יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי ההא · רלא
הלכה כר' יוסי מחבירו. דע דלמאן דס"ל הלכה כר' יוסי אפילו מחביריו אין חילוק בין כשהחולקים עליו מפורשים בשמותם לכשאינם מפורשין וסתם ר' כוותייהו דבכולהו גווני לדידהו הלכה כר"י משום דנימוקו עמו וכמו שנראה בהדיא בפ' שבועת העדות דף ל"ה ב' דעל מה דפליג ר"י אסתם ברייתא הוצרך שמואל לאשמועינן דאין הלכה כר"י בהא אע"ג דנימוקו עמו ע"ש בתוס' אלמא דאף נגד הסתם הלכה כוותיה למאן דאית ליה דהלכה כוותיה אפילו מחביריו וכ"ש למאן דגריס שם בשבועות הלכה כר"י ע"ש ובהכנה"ג וכן נראה עוד בשלהי פסולי המוקדשין דף ל"ז דפליג ר"י על סתם מתני' דבכור שנסמית עינו וכו' ואמרי' עלה בגמ' א"ר חננאל אמר רב אין הלכה כר"י פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא נימוקו עמו קמ"ל ע"כ פי' מהו דתימא כי היכי דלרב קי"ל בעלמא דהלכה כר"י אפילו כנגד רבים ה"ה הכא דהוי סתם מתני' דכרבים חשיבי קמ"ל דבהא לית הלכתא כוותיה משום דאין נימוקו עמו ולא מסתבר טעמיה וכמו שפי' מוהר"ש אלגאזי בגופי הלכות שלו כלל קנ"ט נמצא א"כ דבין לפי סברת המקשה בין לפי סברת התרצן אין חילוק בין סתם מתני' לרבים חולקים עליו בפירוש ואי לאו דאמר רבי חננאל אין הלכה כר"י הוה פסקינן כוותיה אף נגד סתם משנה מטעם דנימוקו עמו ומצאתי הדבר יותר מפורש בחדושי הרשב"א על חולין פ' אותו ואת בנו דף פ"ד ע"ג דעל מתני' דכלאים דמייתי התם שור בר מין בהמה רבי יוסי אומר מין חיה פסק הוא ז"ל דהלכה כר"י מטעמא דנימוקו עמו ותמה על הרמב"ם איך פסק כרבנן ע"ש הרי מבואר דלדעת הרשב"א דפסקינן כר"י גם כנגד רבים אף בסתם מתני' אית ליה הכי וכן מצאתי עוד להתוס' בר"ה דף ל"ג א' ד"ה הא ר"י שכתבו דאע"ג דסתם מתני' כרבי יהודה הלכה כר"י דנימוקו עמו וכו' ע"ש ואף שפשוט הוא הוצרכתי לכותבו מפני שראיתי להר"ב בית דוד על המשניות בפ"ה דמעשר שני משנה ב' ובכתובות פ"ז משנה ג' ובב"ב פ"ח משנה ז' שכתב דהא דהלכתא כר"י אפילו מחביריו היינו דוקא כשהם מפורשים במשנה בשמם אבל במקום סתם משנה לא כדאשכחן בכולהו דוכתי וחד מינייהו בפ"ב דשבת משנה ה' ועיין ברפ"ק דערלה ועוד שם במשנה ו' עכ"ד ולדידי ליתא להאי כללא כדכתיבנא ומהמשניות שרמז דלא פסקינן כר"י אין ראיה כלל דלאו מטעמא דידיה הוא ודאי אלא מטעמי אחריני מיוחדי לכל חד וחד הוא דלא פסקינן בהו כר' יוסי דוק ותשכח ועיין בכללי התלמוד להכנה"ג כלל ס"ו ואתה תחזה דטפי עדיף כשהרבים מוזכרים בשמותם יותר מסתם מתניתין שאע"פ שהוא סתם הרי הוא כיחידאה וכו' ע"ש וכן תמצא להרא"ש בב"מ פ"ז דחכמים עדיף מסתם דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון וכ"כ רדב"ז בח"ב רסי' ט' ועיין כ"מ רפ"ב מה' כלאים אמור מעתה דמכ"ש אתיא אם הלכה כר"י אפי' כשחביריו מפורשין כ"ש בסתם דהוי כיחידאה וזה ברור אין צורך להאריך בו שוב נדפס ס' שושנים לדוד וראיתי בכתובות פ"ז משנה ג' שגם הוא שדא נרגא בדברי הב"ד בטעמי נכוני וברירי ע"ש וכבר נתווכחתי עמו פה אל פה על ענין זה והודה לדברי: