יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הלמד · שנד
לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמו. הכי איתא בע"ז פ' רבי ישמעאל נ"ח ב' ובפ' ראשית הגז קל"ז ב' ויש לדקדק על זה דא"כ כדפריך תלמודא בריש פסחים להנהו אמוראי דפליגי לפירושא דאור לי"ד מכמה פסוקים דכתיב בהו אור אמאי לא משני לשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד ועלה בדעתי לכאורה לתרץ דלא איתמר הך כללא רק בדנקיט התנא או האמורא לשון משונה מן הפסוק כההיא דע"ז דאמר ליה ר' יוחנן לר' אסי דהוה ליה למימר יין שמזגו עכו"ם מהך טעמא דלשון חכמים לחוד אי נמי כדנקט לשון המקרא משנה במקצת כההיא דחולין דא"ל ר' יוחנן לאיסי בר היני דליתני רחלות אף שבפסוק רחלים קרי להו כההיא דכשר בתורין שם כ"ב א' שכתב שם רש"י שהוא לשון משנה כלומר דאי בלשון הפסוק תורים הוה ליה למימר וכן בדוכתי טובא כמו שתמצא בתי"ט פרק בתרא דעירובין משנה י"ג ובפ"ק דפסחים מ"ב ובפ"ב דכלאים מ"ג ע"ש והטעם הוא משום דכבר גילה דעתו דבעי למינקט לשון משונה מן הפסוק אבל בפסחים דחזינן ליה לתנא דניחא ליה למנקט לישנא דקרא דאור לישנא דקרא הוא שייך שפיר לאקשויי מלשון הפסוק וכן מצאתי אחר עידן ועידנין להר"ב נתיבות משפט דף שכ"ו ב' שכתב דלא אמרינן לשון תורה לחוד וכו' אלא בנושא אחד ששני שמות נקראו לו אחד בלשון תורה ואחד בלשון חכמים כמו רחלים בלשון תורה ורחלות בלשון חכמים אבל תיבה אחת שתי משמעות לא מצינו ע"כ ואחזה אנכי אשית לבי דחילוק זה אין סופו להתקיים שהרי בריש מציעא ב' א' פריך תלמודא ומי מצית אמרת מאי מצאתיה ראיתיה והא אמר רבנאי ומצאת' דאתא לידיה משמע ומשני אין ומצאתה דקרא דאתא לידיה משמע ומיהו תנא לישנא דעלמא נקט הא קמן דאע"ג דנקט לישנא דקרא קא מפליג תלמודא בין מציאה דקרא למציאה דמתניתין גם בפ"ו דבכורות מ"א א' מצינו דקא מפליג תלמודא בין גרב דקרא לגרב דמתני' ע"ש וכן מתברר עוד מההיא דאיפליגו רבנן על רבי יהודה בסוף פרק הזרוע גבי שוק של שלמים וס"ל דמן הארכובה ולמעלה עד בוקא דאטמא נקרא שוק אע"ג דבכל התלמוד מיקרי שוק למטה מן הארכובה כדמוכח בפ"ק דאהלות גבי רמ"ח איברים וכן בפרק מצות חליצה ק"ג א' למדקדק שם וכמ"ש התוס' בפ"ב דיומא כ"ה א' ד"ה נוטל דיש חילוק בין מצנפת דקרא למצנפת דחכמים והאריכו עוד התוס' ישנים שם בפ' יום הכפורים דף ע"ה ב' לחלק בין מצנפת דקרא למצנפת דחכמים ובין מצח דקרא למצח דחכמים יע"ש וכן בפרק המוכר את הבית ס"א א' מוכח דיש חילוק בין יציע דקרא ליציע דחכמים וכמ"ש שם התוס' ד"ה תני רב יוסף וע"ע תוס' פרק כיצד תולין ע"ה א' ד"ה הא ובפרק האשה שנפלו פ"א א' ד"ה יבם ובתי"ט ריש בתרא גבי כפיס ע"ש ובריש פ' ה' דתמורה גבי מרמה וערמה ובפ' ט' דאהלות ריש מט"ו גבי ארון ובריש זבחים ד"ה כל הזבחים ומאחר שכן דכוותה נמי נימא בההיא דריש פסחים דאור דקרא לחוד ואור דמתניתין לחוד ונלפק"ד לתרץ דההיא דפסחים שאני משום דלא מצינו לרז"ל בשום דוכתא שגילו דעתם בפי' מלת אור אי אורתא הוא או יממא ולפיכך לא מצו לתרוצי בפשיטות לשון חכמים לחוד משא"כ בכל אינך דהוה קים להו מדוכתי אחריני שלשון חכמים היה חלוק מלשון המקרא וכן ההיא דריש מציעא הוה קים להו דלישנא דעלמא כך היה דמכי הוו חזו לה למציאה מציאה הוו קרו לה ולפיכך מצינן למימר בפשיטות לשון חכמים לחוד או לישנא דעלמא נקט כנלע"ד: