יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
פסחים · דף לג:
שם ע"ב כי אתא רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו החמיץ בתלוש נמי אינה קדושה דאמר קרא ראשית ששיריה ניכרין לישראל [יצאת זו שאין שיריה ניכרין] וכתב מרן וז"ל תמוה לי דא"כ לא תליא כלל בתרומה אם היא חמץ או לא ותליא הכל בשיריים דמשכחת דמפריש תרומת חמץ דיש לו סאה חמץ וט' סאין שאינן חמץ דיכול לקרות לסאה חמץ על הט' סאין דהא שיריה ניכרין ובהיפך אם הט' סאין חמץ וסאה שאינו חמץ אינו יכול להפריש סאה זו על הט' סאין דאין שיריה ניכרין עכ"ל הנה קושיית מרן הובא בירושלמי דף רקין הלכה ג' הפריש מצה על חמץ א"ר זעירא כל תרומה שאינה מתרת שיריים לאכילה אינה תרומה הפריש חמץ על מצה מהו (כן הוא גירסת קה"ע) אמר ר' זעירא שאילו מינה עליה אינה תרומה ואפילו הימנה ולמקום אחר אינה תרומה ופירושו כיון שאם הפריש מחמץ על חמץ אינה תרומה כדאמרי' בסמוך דבעי' שיהיו שיריה ניכרין כ"ש חמץ על מצה וזכרוהו המפרשים ועי':
שם יתיב רב אחא בר רב עויא קמיה דרב חסדא ויתיב ואמר משמיה דר' יוחנן ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינן כשר לנסכים דסבר משקין מיפקד פקידי לאימת קא מיטמאי לכי סחיט להו ולכי סחיט להו ליתא לשיעוריה. ורב חסדא פליג ואמר וכי טומאה שבהן להיכן הלכה דסבר משקין מיבלע בליעי וכיון דאיטמו ליה אוכלא איטמו ליה משקין והוכיח ר"ח כדעתו מהא דתניא הא למה זה דומה לתרומת תותין וענבים שנטמאה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה ואי לא תימא הכי הא היתר אכילה נמי אית בה דאי בעי דריך להו פחות מכביצה ודחי רבא ההם משום גזירה דילמא אהי בהו לידי תקלה אמר ליה אביי [ומי חיישינן לתקלה] כו' וכתב מרן וז"ל קשה לי דאיך סבר אביי דלא חיישינן לתקלה דמשקין בליעי וטמאים מ"מ הא חזי לזילוף אלא ע"כ דחיישינן לתקלה וכמ"ש רש"י לעיל (ל"ב א') וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת בדעת אביי דהנה לעיל (כ' ב') אמרינן ותקלה עצמה תנאי היא דב"ש סברי חיישינן לתקלה וב"ה סברי לא חיישינן דתניא חבית של יין של תרומה שנטמאת בש"א תשפך חבל וב"ה אומרים תעשה זילוף אמר ר' ישמעאל ברבי יוסי אני אכריע בשדה תשפך חבל בבית תעשה זילוף איכא דאמרי בחדש תשפך חבל בישן תעשה זילוף אמרו ליה אין הכרעה שלישית מכרעת ולכן נאמר דהן אמת דברייתא זו סוברת דחיישינן לתקלה בזילוף דאל"כ אמאי אין לו שום היתר דקתני בתותים וענבים מ"מ אין זה רק בתותים וענבים שיסחטן לזלף דעדיין חדש הוו ולכן חיישינן בהו לתקלה וברייתא זו אתיא כר' ישמעאל ברבי יוסי דהתם דאף שאמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת היינו לענין דנפסק הלכה כוותיה. משא"כ ברייתא זו דלא אתיא כב"ה דהא ב"ה לא חיישי כלל לתקלה טוב לנו לומר דאתיא כר' ישמעאל בר"י משנאמר דאתיא כב"ש וכל זה אם נאמר דמשקין מיבלע בליעי משא"כ אם נאמר דמיפקד פקידי ואין צריך רק למיסחט לשתיה בלבד א"כ בשעה מועטת כזאת בודאי דלא ניחוש לתקלה לר"י ב"ר יוסי ויותר מזה נאמר דאף לב"ש דלא מחלקי בין חדש לישן מ"מ זהו רק בזילוף דנמשך זמנה אבל בשעה קלה דסחיטה לחודה פשוט דלא חיישינן כלל ועי':