אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי הריש › תקפה

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי הריש · תקפה

תקפד

רבי מאיר הלכה כמותו במילי דסופרות אף כנגד ת"ק לפי שהיה בקי וזריז הרבה במלאכת הסופר דבפ' התקבל דף ס"ז תניא איסי ן' יהודה היה מונה שבחן של חכמים ר"מ חכם וסופר ובפ"ק דסוטה היה משתבח ר"מ בנפשיה שהיה בקי בחסרות ויתירות וכו' וא"כ כיון שהיה זריז במלאכתו נקיטינן כוותיה שודאי ירד לעומקן של הלכות הנוגעות לאומנותו ודומה לזה כתבו המפרשים למה קי"ל כרב באיסורי וכשמואל בדיני וכו' וכמ"ש הרא"ש בפ' שור שנגח ד' וה' וכבר מצינו למפרשים שפסקו כר' חנינא סגן הכהנים אפי' כשחולק עם רבים במילי דמקדש וקרבנות משום דאיהו הוה בקי בהנך מילי טובא ע"כ דברי הרב אברהם הלוי ז"ל בשו"ת גנת וורדים חלק א"ח כלל ב' סימן ט"ו מכאן ואילך דברי תלמיד כמוני היום דלא צייתינא להך כללא מכמה טעמי חדא דלא זו הדרך להמציא כללים מלבנו אשר לא שערום אבותינו מסדרי התלמוד ואם כדבריו לא הוה שתיק תלמודא מיניה ועוד דמה יתן ומה יוסיף זריזות מלאכת הסופר ובקיאותו בחסירות ויתירות והטלת קנקנתום לתוך הדיו לפסוק כמותו בשאר הלכות דלא תליין בבקיאות ובזריזות המלאכה כההיא דקאי מר עלה אם לדבק בדבק בקרע הבא בתוך הכתב דהוא מלתא דתליא בטעמא ובסברא ואין יתרון לר"מ בזה יותר משאר תנאים גם הראיה אשר חשב להביא ממאי דקי"ל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני דטעמא הוי מפני שרב היה רגיל ומדקדק באיסורי וכן שמואל בדיני אין הנדון דומה לראיה דהרי בתר דכיילו לן בש"ס דהלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני הוא דמהדרו המפרשים למצוא טעם כעיקר למה זה ועל מה זה בכל מלתא דאיסורא פסקינן כרב ובכל מילי דדיני פסקי' כשמואל אבל שנא' מפני שמצינו שהיה ר"מ סופר נפסוק כוותיה בכל דיני דסופר זו לא אמרה אדם מעולם וצא ולמד מר' יוחנן שהיה חכם גדול ובקי בטריפות כדאמר רבא לבנו בפ' אלו טריפות נ' א' חכים ברי בטריפות כר' יוחנן וגם בפ' גיד הנשה איתא בדף צ"ה ב' דשדר ליה שמואל לר' יוחנן תליסר גמלי ספיקי טריפתא ועם כל זה לא עלה בדעת שום פוסק לומר דהל' כר' יוחנן בטריפות משום דלא אשכחן הכי בש"ס וכן מצינו עוד בפ' כיצד מברכין ל"ח א' דהוו משבחין רבנן לרב זביד דאדם גדול הוא ובקי בברכות ולא פסקו כוותיה משום זה בכל מילי דברכות ואף גם זאת במה שבירך מוציא פסקינן שם דלא כוותיה ותו דלא הואלנו ונאמ' שהראיה שהביא מרב ושמואל ברורה ונכונה הוא לעניינינו אכתי ראיה לסתור היא זו דכללא דרב ושמואל לא אתמר אלא כד הוי חד לגבי חבריה אבל אי איכא אמוראי אחריני דקיימי באיסור' כשמואל או בדיני כרב יותר יש לסמוך אכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים מלסמוך אכללא דרב ושמואל וכמו שהאריך בזה בראיות נכונות הר"ב כנה"ג בי"ד סי' כ"א הגהות הב"י אות י"א יע"ש וכ"כ הר"ב דמשק אליעזר על חולין דף נ"ו ב' וראש יוסף על ח"מ סי' ס"ב סעיף ה' ומאחר שכן מנין לו לעשות הטפל יותר מן העיקר ולפסוק כר"מ אף נגד ת"ק אחר שהם רבים אתמהא ומה גם שמצאנו ראינו להרי"ף ז"ל בפ' הכותב וס"פ כל הנשבעין שכתב דכל דוכתא דלא איפסיקא הלכתא בהדיא הלכה כת"ק ע"ש ובתו' פ' השוכר את האומנין ע"ח ב' ד"ה מכלל. גם הלום ראיתי הראיה שהביא עוד מר' חנינא סגן הכהנים והנה גם היא לא מיחוורא לפק"ד חדא דיגעתי ולא מצאתי בשום א' ממחברי הכללים אפי' רמז מזה לבד ראה זה מצאתי אחר עמל וטורח למרן כ"מ פ"ז מה' כלי המקדש הלכה י"ג שכ' וז"ל ופסק רבינו כר' חנינא סגן הכהנים ויש לתמוה דהא קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואפשר שטעמו משום דכיון דר' חנינא סגן הכהנים הוה מסתמי במילי דמקדש טפי בקי מר"ע ע"כ ואי מכאן אמרה לשמעתי' לדידי לאו כלום הוא אחר המחילה הראויה לפי כבודו וזה מכמה טעמי חדא דגם מרן לא אמרה אלא בדרך אפשר לפי שגם בעיניו דשפיר חזו יפלא לדון ולהוציא כלל חדש שלא הוזכר בתלמוד ועוד דלא כתב כן מרן אלא לגבי ר"ע דיחיד הוא אבל לגבי רבים זו היכן כתיבא ואיך יעלה על הדעת דכלל שלא בא בגמרא ידחה לכלל גמור ומוסכם דהוי מן התורה דאחרי רבים להטות ומה גם דכבר הוכחתי לעיל דאף הכללים שהוזכרו בש"ס לא דחו לכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים וע"ע בה"ה רפ"ב מה' איסורי ביאה הלכה ג' ובכ"מ פ"א מהל' תרומות הלכה כ"ה ותדע לך שכן הוא האמת דהא במנחות ר"פ רבי ישמעאל דפליגי רבנן עליה דר' חנינא סגן הכהנים פסקינן כחכמים דרבים נינהו וזה פשוט ואין צורך להאריך בו וע"ע כ"מ פ"א מה' עבודת יה"כ הל' ד' ודוק ועוד דהתם שאני ושפיר שייך לומר דהוה בקי טפי מר"ע כיון דעיקר פלוגתייהו היא לידע מה היו עושים במקדש ממותר הנסכים ודעת נוטה היא דר' חנינא סגן הכהנים שהיה מצוי במקדש הוה ידע מה היו עושים בה יותר מר"ע וחשבינן ליה כעד ראיה מה שאין כן הכא גבי ר"מ דאין סברא לומר שמפני שהיה סופר מהיר ידע בכל הדינים התלוים בשיקול הדעת טפי מהרבים אלא דגם מרן לא היה צריך לזה דכבר כת' שם הרב הגדול בעל משנה למלך דבפ' ב' מדות דף צ' יש מאותה סוגיא סיוע למה שפסק רבינו כר' חנינא ע"ש ובלא זה נמי עלה בדעתי לומר דפסק כר' חנינא סגן הכהנים נגד ר"ע משום דהוה קשיש וקדמון מר"ע כדמוכח בסוף הקדמת הרמב"ם לספר זרעים בפ' הד' וכיון שקדמון ממנו היה הו"ל כרבו והלכה כר"ע מחבירו ולא מרבו כמו שתמצא למרן מוהריק"א בכלליו על מ"ש ה"ע דר' יוסי ורבי וכן רבי ור' יהודה הל' כרבי שכת' וז"ל ולא דק דמחבירו אמרו ולא מרבו כדאיתא בכתובות גבי ר"ע ור"ט ור' יוסי ור' יהודה קדמונים הם מרבי והו"ל רבו ע"כ ומזה למד הכנה"ג בכללי הגמ' כלל ו' דכל מקום שאין הלכה כפלוני לגבי רבו דלאו דוקא רבו אלא כל שהחולקים עליו קדמונים מרבו הו"ל כרבו ע"ש אלא שאין תירוץ זה סופו להתקיים דהא אשכחנא להרמב"ם בפ"ט מה' טומאת צרעת הל' ז' דפסק כר"ע נגד ר' חנינא סגן הכהנים וכת' הכ"מ דפסק כר"ע מחבירו וגם זה סותר למ"ש בכלי המקדש דהכא נמי הו"ל לפסוק כר' חנינא סגן הכהנים דכיון דכהן הוה הוה בקי בימים שרואים בהם את הנגעים מלבד שיש עוד תימה גדולה מזו בדבריו דהא אשכחנא ליה בריש פ"ד מה' שקלים דעלה דהך מתני' גופא כתב ופסק רבינו כר"ע אע"ג דר' חנינא סגן הכהנים סבר כר' ישמעאל הרי דלא חש למאי דהוה בקי במילי דמקדש אף דאיכא ר' ישמעאל דקאי כוותיה והו"ל מחביריו וצ"ע שוב ראיתי שבעל צרור חיים בה' שקלים נתעורר בזה ושאל את פי הרב הגדול משה בירדוגו ז"ל ע"ש תשובה לדבר. נמצינו למדין מכל האמור דאין מקום כלל למאי דכייל לן בעל גנת וורדים ומה גם שכבר הושג שם בסי' ט"ז מהר"מ ן' חביב וכת' שהריב"ש והרא"ש לא חשו כלל לדבריו אלה יע"ש ותדע עוד שגם מרן מוהריק"א לא ס"ל הך כללא דהא בפ"א מה' תפילין הלכה ט' ובפ"ז מה' ס"ת הלכה ט"ו מהדר אטעמי אחריני למאי דפסק הרמב"ם כר"מ ואם איתא דאית ליה הך כללא אין ספק דלא הוה שתיק מיניה כן נראה לעניות דעתי ותו לא מידי:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה