יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הריש
תקנב
רב תנא הוא ופליג. ר' חייא תנא הוא ופליג מצינו בכמה דוכתי בגמ' אך ר' יוחנן תנא הוא לא מצינו ולא ראינו בכל הש"ס דלימא הכי ואדרבא יש הוכחה גמורה דלאו תנא הוא מדאמרינן פ"ק דכתובות ח' א' אמר רב נחמן אמר רב חתנים מהמנין ואין אבלים מן המנין מתיבי חתנים ואבלים מן המנין מתני' קרמית עליה דרב רב תנא הוא ופליג איתמר אמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין כי תניא ההיא בשורה ע"כ והשתא אם איתא דגם בר' יוחנן אמרינן תנא הוא ופליג כי היכי דתריץ רב תנא הוא ופליג הכי נמי הוה ליה לתרוצי על ר' יוחנן אלא ודאי דר' יוחנן לאו תנא הוא והן הן דברי התוספות שם בכתובות ודברי המפרש למסכת תמיד בפ"א יע"ש וכן כתבו התוספות עוד בעירובין ל"ח ב' ד"ה אמר רבה ובפסחים צ"ב א' וביבמות ז' ב' ובנדה כ"ג ב' וע"ע בריש יומא ג' ב' ד"ה דרביה ובנזיר ס"ה א' ד"ה הוא ובזבחים ל"ב ב' ד"ה ור' יוחנן וכן מצאתי עוד להרשב"א בחידושיו ליבמות דף צ' ד' ולהריטב"א בחידושיו לכתובות דף ז' א' ולש"מ על ביצה ספ"ד לך נא ראה וכן כתב עוד מרן בכ"מ בפ"ב מה' ע"ז הלכה י' והש"ך בי"ד ססי' רמ"ב בכלליו שם וכן מתבאר מהליכות עולם דלא אדכר רק לר' חייא ולרב וכ"כ בהדיא הר"ב חוות יאיר בכלליו שבסי' צ"ד והר"ב חזון נחום על סדר קדשים ד' קל"ד יע"ש ואע"ג דדברי כל הני רבוואתה לא בעי חיזוק מ"מ מטיבותייהו אמינא דלפק"ד יש להכריח עוד כן מהא דאיתא בפ' מרובה פ"ב א' גבי תנאים שהתנה יהושע דפריך והא כי אתא רבין א"ר יוחנן אחד אילן וכו' כלומר וברייתא דקתני י' תנאים דוקא קשיא לר' יוחנן ומהדרינן אלא מאן תנא י' תנאים שהתנה יהושע ריב"ל הוא הרי דלא משכח תלמודא שום מציאות דר' יוחנן יחלוק על הברייתא מדאיצטריך למיהדר ביה ולמימר די' תנאים לא נשנו בשם שום תנא רק ריב"ל קא' להו שהוא אמורא ומצי פליג עליה ר' יוחנן וכמ"ש רש"י בבירור דר' יוחנן אמורא הוא ולא מצי פליג אבריית' וע"ע רש"י בחגיגה ט' א' ד"ה ותנא וביבמות ס"ד ב' ד"ה אמר לה. ודע דאע"ג דבכריתות בלשון לימודים שער ג' סי' קמ"א נמצא כתוב מצינו בכמה דוכתי רב תנא הוא ופליג וכו' כבר הכריח מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה דף ח"י ב' מדברי הכריתות גופיה שט"ס הוא מ"ש דר' יוחנן תנא הוא ופליג יע"ש. ברם מאי דאיכא לאתמוהי עליה הוא שבס' הליכות אלי שלו עשה עצמו כאילו לא ידע מ"ש איהו גופיה בספר יבין שמועה הנזכר וכת' שם בכלל פ"ג פעם ושתים שר' יוחנן הוא תנא כרב וצ"ע. איברא שמצאתי למהר"י בי רב שבשיטתו לקידושין דף צ"ו ב' כתב בפשיטות דר' יוחנן תנא הוא ופליג וכן מצאתי עוד למוהר"י קורקוס רפ"ג מה' מתנות עניים ולהר"ב שדה יהושע על הירושלמי פ"ק דכתובות דף ט' א' ולהפר"ח בי"ד סי' קי"ג ס"ק כ"א ולי המך מאד עמקו מחשבותם דמנא להו למימר הכי כיון שאין רמז מזה בכל הש"ס ואדרבא הפך דבריהם מוכח מהנהו סוגיי דכתובות ודפ' מרובה שהבאתי לעיל כמו שכתבו רש"י ותוס' ושאר רבוואתא דאייתינא אחת מלמעלה וכבר עלה בדעתי לומר דאולי למדו לומר כן ממאי דאיתא בפ' כיצד צולין פ"א א' דתניא ר' אושעיא אומר וכו' וא"ל ר' יוחנן וכו' דלפום ריהטא משמע דר' יוחנן הוזכר בברייתא אבל אחר קצת התבוננות דקדקתי דאם איתא שהוא מלשון הברייתא הוה ליה למימר א"ל ר' יוחנן ומדנקט וא"ל ר' יוחנן ש"מ דדברי הש"ס אינון משום דהוה קים ליה לתלמודא דר' יוחנן פליג עליה דר' אושעיא בההיא מלתא ומאחר שכן אכתי בפזיזות קאימנא על מה אדניהם הטבעו לחדש כלל שלא בא זכרונו בכל התלמוד ולי הדיוט צ"ע ומה גם שדקדקתי בתשובת רב שרירא גאון שהביא הר"ב ס' יוחסין בדף קי"ג ע"ב ושם ראיתי דלא מני לר' יוחנן בהדי אינון רבנן דאיתנון תנאי ואמוראי והכי נמי יש לדקדק על הרשב"א ז"ל דבחידושיו לשבת פ"ג דף י"ד ד' כתב דרב תנא הוא וכן שמואל דמאין למד לומר כן כיון שלא נמצא כן בכל הש"ס ומלבד זה תשובת ר' שרירא גאון הנ"ל הויא תיובתיה שהרי כתב וז"ל הוו נמי רבנן אחריני דהוו אמוראי בלחוד כגון שמואל ורב שילא וכו' ע"ש וכן מצאתי שוב להר"ב ראש יוסף על ח"מ סי' ס"ב סעיף ד' שכת' וז"ל ולומר ששמואל תנא הוא ופליג זה לא שמענו ולא ראינו וכמדומה לי ששמעתי שהתוס' במקום א' כתבו דשמואל נמי תנא הוא ופליג ע"כ ואחרי המחילה הראויה אע"פ שאין לא ראינו ראיה לא ראיתי ולא מצאתי להתוס' ז"ל שכתבו כן בשום דוכתא ועיין בכללין דבסמוך:
תקנג
רב תנא הוא ופליג בפ"ק דכתובות ח' א'. ר' חייא תנא הוא ופליג בפ"ק דמציעא ה' א' ופשיטא שאינם תנאים שלא הוזכרו לא במשנה ולא בבריי' אלא ר"ל שהם חשובים כמו תנאים ויכולים לחלוק על משנה וברייתא כן כתב ה"ע בש"ב פ"ב וכת' עליו מיהריק"א דלא דק שר' חייא סידר הברייתות ורב סידר הברייתות של ת"כ ע"כ ועמו הסליחה לפק"ד דאי משום הא לא איריא שהרי גם שמואל סידר ברייתות כמו שסברו ר' חייא ור' אושעיא כמ"ש רש"י בפ' מי שמתו כ' א' ד"ה בתליסר ובס"פ אין צדין כ"ט א' ד"ה תנא דבי שמואל וכ"כ הר"ן שם ולא מיקרי תנא משום הכי בשום דוכתא ככתוב בכללין דלעיל והכי נמי תקשי על הר"ן שכתב בפ' גיד הנשה דף תש"ט ב' דלוי תנא הוא מדתני מתניתא דהדבר קשה להמציא כללים חדשים שאין להם שורש בש"ס ומה גם דטעמא דידיה לא מכרעא דשמואל יוכיח כמדובר ומוהר"ש אלגאזי שם ביבין שמועה הליץ בעד ה"ע ואמר דסובר ה"ע דנהי ר' חייא ור' אושעיא חברו ברייתות שהיו שונים מה ששמעו מהתנאים מ"מ הם עצמם אינם תנאים שהרי לא הוזכרו לא במשנה ולא בברייתא ע"כ ואחרי המחילה לא דק ואישתמיט מיניה דבפ' במה בהמה ד' נ"ג ב' וכן בפר' במה אשה ס"ב א' ובפר' כיצד צולין פ"א א' הוזכר ר' אושעיא בברייתא גם הלום ראיתי למוהרש"א שם שדקדק על הליכות עולם שהרי מצינו שהוזכר ר' חייא בברייתא בפ"ק דחולין ט"ו דאמר רב כהנא השוחט במחובר לקרקע רבי פוסל ור' חייא מכשיר ורש"י שם ומוהריק"א בדף צ"ב הזכירוה בלשון ברייתא יע"ש ואף גם זאת לאו כלום הוא דמה יתן ומה יוסיף שרש"י ומוהריק"א הזכירוה בלשון ברייתא באשגרת לישן כיון דעינינו הרואות דמימרא היא ולא ברייתא דאף שהוזכרו התנאים באותה מימרא מ"מ מימרא מתקריא כל עוד דלא קאמר תניא או ת"ר כמו שכתבתי בסוף אות המ"ם בשם התוספות פ"ד דכתובות מ"ד א' ד"ה והלכתא באופן דאין בכל זה כדאי לסתור דברי הליכות עולם ואי קשיא על ה"ע הא ודאי קשיא שהרי מצינו בפ"ק דשבת ב' א' שהוזכר ר' חייא בברייתא דקאמר כתנאי ר' חייא אמר וכו' רבי יהודה ן' בתירא אמר וכו' וכן מצינו עוד בפ"ב דכתובות כ"ה ב' דתניא הרי שבא וכו' דברי ר' אמר לו ר' חייא וכו' וכן תמצא עוד בחולין כ"ז ב' ול"ו א' ובפ"ק דנדה ח' ב' ושם ס"ב ב' ובפ' כל הנשבעין מ"ז ב' הרי דר' חייא נמי הוזכר בברייתא ומכאן אתה דן דאישתמיטו כל הני סוגיא דאייתינ' גם ממוהריק"א ומוהרש"א מדלא הזכירום והוא פלא ולא סוף דבר ר' חייא הוא שהוזכר בבריית' אלא אף רב מצינו שהוזכר בברייתא לדעת גדולי עולם דעלה דאמרינן בפ' האשה שנפלו פ"א והתניא ר' אבא אומר שאלתי את סומכוס וכו' כתב ר' בצלאל בשיטה מקובצת שלו דאפשר דהיינו רב בר פלוגתיה דשמואל והביא עוד שם בשם סדר עולם להרמב"ם ובשם הרשב"א שהיה רב בזמן התנאים יע"ש וכן מצאתי עוד להתו' ז"ל בחידושי ברכות שלהם כ"י בפ' הרואה גבי שוינהו אבא לכ"ע קצירי שפ' בשם הערוך כי אבא היה שמו של רב ובני בבל הי דרין רב לכבוד וכתבו וז"ל והיינו נמי אמרינן בכתובות פ' האשה שנפלו לה נכסים תניא א"ר אבא שאלתי את סומכוס וכן ראיתי במדרש ויכולו רבא אמר רב יהודה אמר ר' אבא משמע דהיינו רב וכך היה שמו והאריכו להקשות על פירש"י שם דשמואל היה קורא אבא לרב דרך כבוד והכריחו מכמה דוכתי דשמו היה אבא וכ"כ רשב"ם בפ' ח"ה נ"ב א' ע"ש הרי דאף לדעת התוס' ז"ל רב נמי הוזכר בברייתא וכן כת' עוד בס' יוחסין ריש אות אלף מהאמוראים בשם רב האי גאון כי בג' מקומות מצינו לרב שהוא תנא חדא בפ' שלשה שאכלו רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך בפ' האשה שנפלו לה נכסים רב אבא אמר שאלתי לסומכוס ואידך וכו' וכתב עוד שם בתוספתא דחולין ודביצה ובש"ס פ' כסוי הדם פ"ד ב' דאיתא שם א"ר אבא זה א' הדברים שאמר ר' חייא אין לי עליהם תשובה והשיב ר' אלעזר הקפר ברבי תשובה הא קמן ג' גאוני עולם כולם מתנבאים בסגנון א' דרב נמי הוזכר בברייתא וזה חידוש גדול ואחר עמל וטורח מצאתי עוד פי"ג דיבמות ק"ח ב' דקאמר מאן תנא על רב וכת' שם רש"י ותנאי דקאמר היינו רב ור' ישמעאל דרב נמי תנא הוא ע"כ ודע דאע"ג דמצינו שרב ור' חייא הוזכרו בברייתא כמדובר עכ"ז כת' רש"י בפ' המפלת כ"ו א' ד"ה חדר אביי דר' חייא הוא תנא ואמורא והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא הויא שמעתא וכן כת' בס' יוחסין אות ח' ואל תתמה על החפץ שהרי גם ריב"ל מצינו שהוזכר במתניתין דסוף עוקצין ועכ"ז כת' רש"י בפ' מרובה פ"ב א' דאמורא הוא וכן נראה בנדה ח"י ב' ובהרי"ף פ' כל שעה גבי קיטוף ע"ש ובס' יוחסין ולפ"ז איכא למידק על דברי ר' יונה דבפ' כיצד מברכין גבי ופליגא דר' חייא דא"ר חייא פת פוטרת וכו' כת' וז"ל אע"פ שהאמוראים אינם חולקים על התנאים בא להשמיענו כאן שאינם סוברין דברי ר' חייא בזה וכפי דברי רש"י דפ' המפלת הנ"ל לא היה צריך לזה דכיון דבלשון מימרא נאמרה שפיר מצו האמוראים לחלוק עליו:
תקנד
רב תנא הוא ופליג. לא מהרצינן אלא מתוך דוחק גדול שאינו מוצא תירוץ אחר כדמוכח בריש מציעא וכו' כ"כ הליכות עולם בשער ב' פ"ב ע"ש והן הן דברי הכריתות בלשון לימודים ש"ג סי' קמ"א וכן מצאתי גם אני המך שהריטב"א בשיטתו לעירובין דף ג' רע"ג כ' כן וכ"כ עוד שם דף ס"ו א' וכן מצאתי עוד לר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ דף י"ט ד':
תקנה
רב תנא הוא ופליג. ואפ"ה אשכחן לרב ששת בפ"ב דיבמות דף כ"ד ב' וק"ט ב' ובכמה דוכתי בגמ' דקאמר על שמעתת' דרב כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתא דתניא וכו' והטעם כ' הריטב"א בשיטת יבמות כ"י שם בפ"ב דקסבר רב ששת דההיא מתניתא דמייתי קושטא היא והלכתא ומאן דפליג עלה קא טעי:
תקנו
רב ור' יוחנן הלכה כר"י. הטעם הוא מפני שר' יוחנן הוא בתרא ואפי' לגבי רב ושמואל שהרי ראה דבריהם ואפ"ה חלק עליהם מוהרי"ט ז"ל בחידושיו לקידושין דף ע"ח א' עיין בתשובותיו ח"ב בי"ד סי' ג' דף ז' א' וכ"כ מוהר"ש הלוי חי"ד סי' י' יע"ש ולפי זה אין מקום לתמיהת הר"ב חוות יאיר שבסי' צ"ד תמה ואמר דכיון דרב תנא הוא ופליג הוה לן למפסק כוותיה לגבי ר"י דכיון דלאו בחריפות ובידיעה תליא מלתא אלא מטעם היותו יותר בתרא אפשר שדקדק יותר כיון שראה דבריו ואפ"ה חלק עליהם דמהך טעמא פסקינן כבתראי מאביי ורבא ואילך ואפי' נגד רבם כידוע ואם בחריפות ובידיעה תליא מלתא נגד רבם מיהא לא הוה לן למפסק כבתראי דהא מסתמא הרב פקיע ובקי טפי מתלמידו אלא היינו טעמא משום דכיון דראו דבריהם ואפ"ה חלקו עליהם ש"מ דקו בה שפיר וה"נ דכוותה אחרי כן באו לידי חידושי הריטב"א על כתובות וראיתי אליו ז"ל שם בפ"ק דף ז' א' שכ' דהא דקי"ל דרב ור' יוחנן הל' כר' יוחנן משום דר' יוחנן חכם טפי אלא דלא אסתיעא ליה מלתא לאסתמוכי לתנא ע"כ ויותר על זה ראיתי אליו עוד בחידושיו על ב"ב כ"י שבפ' גט פשוט כ' והלכתא כר' יוחנן דרביה דרב הוא וכ"כ הנ"י שם ומוהר"ש אלגאזי בספר זהב שבא דף קי"א וכ"כ עוד הריטב"א בחידושי ע"ז שלו שנדפסו מחדש בס' אוריין תליתאי דף י"א ב' בשם יש מי שהקשו ולא פליג עליה בהכי ע"ש ויש לתמוה הפלא ופלא על ג' הרועים האלו שלא דקו בהא מילתא שפיר לפק"ד שהרי רביה דרב ר' חייא דודו הוא דהוה כדמוכח בחולין נ"ד א' דאמר ר"ל מנו רב ומנו רב דלא ידענא ליה וא"ל ר' יוחנן ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא והאלהים כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה ומאן גבר הוא גבר בכלא וכו' ופירש"י ז"ל בישיבה הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני ומאן גבר במה הוא גדול בכלא בתורה ובחסידות ע"כ הרי מבואר דר' חייא היה רבו של רב ופי ר' יוחנן ענה בו ברב דגדול ממנו היה ואיתא תו בפ' גיד הנשה צ"ה ב' שר' יוחנן היה כותב לרב לקדם רבינו שבבבל וע"ע שם קל"ז ב' וע"ע בזה לקמן בכלל רב ולוי וע"ע בפ' במה אשה ס"ו ב' כי הא דר' הונא מבי רב ורב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי וכו' ופירש"י שם דר' הונא מבי רב כשהיה בא מבית רב שהוא רבו וכן רב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי ע"כ וכן בפ"ב דחולין ל"ב א' קא' רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה ופרש"י לא היתה דעתי גסה בדודי ר' חייא כשלמדתי הלכה זו ולא היה בסבר פנים עמי שאשאלנו דבר זה וכו' ע"כ וכ"כ הר"ב ספר יוחסין ריש אות אלף מהאמוראים בשם הירושלמי שכשהיה ר' חייא בנזיפה מלפני רבינו הקדוש אוליף לרב כל כללי דאו' וחזר ושנאו באות החית בשם הבראשית רבה יע"ש וכן תמצא למרן מוהריק"א בהקדמתו לחיבור הרמב"ם שתמה עליו למה לא כ' שרב למד מר' חייא ע"ש וכן מצאתי אליו עוד בכ"מ פ"ו מה' בכורים הלכה ד' שכ' וז"ל ואני אומר עוד דודאי כר' חייא קי"ל לגבי ר' אסי דהא רביה דרביה הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ע"כ כלומר דר' חייא רביה דרב ורב רביה דר' אסי אלא דלפק"ד דברים תמוהים הם דר' חייא סתם דודו ותלמיד רבי הוא דהוה רביה דרב אבל בההיא דפ' לולב הגזול ל"ח א' הוא ר' חייא בר אבין שהיה תלמידו של שמואל כמו שכ' בס' יוחסין ולי המך צ"ע אחר זמן בא לידי ס' קול בן לוי וראיתי במפתחות הכנה"ג שבסוף ספרו סי' קנ"ז שכ' וז"ל מי שאמר דר' יוחנן רבו של רב לא חש לקמחי' דבמקומות רבים מהתלמוד מוכח דרב היה גדול מר' יוחנן הרבה ור' יוחנן היה מחזיקו כרבו ע"כ:
תקנז
רב ור' חנינא הלכה כרב וכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא. הרלנ"ח ז"ל סי' י"א ולמה שכ' מורי הרב ז"ל בתשובה ח"ב חלק י"ד סי' ג' אין כלל זה ברור כ"כ הכנה"ג בכללי הגמ' שלו כלל נ"ב ואני המך ראיתי לר' ישעיה הזקן בס' המכריע כ"י שכ' בסי' נ"א בשם ר' חננאל וקי"ל כר' חנינא דרב לגבי ר' חנינא תלמיד הוה וכן מצאתי להרמב"ן בחידושיו לגיטין שנדפסו מחדש בפ' האומר ע"ג ב' שכ' גם הוא כן בשם ר"ח ואע"ג דאח"ז כ' בשם ר' שמואל בן חפני גאון שבעל מתיבות כ' דכל רב ור' חנינא הלכה כרב הרי כ' עליה ולא ידענא טעמיה ע"ש ולפי שהכנה"ג קצר במקום שאמרו להאריך אני אמרתי בחפצי להרחיב קצת הדבור בזה והנה הכר הכניתות בימות עולם ש"ג סי' כ"א כ' בפשיטות דרב ור' חנינא הלכה כרב ואחריו נמשך ההליכות עולם כפי מ"ש היבין שמועה בכלל רמ"ד ומוהר"י חאגיז בהלק"ט שלו ח"ב סי' ק"ב ולפי שיש לי להשיב על דבריו אעתיק כל לשונו וזה הוא רב ולוי הלכה כמאן היתה התשובה בזה כי בעל ספר הכריתות כ' דרב ור' חנינא הלכה כרב ולוי היה כפוף לר' חנינא כדמוכח בפ' הנושא דף ק"ג דחתא לוי ויתיב לגביה ור' חנינא אמר אי משתכחת תורה מהדרנא ליה מפלפולי והניחו רבי ראש ישיבה במקומו ואם הלכה כרב לגבי ר' חנינא כ"ש לגבי לוי וכעין זה איכא בפוסקים עכ"ל ואע"ג שאין לי פה להשיב ולדבר במקום גדולים עם כל זה אני אמרתי תגלה אזנך לאמר דרבים וגדולים הם העומדים בשיטת ר' חננאל ז"ל וזה למדתי מהא דאמרינן בסוף יומא פ"ז ב' דר' חנינא איקפד על רב ואזל רב לגבי' הליהר מעלי יומא דכפורי ולא אפייס ופרכינן והיכי עביד הכי והאמר ר"י בר חנינא כל המבקש מעות מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים ומשנינן רב שאני ע"כ והנה לפי מ"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והסמ"ג דתלמיד לרב מפייס ליה עד דמפייס אפילו אלף פעמים צ"ל דהוו גרסי רבו שאני ונמצא א"כ לדעתם ז"ל דר' חנינא היה רבו של רב וכמ"ש מרן בכ"מ פ"ב מה' תשובה הל' ט' ובב"י א"ח סי' תר"ו ושם בב"ח ובנחם וכה ושאר האחרונים אמור מעתה דלדעת הני ארבעה עמודי ההוראה כיון דרב תלמודיה דר' חנינא הוה אית לן למפסק הלכתא כר' חנינא לגביה דהא קי"ל דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואף לפום מאי דכתיבנא בכללין דלעיל דרב למד לפני ר' ור' חייא הוא דהוה רביה ונמצא א"כ דר' חנינא לאו רביה מובהק הוי מ"מ כבר הכרחתי באות האלף דמה שאמרו דאין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו אף ברב שאינו מובהק ע"ש ומדי דברי בו לא אוכל להתעלם ממה שראיתי להר"ב יד אהרן שם בסי' תר"ו שכ' דא"א שרב לא למד איזה דבר מר' חנינא כיון שהיה ראש ישיבה ולא ידענא מאי קאמר דהא זה המעשה הוה בפני רבי כמבואר שם בגמ' ור' חנינא לא היה ראש ישיבה עד שמת רבי ור' אפס כדאיתא בפ' הנושא ק"ג ע"ש ואף שדברי רש"י ג"כ מגומגמים בזה עיין יישובם בכנה"ג שם ובמקראי קדש דף ק"י אך לדידי ודאי קשיא. ונחזור לעניינינו ונאמר דגם הראב"ד ז"ל אזיל בשיטת ר"ח לפסוק כר' חנינא נגד רב דבפ' תינוקת סי' ה' כ' הרא"ש בשמו דפסק כרב נגד ר' חנינא משום דר' ששת ור' ירמיה שקלו וטרו אליביה אלמא סבירא להו כוותיה ועוד וכו' ע"ש משמע שפיר דדוקא בההיא פסק כרב משום הנהו טעמי אבל בעלמא יש לפסוק כר' חנינא ועוד דאם איתא דהלכה כרב לגבי ר' חנינא כדברי הכריתות א"כ יצא לנו מזה דכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא כיון דהלכה כוותיה אף לגבי רב כידוע וכמ"ש הרלנ"ח סי' י"א והנה מלבד מה שכתבתי לעיל בשם הכנה"ג דלדעת מוהרי"ט ח"ב חי"ד סי' ג' אין כלל זה ברור עוד לאלוה מילין להוכיח דאין זה סופו להתקיים דהא אשכחנא להרי"ף והרא"ש ז"ל בפ"ק דגיטין דבמחלוקת ר' יוחנן ור' חנינא גבי בפני כמה נותנו לה פסקו כר' יוחנן משום דתניא כוותיה משמע דאי לאו הכי הוו פסקי כר' חנינא וגם הכ"מ בפי"ב מה' מעה"ק הל' י"ג כ' דפסק הרמב"ם כר' יוחנן לגבי ר' חנינא משום דמשמע התם (פ' הקומץ רבה כ"ו ב') דאמוראי סברי כוותיה וגדולה מזו כ' עוד בפ"ה מה' תמידין ומוספין הלכה ט' לדעת הרמב"ם דאף דבגמ' קאמר תניא כוותיה דר' יוחנן פסק כר' חנינא משום דר' חנינא עדיף מר' יוחנן וקשיש מיניה דהא פקיד ר' חנינא בר חמא ישב בראש והוי כמו תנא וכו' ע"כ שמעינן מכל זה דאי הוו סברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כדעת הכריתות לפסוק כרב לגבי ר' חנינא הוו פסקי במכ"ש כר' יוחנן נמי לגבי' וזאת חשבתי למשפט דמ"ש הכריתות לפסוק כרב לגבי ר' חנינא טעמו הוא משום דמצינו בפ' תפלת השחר כ"ז ב' דקאמר א"ר חנינא אמר רב וכפי הכלל שמסר לנו הוא ושאר קדמונינו דכל היכא דקאמר אמר ר"פ אמר ר"פ רבו היה א"כ רב היה רביה דר' חנינא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ולפ"ז בההיא דיומא דלעיל ע"כ לומר דגרס רב שאני כגרסת רש"י אך להרי"ף ודעמיה דגרסי' רבו שאני צ"ע ומיהו אפשר לתרץ דאע"ג דרביה הוה לא נמנע מלהביא שמעתת' דתלמידיה וכדאשכחן בפ' במה מדליקין ל"א ב' דאמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר אע"ג דרביה מובהק היה וכן בריש מכות ב' א' מצינו א"ר יהושע בן לוי אר"ש בן לקיש אע"ג דר' יהושע בן לוי קשיש מר' שמעון בן לקיש הוה. איברא שדברי הכ"מ דתמידין ומוספין שהבאתי הם תמוהים בעיני טובא דמה יושיענו זה שהיה ר' חנינא עדיף וקשיש מר' יוחנן לפסוק הפך הוכחת הסוגיא דקאמר תניא כוותיה דר' יוחנן והלא הלכה רווחת היא דאין לסמוך על הכללי' המסורין בידינו כל שיש הוכחה בגמ' להפך כמ"ש לעיל ועיין כללי הכנה"ג כלל ק"א ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה ומכ"ש בכלל זה שלא נמסר לנו אלא מפי עצמו ולא זו בלבד אלא שדברי הרי"ף והרא"ש דפ"ק דגיטין שהבאתי הויין תיובתיה שהרי פסקו כר' יוחנן לגבי ר' חנינא משום דתניא כוותיה וכך היא דרכה של תורה הרי"ף והרא"ש לפסוק נגד הכלל היכא דתניא כוותיה דאידך כמו שתמצא אליהם ז"ל בפ"ק דעירובין גבי רב ששת ור' נחמן ובפ' מי שהוציאוהו ובפ' חזקת הבתים גבי רב ושמואל ובסוף פ' ב' דגיטין גבי אביי ורב יוסף רביה ומצאת כי תדרשנו וכ"כ בהדיא הנ"י בריש בתרא קנ"ח א' וקס"א ב' דהלכה כרב חסדא נגד רב הונא רביה משום דתניא כוותיה ע"ש ואחריהם נמשך הרמב"ם בין באלו בין בכללי אחריני כפי מ"ש ה"ה והכ"מ גופיה בכמה וכמה דוכתי כמו שיראה הבקי בהם דוק ותשכח וזה פשוט אין צורך להאריך בו וכל זה לדידי המך צ"ע גם מ"ש בעל הלק"ט דלוי היה כפוף לר' חנינא כדמוכח בפ' הנושא דאתא לוי ויתיב גביה אחרי המחילה רבה לא דק שהרי בהדיא כתב רש"י ז"ל בפ' במה אשה נ"ט ב' שלא היה ר' חנינא גדול מלוי לא בתורה ולא בשנים ולא ניכף לו לוי ומתוך שהיה ר' חנינא חשוב לא נכנס לבית מדרשו של ר' אפס והיה יושב בחוץ ומשום כבודו ישב לו לוי אצלו ע"כ ודבריו מוכרחים מן הסוגיא שם דקאמר דמדאתא לוי לנהרדעא אמר רב ש"מ דנח נפשיה דר' אפס ויתיב ר' חנינא ברישא ולא הוה ליה ללוי אינש למיתב גביה וקאתי להכא ואם איתא דמאי דיתיב לוי גבי ר' חנינא בעוד דהוה ר' אפס קיים הוא משום דהוה כפוף לר' חנינה מכ"ש דהוה ליה ללוי למיתב גביה ולהיות כפוף תחתיו בתר דמית ר' אפס ונעשה ר' חנינא ראש ישיבה ואיך קאמר רב דמשום דלא הוה ליה איניש ללוי למית' גביה הוא דאתא לנהרדעא אלא ודאי דשוים הם ומאי דיתיב גביה עד השתא היה משום כבודו שלא להניחו בחוץ יחידי ולא משום שהיה כפוף לו וזה ברור. ומה שכת' עוד להכריח דר' חנינא היה גדול מלוי מדקאמר דאי משתכחי תורה מהדרנא לה מפלפולי לפק"ד אין זה הכרח כלל דלאו בחריפות ובפלפול תליא מילתא דהא אמרינן בפ' זה בורר כ"ד א' כל הרואה ר"מ בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה ואפ"ה אמרי' עליה בפ"ק דעירובין י"ג ב' דלא קבעו הלכה כמותו לפי שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים וגם ר"ל אמרו עליו בפ' זה בורר כ"ד א' כל הרואה ר"ל בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה וכן בפ' השוכר את הפועלים פ"ד א' ופ"ה ב' מוכח שהיה מפולפל הרבה ועכ"ז הלכה כר' יוחנן לגביה ור"ל גופיה היה מבטל דעתו מפני דעתו של ר' יוחנן כדאית' בירושלמי דגיטין פ' ג' אמר ר' אחא לא דר"ל פליג אר' יוחנן אלא מתניתין שמע ועמד עליה וכו' כד שמע מתני' הוא סמך עליה כד לא שמע מתני' הוא מבטל דעתו מקומי דעתיה דר' יוחנן ע"כ ועיין שו"ת חוות יאיר דף צ"ג ב' שכת' דאפילו ר' כהנא תלמיד רב היה מופל' בחריפות מר' יוחנן כבגמ' דב"ק דף קי"ז א' מ"מ לאו בחריפותא תליא מילתא ולכן קי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ועיין במ"ע ה' שבת פי"ז הי"ג ע"כ ובהכי ניחא נמי מה שהפליג עוד מהר"י חאגיז להודיע גדולת ר' חנינא שהניחו ר' ראש ישיבה במקומו דלפק"ד אין זה כדאי להורות שהיה גדול מלוי מחמת חריפותו דאדרבא מדמנייה ר' ראש ישיבה ש"מ שהכיר בו שהיה סיני ובקי בשמועות כדאמרינן בסוף ברכות ובסוף הוריות דלימנות ראש ישיבה סיני עדיף ולפיכך הסכימו למנות את ר' יוסף ראש ישיבה אף שהלכה כרבה לגביה במילתא דתליא בסבר' וכמו שאכתוב לקמן בכלל דרבה ור' יוסף אי לאו דר' יוסף לא קביל עליה כמבואר שם בגמ' לפ"ז שפיר אפשר דבמילת' דתלי' בסבר' לוי הוה עדיף מר' חנינא ומה גם לפי מ"ש לעיל בשם רש"י והש"ס שלוי ור' חנינא היו שוים בחכמה ובשנים ע"כ לומר דמטעם דנפישא זכותיה דר' חנינא הוא דפקיד ר' חנינא בר חמא ישב בראש וכדאמרי' בפ"ק דחולין ז' ב' שאני ר' חנינא דנפישא זכותיה או משום דענוותן היה כדאית' בסוף פ' כל היד כ' ב' ע"ש דהא קחזינן דאף דר' אפס היה גדול מר' חנינא שתי שנים דמטעם זה לא קביל עליה ר' חנינא כמבואר שם בגמ' לא פקיד ר' דליתיב בריש' וטפי היה ליה להלק"ט לאתויי ראיה למילתיה מהא דאית' בפ"ק דע"ז י' ב' דקאמר ר' עליה דר' חנינא לית דין בר איניש ועל לוי אשכחן בפ"ק דיבמות ט' א' ובפ' התודה פ' ב' דקאמר ליה ר' כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו ומיהו לזה יש לדחות דהא דקאמר ר' לאנטונינוס עליה דר' חנינא לית דין בר איניש לא על חכמתו קאמר אלא רצה בזה שהוא אדם חשוב ולא יגלה סודו לאחרים וכן הא דקאמר על לוי כמדומה אני וכו' אפשר שפיר שאז היה לוי קטן ואח"כ נתחכם עד שנעשה חבירו של ר' חנינא וכדעת רש"י שהזכרתי למעלה וכעין זה כתבו התו' בפ' כל היד י"ד ב' גבי ר' חייא ור' ע"ש. ומי לנו גדול מר"ע שאמר משה עליו להב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי כדאי' בהקומץ רבה כ"ט ב' ושבחיו רבו מלימנות כמ"ש בס' יוחסין ואפ"ה כשהעבירו לר"ג מהיות ריש מתיבתא לא אוקמוהו לר"ע מטעמא דלא היה לו זכות אבות ודילמא עניש ליה ואוקמוה לר"א בן עזריא דהוה בר תמני סרי שנין משום דהוא חכם ועשיר ועשירי לעזרא כדאיתי בפ' תפלת השחר כ"ז ב' יע"ש וכן מצינו עוד בפ' אלו מגלחין ט"ז ב' דשמואל גדול ממר עוקבא בתורה הוה וכת' שם רש"י דתלמיד שמואל הוה וכן בפ' שמונה שרצים ק"ח ב' וק"ט א' ובפ"ק דיבמות י"ב א' איתא אמר מר עוקבא אמר שמואל והלכה כשמואל לגביה כמ"ש באות השי"ן ואפ"ה מר עוקבא היה נשיא ואב"ד וכשיושבין בדין היה מר עוקבא על שמואל כדאית' שם וגם היה מתיירא שמואל שמא יקפיד מר עוקבא אי דאין דינא כדמוכח בפ"ה דשבת נ"ה א' דקאמר רישא דרישך בחמימי הא יתיב מר עוקבא אב"ד וכו' הא למדת דהיות ראש ישיבה או אב"ד לא יורה עדיפות על חבירו לא בחכמה ולא בשנים וכן מצאתי בגמ' ירושלמי פ"ג דהוריות דאמר ריב"ל ראש וזקן ראש קודם שאינו ראש אם אינו זקן וכת' שם הר"ב יפה מראה והא קמ"ל דאע"ג דראש אינו מופלג בחכמה כזקן וכו' ע"ש הרי מבואר כאשר כתבתי דאפשר שפיר שהזקן שאינו ראש יהיה יותר מופלג בחכמה מהראש ואם חפץ אתה לדעת גדר ומהות הראש ישיבה בכל פרטיו לך נא ראה בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בפ"ד דבכורות ויתן מעדנים לנפשך. ומעתה מה שחשב הכ"מ בפ"ה מה' תמידין ומוספין להוכיח דר' חנינא עדיף מר' יוחנן דקשיש מיניה מדפקיד ר' חנינא בר חמא ישב בראש והוי כמו תנא לבבי לא כן יחשוב דהא אין הוכחה זו מכרעת כמדובר ולפק"ד הוי מצי לאוכוחי שפיר דר' יוחנן קטן מר' חנינא הוה מדאשכחן בפ' אלו מגלחין כ"ד א' דקאמר אמרו לו לר' יוחנן נח נפשיה דר' חנינא קרע עליה תליסר אצטלי מילתא אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה והכי איתא בירושלמי שם ובסוף פ"ב דב"מ ובפ' ג' דהוריות הלכה ה' ר' יוחנן סלק מבקרא לר' חנינא כד הוה נו אוסטריטא שמע דדמך שלח ואייתי מנוי טוביא דשבתא ובזעון ע"כ ומדקרע עליה תליסר איצטלי מלתא וגם אמר עליה אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה מוכח דגדול מר' יוחנן הוה דומיא דשמואל דאיתא התם דקרע עליה דרב תריסר מני ואמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה וידוע דשמואל מיכף הוה כייף ליה לרב כדאיתא בהדי' בפ"ג דמגילה כ"ב א' וגם רב הוה קשיש משמואל טובא כי אפי' רב אסי תלמידו היה גדול משמואל כדמוכח בפ' מרובה פ' א' דאיתא התם רב ושמואל ור' אסי איקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן רב לא עייל קמיה דשמואל שמואל לא עייל קמיה דר' אסי וכו' יע"ש וכן תמצ' להרא"ש בסוף קידושין בשם התו' וכ"כ מהרי"ק בשורש קע"א דרב גדול משמואל הוי ודומיא דהכי אית לן למימר נמי על ר' יוחנן דמדעשה לר' חנינ' את כל הכבוד הזה ש"מ דמיכף הוה כייף ליה וקטן ממנו היה שוב ראיתי שיש ראיה ברורה לזה מן הירושלמי דנדה דהכי אית' התם בפ' כל היד ד' חנינ' הוי שרי בצפורין וכו' והוו ר' יוחנן ורשב"ל שריין תמן ולא הוה מצרף לון עמיה וכו' חד זמן צרפון עמיה אמרין מה חמא ר' משנה עלינן יומא דין אמר לון וכו' ע"ש הרי מדהוה ר' חנינא מיוחד להורות ולדון והוו יתבין גביה ר' יוחנן ור"ל ולא אשגח בהו לשמוע מה בפיהם וגם שקראוהו ר' בלשון הדור וכבוד אלמא דמיכף הוו כייפי וקטנים ממנו היו וזה ברור אלא שאין אנו צריכים לכל זה דהא בהדי' אית' בההי' דירושלמי סוף פ"ב דמציע' ששמח ר' חנינא על שהיו הכל רצים לשמוע דרשותיו של ר' יוחנן והודה להקב"ה שהראה לו פריו בחייו שהוא למדו אגדות דכל המקרא חוץ ממשלי וקהלת הא קמן דבאגדות מיהא רביה דר' יוחנן הוה והיינו דמסיים תמן דלא הוו ידעין אי מאי דקרע עליה דר' חנינא משום דהוה רביה דאגדתא אי משום שמיעות הרעות וע"ע בפ' כל היד כ' ב'. שוב אשיב לכללין דאתאן עליה ואע"ג דאין הכרעת תלמיד כמוני מכרעת מ"מ הריני דן לפני רבותי בקרקע ונקיטנא מינייהו רשותא למימר דכיון דרבינו חננאל שדבריו דברי קבלה פסק בהדיא כר' חנינא לגבי רב וגם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והסמ"ג כולהו ס"ל דרביה דרב הוה והראב"ד גם הוא נראה שנטה אחרי ר' חננאל הכי נקיטינן ודלא כהרלנ"ח ז"ל שבסי' י"א כתב בפשיטות דרב ור' חנינא הלכה כרב דליתא וממילא אזדא לה התולדה אשר הוליד דכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא דהא נמי ליתא כמו שהוכחתי לעיל מדברי הרי"ף והרא"ש וכן מוכח תו מדברי מרן בכ"מ פי"ב מה' מעה"ק הלכה י"ג שהבאתי למעלה ממאי דברירנא דר' יוחנן קטן מר' חנינא היה ותלמידיה נמי הוה באגדות מיהא וכל זה הוא בסתם אבל היכא דקאמר תלמודא תניא כוותיה דר' יוחנן הלכה כוותיה אף לגבי ר' חנינא כיון דבריי' מסייע' ליה וכדכתיבנא אחת למעלה בשם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ודלא כמרן בכ"מ פ"ה מה' תמידין ומוספין הלכה ט' דגם בזה פסק לדעת הרמב"ם כר' חנינא דלפק"ד לא צדקו דבריו בזה אחרי המחילה הראויה לפי כבודו ותו לא מידי:
תקנח
רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. הני מילי היכא דפסיקא לן סברתו של ר' יוחנן אבל היכא דמספקא לן בסברתו דר' יוחנן וכגון דפליגי אמוראי במילתיה יש לפסוק כרב כ"כ הר"ב משנה למלך פ"ז מה' כלים הלכה י"ב וקרוב לזה כ' הלחם משנה סוף פ"ג מה' עבודת יה"כ ע"ש וכיוצא בזה מצאתי להרדב"ז ז"ל חלק ב' בלשונותיו על הרמב"ם סי' מ"ט דעלה דאמרינן בפ"ק דביצה ו' א' איתמר אפרוח שנולד בי"ט רב אמר אסור ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר כ' דלא שבקינן מאי דאמר רב בהדיא משום ספיקא אי אמרה ר יוחנן ורמזו הכנה"ג בכללי התלמוד סי' מ"ו וכה"ג יש ללמוד מתו' דר"פ ערבי פסחים ק' א' ד"ה אלא ע"ש ועיין מ"ש באות הה"א גבי הלכה כרב באיסורי ומצאתי להר"ב שושנים לדוד בפ"ה דמעשרות סוף משנה א' שהפריז על המדה וכ' לדעת הרמב"ם ז"ל דהיכא דר' יוחנן לא אמרה למלתיה איהו גופיה אלא ר' חייא תלמידו אמרה בשמיה לא שבקינן מאי דשמעינן לרב בהדיא למינקט דר' חייא וחזר ושנאו בפ"ד דסוכה ריש משנה ה' ולפק"ד ליתא להאי מילתא דעד כאן לא כתבו הרדב"ז ומשנה למלך דאזלינן בתר רב אלא היכא דפליגי אמוראי במילתיה דר' יוחנן או היכא דקאמר אמר ר"פ ואיתימא ר' יוחנן דאיכא לאיסתפוקי שמא לא אמרה ר' יוחנן מעולם ואינו בדין שנשבוק ודאי דרב משום ספיקיה דר' יוחנן אבל היכא שא' מתלמידיו אמר שמוע' בשמו ואין חולק עליו אין כאן ספק אלא ודאי דמהימנינן ליה לתלמיד וחשיב לן כאילו שמעי' ליה מפומיה דר' יוחנן גופיה ודבר זה פשוט וברור החזקתיו במסמרים לא ימוט באות התי"ו שחזר וטעה בזה והרחבתי הדבור להוכיח במישור שכל תלמיד שהיה אומר דבר בשם רבו הוו מחשבי ליה כאילו נפיק מפומה דרב קחנו משם כי אין צורך לכפול הדברים ובר מן דין הא אשכחנא להרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ר"פ בית שמאי שפסקו כשמואל דאמר מיאנה בזה מותרת לזה ודלא כרב מטעמא דר' יוחנן קאי כוותיה דשמואל והא התם דרב אמר למימריה איהו גופיה להדיא וההיא דר' יוחנן רבין הוא דאמרה בשמיה ומפומיה דר' יוחנן לא שמיע לן ואפ"ה סמכו עלה רבוותא לפסוק דלא כרב הפך מ"ש הרב הנ"ל לדעת הרמב"ם דליתא וע"ע כיוצא בזה בפ"ב דחולין גבי פלוגתא דרב ושמואל בין שהיית בהמה לעוף ובא הדבר יותר מבואר בכ"מ פ"ג מה' שחיטה הלכה ג' שכ' וז"ל ופסק רבינו כשמואל ור' יוחנן חדא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ועוד דהוו להו שמואל ור' יוחנן תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים ע"כ הרי שהזכיר בהדיא' כללא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן לדעת הרמב"ם אף דמפומיה דר' יוחנן לא שמיע לן הכי אלא דרבין אמרה בשמיה וכן תמצא להתוס' ז"ל בפ' במה בהמה נ"ג א' ד"ה דשמעיה ולהרא"ש שם שהזכירו הך כללא אף דתלמודיה הוא דאמרה בשמיה ואע"ג דבמאי דכתיבנא יש די והותר לבטל את דבריו עם כל זה ראיתי לסיועי תי לסברא דילן ממאי דאשכחנא להרי"ף ז"ל בפ' הכונס דבמחלוקת ר' יוחנן ור"ל משמיה דחזקיה דחזקיה רבו של ר' יוחנן הוא ואיכא מ"ד כיון דלא אשכחן לחזקיה דפליג בהדי ר' יוחנן בהדיא הלכתא כר' יוחנן ע"כ הרי דדעת הרי"ף היא לסמוך על דברי ר"ל בשם חזקיה כאילו אמרה חזקיה גופיה ואחריו נמשך הרמב"ם ז"ל ופסק כר"ל שאמר משמיה דחזקיה בפי"ד מה' נזקי ממון הלכה ה' ע"ש וכן ראיתי עוד להרא"ש בפ"ק דב"ק סי' ח' שהביא דברי הרי"ף דפ' הכונס וכ' על דברי האיכא מ"ד וז"ל ולא מסתבר לי הך טעמא וכי אין כדאי לסמוך על ר"ל שהעיד דחזקיה אמרה ונחלק על ר' יוחנן בזה ע"כ וכן מצאתי אליו עוד בפ"ק דעירובין סי' י"ד שכ' ומיהו ר"ל משמיה דר' ינאי אמר שהי' רבו של ר' יוחנן והלכה כר' ינאי נמצאת אתה למד דלדעת ג' עמודי ההוראה סמכינן על ר"ל שאמר משמיה דחזקיה לפסוק הלכתא דלא כר' יוחנן אע"ג דר"ל לא הוה תלמידיה דחזקיה ומכ"ש דלדידהו יש לנו לסמוך על תלמיד ששמע הלכה מפי רבו ואומרה בשמו כאילו שמעינן לה מפומיה דרביה הפך מה שאמר הרב הנ"ל לדעת הרמב"ם איברא דיש כאן מקום דקדוק על הרמב"ם ז"ל מההיא דפ' כל היד ח"י ב' דאיפליגו ר"ל משום ר' אושעיא ור' יוחנן גבי זו היא חזקה ששורפין עליה את התרומה ופסק הרמב"ם בפט"ז מה' שאר אבות הטומאות הלכה ג' כר' יוחנן וקשה אמאי לא חש לדר' אושעיא שאמר ר"ל משמו כמו שחש בההיא דהכונס לר"ל שאמר משמיה דחזקיה דהא ר' אושעיא נמי רביה דר' יוחנן הוה לפי דעתו ז"ל כמו שאכתוב לקמן באות זה ע"ש וכעת לי המך צ"ע:
תקנט
רב ולוי הלכה כלוי. כ"כ ה"ה רפ"ט מה' מאכלות אסורות לדעת הרמב"ם וכן ראיתי למרן בכ"מ סוף הלכות תעניות ובב"י א"ח סי' תק"ס שכ' לדעת הרמב"ם דפסק כלוי נגד רב וכן נגד שמואל משום דגדול מרב ושמואל הוה הביא דבריו הר"ב שיירי כנה"ג בכללי התלמוד אות ל"ח ומדשתיק ליה ש"מ דאודויי אודי ליה וכ"כ עוד הב"י בא"ח סי' ז' והבאר שבע סוף סוטה ודרך הקדש דף ט' ב' ואני המך לבי מהסס בהאי כללא דמי הגיד לו למרן ז"ל דלוי גדול מרב ושמואל הוה ואי משום דאמרינן בסוף פ"א דסנהדרין י"ז ב' למדין לפני חכמים היינו לוי מר' הלא גם רב למד לפני ר' וכדאמרינן בפ' ראשית הגז קל"ז ב' דהוו נפקי זיקוקין מפומיה דרב לפומיה דר' ומפומיה דר' לפומיה דרב וכפירש"י שם שהיו נושאים ונותנים בהלכה ועיין כתובות ס"ט א' ובסוף יומא פ"ז א' רב הוה פסיק סדרא קמיה דר' וע"ע פ' אלו טריפות נ"ד א' וביצה כ"ד ב' ומבית דינו של ר' נמי הוה כדמוכח בהניזקין נ"ט א' דא"ר אנא הואי במניינא דבי ר' ומינאי דידי מנו ברישא וכ"כ הרמב"ם בפתיחת חבורו שרב ושמואל היו מבית דינו של רבינו הקדוש ויתר על זה המדקדק היטב שם בדבריו בלבבו יבין דלדעתו ז"ל רב ושמואל גדולים מלוי הוו דהא חשיב לרב ושמואל בהדי י"א גדולי החכמים שהיו בבית דינו של ר' ולא חשיב ללוי בהדייהו ואחרי מופלג יצא לאור עולם ספר חזון נחום על ס' טהרות ושם דף כ"ג א' ראיתי שכבר קדמני בדקדוק זה תגל נפשי באלהי וע"ש שסיים וז"ל עלה בידינו דהרמב"ם ס"ל דרב היה גדול מלוי וכן בכל מקום מוזכר בש"ס רב קודם לוי וכו' עד ומ"מ בימי ר' שמואל חשוב מלוי היה לדעת הרמב"ם ע"כ נמצאת אתה למד דלדעת הרמב"ם מיהא רב ושמואל גדולים מלוי הוו הפך מ"ש מרן לדעתו ז"ל דלוי היה גדול מרב ושמואל דליתא אחרי המחילה רבה וכבר ראו עיני מה שרמז הרב הנ"ל שם שאחר שהביא דברי מרן ז"ל כ' דעם מ"ש איהו גופיה לעיל מיניה דאחר שמת רבי נתחכם לוי ביותר אתי שפיר אבל כל זה איננו שוה לי כי מי יוכל לדון איזה מחלוקת לוי עם רב ושמואל היה בימי ר' קודם שנתחכם ובלא זה נמי גם אנכי לא ידעתי איך נתקררה דעתו בזה דהא אי נמי נימא כדבריו שלוי נתחכם אחרי מות ר' אכתי עדיפי טפי רב ושמואל מלוי שהם היו מחוכמים גם בימי ר' וכמ"ש הגאון רבינו שמשון בס' כריתות בימות עולם ריש שער ב' דבימי רבינו הקדוש ירד רב לבבל והורה איסור והיתר והלכות בנהרדעא והיינו מאי דאיתא בפ"ק דסנהדרין ח' א' דא"ל ר' חייא לר' בן אחותי יורד לבבל יורה יורה וכו' ע"ש וגם שמואל ראוי לסמכא בימי ר' הוה כדאיתא בפ' השוכר את הפועלים פ"ה ב' דר' הוה מצטער למסמכיה לשמואל ולא הוה מסתייעא מילתא וכו' ואילו לוי לא הוה חשיב בעיניה דר' כל כך מדהוה קמהדר ליה באפיה כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו כמו שמצינו בפ"ק דיבמות ט' א' ובפ' התודה פ' ב' וצא ולמד עוד דלוי לא היה אפילו חבר לרב ושמואל מהא דאיתא בסוף פ' הזרוע קל"ד ב' לוי זרע בכישר ולא הוו עניים למשקל לקט אתא לקמיה דרב ששת א"ל וכו' וידוע דכל לוי סתם הוא לוי בר סיסי תלמיד ר' כמ"ש בס' יוחסין ורב ששת תלמיד שמואל הוה כמ"ש רב שרירא גאון בתשובתו עיין ספר יוחסין דף קט"ז א' והנה מדלוי בא ליטול עצה ולשאול את פי רב ששת תלמיד שמואל משמע דלוי הוה חבירו של רב ששת ואע"ג דגדול מרב ששת הוה אתא לקמיה לשמוע עצתו וכמ"ש התו' גבי ר' אמי ור' אסי בפ' אלו מציאות כ"ד ב' ובפ' כל הנשבעין מ"ז א' ואי נמי נימא דרב ששת תלמיד ר' יוחנן הוה כמ"ש שארית יוסף וכמו שמצינו בפ' כירה ל"ז ב' דקאמר א"ר ששת א"ר יוחנן עכ"ז אף ר' יוחנן רבו היה קטן מרב ושמואל וכדמוכח בפ' גיד הנשה צ"ה ב' ע"ש ובפ' אלו טריפות נ"ד א' ושם קל"ז ב' כל זה דברתי עד הנה לפום מאי דסליק מפשטא דהאי שמעתא אבל מה אעשה שכבר כ' רש"י בהדיא בפ' מי שמתו ח"י ב' דלוי חבירו דשמואל הוה וכן מצאתי בחפישה לרשב"ם ז"ל בפ' ע"פ ק"ד א' דרב ולוי ושמואל חבירים הם וכ"כ הרב חזון נחום הנ"ל דזה נראה דעת הרמב"ם עש"ב ולדידהו צ"ל דכיון דהך עובדא דלוי היה בכישר שלא היו שם רב ושמואל חביריו לפיכך אתא לקמיה דרב ששת אף דקטן ממנו היה ומיהו לפק"ד נראה להליץ בעד מרן ז"ל דמ"ש דלוי גדול מרב ושמואל הוה טעמו הוא משום דלהרי"ף והרמב"ם ודעמייהו ר' חנינא בר חמא הוה רביה דרב וכדאסיקנא בכללין דלעיל ומאחר דלוי היה חבירו של ר' חנינא בחכמה ובשנים ולא היה ניכף לו כלל כמ"ש רש"י בפ' במה אשה נ"ט ב' נמצא דרב שהיה תלמידו וכפוף לו קטן מלוי היה. ברם חזי הוית דאף אי יהיבנא ליה שיטתיה למרן דלוי גדול מרב ושמואל הוה אכתי אין זה טעם מספיק לפסוק הלכתא כוותיה כנגדם דהא רב גדול מר' יוחנן הוה כדכתיבנא ועוד דרב תנא הוא ופליג משא"כ ר' יוחנן כמו שהוכחתי בראיות נכונות בראשית אות זה ואפ"ה הלכה כר' יוחנן לגבי רב כידוע ודבר זה ראה למדתי מהכ"מ גופיה דבפ"ב מה' ע"ז הלכה י' דחה דברי מהר"י קולון מכח זה יע"ש וקושטא קאי דאחרי מופלג שכתבתי כן יצאו לאור עולם ס' יד אהרן וס' מרכבת המשנה ושם ראיתי שהר"ב יד אהרן סי' תק"ס והר"ב מרכבת המשנה סוף ה' תעניות שניהם המלכים נתעוררו בזה והניחו הדבר בתימא ואעיקרא דהאי כללא נמי מצאתי למוהר"י אישקאפאה בס' ראש יוסף על א"ח סי' תק"ס שכ' על דברי הרב"י אלה הדברים כל זה לא שמענו אדרבא בכמה פעמים דרב ולוי פליגי הלכתא כרב ובב"מ פליגי אי קונין בכליו של קונה או של מקנה ופסקו שם הפוסקים כרב וכן בכמה דוכתי עכ"ד וכן ראיתי להריטב"א ז"ל בפ"ב דכתובות שכ' בפשיטות דרב ולוי הלכה כרב ואע"ג שהם תנאים דמסייעי לי מ"מ לי אני בעניי לא ברירא כל כך מילתייהו דמה שהביא הר"ב ראש יוסף מההיא דב"מ לפק"ד לא מכרעא כלל דהא הרי"ף והרא"ש פ' הזהב בההוא פלוגתא דרב ולוי במה קונין יהבו טעמא למה שפסקו כרב ואמרו דקים ליה רב כת"ק דסתמא היא ולוי קים ליה כר' יהודה דיחיד הוא ועוד דמסקנא דשמעתא כרב סלקא הרי דטעמא שפסקו כרב לא מכח הכלל הוא אלא משום דסוגיא הכי מוכחא ויותר על זה מצינו להרי"ף גופיה דבאותו פרק עצמו גבי אין אונאה לפרוטות פסק כרב כהנא נגד לוי אף שהיה גדול ודאי מרב כהנא מהטעם שכ' שם הרא"ש דמתני' כוותיה דרב כהנא דייקא ואף למאי דפליג הוא ז"ל ואזיל לשיטת הרמ"ה לפסוק כלוי היינו מטעמי אחריני שהזכיר שם לך נא ראה גם מה שהחליט הדבר הריטב"א לפסוק כרב נגד לוי אני בעניותי לא ידעתי מאין למד לומר כן דכפי הנראה מכללות דברי קדמונינו ז"ל מוכח בבירור דלית להו לקמאי כללא ברירי בהא דהא קא חזינן להרי"ף והרא"ש בההיא דקנין ולהתוס' שם מ"ז ב' ד"ה לאפוקי וכן בפ' גיד הנשה גבי בשר שנתעלם מן העין לפי מ"ש הר"ן שם דמהדרו אטעמי לפסוק כרב ועוד עיין הרי"ף והרא"ש פ"ד דכתובות שכתבו והלכתא כרב דקאי כת"ק ובפ' גיד הנשה גבי ריחא מילתא וכן בפ' המפקיד גבי שליחות יד אי צריכה חסרון האריך הרי"ף בטעמים רבים לפסוק כלוי ע"ש ובמחלוקת דפ' תינוקת ס"ד ב' בדין שמשה בימים וכו' מייתי לה הרי"ף בהלכות נדה שבשבועות דף ש"א ב' ולא פסק הלכתא לא כמר ולא כמר לפי שאין שם בש"ס הוכחה כשום חד מתרווייהו וגם רש"י פ' כיצד צולין ע"ו ב' והתו' פ"ה דע"ז ס"ו ב' והרא"ש שם כולם בקשו חשבונות רבים בפסקיהם ולא אישתמיט לשום חד מינייהו להזכיר כללא בהא לא כרב ולא כלוי ועל כגון דא אית לן למימר ודאי דאם איתא דאיכא כללא בזה לא הוי שתקי קמאי מיניה ומכל האמור יתבאר לך דלא צדק כלל מוהר"י חאגיז במ"ש בהלק"ט שלו ח"ב סי' ק"ב שיש לפסוק כרב לגבי לוי הבאתי דבריו אחת למעלה בכלל הקודם לך נא ראה ואתה תחזה דמלבד הני טעמי ברירי דכתיבנא שמתי פני לנטוש ולנתוץ כל יסודותיו זאת לא זאת יש לתמוה עליו איך שבקוה לבקיאותיה ולא הזכיר כלל דעת ה"ה ושאר רבוותא דאייתינא. ומעתה אלכה נא ואשובה לדרוש ולתור בחכמת ה"ה והכ"מ שכתבו בפשיטות לדעת הרמב"ם כלל גמור הוא לפסוק כלוי נגד רב ושמואל דאם כדבריהם איכא למידק למה זה פסק הרמב"ם כרב נגד לוי בפ"ה מה' איסורי ביאה הלכה י"ט בדין שמשה ימים לא הפסידה לילות ושם בפ"ו הלכה ב' בדקה עצמה ומצאתה טמאה וכו' וכמ"ש שם ה"ה והלא בפרק תינוקת ס"ד ב' וס"ח א' דשם עיקר פלוגתייהו לא איתמר אלא טעמא דידהו ובודאי ליכא שום הוכחה בסוגיא לשום חד מתרווייהו כמו שיתבאר למעיין שם וכן בפ"ב מה' גניבה הלכה י"א בדין מכרו חוץ מאחד ממאה שבו וכו' שכ' ה"ה דפסק כרב כנגד לוי למה לא יהיב טעמא למילתיה מאחר שהוא נגד הכלל והכי נמי תיקשי להכ"מ דפ' ט' מה' ביאת מקדש הלכה ב' בדין אין הזר חייב אלא על ד' עבודות בלבד כ' וז"ל מימרא דרב פ' ב' דיומא ואע"ג דלוי פליג ואמר אף תרומת הדשן פסק רבינו כרב ע"כ דמאחר דמהש"ס שם כ"ד א' ליכא לאוכוחי מידי משום דלא אייתי שם אלא מהיכא ילפי לה הוה ליה למימר מילתא בטעמא כמו שנתן טעם לזה בפ' ב' מה' בית הבחירה הלכה י' ובפ"ד מה' איסורי ביאה הלכה ח' ובפי"ג מה' מעילה הלכה י' לך נא ראה וכל זה לי המך צריך תלמוד גדול האמנם הואיל ואתא לידן ההיא דפ"ג מה' מעילה לא אוכל להתעלם ממה שיש לדקדק בטעמא דיהיב שם מרן בכ"מ הילך לשונו הנהנה מקדשי קדשים וכו' פלוגתא דרב ולוי בפ"ב דמעילה ופסק כרב דאמר מה שנהנה יפלו לנדבה ותניא כוותיה ואע"ג דתניא כוותיה דלוי לא עדיפא כולי האי דמשמע דהוא גופיה תני לה דלמדין לפני חכמים היינו לוי כ"כ הר"י קורקוס ז"ל עכ"ד ואיכא למידק עליה דמדשתיק ליה משמע דאזיל ומודי למוהר"י קורקוס דלמדין לפני חכמים דברייתא נמי היינו לוי ואילו בכלליו דף ה' א' עשה עיקר מדברי התו' דמעילה ט' ב' דס"ל דלמדין לפני חכמים דבריי' לאו היינו לוי וכדביאר היבין שמועה שם ע"כ וגם על מוהר"י קורקוס יש לדקדק איך לא שת לבו שדברי התו' מוכרחים הם שהרי אפי' כח תנא לא אשכחן בכולי תלמודא דיהבו ליה כדיהבו לרב דאמרו עליה רב תנא הוא ופליג ומכ"ש שלא יוזכר בבריי' שוב ראיתי שדבריו הם לקוחים מדברי רש"י שם שכ' למדין לפני חכמים דהיינו לוי מר' איהו קתני הא בריי' משמיה דר' אלא שאני לא זכיתי להולמם דמדקאמר סתמא דתלמודא תניא כוותיה דלוי ולא קאמר וכן תני לוי במתניתיה כדרגיל תלמודא למימר בשאר דוכתי עיין יומא כ"ד א' וכתובות נ"ג ב' וסוטה מ"ח ב' ותמורה ל"ג א' ונדה ס"ח ב' ש"מ דלאו לוי קתני לה אלא נתקבלה בבית המדרש משום דמתניא בי ר' חייא ור' אושעיא וכמ"ש הר"ב בס' יוחסין שלהי אות אלף מהאמוראים דכל תניא שבתלמוד הוא מר' חייא או מר' אושעיא ע"ש וכן מצאתי למוהרי"ב בס' שדה יהושע פ"ק דערלה דף קי"ח ב' שכ' דתניא סתמא משמע שהיא בריי' מוסכמת ותו מאן דכר שמיה דר' בזה דהא מאי דאמרו בסנהדרין י"ז ב' למדין לפני חכמים לוי מר' היינו לומר לוי שלמד לפני ר' וכמו שפירש"י גופיה שם אבל לעולם סברת הלמדין הוא ולא סברת ר' לכן נראין דברי התוס' עיקר דלמדין דבריי' אחר הוא ולא לוי וכ"כ הגר"ש בס' הכריתות בלשון לימודים שער ב' סי' ט"ו ע"ש זאת תורת העולה מכל זה האריכות לפק"ד דלית בידן ראיות מספיקות למעבד כללא בהא מלתא לא כרב ולא כשמואל גם לא כלוי ומדחזינן להו לקמאי דלא אמרו בה ולא מידי ש"מ דלא הוה ברירא להו מלתא וכמו שהכיר באנסו מוהר"י חאגיז וסיים בלשון זה ומדלא כתבו הרי"ף והרא"ש גבי רב ולוי חדא דרב ולוי הלכה כרב ועוד וכו' משמע דלא ברירא להו מלתא ע"כ ומאחר שכן כל היכא דאיפליגו רב או שמואל עם לוי מדקדקינן היטב בההיא שמעתא וכפום הוכחה דאית בה הכי מסקינן להלכתא ובדליכא שום הוכחה בסוגיא בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המקיל כנלע"ד אם יסכימו עמי הלמדין לפני חכמים:
תקס
רב דימי ורבין הלכה כרבין. משום דרבין בר סמכא הוא טפי כדאיתא ביבמות פ' הבא על יבמתו ס"ד ב' ועיין תוס' פ' ה' דע"ז ע"ג א' ד"ה רואין ולכאורה יש לדקדק על זה מהא דאית' בפ' יש נוחלין קכ"ט א' כי אתא רב דימי א"ר יוחנן וכו' כי אתא רבין וכו' א"ל אביי לרבין אנחתת לן חדא אתקפת לן חדא וכו' עד אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן ופירש"י אנא ור' דימי הרי דר' דימי ורבין פליגי אליבא דר' יוחנן בר ולא עבדינן עיקר לדרבין טפי מדר' דימי ויש ליישב דכיון דר' אשי אותיב לכולהו מההיא דתניא נכסי לך וכו' וסלקי להו בתיובתא ופסקינן כר"ל לא חש תלמודא להאריך במילתא דלא קאי הכי במסקנא וכמ"ש התוס' גופייהו בפ' כלל גדול ע"א ב' ד"ה מכלל ובביצה ל' ב' ד"ה אמר ובפ' ד' אחין ל"ג א' ד"ה במאי קמפלגי ובפ' ד' מיתות ס"ב ב' סוף ד"ה העלם וע"ע שארית יוסף נתיב הקושיא כלל כ"ו שכ"כ בשם הרשב"א בחידושי ברכות שלו דף י"ד ב' ד"ה להודיעך כחו דר' יוסי וכן מצאתי גם אני להרשב"א ז"ל בשיטתו לקמא דף קפ"ז א' ובפ' בהמה המקשה ע"ש וסהדי במרומי שאני בעניי נסתפקתי אעיקרא דהאי כללא דאפשר דלא כתבו כן התוס' אלא אי פליג רבין אדר' יצחק בר יוסף דלשם שהוא יצחק סומקא דלגביה הוא דאמרינן ביבמות אבין בר סמכא יצחק סומקא לאו דסמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה אבל לגבי ר' דימי מנין לנו וע"ע מ"ש בזה באות התי"ו גבי תלמיד שהיה אומר הלכה בשם רבו שוב האיר ה' את עיני וכה הראני בתוס' פ' ג' דבכורות כ"ב ב' תוך ד"ה יתיב הכלל זה הוא מר"ת אך סתם תוס' דלשם מגמגמי ביה אין ולאו רפיא בידיה והוא מטעמא דכתיבנא ע"ש ומדברי הריב"ש סי' שפ"ז מוכח נמי דלא ס"ל האי כללא מדמהדר אטעמיה למה שפסק הרמב"ם כרבין נגד ר' דימי:
תקסא
רב אחא לחומרא ורבינא לקולא בכל התורה כלה והלכתא כרבינא לקולא לבד מהני תלת אומצי ביעי ומזרקי דר' אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כר' אחא לקולא כך היא הנוסחא בכל הש"ס שלפנינו בפ' כיצד צולין ע"ד ב' ובפ' גיד הנשה צ"ג וזו היא גירסת הרי"ף ורש"י והרא"ש שם והתוס' בפ' מרובה ע"ט א' ד"ה או שהוציאו ומהר"ר ישראל בפסקיו סי' י"א ע"ש וכן מצאתי לבעל ה"ג דף כ"א ב' ודף ל"ב ב' ונ"ג א' ונ"ג ג' וקל"ד א' ולהר"ן ז"ל ס"פ רבי ישמעאל דף שע"ג ב' ולבעל הערוך ערך הלך ולהריב"ש בסי' תל"ו ומהר"ם אלשקאר סי' ד' וכן הוא בהליכות עולם בש"ה ספ"ב ובשאר בעלי הכללים אמנם מצאתי להמרדכי בפ' השואל שכת' דבכל התורה כלה ר' אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כר' אחא לקולא והוא פלא שהרי לא מצינו לשום א' מהפוסקים דגרסי הכי וכבר עלה בדעתי לומר שנפל ט"ס בדבריו וצ"ל ר' אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא כי היכי דלא לפלוג אכולהו רבוואתא שהבאתי אבל מצאתי להכנה"ג בח"מ ססי' רצ"א וססי' שפ"ג שהביא דברי המרדכי אלו וכת' שאפשר שהוא גורס הפך מגירסא דילן והכריח מדברי הרב המאירי דפ' הנשרפין שגם הוא גורס כגירסת המרדכי ותמה ממוהריק"א בכלליו וממוהר"ש אלגאזי שלא עמדו בזה יע"ש:
תקסב
רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא בכל התורה כולה כת' הכנה"ג בי"ד סי' י' הגהות הטור אות י"ז דאפילו דקיימי אחריני כסברת המחמיר ואפי' יהיו מאותם הרגילים להיות הלכתא כוותייהו אפ"ה פסקינן כדברי המיקל וכ"כ עוד בח"מ סי' רצ"א וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו לפ' החולץ דף ט"ל א' וכ"כ הריטב"א שם בחידושיו כ"י ואע"ג דהליכות עולם כת' הפך מזה כן נראה עיקר:
תקסג
רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. היינו במילי דלא שייכי בהו חומרי אבל במילי דשייכי בהו קולי וחומרי לא כ"כ הר"ן בפ' אין מעמידין גבי מומר להכעיס:
תקסד
רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. הני מילי בשאר דברים אבל באיסור אכילה גנאי הוא לישראל ליהנות מאיסור הניית שבת דמשק אליעזר על חולין דף ל"ו א':
תקסה
רב וזעירי הלכה כרב. דרבו של זעירי הוה כן כת' הרא"ש ז"ל בפ' המניח סי' ז':
תקסו
רבי חנינא וזעירי. אין ספק דהלכה כר' חנינא דרביה דזעירי הוה דאמר זעירי אמר ר' חנינא אשכחן בכמה דוכתי בסוף פ"ק דכתובות ובסדר קדשים בשחיטת חולין פרק בהמה מקשה ע"ה ב' ובמנחות פ' הקומץ רבה כ"א א' ול' ב' כ"כ הרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' בשלהי יבמות וכן מצאתי עוד דקאמר אמר זעירי אמר ר' חנינא בפ"ק דשבת י"ז א' ושם נ' א' ובפ' הדר ס"ג א' ובפ' חלק צ"ח א' וח"ן ב' ובפ' כל היד י"ט ב' ולפי מאי דאסיקנא לעיל דרב ור' חנינא הלכה כר' חנינא משום דרבו הוה אפשר שפיר למימר דגם הרא"ש יודה בזה הכלל כיון דגם דר' חנינא רביה דרביה הוה:
תקסז
רבי יוחנן וזעירי. נלע"ד ברור דהלכה כר' יוחנן דלדעת הרא"ש דתלמיד רב הוה כיון דקי"ל דהלכה כר' יוחנן לגבי רב כ"ש לגבי זעירי תלמידיה ובלא זה נמי הנה מקום אתי להוכיח דהלכה כר' יוחנן לגבי זעירי מדאשכחנא אנא נמי בפ"ד דע"ז נ"ג א' דקאמר התם זעירי אמר ר' יוחנן כנראה דגם ר' יוחנן היה רביה דזעירי ומצאתיו יותר מפורש בדברי רש"י דפ' עשרה יוחסין ע"א ב' דעלה דאמר ר' יוחנן לזעירי אורייתין כשר בנתין לא כשרן פירש הוא ז"ל תלמידי אתה ותורתי כשרה לך ובתי אינך חפץ ע"כ וכן תמצא עוד לבעל שארית יוסף דקחשיב לזעירי עם תלמידי רבי יוחנן ע"ש והכי אשכחנא תו להרמב"ן במלחמותיו ר"פ אלו עוברין שסתם בזה הלשון דר' יוחנן עדיפא דלא אשכחן אמורא דפליג עליה אלא זעירי תלמידיה ע"כ וכ"כ בפשיטות הר"ב ראשון לציון דף פ"ג א' ומעתה מצינן גם אנן למימר להדיא דהלכה כרבי יוחנן לגבי זעירי כיון דתלמידיה הוה. ברם נבהלתי מראות דברי מהר"י קורקוס מכ"י שהביא הר"ב חזון נחום בפי"ג דזבחים משנה ז' ואלו הן ולעיקר הדין אין הלכה כר' יוחנן אלא כזעירי דמוקי רבנן דסברי פטור דזעירי רביה דר' יוחנן הוא וכו' ע"כ והוא דבר התמוה לרבים דאזל בתר איפכא איש אשר כמוהו שר וגדול בישראל וגם זה תימא שהר"ב חזון נחום שהעתיקו לא הרגיש בזה:
תקסח
רבי יוחנן ור"ל. דאמרינן בפ' החולץ ל"ו א' דהלכתא כרבי יוחנן בר מתלת אע"ג דבאיזה דין אחר בר מהני תלת תניא כוותיה דר"ל מ"מ הלכה כרבי יוחנן לגביה דר"ל כן כתבו התו' בפ"ק דע"ז ו' ב' ד"ה תניא כוותיה דר"ל וכן נראה מדברי המרדכי ס"פ השולח שכת' וז"ל ובכי האי גוונא איכא בפ' הזהב דאמר רבא גבי משיכה מפורשת התורה קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל ואע"ג דרבא פסיק כר' יוחנן בר מתלת ע"כ הרי דלרבא מאריה דהאי כללא בהנהו תלת הלכה כר"ל לא זולת אף דתניא כוותיה והרא"ש ז"ל שם בע"ז ובפ' החולץ כת' דהכי מסתבר וכ"כ עוד שם הר"ן בשם סה"ת והטעם לזה דרשתיהו פגשתיהו בהר"ן פ' כל שעה דף ל"ה ב' שכת' דהא בהנהו דמני דהלכה כר"ל תניא כוותיה דר"ל ואפ"ה מני להו אלמא דבכולהו אחרנייתא נקטינן כר' יוחנן אף כדאיתותב ומצאתי עוד בשיטת ב"ק לתלמידי ר' פרץ כתיבת יד דפ"ד וה' כת' דמדפסק רבא בפרק החולץ כרשב"ל בתלת הא בכולהו הלכה כרבי יוחנן וכן כת' בשמם ר' בצלאל בש"מ על ב"ק פ"ד אך אמנם הר"ן ז"ל בההיא דע"ז כת' והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הך כללא דר"י בעל התו' מדפסקו בהא כר"ל מטעמא דתניא כוותיה וכותייהו פסק מוהריק"א בשלחנו הטהור בי"ד סי' קמ"ח והב"ח שם וכ"כ על זה בס' מקראי קדש קט"ז ע"ש ובכ"מ פ"ה מה' יסודי התורה דין ה' וזו היא דעת ההלכות משמיה דכהן צדק שהזכיר הרי"ף בפ' כל שעה גבי הרתיח ולבסוף הדביק וכמ"ש הר"ן שם ע"ש בדף רל"ח ב' וכן מצאתי עוד להלחם משנה בפ"ב מה' חגיגה ובריש פי"ט מה' סנהדרין שכת' דהרמב"ם ז"ל פסק כר"ל לגבי ר' יוחנן משום דתניא כוותיה דר"ל יע"ש והסכים הפר"ח במים חיים שלו שם לדבריו. אבל מדי דברי בהאי כללא לא אוכל להתעלם ממאי דאשכחנא להרי"ף ז"ל בפ' כל שעה גבי הרתיח ולבסוף הדביק שפסק כר' יוחנן נגד ר"ל אף דסוגיא דגמרא כר"ל אתיא מטעמא דמדמני הנהו תלת בפרק החולץ משמע דבכולהו אחרנייתא נקטינן כר' יוחנן וכמ"ש שם הר"ן והרמב"ן במלחמותיו וכ"כ הרשב"ץ בח"ג דף י"א ג' ונמצא א"כ דפסקי הרי"ף והר"ן דע"ז ודפסחים סתרי אהדדי ולעת כזאת לא ראיתי מי שנתעורר בזה ולי המך צ"ע ואשוב אתפלא על הלחם משנה שכת' בפ"ט דע"ז דאע"ג דתניא כוותיה דר"ל דאפי' באידיה' אם נשא ונתן מותר מ"מ הרמב"ם פסק כר' יוחנן דנשא ונתן אסור ביום אידם משום ההיא דהחולץ דקחשיב תלת דהלכתא כר"ל ולא חשיב האי וכמ"ש שם התוס' ע"כ ובאמת שהדברים תמוהים דמלבד שכל זה סותר למ"ש היא עצמו לדעת הרמב"ם בפ"ב דחגיגה ובפי"ט דסנהדרין אף גם זאת אין מקום לדבריו כלל דהא אף לר"ל אם נשא ונתן ביום אידם אסור דע"כ לא נחלקו אלא אם נשא ונתן בג' ימים שלפני אידם כמבואר היטב שם בגמ' דקא איתיביה רבי יוחנן לר"ל לפני אידיהן של עכו"ם נשא ונתן אסורים מאי לאו לפני אידיהן ופריק ר"ל לא אידיהן דוקא הא קמן בבירור דר"ל מודה דביום אידם עצמו נשא ונתן אסור דבהא לא פליגי וכ"כ שם הרי"ף והרא"ש דלכ"ע ביום אידם נשא ונתן אסור וכן הוא בהדיא שם בכ"מ וברור הוא כשמש מתוך דברי הש"ס שהבאתי והשתא נמצינו למדין שפיר דמה שפסק הרמב"ם ז"ל דאם עבר ונשא בג' הימים מותר בהנאה הוא כר"ל ומה שפסק דהנושא ונותן ביום חגם אסור בהנאה הוא ככ"ע דהא בהא אפילו ר"ל מודה כאמור ומאחר שכן אמור מעתה שדברי הלח"מ הנז' לא שרירין ולא קיימין וכבר הושג מהפר"ח בלשונותיו על הרמב"ם וכת' בקיצור לשונו שדברי הלח"מ הם טעות ולא הזכיר טעמא מאי ולדידי טעמא הוי כדכתיבנא וקושטא קאי דאחרי מופלג שכתבתי כן הגיעו לידי שו"ת מהר"ם די בוטון בנו וראיתי בדף ק"מ א' שנשאל על זה והשיב דט"ס וחסרון לשון יש בדבריו ואולי נשמטה שיטה אחת בהעתק או בדפוס ע"ש. שוב זכיתי לשיטת יבמות מהריטב"א כ"י וראיתי שכת' בפ' החולץ וז"ל הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת וכבר פירשתי במסכת מכות דאיכא אחריני דהלכתא כר"ל משום דסוגיא כוותיה ולא נאמרו הכללות אלא על הרוב ומן הסתם ולפיכך אמרו שאין למדין מהם אפי' במקום שנאמר בהם חוץ וכ"ת ולמה הוצרך לפסוק הלכה כר"ל בהא דשמעתין כיון דתניא כוותיה י"ל דלא נקטה אלא משום אידך תרתי פירשתי במקומם בס"ד בבבא בתרא עכ"ד וכ"כ עוד בחידושי ע"ז שלו דף כ' א' ולמדתי קרוב לדברים אלו מתוך דברי הר"ב משנה למלך פח"י מה' מעשה הקרבנות דהיכא דאמוראי אחריני קיימי כוותיה דר"ל או היכא דסוגיא אחריתי אתיא מרווחת טפי כר"ל פסקינן כוותיה ולא משגחינן במאי דלא חשיב לה תלמודא דהחולץ בהנהו תלת דיש לנו כיוצא בזה דהלכתא כר"ל אף דלא מנו אות' בפ' החולץ עכת"ד וע"ש הן אמת דכפי הנראה לפק"ד בזה חלוק המשנה למלך מהריטב"א דלדידיה היכי דאמוראי אחריני קיימי כר"ל פסקינן נמי כוותיה ואילו הריטב"א לא קאמר דפסקי' כר"ל אלא היכא דסוגיא כוותיה או דתניא כוותיה אבל אי אמוראי אחריני קיימי כר"ל נראה דלדידיה משום הא לא פסקי' כר"ל מדלא הזכירו כן כתבתי מדעת עצמי ושוב האיר ה' את עיני ומצאתי להריטב"א גופיה שכת' כן בבירור שם בפ' החולץ על מאי דאיתא שם דף מ' ב' בגמ' הבא על צרת חלוצה וכו' וז"ל ולענין פסק אע"ג דשמואל כר"ל הל' כר' יוחנן דהא דאמרי' ר"ל ור' יוחנן הל' כר' יוחנן כללא דוקא הוא אע"ג דאיכא אמוראי דקיימי כוותי' וכן כללא דאביי כדמוכח בכמה דוכתי וכפירוש רב אלפס ז"ל ולא כדברי הראב"ד ז"ל שפוסק כר"ל משום דשמואל קאי כוותיה ע"כ ושמח לבי גם אני שכוונתי אל האמת וכ"כ הרמב"ן בחידושי יבמות שם ומן התימה על מוהר"ש אלגאזי שבספרו יבין שמועה כלל רנ"א לא הזכיר אלא התו' דע"ז בלחוד ולא שת לבו לכל הני אשלי רברבי דאייתינא ומצאתי למוהר"י קורקוס בפ"ה מה' מעשר שני הלכה ה' שכת' דכשיש מחלוקת אמוראים אחרים בההיא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל אף דאסיקו לדר' יוחנן בקשיא לא רצו לתלות אותה בר"ל לחוד ע"ש ובס' הזכות דף כ' א' ועוד ראיתי לר' ישעיה הזקן בספר המכריע כ"י סי' ט"ו שכת' וז"ל ר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן ה"מ כי ליכא אחרינא ה בהדייהו אבל היכא דאיכא אחרינא בהדייהו לא ובפרט אי רב אשי דהוא בתרא קם ליה כנ"ל:
תקסט
רבי יוחנן ור' חייא בר יוסף הלכה כר' יוחנן דהוא מאריה דתלמודא טפי מר' חייא בר יוסף ועוד דתלמידיה דר' יוחנן הוא כדמוכח בכמה דוכתי דאמר ר' חייא בר יוסף משמיה דר' יוחנן ואין הלכה כתלמיד במקום הרב לחם שמים פירוש על משניות דף פ' ג' לדעת הרמב"ם והנה מ"ש דתלמידיה דר' יוחנן הוה אין אני מודה לו בזה דהא תלמידיה דרב הוא דהוה כמו שתמצא להר"ב שארית יוסף דף ל"ה ב' דעם תלמידי דרב מני לר' חייא בר יוסף ויש לי ראיה לדבריו מהא דאמרי' פ' השולח ט"ל א' כי סליק ר' חייא בר יוסף אמרה להא שמעתא דרב קמיה דר' יוחנן א"ל אמר רב הכי וכו' ע"ש אלמא דתלמידיה דרב הוה והיה אומר שמעתיה קודם ר' יוחנן ואע"פ כן הכלל הוא אמיתי ונכון כיון דהלכתא כרבי יוחנן לגבי רב כ"ש לגבי רבי חייא בר יוסף תלמידיה:
תקע
רבי יוחנן ור' יוסי בר חנינא היכא דפליגי פלוגתא דרבוואתא הוא כמאן פסקי' דלדעת הרא"ש ור"ח ור"י ברצלוני הלכה כר' יוחנן דרביה דר' יוסי בר חנינא הוה ולדעת הרמב"ם והרמ"ה הלכה כר' יוסי בר חנינא משום דאמרינן עליה בגמרא דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא עיין הרא"ש ספ"ד דב"ק וכנה"ג ח"מ ססי' ת"ו וה"ה והכ"מ רפ"ו מה' נזקי ממון ומצאתי להרי"ף ז"ל בר"פ האשה שנפלו שבמחלוקת ר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא הביא דברי שניהם ולא הכריע כנראה דספוקי מספקא ליה הלכה כמאן וכמ"ש שם בעל פורת יוסף ע"ש אך הרא"ש שם הכריע כר' יוחנן משום דתניא כוותיה ואיכא למידק על זה דמשמע מדבריו דאי לאו דתניא כוותיה היה פוסק כר' יוסי בר חנינא לגבי ר' יוחנן ודבר תימה הוא דהא בספ"ד דב"ק דאייתינא כת' איהו גופיה דהלכה כרבי יוחנן משום דרביה דר' יוסי בר חנינא הוה ויותר תימה הוא דבהדיא כתב הרא"ש בפ' הכותב גבי ינתנו לכושל שבהן שר' יוסי בר חנינא הוה קשיש טפי מר' יוחנן וזה ודאי סותר למ"ש הוא עצמו בההיא דב"ק דר' יוחנן רביה דר' יוסי בר חנינא הוה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואמת הדבר שאחר עידן ועידנין מצאתי להר"ב לחם חמודות בפ"ב דחולין סי' ט' שגם הוא נתעורר בזה ונדחק לתרץ שצריכים אנו לומר דתרי רבי יוסי בר חנינא הוו וכן ראיתי בס' חזון נחום על ספר קדשים דף ק"ל ב' שכת' דצ"ל דר' יוסי בר חנינא לחוד ור' יוסי ברבי חנינא לחוד לפי שסתר דברי עצמו מהבבלי לירושלמי אך דעתי לא נתקררה בזה דזה מנין להם והן אמת שמצאתי להתוס' ז"ל בפ"ד דנזיר כ"ט א' ד"ה ה"ג שהכריחו דתרי ר' יוסי בר חנינא הוו אבל בפירוש איתמר שם דחד מינייהו הוא תנא מדהוזכר בברייתא ובשני המקומות של הרא"ש דסתרי אהדדי בתרווייהו מוכח דאמורא הוא מדפליג עם ר' יוחנן ושהוו תרי ר' יוסי בר חנינא אמוראי לא אמרה אדם מעולם ולי הדיוט צ"ע. ואיך שיהיה נלע"ד פשוט דדברי הרא"ש דב"ק עיקר דהא תלמוד ערוך הוא בידינו בסנהדרין ל' ב' דר' יוחנן סמכיה לר' יוסי בר חנינא ואמר לו בני אמור לי כיצד שמעת וכו' ע"ש וטפי הו"ל להרא"ש לאתויי ראיה למילתיה מהך דסנהדרין מההיא דמייתי מפ' הגוזל בתרא דף קי"ב ב' דקאמר קבלה מיניה ר' יוסי בר חנינא וכו' דאחרי המחילה אין ראיתו זאת מכרעת לפק"ד דהא מסקינן בפ' כל הנשבעין מ"ז ב' דקבלה ר' מיניה דר' חייא בר אבא אע"ג דתלמיד דר' יוחנן הוה שלמד לפני רבי והכי נמי אשכחן בפ' המזבח מקדש פ"ז א' דלא קבלה רבא מיניה דרבה רביה הרי דלאו בקבלה תליא מלתא וצא ולמד עוד דר' יוסי בר חנינא תלמידו דר' יוחנן הוה מסדר ישיבתם בישיבה של מעלה וכדאיתא בפ' השוכר את הפועלים פ"ה ב' אמר ר' זירא אמש נראה לי ר' יוסי בר חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תוקע (פי' בישיבה של מעלה) אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל ר' ינאי וכו' הרי דתלמיד אצל רבו הם יושבים ואף לדעת הרמב"ם והרמ"ה דפסקו כר' יוסי בר חנינא לגבי ר' יוחנן מודו ודאי דתלמיד ר' יוחנן הוא אלא דפסקו כוותיה משום שאמרו עליה בגמ' דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ותדע לך שכן הוא דהא בפ"ד דמעילה ט"ז ב' איתא דתניא ר' יוסי בר חנינא קמיה דר' יוחנן ולדעת הרמב"ם כל היכא דאמרי' כן תלמידו היה מדתני קמיה וכמ"ש הכ"מ בפ"ו מה' מזוזה הלכה ו' וזה ברור ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת יש לתמוה הפלא ופלא על תלמידי רבינו יונה שבפ' הכותב כתב ר' בצלאל בשיטה מקובצת שלו דף צ"ז א' בשמם וז"ל וצ"ע למה לא הביא הריא"ף בהלכותיו דברי ר' יוחנן דהוא בתרא טפי מר' יוסי בר חנינא ע"כ והיא כשגגה שיצאת מלפני השליטים דזה הוא נגד תלמוד ערוך דסנהדרין שהבאתי ודבריהם הם שצריכים עיון וע"ע בפ' חזקת הבתים ט"ל א' דאיתא התם אשכחינהו ר' יוסי בר חנינא לתלמידיו דר' יוחנן א"ל מי שמיע לכו מר' יוחנן מחאה וכו' ע"ש ומכאן אתה דן דבתרא מר' יוחנן הוה הפך דבריהם וע"ע בכללין דלקמן ובכנה"ג י"ד סי' י"ג הגהות הב"י אות ב' אחר זמן מצאתי בס' יראים להרא"ם שבהלכה קל"ז כתב דלא קי"ל כר' יוחנן אלא לגבי רב ושמואל אבל לגבי ר' יוסי בר חנינא לא והוא פלא ועיין קרבן נתנאל שנדפס מחדש בפ' הכותב סי' ב' שלא נתחוורו לי דבריו בזה:
תקעא
רבי יוחנן ור' אלעזר הלכה כר' יוחנן דרביה דר' אלעזר הוא כן כתב הרי"ף ספ"ק דכתובות ובפ' המניח גבי מפקיר נזקיו וכדברי הנ"י שם וכ"כ הרא"ש שם בכתובות וכ"כ הרב המגיד רפ"ד מה' גירושין לדעת הרמב"ם וכן מצאתי עוד למרן בכ"מ פ"ו מה' תרומות הלכה י"ב ובר"פ י"ב מה' שמיטה ויובל יע"ש וכן תמצא בכריתות ימות עולם ש"ג סי' כ"א ובהליכות עולם רפ"ב משער החמישי ובס' מים חיים להפר"ח דף ל' ב' וזה מוסכם ופשוט לא מצאתי ולא ראיתי חולק על זה לבד ראה זה מצאתי להר"ב דמשק אליעזר שבשיטתו על חולין דף ד' ג' כתב וז"ל בודאי הלכה כר' אלעזר נגד ר' יוחנן חדא וכו' ועוד דר' אלעזר כתלמיד חבר דר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא תלמידיה ממש וכמה פעמים פליג ר' אלעזר עם ר' יוחנן עצמו עכ"ד והאמת אגיד שבהשקפה ראשונה תמהתי איך יצא זה מלפניו אך בהתבוננות קצת נלע"ד פשוט דט"ס נפל שם בספרים וצ"ל ובודאי הל' כר' אלעזר נגד ר' יוסי בר חנינא וכמו שיתברר למעיין שם דאפלוגתא דר' יוסי בר חנינא ור' אלעזר קאי ועוד דמטעמי דקא יהיב מוכח דעל ר"י בר חנינא הוא דקאמר ולא על ר' יוחנן דוק ותשכח ותדע עוד שכן הוא דהא איהו גופיה בדף ש"ו ב' תמה על הרמב"ם איך פסק כר' אלעזר נגד ר' יוחנן רביה באופן דכללין ברור ופשוט והכל מודים בו אלא דגם מה שחשב להוכיח דהלכה כר' אלעזר לגבי ר"י בר חנינא אין אני מודה בו דהא ר' יוסי בר חנינא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ולדעת הרמב"ם והרמ"ה הלכה כוותיה אף לגבי ר' יוחנן כמ"ש בכללין דלעיל ע"ש וכ"ש לגבי ר' אלעזר תלמידו הגם שבנדה כ"ב א' איתא בעא מינה ר' יוסי בר חנינא מר' אלעזר דנראה דקטן מר' אלעזר הוה מדבעא מיניה וכמ"ש התו' פ"ק דחולין י"ג א' ד"ה בעא מיניה ועוד דמה הכרח הוא זה שכמה פעמים פליג ר' אלעזר עם ר' יוחנן עצמו והלא מצינו ג"כ כמה וכמה פעמים שר"י בר חנינא פליג עם ר' יוחנן כמו שתראה בכללין דלעיל שהזכרתי ומיהו כתב הפר"ח במים חיים שלו פ"ג מה' עבודת יוה"כ דהיכא שמזכיר הש"ס דברי ר' אלעזר קודם דברי ר' יוחנן רביה אפשר דהלכתא כר' אלעזר ע"ש עוד ראיתי להר"ב לחק משנה ספ"ג מה' עבודת יוה"כ דהיכא דגמ' דילן והירושלמי פליגי בסברת ר' יוחנן לא שבקינן מאי דאמר ר' אלעזר בבירור משום מאי דמספקא לן בסברת ר' יוחנן:
תקעב
רבי יוחנן וריב"ל הל' כריב"ל. כן הכריחו התו' ז"ל בפ' בני העיר ז"ך רע"א מדמייתא שם תלמודא דהל' כרב פפי משום דריב"ל קאי כוותיה אע"ג דר' יוחנן פליג עליה ע"ש וכ"כ שם הר"ן בשם איכא מרבוותא וכן ראיתי עוד להתו' פ' השולח ט"ל סע"א שכתבו דר"ת הכריח גם הוא מהך דמגילה דהל' כריב"ל לגבי ר' יוחנן וכ"כ שם הרא"ש שר"ת הכריח כן ודין גרמא לי תמיהא על דבריהם שהרי מצאתי להתו' עצמם בפ' גיד הנשה צ"ז א' ד"ה אמר רבא שכתבו דר"ת היה דוחה ראיה זו וכו' ושמ"מ יש ראיה דבסדר תנאים ואמוראים פסק הלכה כריב"ל בכל מקום יע"ש וכ"כ עוד בפ' הדר ס"ב רע"ב ובפ"ק דקידושין כ"ג א' ובספ"ד דנדרים דבכל מקום הל' כריב"ל לגבי ר' יוחנן וכתבו עוד בפ' אלו נאמרין ריש דף ט"ל וכמדומה דהכי פסיק ר"ח דבכל דוכתא קי"ל כריב"ל ודעת ר"ח שהזכירו התוספות בלשון ספק מצאתיה ראיתיה להדיא בהר"ן פ' ר' ישמעאל דף ש"א ובתוס' ז"ן ב' ד"ה לאפוקי וכ"כ עוד הרא"ש בפ' לולב וערבה ובספ"ד דנדרים שר"ח פסק כריב"ל לגבי ר' יוחנן וכ"כ עוד בתשובותיו כלל ב' סי' י"ד ועיין ריש אות הכ"ף גבי אימתי ובמה שהבאתי בבירור שהרי"ף והרמב"ם ג"כ ס"ל להך כללא וכ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג סי' ד' דהלכה כריב"ל בכל מקום אלא שאני בעניותי לא זכיתי לירד לסוף דעתו בזה שהרי הוא עצמו כתב שם בסוף שער ב' בזה הלשון תלמידי ר' יוחנן ר' שמעון ן' לקישר' יהושע ן' לוי ר"א ן' פדת וכו' ע"ש ואם תלמידו היה איך פסקינן כתלמיד במקום הרב קודם אביי ורבא והא איהו גופיה סמוך ונראה שם בתר כללא דריב"ל כתב דאין הלכה כתלמיד במקום הרב עד רבא ותו קשיא לי עליו אעיקרא דמלתא במ"ש בפשיטות דריב"ל תלמידיה דר' יוחנן הוה דזה מנין לו כיון שאין לו סמך מן הש"ס וגם בכללות כל הני רבוותא דלעיל דפסקו כריב"ל נגד ר' יוחנן מוכח דלית דחש לדבריו אלה ובר מן דין הפך מזה יש להוכיח לכאורה מן הש"ס שהרי בפ' לולב הגזול ל"ב א' איתא א"ר יוחנן אריב"ל ניטלה התיומת פסול וכללא כייל לן הכריתות גופיה בלשון לימודים ש"ג סי' ף' דכל היכא דאיכא א"ר פלוני אמר ר"פ רבו היה ונמצא לפי זה דנהפוך הוא שריב"ל הוה רביה דר' יוחנן ומייתי לה מהכא מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה כלל רמ"ד למילף מיניה האי כללא דהלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן כיון דרבו היה ותמה על התוס' דפ' בני העיר למה להו למילף הך כללא מדיוקא כיון דמהך דלולב הגזול מוכח בהדיא דריב"ל רביה דר' יוחנן הוה והרבה להציב אפו על הריטב"א דבפ' מי שהוציאוהו כתב דהלכה כר' יוחנן לגבי ריב"ל דאיך נעלם ממנו דעד אביי ורבא אין הל' כתלמיד במקום הרב ע"ש וכ"כ הר"ב ס' יוחסין באות היו"ד בשם הרמב"ם דריב"ל היה רבו של ר' יוחנן. האמנם אחר חיקור דין קא חזינא דאין ראיה מכאן כלל דהא הרי"ף והרא"ש ז"ל מתנו לה לההיא דניטלה התיומת בשם ריב"ל להדיא לחודיה ולא הזכירו לר' יוחנן כלל כמו שיתברר למעיין שם ותו דבפ' הגוזל עצים צ"ו א' מייתינן לה ומתנינן בה א"ר מתון אריב"ל ניטלה התיומת פסול ואתי שפיר לפי זה מ"ש הר"ב ס' יוחסין בשלהי אות המם דר' מתון תלמידיה דריב"ל הוה אמור מעתה דמה שנמצא כתוב בספרי הש"ס דפרק לולב הגזול א"ר יוחנן אריב"ל גירסא מוטעית היא והיא היא שהטעתו למוהר"ש אלגאזי להתאמץ בה ולאפרוכי מינה להתו' והריטב"א שלא כדין ותימא עליו שלא חש לחטט אחריה כמנהגו הטוב והישר עוד ראיתי להכנה"ג שבשיירי שלו כללי התלמוד אות ט"ל תמה גם הוא על הריטב"א דפ' מי שהוציאוהו שכתב דהלכתא כר' יוחנן לגבי ריב"ל ולא העלה לו ארוכה ולדידי זה לא קשיא כל כך דהא יש לו אילן גדול להשען עליו הוא הבה"ג שבריש הל' ברכות פסק כר' יוחנן לגבי ריב"ל וכמ"ש בשמו מוהריק"א בכלליו דף קי"ב א' יע"ש וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' שס"ד וז"ל והאמר מר ריב"ל ור' יוחנן הלכה כריב"ל הגאונים לא פסקו כן אלא הל' כר' יוחנן וכו' וכיון שכן מאן דסבר כבה"ג והגאונים ודאי לא משתבש. ואי קשיא על הריטב"א הא ודאי קשיא שאחר שזיכני ה' לחידושי הריטב"א על בתרא כ"י ראיתי אליו ז"ל בפ' המוכר פירות דבמחלוקת ר' יוחנן וריב"ל דלשם צ"ו א' כתב וז"ל ולענין פסק הלכה כרב יהודה וכר' יוחנן אע"ג דקיימא לן דר' יוחנן וריב"ל (נ"ל מ"ך שיש כאן חיסור לשון וצ"ל הלכה כריב"ל) שאני הכא דרבא שהוא בתרא סבר כר' יוחנן כדאיתא בפ' השוכר דע"ז ולא עוד אלא דלישנא דרומאי לא פליג ריב"ל בהא עכ"ד וכל זה סותר למ"ש איהו גופיה בעירובין דהל' כר' יוחנן לגבי ריב"ל וצ"ע וע"ע בשיירי כנה"ג שם שגם הוא הצריך עיון בדעת הרשב"א משום דשינה את טעמו בזה ממקום למקום לך נא ראה ואתה תחזה שעם כל זה פסק להדיא דהל' כריב"ל לגבי ר' יוחנן וכדעת התו' ור"ח והרא"ש והכריתות וכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם כדכתיבנא לעיל וכן מצאתי למרן מוהריק"א ולהב"ח בח"מ רס"י ר"ל ע"ש ויש לתמוה על הב"ח שבי"ד רסי' ך' כתב איהו גופיה דהלכה כר' יוחנן לגבי ריב"ל. ונחזור מעתה לדקדק על דברי הכריתות במ"ש דריב"ל תלמידיה דר' יוחנן הוה דלפק"ד אי אפשר כלל למימר הכי אחר המחילה רבה דהא מסקי' בפ' הוציאו לו מ"ט דריב"ל קשיש מר' חנינא הוה אלא ששאל מר' חנינא משום דבקי ברפואות הוה ע"ש וכבר הוכחתי לעיל בכלל רב ור' חנינא בראיות מספיקות דר' יוחנן קטן מר' חנינא הוה ותלמידיה נמי הוה באגדה מיהא ואיך א"כ אפשר שריב"ל שהיה קשיש מר' חנינא רביה היה תלמידו של ר' יוחנן ותו דאיתא בפ"ג דע"ז מ"ג א' דא"ר יהושע ן' לוי פעם אחת הייתי הולך אחר ר' אלעזר הקפר בריבי בדרך וכו' וכן בפ' אא טריפות נ"ו ב' אמרינן ריב"ל הויא ליה ההיא תרנגולתא שדרה לקמיה דר' אלעזר הקפר בריבי וכו' וידוע דר' אלעזר הקפר בריבי תנא גמור היה ומדהוה אזיל ריב"ל אבתריה ושדר תרנגולתא קמיה מוכח בהדיא דקדמון טפי מר' יוחנן הוה ואיך אפש' לומ' שהיה תלמידו של ר' יוחנן ומצאתי עוד בס' הכלבו דף קל"ז א' דבעובדא דריב"ל דמייתי התם איתא שהלך מלאך המות לרבן גמליאל ואמר לו כך וכך עשה לי ריב"ל א"ל ר"ג יפה עשה לך אלא בא ואשלחך אליו אמור לו בבקשה ממך שתחפש בגן עדן כלו וגיהנם ואוצרותיהם וכתוב אותם ותשלח אותם אלי אם יש עכו"ם בג"ע ומבני ישראל בגיהנם וכו' עד א"ר יהושע כשראיתי כל אלה חזרתי לג"ע וכתבתי הדברים ושלחתי אותם לר"ג ולזקני ישראל והודעתים כל מה שראיתי בג"ע ובגיהנם המקום ברחמיו יצילנו מדינה של גיהנם ויתן לנו חלק לעוה"ב עם הצדיקים והחסידים אמן עכ"ל וכן מצאתי עוד להרמב"ם ז"ל בהקדמתו לספר זרעים שבפ' השני הזכיר לריב"ל ולר' אלעזר הקפר עם כמה תנאים גמורים אשר על כן לולי דמסתפינ' הוה אמינא שנפל ט"ס בספרי הכריתות וצריך למחות לריב"ל מתלמידי ר' יוחנן גם מ"ש הר"ב ס' יוחסין בשם הרמב"ם בפ"ק דגיטין דר' יהושע ן' לוי היה רבו של ר' יוחנן אני בעניותי לא זכיתי להולמו ויגעתי ולא מצאתי רמז מזה לא בהרמב"ם גם לא בהרמב"ן וגם בהרי"ף והרא"ש ושאר המחברים לא ראיתיו עד הנה:
תקעג
רבי יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל. היינו דוקא היכא דפליג ר' יוחנן עם ריב"ל לחודיה אבל אם חולק גם עם ריש לקיש בר פלוגתיה לא שבקינן לכללא דר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן דאתמ' בגמ' בפ' החולץ משום כללא דר' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל שלא הוזכר בגמ' אלא בסדר תנאים ואמוראים והתו' משם ר"ח כנה"ג א"ה סי' ק"ך הגהות הב"י אות ל"ה:
תקעד
רבי חייא וריב"ל הלכה כריב"ל משום דהוא בתראה טפי כ"כ בפשיטות ר' יונה בשם רבו בפ' כיצד מברכין על מתניתין דהיו יושבים לאכול כל אחד ואחד מברך לעצמו וראיתי להכנה"ג בכלליו סי' ס"ג שכתב בשם פסקים וכתבים דלא ברירא לן מלתא ושמהרש"ך כתב דברור אצלו דקי"ל כריב"ל ומכאן דן אנכי דאישתמיטו משלשתם דברי רבינו יונה מדלא הזכירוהו שוב נדפס ס' מכתב מאליהו וראיתי שגם הוא כתב בדף ס' א' דלא ברירא כלל אי קי"ל כריב"ל לגבי ר' חייא ולדידי חזי לי דלא שבקינן פשיטותא דר' יונה ורבו ורש"ך מקמי ספקייהו דאינך:
תקעה
רבי חייא ור' ינאי. נראה לפק"ד דהלכה כר' חייא שהיה גדול מר' ינאי ורביה נמי הוה כך למדתי מהא דאיתא בפ' האשה רבה צ"ג א' רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי וכו' ופירש"י רב הונא כרב כלומ' מרב שהוא רביה קבלה ורב מר' ינאי וכן כולם זה למעלה מדורו של זה היה ע"כ ומכאן אתה דן דלא צדק בעל ס' יוחסין במה שכתב בערך ר' ינאי שרב היה גדול מר' ינאי דנהפוך הוא וכן כתב הרמב"ם בפתיחת חבורו שרב קבל מר' ינאי ואע"ג שהשיג עליו הראב"ד ואמר זה לא היה ולא נברא כבר השיבו מרן שם דמהך דהאשה רבה מוכח דהיה ונברא ע"ש ואי מטעמא דכתב שם ס' יוחסין כי רב היה מבית דינו של רבי אכתי קשיא שהרי באותו פרק באותו מקום כתב הרמב"ם גופיה דגם ר' ינאי מבית דינו של רבי הוה הן אמת שראיתי בפ' כירה ט"ל ב' דקאמר אמר ר' תנחום אמר ר' יוחנן אמר ר' ינאי אמר רב כנראה משם דרב גדול מר' ינאי הוה וכדברי היוחסין ואנכי לא ידעתי איך יתקיימו שני מקראות הללו הך דשבת עם ההיא דהאשה רבה והדבר צריך תלמוד גם מ"ש הרא"ש בפ' ראשית הגז דהלכה כר' ינאי נגד ר' יוחנן תלמידו וכ"ש כנגד רב ושמואל דלית הלכתא כוותייהו כנגד ר' יוחנן וכ"כ עוד בפ' אלו טריפות סי' מ"ז לדעת הרי"ף לא יתכן לפום הך דפ' כירה שהבאתי אם לא שנא' דגירסת הרא"ש והרמב"ם שם היתה א"ר ינאי אמר ר' ועיין ס' מרכבת המשנה דף א' א' ברם מאי דאיכא למידק עליה דהאי כללא הוא דגרסי' בפ' הגוזל ומאכיל קט"ו א' איתמ' גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב רב משמיה דר' חייא אמר הדין עם הראשון ר' יוחנן משמיה דר' ינאי אמר הדין עם השני ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כר' יוחנן והשתא אי איתיה להאי כללא הוה לה לאפסוקי הלכתא כר' חייא לגבי ר' ינאי תלמידיה ולא הוה להו למשבק כללא דקמאי דאינהו עיק' המחלוקת ולמתפס כללא דר' ור' יוחנן כיון דמשמיה דרבייהו לחוד הוא דקאמרי וניחא לי שהרי לא אמרו אין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא היכא דפליג עם רביה פנים אל פנים אבל אי פליג עליה שלא בפניו נקיטינן כתלמיד דבתרא הוא וכמ"ש באות הה"א גבי הלכה כבתראי משמיה דהר"ן ע"ש וביבין שמועה כלל רע"ב ובכללי התלמוד לשיירי כנה"ג אות מ"ז והנה בהך פלוגתא דר' חייא ור' ינאי לא אשכחן בשום דוכתא בגמ' דנחלקו פנים אל פנים ואף גם זאת לא הוו ידעי לה בבי מדרשא אי לאו דר' ור' יוחנן כל חד מינייהו אמר מה ששמע מאחריני ששמעו מרבם מדלא קאמרינן אמר רב אמר ר' חייא וכן בר' יוחנן כידוע ופשיטא הוא דמדאמרו' בבי ממדרשא מסתמא הכי ס"ל כל עוד דלא פליגי כמו שהוכחתי בראיות נכונות בכללי הפוסקים כללי הרי"ף קחהו משם ולפ"ז נמצא דבסברא הוא דפליגי וכדמוכח שם מתוך הסוגיא דקאמ' וסב' רב לא עשו בו תקנת השוק והא וכו' ע"ש ומאח' דעיק' המחלוקת הוא מר' ור' יוחנן להכי פסקו כר' יוחנן לגביה דרב ועיין תו' פ' האיש מקדש ב"ן א' ד"ה ביע"ל קג"ם ויש ללמוד לענין שלפנינו: