יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
שבת · דף יא.
בגמרא הקשו על מה דתנן במתניתין (ע' ב') (לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה כו' ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה) הא תני ליה רישא ואם התחילו אין מפסיקין ומשני סיפא אתאן לדברי תורה דתניא [חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש] ואין מפסיקין לתפלה וכתב מרן וז"ל עי' מ"ק (ט' ב') תוס' ד"ה כאן במצוה וכו' וצ"ע ועמד בזה הראנ"ח בתשובותיו עכ"ל והוא דסם רמו קראי אהדדי כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישיו בה אבל חפצי שמים ישוו בה (שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל הלמוד תורה ותעסוק במצוה) כתיב כל חפצים לא ישוו בה (דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה דבעינן לבטל מצוה ולעסוק בת"ת) ומשנינן כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים (אז ת"ת עדיף) וכאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים (אז מצוה עדיפא וכתבו התוס' שם וז"ל כאן במצוה שא"א לעשות ע"י אחרים עשיית המצוה עדיף שהרי מפסיקין אפי' לר"ש בן יוחאי לעושה סוכה ולולב כדאיתא בירושלמי (פ"ק דשבת סוף הלכה ב') אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לרשב"י. ובירושלמי זה שכנו וזה שכנו ואין מפסיקין שננו מפני שננו עכ"ל. וביאורו דת"ת נקרא שננו דכתיב ושננתם לבניך. וק"ש נקרא ג"כ שננו ואין מפסיקין זה מפני זה וא"כ יצא לנו דהתוס' כתבו שם היפך מתלמודין. דהכא אמרו דגם רשב"י וחביריו מפסיקין לק"ש והתוס' שם כתבו דאין מפסיקין לרשב"י והנה ספר הראנ"ח איננו אתנו לעיין בדבריו אך אולי נאמר קצת בזה דהנה שם בירושלמי אמרו בזה"ל ר' יוחנן אמר בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שעסוקין בת"ת אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין עסוקין בת"ת אפי' לתפלה אנו מפסיקין ואח"ז הביאו א"ר יוסי קומי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנניא בן עקיבא דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר' חנניא בן עקיבא אימר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה. וא"כ לפי דעת הירושלמי דמדמה ההפסק מלימוד תורה להפסק מכתיבת תפילין ומזוזות שאמרו אתיא דר' יוחנן כר' חנניא משמע בפשיטות דלת"ק דר' חנניא כשם שמחלק בכתיבת ס"ת ותפילין דלק"ש מפסיקין ולא לתפלה כן מחלק בלימוד התורה דמפסיק לק"ש ולא לתפלה. ולכן נאמר בפשיטות דתלמודן שהביאו הכא דחבירים העוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ולא לתפלה היא דעת ת"ק דר' חנניא וכן הוא דעת מתניתין דמוכח שמחלקת כן משא"כ ר"ש בן יוחאי בעצמו איהו סובר דגם לק"ש אין מפסיקין מטעמו דזה שננו וזה שננו. ור' יוחנן דאמר בתלמודין לא שנו אלא כגון רשב"י וחביריו לאו דגם דעת רשב"י כן אלא לפי דעת מתניתין מחלק כן דלא אמרו אלא באנשים דאין מפסיקין לימודם לשום דבר ותורתן אומנתם אבל כגון אנו מפסיקין לכל דבר בין לק"ש ובין לתפלה והוא ממש כדעתו בירושלמי שם והתוס' ז"ל במו"ק לחזק ראייתם הביאו דעת רשב"י בעצמו מירושלמי דמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים עדיף כחה שהרי מפסיקין אפי' לר"ש בן יוחי לעשות סוכה ולולב ובהפסקה לק"ש ותפלה אין מפסיקין לרשב"י וזהו דעת רשב"י עצמו המובא שם. ואפשר לומר עוד דהוכרחו קצת להביא דעת רשב"י משום דקשיא להו מדוע לא משני תלמודן על קושייתם מסתירת קראי (דלפעמים כתיב דחפצי שמים שווים לתורה ופעמים כתיב דכל חפצים לא ישוו) דחפצי שמים חלוקים דלק"ש מפסיקין ולשאר דברים כמו תפלה אין מפסיקין. לכן כללו בתוך דבריהם דלרשב"י בעצמו אינו כן אלא דאף לק"ש אין מפסיקין כלל ור' יונתן בן עסמיי ור' יהודה בן גרים הקשו קראי אלו תלמידי דרשב"י נינהו כמפורש שם במ"ק. ולכן אוקמי קראי אלו לחלק בין מצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים. ובין א"א לעשות ועי':