יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הקוף · תקלח
קולי ב"ש וחומרי ב"ה דקחשיב בעדיות הם משניות כולם שנויות במשנתינו ולהכי כדאשכחן מתני' דב"ה מחמירין וב"ש מקילין פרכינן ולתנייה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כמו שתמצא בפ' אלו טריפות נ"ב ב' ומצאתי מחודש דאף כשמצינו בברייתא דב"ה לחומרא וב"ש לקולא פריך תלמודא א"כ הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולתנייה במסכת עדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ומצאת כי תדרשנו בפ' יוה"כ פ' א' על ברייתא דמייתי שם כמה ישתה ויהא חייב וכו' ע"ש וכן מצאתי עוד בפ"ד דזבחים ל"ח ב' ובפ"ד דבכורות ל' ב' ובפ"ח דערכין ז"ך ב' יע"ש והכי נמי פריך בירושלמי דיומא שם על ההיא ברייתא דאייתינא הן אמת דלכאורה כמו זר נחשב למפרך על ברייתא שנשנית אחר המשנה דלתנייה רבי בעדיות דהא כל אינון דמייתי התם הם משניות ששנאם רבינו הקדוש כל אחד ואחד במקום הראוי לה כידוע ומכיון שרבי לא שנאה במשנה רבי חייא מנין לו עד שנפרוך דליתנינהו גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ולפק"ד נראה לתרץ דאף שר' חייא ור' אושעיא הם הם שחברו הברייתות עכ"ז לא חברום מדעת עצמם אלא ע"פ רבינו הקדוש רבם היו כותבים מה שהוסיף רבי על המשניות כמ"ש התוספות בפ' הגוזל קמא צ"ד ב' ד"ה בימי רבי וז"ל אבל ברייתות היה שונה ר' חייא מה שהיה מוסיף ר' על המשניות ע"כ וע' תו' סנהדרין ג' א' סד"ה שלא וכ"כ הריטב"א הובאו דבריו ביבין שמועה כלל רס"ב ורס"ג שהברייתא נשנית אחר המשנה שהם תלמידי רבי ולפיכך אע"פ דאיכא סתם במתני' שמא רבי שנה להם בברייתא לבסוף וע"ע שם ביבין שמועה דף ד' א' שכתב דלפעמים רבי כתב דבר אחד במשנה ולא פירש הטעם ואמר לו לר' חייא ושנה אותו בברייתא וכו' יע"ש הא קמן מבואר שעל פי רבי ועצתו נכתבו הברייתות וכ"כ רש"י בפ"ב דתענית כ"א א' וכן מצאתי בתשובת ר' שרירא גאון שהביא בס' יוחסין שכתב וז"ל וכי ר' לא שנאה ר' חייא מנין לו דר' חייא תלמיד ר' הוה ומאי דאגמריה ר' הוה אמר ולית ליה לר' חייא אלא מאי דאית ליה לרבי וכו' יע"ש ומכאן תשובה למה שעלה בדעת מוהר"י חאגיז בהקדמתו לעץ החיים לומר שהתוספתות הם שסידר ר' חייא לפני רבי וברייתות הם משניות שנאמרו שלא מדעת ר' וחוץ למדרשו דליתא ומצאתי להתו' דפ"ק דב"מ ו' א' ד"ה דתני דלפעמים הוה תני ר' מתני' ע"י ר' חייא ע"ש ויש לדקדק עוד כן ממ"ש הרא"ש בפ' ארבעה נדרים כ"ח א' תנא מתני' נדר להודיעך כחן דב"ש ואע"ג דכח היתירא עדיף אברייתא קא סמיך דאשמועי' בה כח דהיתירא ע"כ וכ"כ עוד רש"י פ"ק דחולין ט"ו ב' ד"ה ור' חייא מכשיר ואשמועי' מתני' דעד כאן לא מכשיר ר' חייא וכו' ודברי ר' חייא דמכשיר הם בברייתא לפי דעת רש"י שם וקאמר דר' במשנה פירש דברי ר' חייא שבברייתא ואיתא תו בפסחים מ"ח א' שתק ליה בברייתא ומהדר ליה במתני' דלכאורה קשה אכולהו דכיון שהמשנה נשנית קודם הברייתא כידוע וכמ"ש הרא"ש בהדיא פ' אלו מומין איך שייך לומר דשתיק ליה בברייתא ומהדר ליה במתני' ואיך כתב רש"י בההיא דחולין והרא"ש בההיא דנדרים דר' סמיך אבריית' ואשמועי' במתני' פירושא דברייתא אבל במה שכתבתי דר' הוה ידע הברייתות ור' חייא ור' אושעיא היו כותבים מה שהיה אומר להם ר' ניחא הכל ועיין גופי הלכות כלל רס"ו וע"ע בתו' פ"ט דנדה ס"ב ב' ד"ה ר' חייא ובמוהרי"ק שורש קע"ז שכתבו שכל הברייתות צריך שתהיינה רמוזות במשנה ואי לא אז פרכינן אי רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו וע"ע שיטה מקובצת על ביצה דף כ"ד ב' וברש"י שם ו' ב' ד"ה וכי תימא ובר מן דין הא אשכחנא לרש"י ז"ל סוף מס' קינין שכתב דההיא דתנינן תמן זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין וכו' היא ברייתא ושכן בס"פ עשרה יוחסין מייתי ברייתא אחר וסס המשנה ע"ש ואחר הדברים והאמת האלה מיתרצא שפיר קושייתן דלעיל דכיון דהש"ס מייתי ההיא ברייתא לסיעתא או מותיב מינה תיובתא ודאי דמתרצא היא והסכים רבי עליה ועל פיו כתבוה ר' חייא ור' אושעיא תלמידיו ומאחר שכן שייך שפיר לאקשויי דהו"ל לר' גופיה למתנייה בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כיון דס"ל כוותה ואין להקשות דא"כ לכולהו שאר ברייתות דמתניין בי ר' חייא ור' אושעיא נמי תקשי דליתנינהו רבי במתני' משום דס"ל הכי דשאני הכא דכיון דר' נחית למניינא וקחשיב בעדיות כל הדברים דב"ש מקילין וב"ה מחמירין הוי כאלו פירש דדוקא הני ותו לא וע"ז שייך למפרך כיון דר' סבר כאותה ברייתא דקולי ב"ש וחומרי ב"ה הו"ל למתנייה בהדי אינך כי היכי דלא תיקשי דידיה אדידיה מה דלא שייך הכי בשאר ברייתות אחר זמן הגיע לידי ס' שמות בארץ וראיתי אליו ז"ל שנתעורר גם הוא בקושייתין דלעיל ולא העלה לה ארוכה ואני הנלע"ד כתבתי ואחרי שובי נחמתי מכל זה האריכות שהרי בפ"ה דעדיות סוף משנה א' קתני ר"י גבי ו' דברים מקולי ב"ש וחומרי ב"ה החמת בש"א וכו' והוא מתוספתא דכלים כמ"ש שם הר"ש ע"ש וא"כ שייך שפיר להקשות גבי ברייתא נמי וליתנייה במס' עדיות ועמ"ש פ"ח משנה ו' שהיא ברייתא במגילה י"א ושאר דוכתי מייתי לה בלשון תניא ותו לא מידי: