוה מהא דאית' בנדרים ב' א' גבי עובדא דכלבא שבוע דאזל ר"ע תרתי סרי שנין קמיה דר"א ור' יהושע משמע דתרווייהו רבותיו הוו וכ"כ רבינו בצלאל בשיטת ב"מ דף ק' ד' יע"ש וכן מוכח תו בפ' הרואה ס"ב א' דא"ל ן' עזאי לר"ע עד כאן העזת פניך ברבך על שנכנס אחר ר' יהושע לבית הכסא ע"ש וכן יש ללמוד עוד מהא דאיתא בפ' כירה ט"ל ב' דקאמר חדא דר"ע תלמיד הוא פי' לגבי ר"א ור' יהושע וכמ"ש הרי"ף והרא"ש פ"ק דקידושין גבי בריי' דכ"ד איברים ע"ש וכיון דלרבותיו לא ס"ל הכי וגם ר"מ ור' יוסי הנזכרים בהאי שיטה תלמידיו דר"ע לא אזלי בשיטת רבם ש"מ דלית הלכתא כר"ע בהא ושפיר פסקי' כהך שיטה כנלע"ד:

תרכב

שני כתובים הבאים כא' אין מלמדין. ל"ש אלא כשגילה ב' כתובים בב' דברים דאמרינן דאי ניחא למילף מינייהו נכתוב חד ונילף אידך מיניה אבל היכא דבחדא מלתא כתיבי אינו שני הדברים הבאים כאחד אלא קראי יתירי נינהו רש"י ז"ל בפ' כל המנחות דף ט' ב' ועיין ברכת הזבח שם דף צ"ב א' שפי' כעין זה דברי התו' דפ' הקומץ רבה דף י"ט ב' ד"ה דתנא ביה קרא ע"ש:

תרכג

שני כתובים הבאים כא'. ל"ש אלא כששניהם על ענין א' דוקא ולא כשהאחד כללי והאחד פרטי כגון זה שאיסור הביטול הוא דבר כללי וההגעלה הוא פרטי ס' נחפה בכסף דף קס"ו ג':

תרכד

שמעון בני חכם. שאמר ר' על בנו לא אמר כן אלא לרמוז שאע"פ ששמעון בנו חכם גמליאל בנו נשיא אך לא לומר שהלכה כמותו מפני זה שהרי לא מצינו כלל זה בכל התלמוד כ"כ הכנה"ג בי"ד צ"ב בהגהות הב"י אות כ"ד אמנם בדברי הרמב"ן בספר המלחמות שהביא שם הכנסת הגדולה מוכח דעביד עיקר מהא דר' שמעון ברבי חכם לפסוק הל' שים עיניך עליו:

תרכה

שיננא דרגיל שמואל לקרוא לרב יהודה תלמידו. כ' ה"ע בש"א פ"ג דר"ל חכם מחודד ואמת הדבר שכ"כ הערוך מדידיה אך כ' עוד בשם י"א פי' שני שר"ל גדול השיניים ודע שהך י"א הוא רבינו האיי גאון שמצאתי בשיטה מקובצת לר' בצלאל על כתובות דשם בפ"ק דף ס"ה ד' כ' רבינו האיי גאון ז"ל שיננא דהוה אמר ליה שמואל לרב יהודה לשונו בלשון ארמי ששיניו גדולות שכל מי שהוא גדול השיניים קרו ליה שיננא ויש שדורשים אותו ששמעתתיה חריפין כחץ שנון ולא דמי דהכין הוה אלא מיחזייא מילתא דרב יהודה דבון (צ"ל רבן) שיניה כמשמעו ע"כ:

תרכו

שפיר דמי משמע דהוא תיקון טוב והגון לעשות כן אף לכתחילה ים של שלמה על חולין פ' כל הבשר סי' ס"א:

תרכז

ש"מ מצינו דקאמר אף דלא שמעינן כן מעובדא דמייתי ונקט ליה משום דלפי האמת כן הלכה תו' פ' ערבי פסחים ק"ז א' ד"ה וש"מ:

תרכח

שלח ליה ר' פלוני לר"פ. ע"י מעשה היתה השאלה והתשובה וי"ל מעשה שהיה כך היה הרז"ה בפי"ן דף רי"ג א' וכ"כ בפ' גט פשוט ר"מ א' גבי שלחו מתם. סליקו כללי השין:

בס"ד

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה