יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
יד מלאכי כללי האלף · ה
איתמר דכל היכא דמצינו לשון זה בכל הש"ס הוא על מחלוקת אמוראים ומצאתי מחודש ביומא פרק הוציאו לו נ"ז ב' דקאמר איתמר על מחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן שהיו תנאים כדמוכח בפרק הזהב נ"ד א' ע"ש והטעם מצאתי שם עמוד ראשון בתוספות ישנים לפי שהיו תנאים אחרונים כמו רבי חייא ור' שמעון ברבי ולי הדיוט קשה דא"כ כל היכי דפליגי ר' יאשיה ורבי יונתן הו"ל למנקט לשון זה ושם ביומא כמלא שיטה ובג' ב' ובשבת קל"ג א' ובפ"ק דקדושין י' א' ובפ"ד דסוטה כ"ד א' ובפרק יש נוחלין קי"ז א' ובפ"ה דמנחות נ"ז ב' מצינו דקאמר תניא כדי להביא מחלוקתם ואף בלשון תנו רבנן מייתי פלוגתייהו בפרק שלשה מינין ל"ט ב' ובפרק עגלה ערופה מ"ז ב' ובפרק קמא דסנהדרין ג' ב' ושם נ"ב ב' ומצאתי טעם אחר בסוף כללי מוהריק"א בשם הריטב"א בפרק הוציאו לו שמפני שלא נשנית מחלוקתם במשנה אלא בברייתא קאמר איתמר וגם זה איננו שוה לי אני המך דאם כונתו לומר שמפני שלא נישנית מחלוקתם זו במשנה מש"ה קאמר איתמר הלא כמה וכמה ברייתו' מצינו בגמ' שאותו המחלוקת לא הוזכר כלל במשנה ואפ"ה קאמר תניא ואם כוונתו שר' יאשיה ור' יונתן לא הוזכרו בשום משנה ולפיכך קאמר איתמר על פלוגתייהו גם לדידיה תקשי דבכל מקום דאיפליגו ר' יונתן ור' יאשיה לעולם הו"ל למימר איתמר ותו דאיך תלוי זה בזה שמפני שלא הוזכרו במשנה להכי לא קאמר בהו תניא הרי מצינו בפרק המוכר פירות צ"ט א' דקאמר תניא אונקלס הגר אומר וכו' אע"פ שלא הוזכר שמו בשום משנה וכן בפרק חלק צ' ב' קא' תניא ר' סימאי אומר ושם צ"ד א' תנא משום פפוס אף על גב שלא ניקבו בשמותם בשום משנה וכן מצאתי עוד בב"ב ל"ו ב' גבי ר' אחא ובכתובות ס' א' גבי ר' מרינוס ונחום איש גליא. ולולי שאיני כדאי לחלוק על דבריהם הייתי אומר דהטעם דקאמר איתמר על אותו מחלוקת דר' יונתן ור' יאשיה הוא לפי שבאותו דין דאיפליגו ביה לא מסיימי לידע איזו היא סברת רבי יונתן ואיזו היא סברת ר' יאשיה משום דקאמר חד אמר וחד אמר וגלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין שזה הלשון לא יראה ולא ימצא בשום ברייתא כי בכולם קתני ר"פ אומר ור"פ אומר ולפיכך כיון שמשונה מחלוקת זו מכל שאר מחלוקתם עד דדמיא למחלוקת אמוראים שעליהם רגיל תלמודא למימר חד אמר וחד אמר להכי שייך שפיר למימר בה איתמר. שוב מצאתי כיוצא בזה בפ"ב דע"ז ע"ה ב' דקאמר איתמר במחלוקת דר' ור' חייא בל' חד אמר וחד אמר וטעמא נ"ל כדכתיבנא ובזה ניחא ומתיישב אצלי מה שמצאתי בפ"ב דשבת ל"ב ובפרקא קמא ט"ז ב' וכן בפרק ב' דמכות י"א א' ובסוטה י' א' וי"ב ב' דמייתי פלוגתא דתנאי בל' חד אמר וחד אמר ובשום חד מינייהו לא קאמר תניא או ת"ר לפי שלא ימצא לשון זה בשום ברייתא מה שאין כן לדעת התוספות וריטב"א דלדידהו תקשי שפיר אמאי לא קאמר תניא כיון שהן מן התנאים הראשונים והוזכרו בכמה משניות אי נמי ועיקר דמשום דאתמרא הך פלוגתא בבי מדרשא בלשון מימרא להכי קאמר איתמר ואחרי מופלג נדפסו חדושי הריטב"א על יומא ושם ראיתי שנפל טעות בדברי מוהריק"א הנז"ל וז"ל שם ואף על גב דרבי יאשיה ורבי יונתן תנאי נינהו אמרו בגמרא דאיתמר מפני שלא כשנה מחלוקתם זאת במשנה ולא בברייתא אלא שהאמוראין היו מקובלין שחלקו בזה ואיתמר כן בבי מדרשא מפי האמוראין עכ"ל: