אור ברסלב
יד יצחק - ב שבת › דף יח:

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

שבת · דף יח:

דף יא.

מאן תנא להא דתנו רבנן לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין והניח לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה ואם נתנה למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו כיוצא בו לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם עשה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו לימא ב"ש היא דאוסר שביתת כלים ולא ב"ה ומשני אפי' תימא ב"ה גזירה שמא יחתה בגחלים ופריך אי הכי מוגמר וגפרית נמי לגזור ומשני התם לא מחתי לה דאי מחתי סליק בהו קוטרא וקשי להו וכתבו [תוס' ד"ה גזירה שמא יחתה וז"ל וא"ת מעיקרא דלא ידע האי טעמא תקשי ליה מתניתין דבשר בצל וביצה וחררה [דתנן לקמן (י"ט ב') אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום] וי"ל דהתם ידע שפיר דהוי טעמא משום שמא יחתה [שאין דבר מפסיק] בינו לגחלים עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא מ"מ תקשי ליה מתני' דר"פ כירה בחמין ותבשיל דקדרה מפסיק ואף לפי צד איבעיא דשם דלהחזיר תנן הא מבואר שם דצ"ל חסורי מחסרא כו' ומה הן משהין כו' חמין ולא תבשיל דהטעם ע"כ משום חיתוי דאילו משום בישול אף אם יסבור דיש בישול אחר בישול ומשום שביתת כלי מה מהני בזה גירוף וגם אמאי חמין מותר וכיון דמצינו לב"ש דבקדירה מפסיק חיישינן לחיתוי י"ל דגם ב"ה סבירא להו הכי גם בהא דף רכינן מוגמר וגפרית נמי לגזור הא בלאו הכי כיון דאינו מפסיק כלי ניחוש לחתוי כמו באין צולין בשר עכ"ל. ואולי נאמר קצת בדעת התוס' ז"ל דהנה אהא דאיתא במתני' אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום אמרו שם בגמרא וכמה א"ר אלעזר אמר רב כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי (והיינו שליש בישולו וכפרש"י וא"כ חזינן דאף דאינו גמר בישול עכ"ז כיון דבשיל מעט דלסטים כבן דרוסאי אוכל לה אף דכל אדם אין אוכלין כן מ"מ אין כאן חשש חיתוי משום דלא בהיל כ"כ ולכן נאמר לדעת התוספות דעלה בדעת המקשן דדוקא אוכל העומד לאכילה וגם אינו יכול לאוכלו כלל בלי בישול אז אית לן למגזר שמא יחתה ואף דמפסיק כלי ג"כ אסור משא"כ היכא דאינו עומד כלל למאכל אדם לא בעינן למגזר בהו כ"כ דלא בהיל אינש רק לאכילת גרונו ולמלא רעבון נפשו וכן אף שהוא מאכל אדם רק דבאפשרות לאוכלו בשום ענין בלא בישול אז ג"כ אין לנו למגזר. דלא אתי למיחתי בודאי ולכן ממתניתין דכירה דהתפ בתבשיל איירי ורוב התבשילין אינם ראוים לאוכלן כשהן חיין ואינן מבושלין פשוט ליה דגזרינן שמא יחתה אף דקדירה מפסיק. ומוגמר וגפרית ניחא ליה ג"כ בתחלה אף דלא מפסיק כלי. עכ"ז כיון דאינן עומדין למאכל אדם לא גזרינן בהו. ולא הקשה הגמ' רק מקדירה דעססיות ותורמסין דהתם כיון דמפסיק כלי ומתחלה ראויין קצת למאכל אדם לא הוה לן לאוסרו כלל אם לא משום שביתת כלים. אך כיון שהתרצן השיב ליה דגם בקדירה דעססיות ותורמסין גזרינן שמא יחתה ולא מהני מאי דראוין מתחלה ג"כ למאכל אדם א"כ נראה דלא מחלקינן כלל בגזירה זו ותמיד חיישינן לגזירה ו לכן פריך ממוגמר וגפרית. והתוס' ז"ל דלא זכרו לחלוקים אלו היינו משום דהם מוכחים להדיא מתלמודין דף ריך ממוגמר וגפרית רק אחר שהשיב ליה דגזרינן אף בעססיות ותורמסין. וע"כ דמחלקינן בין ראוי לאכילה בלא בישול ובין אינו ראוי כמש"ל ולכן לא זכרו רק האי דאין צולין ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה