יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
שבת · דף ד:
שם ע"ב [תוס' ד"ה אגוז] ע"ג מים לאו היינו הנחתו כתבו וז"ל ואע"ג דאמרינן בפ"ק דב"מ (ט ב') ספינה מינח נייח ומיא דקא ממטי לה לגבי קנין שאני דלא איקרי חצר מהלכת דחצר ילפינן מיד [ויד נמי איהו דקא מסגי הותה] וקא ממטי לה כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא בנותן גט ביד עבדה אמרינן דהוי חצר מהלכת והא הוי דומיא דידו אלא ע"כ דאמרינן דומיא דידו דא"א להלוך ממנו דהקונה ותמיד ידו אצלו כך בעינן חצר שאינו מהלכת ממנו דהקונה וצע"ג עכ"ל הנה כבר כתבנו בזה בח"א ודף ט"ז) ליישב דעת התוס' דבאמת רחוק הדבר לחלק ידו של אדם מגופו עד שנאמר דידו יקנה הדבר ולא גופו וכעין רמז לזה מדאמרינן בשבת (ד' א') ידו בתר גופו גריר וכהתוס' שם ד"ה מ"ט דלא גרסי ידו נייח והוא כעין דבריהם דהכא דאדרבה ידו מינח נייח וגופו הוא דקממטי ליה ואף אם נאמר דלא הוי גם רנח ראיה עכ"ז נכון הדבר בסברא ואין צריך לפנים ולכן התם בעבד כיון דאינו נעשה כלל שליח לאשה לקבל גיטה כמפורש בתלמודין גיטין (כ"ג ב') וקדושין (מ"א ב') דאמר ר' חייא בר אבא אר"י אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין והא דמתגרשת בעבד שלה היינו בתורת חצר וכתוס' שם ד"ה לפי וא"כ כיון דכל גופו של עבד אינו לא מתורת שליחות ואף לא מתורת יד וחצר דלא דמי ליד דהלא היד מינח נייח בעצם והעבד מהלך הוא. א"כ איך נחלוק ידו מגופו לומר דבידו לחוד מהני ולא בכל גופו דכל החצר הוקש לידו ולא חלק כ"ש מהחצר ובפרט ידושל אדם דבטל לגבי גופו משא"כ באשה עצמה התם בכל מקום שיתן גיטה מתגרשת היא דאם דבכל גופה לא תתגרש מטעם יד מ"מ לא גרעה משלוחה דאף דמהלך הוא מ"מ מתגרשת על ידו כדנפקא לן מושלחה בקדושין (מ"א א') ולכן מגרשת ג"כ בידה ע"כ תוכן דברינו שם. ועי':