יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
פסחים · דף כג.
(פריך לר' אבהו דלא יאכל איסור הנאה הוא) והרי נזיר דרחמנא אמר מחרצנים. ועד זג לא יאכל ותנן מערבין לנזיר ביין אמר מר זוטרא שאני התם דאמר קרא נזרו שלו יהא וכתבו [תוס' ד"ה נזרו] וז"ל תימא לחזקיה נזרו למאי אתא ואית ספרים דגרסינן על נזרו מגלח [ואינו מגלח על נזירות אביו] עכ"ל וכתב מרן וז"ל ק"ל הא לר' יהודה ור"מ דס"ל בספ"ד דנזיר דבכל ענין מגלח על נזירות אביו א"כ יהא מוכח מדאיצטריך נזרו. דלא יאכל איסור הנאה במשמע וא"כ איך אמרינן דאיכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה לר' יהודה וצ"ע עכ"ל והוא דאמרינן (לקמן ע"ב) מכדי בין למר ובין למר חמץ בפסח ושור הנסקל אסורין בהנאה מאי בינייהו ומה לי אם למדין מלא יאכל לחזקיה או מנבילה לר' אבהו) ומשנינן איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר' יהודה דלר' אבהו חולין שנ"ב לאו דאורייתא ע"ש והלא כיון דמיותר נזרו ולית לן מה ללמוד ממנו א"כ על כרחיך דלא יאכל איסור הנאה במשמע ולכן בעינן קרא דנזרו להיתר הנאה וממילא אייתור לן לפי זה קרא דלכלב תשליכון אותו לאסור חולין שנשחטו בעזרה אך אולי נאמר קצת דבתמורה (י' א') דרשו דרשה אחרת מקרא זה דנזרו דא"ר נחמן אמר רב הונא תנא קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר נידון בהשגת יד הא כיצד קרבנו לה' על נזרו שהפריש משלו מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים כו' ונזרו זה דהכא לגירסת התוס' דעל נזרו מגלח הוא ג"כ מקרא זה דקרבנו לה' על נזרו דדרשא זו הובאה בספרי קרבנו לה' על נזרו ולא קרבן אחר על נזרו וכמו שפירשו מפרשי הספרי ע"ש וא"כ אין אתנו להכריח לר' יהודה דלא יאכל איסורי הנאה הוא ואותו לאסור חולין שנשחטו בעזרה בהנאה. דעדיין איצטריך לן קרא זה לדרשה דתמורה ועי':
שם בפלוגתת ר"י הגלילי ור"ע יעשה לכל מלאכה מה ת"ל לכל מלאכה שיכול למלאכת גבוה יהא מותר למלאכת הדיוט יהא אסור ת"ל לכל מלאכה דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה ומסקינן דבהא קמיפלגי ריה"ג סבר כשהותרה נבילה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה וכי איצטריך קרא להיתר הנאה הוא דאתא ור"ע סבר כשהותרה נבילה חלבה וגידה נמי הותרו וכי איצטריך קרא לטומאה וטהרה ופריך וריה"ג אשכחן חלב דשריא רחמנא בהנאה [אלא גיד נימא דאסור] וכתב מרן וז"ל ק"ל לפי מה שכתבו תוס' ריש פרק גיד הנשה דחלב הוא דחדשים גרמי דכתיב חלב שור אבל, גיד חל מיד א"כ י"ל דוקא בחלב לא אמרינן כשהותרה דהא משכחת הקרא דלגר אשר בשעריך תתננה דנותן לו כולו עם החלב כגון שהפילה הבהמה דליכא איסור חלב אבל גיד דל"ש כן י"ל דאמרינן כשהותרה ועיין עכ"ל. הנה אין זה רק לאיכא דאמרי בחולין (ע"ה א') אבל בתחלה אמרו שם הטילה נפל ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה דסובר אוירא גרם ע"ש ואם כן לל"ק שפיר פריך תלמודין הכא ועוד יש ליישב באופן אחר ועי':