אור ברסלב
יד מלאכי חלק א יד מלאכי כללי האלף › כה

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

יד מלאכי כללי האלף · כה

כד

אישתיק ר"פ מצינו בכמה דוכתי בגמרא דמקשה חד אמורא לחבריה ושתיק ליה המוקשה ולא מצינן לברורי מתוך הסוגיא אי הא דשתיק ליה הא משום דאודויי אודי ליה או משום דלא אשגח ביה וכלל גדול מסרו לנו רבותינו בעלי התוס' ז"ל בפרק המוכר את הבית ס"ב א' ד"ה ומודה רב דכשתלמיד מקשה לרבו והרב שותק אז אמרינן דלא משום שהודה לדברי התלמיד שתיק ליה אלא אשגוחי הוא דלא אשגח ביה אבל כשהמקשה הוא תלמיד חבר של המוקשה אז לא שייך לומר שלא חש לדבריו דכיון דתלמיד חבר הוא אי לאו דאודויי אודי ליה היה חושש לדבריו וכ"כ רדב"ז ח"ב בלשונותיו על הרמב"ם סי' מ"ט. ומצאתי לר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ פרק איזהו נשך דף קנ"ה א' שכתב בשם הריטב"א וז"ל ושתיק רב כלומר שתיק רב מפני שלא מצא תשובה וכו' והכין תתפרש האי לישנא בכל דוכתא מסתמא וכדכתיבנא בפ"ק דסוכה ע"כ ואמת הדבר דבין ההוא דב"מ ובין ההוא דפ"ק דסוכה ז' א' מאי דשתיק רב הוא על קושיא שהקשו לו רב כהנא ורב אסי דהוו כתלמיד חבר לרב וכדברי התוס' דבתרא ואפשר שדעתו בזה כחילוק התוס'. אך ממאי דמסיק דהכי מתפרש האי לישנא בכל דוכתא ולא חילק אפשר נמי שאין דעתו לחלק בכך וכעת אין בידי להכריע וזה חזיתי ואספרה דבפרק בהמה המקשה ע"ו א' מוכח כדברי רבי בצלאל דקא' אישתיק לבתר דנפק אמר מ"ט לא אמרי ליה וכו' הרי מבואר דטעם השתיקה הוא מפני שלא מצא תשובה לדבר וכן נראה עוד שם דף ע"ז א' ע"ש ובדברי רש"י ושם דף צ"ט ב' וק"ג ב' ובכריתות ח"י א' וכ"ה א' ועיין תוס' דפרק המפלת כ"ו ב' ד"ה את אמרת ורש"י פרק במה בהמה נ"ג א' ד"ה ה"ג. וע"ע פ"ק דביצה ו' א' אמר רב יוסף מ"ט שתיק רב וכו' וכמ"ש הרא"ש בפ' המוכר את הבית דלעיל ע"ש וביבין שמועה דף צ"ח א'. וכן מוכח תו בפרק הזהב מ"ו א' ובפ' ד' מיתות ס"ו ב' ובמנחות ק"ג ב':

ומצאתי בחפישה למהר"ר שמואל בן סידלייו ז"ל שכבר קדמני בזה הכלל בר"פ האלף אלא שמתוך דבריו נראה שערבב הענין והחליף לנו כונת התוס' שכתב וז"ל בענין הזה י"ל שאם המוקשה הוא תלמיד של המקשן אמרינן שתיקתו כהודאה דמיא וחזר ממה שאמר מחמת הקושיא שהקשה לו רבו ואם המקשה הוא תלמיד חבר וכו' עיין בפרק המוכר את הבית וכו' וע"ש בתוס' ע"כ דבריו. ואחרי המחילה הראוי' לא דק שהתוס' לא מיירו כלל בתלמיד ששותק מחמת קושית הרב אלא מרב ששותק מחמת קושית התלמיד כדמוכח בהדיא בדברי התוס' שם שכתבו וז"ל פי' בקונטריס קודם ששתק משמע דבשתק מודה להו אע"ג דלקמן שתק רבה לאביי אע"ג דלא הודה לו אלא שלא חש להשיבו הכא ליכא למימר הכי דרב כהנא ורב אסי הוו כמו תלמיד חבר לרב כדאמרי' בסנהדרין ל"ו ב' דלסברי' לא הוו צריכי ע"כ והשתא נחזי אנן שם דף ס"ב ע"ב גבי פלגא דאית לי בארעא וכו' דרבה רביה דאביי הוא דאישתיק מחמת קושיא שהקשה לו אביי תלמידו ועל זה הוא שכתבו התוס' ז"ל דדוקא בההיא איכא למימר שלא חש רבה להשיבו משום דאביי תלמידו גמור היה משא"כ ברב כהנא ורב אסי דכתלמיד חבר הוו ליה לרב אבל כשהרב מקשה לתלמיד והתלמיד שותק לא דברו בזה התוס' כלל וכדכתיבנא. ואע"ג דסוף סוף ממאי דכתבו התוס' דבתלמיד חבר אמרינן דאודויי אודי ליה מצינן שפיר למידק כדבריו דכ"ש בתלמיד גמור לגבי רבו דאמרי' דמשום שהודה לדבריו הוא דשתיק מ"מ לא היה לו להניח העיקר שנזכר בפירוש ולהזכיר את הטפל דמדיוקא בלחוד הוא דשמעינן ליה. וכן משמע בפר"ח מים חיים ברפ"ד מה' ע"ז שכתב דהא דשתק רב יוסף לקושית אביי תלמידו הוא משום דלא חש ליה ודע שמצאתי בזה הענין דבר נכון למהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו ססי' קכ"ד והוא דאף בתלמיד כאביי מסתמא היכא דליכא הכרח אמרינן אודויי אודי ליה מדאמר אביי בההיא דהמוכר את הבית ס"ב ב' אנא סברי מדאשתיק קבולי קבלה ש"מ דמסתמא אמרינן אודויי אודי ליה עד שעל ידי הכרח הוכרח אביי לומר שלא קבלה ועש"ב שהפליא לעשות כמה קושיות על דברי התוס' הנ"ל והכריח מתוך סוגיות אחרות דהחילוק האמיתי בזה הוא דכשאחד אומר בפני הרב דין פסוק בלי שום טעם והרב שותק אז ע"כ אית לן למימר מדשתק ליה ש"מ דהכי ס"ל כי היכי דלא לטעו השומעים אבל כשבא להוכיח איזה דבר מדבר אחר שאינו דומה לו איכא למימר שלא חש להשיבו כיון דלפי דעתו הדבר ברור שאין דומה זה לזה ואינו ענין לו וע"ש ולענ"ד לא נהירא דהא אשכחן בפרק כיצד הרגל כ' ב' דעל דין פסוק דקאמר רבי אבהו קמי רבי יוחנן רביה מסיק איהו סביר מדאשתיק אודי ליה ולא היא וכו' ע"ש. ועיין עוד בדברי הכ"מ רפ"ו מה' שגגות שכתב וז"ל ופסק רבינו כר' עקיבא אע"ג דתלמידי' (דר' יהושע) הוא משום שהשיב על דבריו ושתק ע"כ משמע דלא ס"ל נמי כחילוק התוס' דלעיל וכ"כ עוד מדבריו פרק כ"ה מה' שבת הלכה כ"ד ע"ש גם מדברי הנמוקי יוסף ריש ב"ק מוכח דלהרמ"ה דן בנין אב לכל הגמ' דשתיקה כהודאה דמיא גבי רב כהנא דשתיק רב וכן מצאתי עוד להרז"ה פ"ק דסוכה שכתב גבי רב כהנא ורב אסי דאקשו לרב דלאו משום דקבלה מינייהו אלא משום דלא חש להו והרמב"ן שם השיב עליו דהא מילתא ספקא דגמרא היא אי הדר ביה רב מאחר דאקשי עליה או לא ולבסוף מסיק דלא אמרינן משום דלא חש לה שתיק אלא היכא דמוכחא מילתא יעש"ב:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה