יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
יד מלאכי כללי האלף · ו
אדם חשוב שאני אמרינן בכל האיסורין כי בכל מילתא דאית בה צד איסור יש לו לתלמיד חכם להתרחק מן המותר לאחרים פן ילמדו ממנו להקל באיסורין כי בני אדם קרובים ללמוד מן הדברים המקולקלין יותר מן הדברים המתוקנים כדאמרינן בירושלמי דמ"ק ילפין מקלקלתא ולא ילפין מתקנתא וכמו שפירש שם הריטב"א בחדושיו דף ב' ע"א כן למדתי מההיא דאמרינן אדם חשוב שאני במציעא ע"ג א' גבי איסור ריבית וה"נ קאמר בשבת קמ"ב ב' באיסור שבת וכן לענין ע"ז אמרינן הכי בע"ז ח' ב' וכן במ"ק י"א ב' וי"ב ב' קאמר אדם חשוב שאני באיסור עשיית מלאכה בח"ה. ומעתה יש לתמוה על הבאר שבע שבדף ק"י ע"ד כתב דאפשר דלא אמרינן אדם חשוב שאני רק בבישולי עכו"ם לפי שמצינו שעשו הרחקה יתירה בבישוליהם מה שלא עשו בשאר איסורין דליתא לפק"ד ולא אפשר כלל למימר הכי כדמוכח בהדיא מהני דוכתי דבש"ס דאייתינא ולא עליו בלבד תלונתי כי גם על הכנה"ג שבשיורי שלו בכללים נפרדים אות כ' כתב כן בשמו ולא שת לבו לחקור אחריו. ואמת הדבר ששוב נדפסו שו"ת דברי יוסף מרב רחומי מוהרר"י אירגאס זצוק"ל ומצאתי שם בסי' מ"ה שכבר קדמני בהשגה זו על הבאר שבע ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעתו הרמה*):
**(*)** הג"ה יש בו כדי להוסיף טובא כמו שנרשמים אתו בחבורי אומר השכחה פלפולא ארינא ו' איידי דבעי למתני הך מילתא בסיפא תנייה נמי ברישא אמרינן אף כששתי הבבות לא אמרינהו חד תנא רק רישא הוי מתנא חד וסיפא מתנא אחרינא כן מוכח ממאי דאמרי' בעירובין צ"ד א' עליה דר"א והא מתוכה קאמר ומשני איידי דאמור רבנן מתוכה אמר איהו נמי מתוכה. ועע"ש י"ט ב' מר"מ לר' יהודה. וכן בפרק הבא על יבמתו ס"א א' משנינן משום דקבעי למתני סיפא רבי יהודה אומר וכו' מ"ה קתני כהן והכי נמי משני פ"ו דכתובות ס"ח א' גבי יתומה שהשיאתה אמה או אחיה ושם בפרק הכותב פ"ד א' ובפרק חזקת הבתים נ"ט א' גבי חלון המצרית אין לו חזקה יע"ש וכן בדוכתי טובא. הרי מבואר דאף בשתי בבות משני תנאים שייך נמי למימר איידי דבעי למתני סיפא ר"פ אומר וכו' נקטו נמי ברישא ומילתא דפשיטא הוא דהכוונה בזה על רבינו הקדוש *) מסדר המשניות דאחר שידע דאיפליגו תנאי באותה משנה נקט לישנא דשויא לתרווייהו דאל"כ איך יתכן שהתנא קמא כשהתחיל לדבר ואכתי לא ידע דאיכא מאן דפליג עליה ידבר דבר משום חידושא דבר פלוגתיה וזה ברור. איברא שראיתי להתוספות בפרק קמא דסנהדרין י' ב' ד"ה חישוב חדש שכתבו דמדקאמר בגמרא איידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש משמע דחד תנא תני תרווייהו ע"כ ולכאורה משמע דס"ל ז"ל דלא שייך למימר איידי דתנא הא תני נמי הא רק כששני הדברים הם מחד תנא והכי יליף כללא מהתם מהר"ש אלגאזי בספר יבין שמועה כלל ס"ד. אך אמנם אחר קצת העיון לא כן אנכי עמדי הבנת דברי התוספת ותמהני על עומק הלכה של מהר"ש אלגאזי איך לא שת לבו גם לזאת דאם כדבריו תקשו להו לתוספות ז"ל מכל הנך דוכתי דבגמרא שהבאתי דמינייהו מוכח דגם בתרי בבי מתרי תנאי אמרי' איידי דתנא הא תנא נמי הא. ותו דמצינו להתוס' גופייהו דמרגלא בפומייהו הך כללא דכתיבנא דבריש פ"ג דתענית י"ח ב' הקשו וז"ל וא"ת הא דמתריעין משמע דמתריעין ומתענים אמאי צריך לפרש במתני' בסמוך אותה העיר מתענה ומתרעת כיון דסתם מתריעות משמע תרווייהו ותירצו וי"ל משום דבעי לאפלוגי ר"ע בסיפא דקאמר מתריעות ולא מתענות ע"כ וכן כתבו עוד בפ"ב דיבמות כ"ה א' ד"ה מת הרגתיו ובפ"ב דחולין ל"ח ב' ד"ה פסולה ובתמורה ל' ב' ד"ה ר"א ובדוכתא אחריני וכ"כ רש"י ז"ל בפ"ד דביצה ל"ג א' על מתניתין דנוטל אדם קיסם משלפניו יע"ש. לכן הנראה לפק"ד הוא דהתוספות ז"ל ראו והתבוננו ההפרש והשינוי דאיכא בין זה האיידי דסנהדרין לשאר דוכתי והוא דבכל אינך איידי קאמר תלמודא בפירוש איידי דנקט ר"פ בסיפא כך וכך נקטיה נמי ברישא או משום דקבעי אפלוגי ר"פ בסיפא וכן בכל הנך דוכתי דמצינו להתוספות ז"ל שכתבו כן הכי הוי דבהדיא נראה מלשון המשנה דהוי תרי תנאי אמנם זה האיידי דסנהדרין סתמא קאמר איידי דקבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש ולהכי כתבו דאין לומר דדברי ר"מ דמתניתין אעיבור שנה קאי ולא אעיבור חדש מדקאמר איידי וכו' דרצו בזה דאם איתא דתרי תנאי תנו להו להנך תרי בבי דעיבור חדש ועיבור שנה הוה ליה להש"ס למימר איידי דבעי למתני ר"מ עיבור שנה תנא איהו נמי עיבור חדש פי' ת"ק דר"מ דאז הוה משתמע דמי ששנה זו לא שנה זו. אכן עתה דקאמר איידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש מסתמות הלשון משמע דחד תנא תני לדינא גם בצד הש"ס ברכות י"ט אהא דאיתא שם אדם חשוב שאני רשמתי בס"ד י"ד מקומות דאייתי כך אדם חשוב כולי. רי"ף:
**(*)** הג"ה דע כי גם בברייתא מצינו על דרך זו בב"ק ק"ט ולר' יוסי הוא הדין וכולי להודיעך כחו דרבי עקיבא. רי"ף:
תרווייהו. ונמצא א"כ דמדקדוק שינוי הלשון הוא דמשמע להו להתוס' דחד תנא הוא אך לא משום דסבירא להו דלשון איידי לא יתכן רק כששני הדברים הם מחד תנא דליתא כמו שהוכחתי מהש"ס ומהתוספות גופייהו. ומעתה סמי מכאן הך כללא דכייל לן מהר"ש אלגאזי כיון דהתוס' לא כוונו לכך כמדובר. ואל דעות ה' שאחר זמן שכתבתי כן הגיע לידי ס' משאת משה ובחלק א"ה סימן ל"ה מצאתי אליו ז"ל שדחה גם הוא לכללא דמהרש"א ופי' דברי התוס' קרוב למה שכתבתי יע"ש. לכן שמח לבי ויגל: