יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי ההא · ריז
הניחא למ"ד וכו' אלא למ"ד וכו'. דאמרינן בכוליה תלמודא אחר הדק היטב ברובא דמינכר אני המך למדתי לומר דמסדרי התלמוד לא שמרו שום סדר בזה לא לפסוק כמ"ד קמא גם לא כמ"ד בתרא אלא כפי מה דסליק מיניה שעליו יפול קושיא הניחא כן הוו מסדרי ליה דזמנין אמר הניחא וכו' כדי לתרץ אליבא דהלכתא משום דקי"ל כמאן דאמר בתרא וזמנין אף דקי"ל כמ"ד קמא ואמר כן כדי לתרוצי גם אליבא דאידך דלית הלכתא כוותיה והוכחה לזה נמי איכא ממאי דאשכחן בש"ס דחד הניחא גופיה מהפך ליה בדוכתא אחרינא ומה שהיה בראשונה מ"ד קמא עביד ליה השתא מ"ד בתרא וכזה ראה וחדש בס"פ תולין קמ"א ב' דקאמר הניחא לרבא דאמר דבר שמלאכתו לאיסור וכו' שפיר אלא לאביי דאמר וכו' מאי איכא למימר ובתר הכי באותו פרק באותו מקום מהפך ליה הש"ס וקאמר הניחא לאביי דאמר וכו' אלא לרבא דאמר וכו' מאי איכא למימר וכן ביומא י"ב א' גבי אבנטו של כ"ג קאמר הניחא ובחולין קל"ח א' וכן בפ"ק דתמיד עבדינן ליה להפך וכה"ג מצאתי תו בפ"ק דנדה י"א א' דקא' הניחא לרב דאמר מעין א' הוא וכו' אלא ללוי וכו' ושם בע"ב מהפכינן ליה דכל זה מורה באצבע דאין סדר למשנה זו וכדאמרן. איברא שראיתי להכנה"ג בכללי הגמ' שלו כלל קכ"ז שכתב בפשיטות בשם מהר"י הלוי סי' א' דהיכא שאומר הגמ' הניחא למ"ד המאן דאמר עיקר אך אמנם אני בעניותי אחרי עמדי על עיקרן של דברים קחזינא דהך כללא דכייל לן הכנה"ג אין לו על מה שיסמוך בדברי מהר"י הלוי כלל ועיקר אחרי המחילה רבה וכמו שיבואר למאן דדייק בלישניה שם שכתב וז"ל וזה דהתם בגמ' (בפ' התקבל ס"ג ב') יהיב תרי טעמי להא דא"ר חדא משום בזיון דבעל א"נ משום חצרה הבא לאחר מכאן ולפי הנראה משמע דטעם בזיון דבעל הוא עיקר טפי כיון דאשכחן בגמ' דפ' המביא תנין כ"ד א' דתריץ בפשיטות האי טעמא דבזיון דבעל ונראה דהאי טעמא הוי עיקר דאמרי' התם הניחא למ"ד אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אלא למ"ד אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה מאי איכא למימר ומשני טעמא מאי משום דאיכא בזיון דבעל והכא בעל לא קפיד דמשמע דתפיס במושלם טעם דבזיון ואע"ג דפריך בתר הכי הניחא למ"ד משום בזיון אלא למ"ד משום חצרה וכו' מ"מ מוכח דטעמא דבזיון הוי עיקר כיון דקאמר בפשיטות טעמא מאי משום בזיון וכו' דנראה דאומר אותו על הידוע לודאי אלא דבתר הכי פריך כדי ליישב גם להאי טעמא דאידך דהיינו משום חצרה הבא לאחר מכאן עכ"ל הרי בהדיא דעיקר טעמו הוא משום דתפס הש"ס בפשיטות תחלה טעמא דבזיון ולא משום דקאמר בלשון הניחא אלא שהוקשה לו דממאי דפריך הש"ס בתר הכי הניחא למ"ד משום בזיון וכו' משמע דלא קים ליה לתלמודא בב' הטעמים הי מינייהו עדיף ומעתה אין ראיה ממאי דנקט תחלה טעמא דבזיון ותירץ דלעולם טעמא דבזיון עיקר משום דנקט ליה בפשיטות מעיקרא אלא דכדי ליישב גם לאידך טעמא מייתי ליה ואע"ג דאין אותו הטעם עיקר ואל דעות ה' דאחר עידן ועידנין שכתבתי כן יצא לאור עולם ס' אור יקרות ושם ראיתי בדף ס"ד ע"ד שגם הוא השיג על הכנה"ג מלשון מהר"י הלוי גופיה ממש על הדרך שכתבתי והניחו בצ"ע יע"ש. עוד מצאתי להר"ב גינת ורדים שבגן המלך שלו סי' ח' כתב וז"ל בסוף ספר כנה"ג כתב בכלליו דכל היכא דקאמר תלמודא הניחא אליבא דפלוני דהוי הלכתא כאותו פלוני כיון דאפקיה בלשון הניחא ולע"ד אין כלל זה צודק דבמקומות טובא כן ואינה הלכה וכו' ובפ' הנשרפין דף פ' קאמר תלמודא הניחא למ"ד זוז"ג אסור והלכתא זה וזה גורם מותר ושם ע"ב כתבו התוספות דכד נחית תלמודא לתרוצי אליבא דמ"ד בתרא דהוי הלכתא כוותיה ולא כקמא דנקיט ביה לישנא דהניחא יע"ש וכו' עכ"ד ומתוך דבריו למדנו שהר"ב ז"ל סמך על דברי כנה"ג ולא חשש לחזות בנועם שיח מהר"י הלוי שהוא מריה דהאי כללא לפי דעת הר"ב כנה"ג דאין ספק דאילו היה עומד על מקורן של דברים שפיר הוה חזי דלא נגע ולא פגע כלל בהך כללא דהניחא וכדכתיבנא. גם הלום ראיתי מה שכתב הרב הנזכר שם בשם התוספות דפ' הנשרפין דכד נחית תלמודא לתרוצי אליבא דמ"ד בתרא דהוי הלכתא כוותיה ואנכי לא ידעתי אנה פנה הרב ז"ל שאני יגעתי ולא מצאתי בדבריהם דהנשרפין שכתבו כן וכ"כ ג"כ הר"ב אור יקרות שלא מצא דבריהם במקום שרמז הרב ז"ל ולדידי אפשר לומר דאולי למד למימר הכי ממ"ש התוס' שם בד"ה עובר ירך אמו וז"ל משמע שכן הלכה מדלא פריך הניחא למ"ד ירך אמו אלא למ"ד לאו ירך אמו מאי איכא למימר כדפריך מזה וזה גורם ע"כ דמשמע דאי הוה פריך הכי הוה הלכתא כמ"ד דלאו ירך אמו הוא כיון דנחית לתרוצי אליביה ולפק"ד לא מסתברא לומר דהתוספות ז"ל ימסרו לנו כלל הנופל לפרקים דבכמה דוכתי אשכחן בגמרא דקאמר הניחא למ"ד וכו' וקי"ל כמ"ד קמא כמו שתמצא בפ"ק דשבת ו' א' ובפסחים כ"ו א' וביומא ע"ג ב' ובנזיר ס"ב א' וביבמות נ"ה ב' ובסוטה כ"ו ב' ובב"מ פ"ז ב' ובע"ז נ"א א' ובבכורות מ"ה ב' ובנדה מ"ג א' ושם בע"ב ובערכין ל"ג א' וכאלה רבות עמדי ולכן נלע"ד דאין כוונת התוס' כמי שהבין הר"ב גן המלך אלא כוונתם הרצויה היא שהרגישו בשינוי והפרש שיש שם בש"ס דכד הוה בעי לאוקומי טעמי דברייתא בזה וזה גורם אע"ג דהוה ניחא שפיר למ"ד זה וזה גורם אסור קפריך תלמודא הניחא וכו' אלא למ"ד זו"ג מותר מאי איכא למימר והשתא דמוקים טעמא דברייתא משום דעובר ירך אמו שתיק ולא אמר הניחא כדבסמוך ומשום הכי כתבו דמדלא אמר כן משמע דלא בעי לתרץ הברייתא אלא אליבא דרבא דאית ליה עובר ירך אמו והלכתא כוותיה ובהכי ניחא ומתיישב לישנא דכדפריך מזה וזה גורם שכתבו דאי כדברי הגן המלך למה להו למנקט מזה וזה גורם דבסמוך כיון דממקומו הוא מוכרע מדלא אמר הניחא אלא ודאי מוכח בהדיא דלאו משום לישנא דהניחא הוא דפסקו כן אלא משום שינוי והפרש שבש"ס וכן מצאתי שוב למהרש"א שם שפירש דברי התוס' כמ"ש ע"ש אמור מעתה דכיון דדברי הכנ"הג והר"ב גן המלך לית להו סמוכין מן התורה לא ילפינן מינייהו כללא: