אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי הריש › תקפו

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי הריש · תקפו

תקפה

רבי יאשיה ור' יונתן הלכה כר' יונתן. כדאמרינן נהוג עלמא כתלת סבי וחד מינייהו ר' יאשיה משמע דבשאר דוכתי לא נהוג אלא כר' יונתן כ"כ הרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' מ"ב ליישב מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ע"ז ה' ב' אבל אם הודח רובו של שבט דנין אותם כיחידים ע"ש ואני אומר אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובות חדא דאם איתא להך כללא לא הוו שתקי קמאי ובתראי מיניה ועוד דמה הכרח הוא זה דמדנהוג עלמא כר' יאשיה בחדא מילתא מפני שכיון אל האמת שמפני זה לא נפסוק כוותיה בשום דוכתא אחרינא והא אשכחן בפ' שלשה שאכלו נ' א' דקאמר נהוג עלמא כר' ישמעאל וכן בפ' אלו הדברים נ"ב ב' איתא נהגו העם כב"ה אליבא דר' יהודה ואיתא תו בפ"ק דר"ה ט"ו ב' נהגו העם בחרובין כר' נחמיה ולא שבקינן מלמפסק כוותייהו משום הכי בדיני אחריני ותו דלא יהא נהוג עלמא עדיף מאילו פסיק הלכה בהדיא ומצינו דבעירובין מ"ז א' ובכתובות כ"ז א' קאמר תלמודא הלכה כר"מ בגזירותיו וכן בס"פ חלון פ"א ב' אמרי' כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו ולא דייקינן מש"ה דבעלמא לית הלכתא כוותייהו אלא אדרבא אמרי' דסתם מתני' ר"מ היא וכן בר' יהודה אמרו דקי"ל כוותיה לגבי ר"מ ור"ש אלא ודאי האמת הוא דלאו לאפוקי שאר הלכות הוא שאמרו כן אלא רצו בזה דבאלה הל' כמותם בודאי ובשאר דוכתי אפשר שיהיה הלכה כמותם ואפשר שלא יהיה ואוף הכי גבי ר' יאשיה אית לן למימר דכוותה. ותדע שכן הוא דהא עלה דאפליגו ר' יאשיה ור' יונתן בפ' שלשה מינין ט"ל ב' בנזיר שתלש ומירט וספסף כל שהוא פסק הרמב"ם ז"ל כר' יאשיה בפ"ב מה' נזירות הלכה י"א וכן במאי דאיפליגו בפ' הוציאו לו נ"ח א' גבי דם הפר ודם השעיר אי בעינן שיהיו מעורבין כוותיה דר' יאשיה קי"ל וכפשטא דמתני' גם בההיא דפ"ה דמנחות נ"ז ב' דאית ליה לר' יאשיה דמדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ וכו' אתי כת"ק דפ' שתי מדות צ' א' וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' כלי המקדש הלכה י"ט וכ"ת דהני שאני משום דאיכא הוכחה כוותיה במשנה או בש"ס הלא גם גבי ר' יונתן בההיא דפ"ד מה' ע"ז נתן טעם הכ"מ שם משום דבירושלמי פ' חלק אתי ר' יהודא כר' יונתן ע"ש וגם במחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן אי בעינן או לחלק ע"כ לא פסקי' כר' יונתן אלא משום דאמרינן בר"פ השואל צ"ה ב' דאביי סבר כר' יאשיה ורבא ס"ל כר' יונתן וקי"ל כרבא לגבי אביי וכמ"ש התוס' בפ"ה דב"ק נ"ד א' ד"ה או ובפ' אותו ואת בנו ע"ט א' ד"ה עייל והרא"ש שם וכ"כ הנימוקי יוסף בריש פרק השואל בשם הרנב"ר והרשב"א בתשובה וע"ע הרשב"א בחידושי קמא פ"ת דף קפ"ז ג' ומאחר שכן נקוט מיהא בידיך דבליכא שום הוכחה בגמ' אין כאן הכרע כלל לפסוק כחד מינייהו משום דשוין ותדע עוד שדברי הרדב"ז אינם מתיישבים על הלב דהא אם איתא דהכרחא דיליה אמיתי לגבי ר' יאשיה א"כ נפיק לן ממילא דגם באינך תרי סבי ר' אלעאי ור' יהודה דקאמר בש"ס דפ' מי שמתו כ"ב א' דנהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז וכר' יהודה ן' בתירא בדברי תורה אמרי' עלייהו דמשמע דבשאר דוכתי לא נהוג כוותייהו וזה אינו דהא אשכחן בר"י ן' בתירא מיהא דפסקו כוותיה בכמה וכמה דוכתי עיין יומא ו' א' ויבמות מ"א א' וע"ז ל' סע"ב ושם ל"ב ב' ופ"ט דאהלות משנה ז' ובפ"ט דנגעים משנה ג' ושם פי"א משנה ז' ואתה תחזה דכולהו הלכתא נינהו. לכן נלפק"ד דהכלל הנכון בזה הוא דכל היכא דאיפליגו ר' יאשיה ור' יונתן אי מלתא דממונא היא המע"ה ובשל תורה הלך אחר המחמיר ומנא אמינא לה ממאי דאשכחנא להרא"ש בפ' נערה המאורסה סי' ז' דעלה דאיפליגו ר' יאשיה ור' יונתן ע"ב ב' אי שלוחו של אדם כמותו גבי הפרת נדרים כת' הוא ז"ל וקי"ל כר' יאשיה דבשל תורה הלך אחר המחמיר הרמב"ם ז"ל וכ"כ ר"י אלפאסי ז"ל בפ' השואל דאינן מופרין ע"כ וכן מצאתי עוד להנ"י בר"פ השואל שכת' וז"ל וכתב הרנב"ר ז"ל וז"ל מיהו כיון דליכא אכרעותא במילתא נקיטינן לחומרא וגבי נדרים לא מצי מפר ע"י שליח דבשל תורה הלך אחר המחמיר וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' נדרים שלו וגבי שאלה בבעלים פטור כיון דספיקא הוא המוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ד ועיין פרי האדמה ח"ג דף ס"א ב' בארוכה ודוק דבחנם תפס על מרן כ"מ פי"ג מה' נדרים במ"ש שכ"כ הרי"ף בפ' השואל שהרי כן דבר ובזמנו דבר נמצאת אתה למד דהך כללא דכייל לן אין לו סמוכין התורה ומדהנך רבוותא דאייתינא מהדרי אטעמי בפסקי דידהו בין לר' יאשיה בין לר' יונתן שמעינן שפיר דלא שמיעא להו ולא סבירא להו שום כללא בהא אם לא כדכתיבנא:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה