יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
ראש השנה · דף כז:
[תוס' ד"ה ניקב] כתבו בסה"ד וז"ל ומסקנא דשמעתא [והלכה למעשה] נראה דשופר שניקב וסתמו במינו וחזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב לית דין ולית דיין דכשר אפילו היה מעכב התקיעה קודם שנסתם דף ירוש זה עיקר דאם מעכב את התקיעה אחר שנסתם קאמר ולא סתמו כלל כשר אפילו מעכב הנקב את התקיעה כדאמרינן בירושלמי דכל הקולות כשרין בשופר עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי למה דוקא במינו הא בירושלמי מוקי למתני' אף כר' נתן וא"כ מיירי מתניתין באינו מינו ואפ"ה אם אינו מעכב כשר ובזה לא פליגי רבנן אלא דס"ל דבמעכב אף במינו פסול אבל מה דכשר לר"נ באינו מינו הכי נמי לרבנן עכ"ל ואולי נאמר בזה דהתוס' בעצמם בתחלת הדיבור סתרו פירוש זה דמפרשי דאם מעכב את הקול אחר שנסתם קאמר דקשיא להו כיון דכל הקולות כשרים בשופר כדקאמרינן בגמרא מה לי מעכב מה לי אינו מעכב אך לבסוף הסכימו דף ירוש זה עיקר ולא הודיעו במה ניחא קושייתם ובשאר פוסקים מובא הטעם משום שין דמעכב את התקיעה הוי כמו שני שופרות דף סול דשופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות. וא"כ לכאורה אף דהשתא אינו מעכב מ"מ כיון דנשתנה קולו בתחלה ועתה סתמו הא הוי עדיין כמו שציפהו זהב דף סול משום שני שופרות וע"ז תירץ הט"ז כיון דבמינו הוא לא נקרא כלל דבר אחר ולא דמיא לציפהו זהב עי"ש בסימן תקפ"ו סק"י ולכן פשוט לומר דמשום זה נקטו רבותינו התוספות דסתמו במינו דוקא והא דהקשה מרן מהירושלמי דמוקי למתניתין כר"נ וא"כ מיירי מתניתין באינו מינו כו'. אולי הירושלמי איירי בשלא היה מעכב כלל גם בתחלה משא"כ היכא שהיה משונה קולו בתחלה לא מהני אם סתמו בשאינו מינו ועי':