יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי ההא · רטז
הכתוב מסרו לחכמים. אמרינן בכל מילתא דלא אתפרשא באורייתא בהדיא ועל פי התורה אשר יורו החכמים נעשה ונשמע כן יש ללמוד משמעתא קמייתא דפ' עד כמה כ"ו ב' דבברייתא ובש"ס שם קאמר לא מסרך הכתוב אלא לחכמים לפרש שיעור זמן הטיפול בבכור בהמה כמה הוא וז"ל רש"י שם הואיל ולא גילה לך שיעור עשייה שתוסיף ודאי לחכמים מסרך שיפרשו לך הטעם ואחריהם תלך ע"כ וכן תמצא עוד לרש"י ז"ל בפ"ק דקדושין י"א ב' על מתניתין דהטענה שתי כסף שכתב וכיון שלא פירש כמה לא מסרו הכתוב אלא לחכמים ולא קים להו לרבנן לאשבועיה בבציר מהכי וכו' ע"ש וכן בתמורה כ"ז א' עלה דמשני אביי תחת משכחת לה לישנא דאיתפוסי ולישנא דאחולי כתב רש"י שם הילכך הואיל ותרווייהו משמע לא מסרו הכתוב אלא לחכמים דידעי למימר היכא הוי תחת אתפוסי והיכא הוי חילול ע"כ וכן ראיתי להתוס' ז"ל דנקטו הך לישנא דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים בפרק טרף בקלפי מ"ה ב' ד"ה תמיד ובפ' הוציאו לו נ"ד ב' סד"ה כרובים וכ"כ הרא"ש בפרק לולב הגוזל ססי' י"ד אלא כל הני פסולי מסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל במצות אבל במקום הדחק הכשירום כיון שאי אפשר בענין אחר מברכין עליהם עכ"ד נמצאת אתה למד דבכל מידי דלא אתפרש באוריית' שייך שפיר למימר ביה הכתוב מסרו לחכמים וכדאמרן וזכיתי לשיטת הריטב"א על יבמות כ"י ושם ראיתי בר"פ האשה רבה שכתב בשם רבו הרא"ה דכי דייקא ומנסבא כדין מנסבא ואנן סהדי במלתא ופרסום כזה נחשב בכ"מ כעדות גמורה ואפילו בדאוריית' והכתוב מסרו לחכמים לדעת איזהו דבר מפורסם וניכרים דברי אמת שיהא חשיב כעדות ע"כ והביאו הנ"י ועוד מצאתי לרבנו בצלאל בשיטה מקובצת שלו על ב"מ שבדף מ"ב ע"ג גבי חצר משום יד אתרבאי כתב ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים וכן כתב הר"ן בפ' יוה"כ גבי סיכה ורחיצה דמסרן הכתוב לחכמים והם הקילו בהם כפי מה שראו והתירו כל שאינו נעשה לתענוג יע"ש וכן תמצא למרן בכ"מ פי"א מה' ע"ז הל' ב' שכתב שהתורה לא פרטה דבר אלא אמרה ובחוקותיהם לא תלכו ומסרה הדבר לחכמים והם ראו שלא לגזור על הקרובים למלכות וכה"ג כתב עוד בפ"ב מה' חמץ ומצה הל' ב' גבי ביטול וביעור ע"ש שוב הגיעו לידי שו"ת מהרב צבי אשכנזי ז"ל וראיתי בסי' ט' דפליג על הרא"ש בההיא דפרק לולב הגזול שהבאתי וזו הלכה העלה דלא אמרי' הכתוב מסרו לחכמים אלא בשני כתובים המכחישין זה את זה כאותה דפ' אין דורשין באיסור מלאכה בחולו של מועד דההכרעה מסורה לחכמים אבל כשאין גילוי בפסוק להכשיר את הפסולין מסירה זו מנין ע"כ ולדידי המך ליתא להאי כללא אחרי המחילה רבה דסוגיא דפ' עד כמה שהבאתי בראשית מאמר הויא תיובתיה דהא התם ליכא כתובים המכחישין זה את זה וממילא דלא שייך הכרעה כלל ואפ"ה קאמר בברייתא ובש"ס לא מסרך הכתוב אלא לחכמים ובהך שיאטא שייטי כולהו רבוותא דאדכרנא לעיל וגם הרא"ש בא' מהם כיון שממנו לא יפלא כל דבר וידע ליה לההיא סוגיא אזיל אבתרה למימר הכי אף היכא דלא שייך הכרעת כתובים ונמצאו דבריו שרירין וקיימין. אחר עידן ועידנין יצא לאור העולם ספר קרבן נתנאל על הרא"ש ושם בפ' לולב הגזול ראיתי שאחר שיישב דברי הרא"ש לפי דעתו כתב וז"ל ודלא כשו"ת חכם צבי סי' ט' שהשיג על רבינו בזה וז"ל ובעיני יפלא דלא אמרינן הכי אלא בשני כתובים וכו' ומה דעתיה שרבינו לא ידע מזה אשר כל מצפוני הש"ס גלוי לפניו ואת מי אין כמו אלה וראוי להטריח שיהיו דברי חכמים קיימים עכ"ד ומכללות דבריו אתה למד שתשובה גנובה השיבו ושגם ממנו נתעלמה הלכה זו מדלא הזכיר מכל זה כלים: