יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הלמד · שנה
לא שנו שמפרש האמורא לא נאמר בשביל כך שדעתו לפסוק כן דשפיר מצינן למימר דאליביה דתנא קאמר וליה לא ס"ל כ"כ הליכות אלי סי' תס"ח בשם תו' דע"ז ולי אני בעניי קשה שהרי בפ' השולח דף ל"ה א' גבי שבועת אלמנה קאמר אמר רב לא שנו אלא בב"ד אבל חוץ לב"ד משביעים אותה וקא פריך תלמודא והא רב לא מגבי כתובה לארמלתא פי' ואם איתא לישבעה חוץ לב"ד וליגבייה כתובתה וסלקא בקשיא ע"ש והשתא אם איתא להך כללא אמאי לא משני תלמודא דהא דקאמר רב לא שנו וכו' אליבא דתנא קאמר וליה לא ס"ל ואפשר לתרץ דעד כאן לא כתבו התו' דאליבא דתנא קאמר וליה לא ס"ל אלא בסתמא שלא מצינו לאותו אמורא בדוכתא אחרינא דלימא איפכא אבל כשמצינו לההוא אמורא גופיה במקום אחר שסובר הפך ממאי דמפרש על המשנה כההיא דהשולח אז ודאי שייך שפיר לאתמוהי ולמפרך מדידיה אדידיה כיון דאין דרך האמורא לפרש מתניתין הפך שיטתו וכיוצא בזה תמצא שחילקו התוס' עצמם בפ"ק דעירובין ט' ב' ד"ה אי לא סבר לה יע"ש וע' יש"ש על חולין ספ"ב שכ' דכל לא שנו הוא בקבלה: