יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי המם · תנה
מאן תנא כדקאמר הכי בגמרא נראה מדברי התוס' דהכי הוי הלכתא מדסתם לן רבי כוותיה דבסוף שבועות מ"ט ב' ד"ה מאן תנא כתבו וז"ל מאן תנא שוכר כנושא שכר דמי משמע דהכי הלכתא ע"כ ועיין פ' הכונס נ"ז ב' ד"ה סברוה וכן משמע עוד ממאי דאמרי' בפ' כיצד מברכין מ' א' על מתניתין דבירך על פירות האילן בפה"א יצא מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא אמר רב נחמן בר יצחק ר"י היא וכו' וכתבו התוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל דקי"ל כוותיה דר"י משום דסתם לן תנא כוותיה וכוותייהו פסק הטור בא"ח סי' ר"ו. איברא שהב"י שם כתב דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח דבירך על פירות האילן בפה"א לא יצא נראה שסובר דלא אמרו בגמ' דמתני' ר"י היא אלא ללמדנו דמתני' יחידאה היא ולא קי"ל כוותיה וכ"כ כ מוהר"י קורקוש בפ"ד מה' בכורי' הלכה י"ב ועל פי הדברים האלה נסתפק מוהר"י חאגיז בס' תחלת חכמה ש"ב סי' מ"א דבמה יודע איפוא אימת אמרי' דלית הלכתא כוותיה משום דיחידאה הוא ואיך נדע את הדבר דמדסתם לן תנא כוותיה ש"מ הלכתא היא אכן בחיקור דין מצאתי לאחרונים ז"ל שעמדו על דברי הרמב"ם אלו וכתבו שהנסחא האמיתי בדבריו הוא בירך על פירות האילן בפה"א יצא כמו שתמצא להרב"י עצמו בכ"מ שם ולהתי"ט ולמוהרלנ"ח סי' פ"ט ולמוהר"י הלוי סי' מ"ז ובהגהות מיימוניות שם וכן נדפס בדפוס אמשטרדם ועיין רדב"ז בס' יקר תפארת פ"ד מה' ביכורים שכתב ואע"ג דאמרינן בירושלמי אמר רבי יוחנן אני משום יחידי אני שונה אותה מ"מ כיון שסתם אותם ר' הלכתא היא ע"כ ואף כי מעתה חלף הלך לו הספק אשר נסתפק מוהר"י חאגיז כיון דאף לדעת הרמב"ם ז"ל קי"ל כר"י מדסתם לן תנא כוותיה עוד לאלוה מילין לידע ולהודיע אימת אמרינן יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה ואימת הלכתא היא ממ"ש הרשב"ם בפ' המוכר את הספינה ע"ט ב' וזהו תורף דבריו כי כשהאמורא אומר יחידאה היא' מבלי שהקשו לו שום קושיא ממנו קושטא דמלתא קאמר ולעולם הלכה כאותה משנה אבל כשהקשו לו ממתניתין ומשני יחידאה היא הוי כאילו יאמר לית הלכתא כוותה מאחר דיחידאה היא ואנן אאמורא סמכינן ע"כ וכ"כ שם הרא"ש ואע"ג דלא נסתרה דרך זה ממוהר"י חאגיז שהרי הביאו בסוף כללי פסק הלכה ואף גם זאת כתב משם כ"ג וי"ש דאם כדברי רשב"ם לא הוה ליה למימר יחידאה היא רק מתניתין ר' נתן מבעי ליה נקוט מיהא בידך דכששואל מאן תנא ומהדרי לה ר"פ היא דהכי הוי הלכתא וכדברי התוספות שהבאתי ועיין ס' דברי אמת קונט' דף מ"ה ג' ודף מ"ו כמה חילוקי סברות בענין זה וע"ע שם בקונט' י"א דף קי"א א':