יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
פסחים · דף כב.
[ור"מ] (דנפקא ליה איסור הנאה בשאר איסורים מדף רט בנבילה
בשלמא פרט היתר דטריפה לגופיה איצטריך למפרט בה היהר משום דאי לאו דף רט ביה הוה אמינא ליתסר בהנאה אלא אותו למה לי). ומשני [אותו אתה משליך לכלב] ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה וכתב מרן וז"ל תמוה לי דילמא מה דאמר ר"מ דאחד גר ואחד עובד כוכבים בין במכירה בין בנתינה היינו לפי האמת דכתיב אותו דאי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה ממילא איצטריך קרא גבי נבילה לגר אשר בשעריך להתיר נבילה בהנאה משום הכי לא אמר לדברים ככתבן כיון דלא מייתר קרא אבל אילו לא היה כתוב אותו אדנידוק מקרא דנבילה דלא תאכל איסור הנאה משמע. היינו אומרים באמת דמיתורא דקרא אתי לדברים ככתבן וצ"ע עכ"ל הנה לפי מאי שהקשה הגמרא לקמן (כ"ג א' והרי נזיר דרחמנא, אמר מחרצנים ועד זג לא יאכל ותנן מערבין לנזיר ביין אמר מר זוטרא שאני התם דאמר קרא נזרו שלו יהא. וכתבו התוס' שם וז"ל תימא לחזקיה נזרו למאי את ואית ספרים דגרסי על נזרו מגלח ואינו מגלח על נזירות אביו עכ"ל ולפי זה לר"מ דסובר בספ"ד דנזיר דמגלח על נזירות אביו מוכרח לכאורה דסובר דלא יאכל איסור הנאה במשמע וכמובא לקמן שם בדברי מרן וא"כ יוכל להיות דתלמודין בנו יסודם ע"ז ולכן אף אם לא נכתב אותו מ"מ נדע מנזרו דלא תאכל איסור הנאה הוא ושפיר הקשו אותו ל"ל ואף לפי מה שכתבו שם בדברי מרן עדיין יש מקום ליישב קושיית מרן בדברי הצל"ח שהקשה ג"כ כקושיית מרן ויישב בכמה אנפי ע"ש:
שם מתיב ר' יצחק נפחא והרי גיד הנשה דרחמנא אמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ותנן שולח אדם ירך לעובד כוכבים מפני שמקומו ניכר (וקשיא לר' אבהו) ומשני קסבר ר' אבהו כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרו. ופריך הניחא למ"ד יש בגידין בנותן טעם (והוי בכלל נבילה) אלא למ"ד אין בגידין בנותן טעם מאי איכא למימר ומשני מאן שמעת ליה דאמר אין בגידין בנותן טעם ר"ש כו' ר"ש ה"נ דאסר בהנאה וכתבו תוס' [ד"ה ור"ש] וז"ל משמע דההיא דשולח ירך לעו"ג אתי כרבי יהודה כו' הקשה הר"י דאורלינ"ש [היכי מצי אתיא כר' יהודה] והא ר"י אית ליה בפרק גיד הנשה (ק' ב') דגיד הנשה אסור לבני נח וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא זהו ליכא קושיא כ"כ די"ל דמתניתין דירך ס"ל כר"י בזה דג"ה מותר בהנאה אבל בזה לא סבירא ליה כר' יהודה דמבני יעקב נאסר ואמאי לא האלימו קושייתם יותר דאיך ס"ל לר"י דכשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרו הא ע"כ דלגר אשר בשעריך לא קאי אגיד דהא אסור משום ולפני עור וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת בזה. דהנה הא דתנן שולח אדם ירך לעובד כוכבים בכשרה איירי כדמפורש בהדיא הטעם במשנה זו מפני שמקומו ניכר ופרש"י ולא יבוא ישראל לקנותה ולאכלה בגידה. ופשוט קצת לומר דהא דמייתי תלמודין הכא סוף המשנה בטעמה דמפני שמקומו ניכר היינו משום דמבלעדי סופה אין קושיא כ"כ לר' אבהו מהא דשולח אדם דדילמא בנבילה איירי ונבילה שאני דכמו דממעטינן טמאה מאיסור גיד בחולין (ק"א א') מעל כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מי שגידו אסור ובשרו מותר יצתה זה שגידו אסור ובשרו אסור כן נמעט ג"כ גיד הנשה של נבילה שבשרו ג"כ אסור ולכן מייתי הגמ' גם סוף המשנה בטעמה דמשמע להדיא דבכשרה איירי וע"ז משני ליה כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרו ולא שנא נבילה ול"ש כשירה (וכמו שכתב רש"י להדיא וז"ל והרי לך היתר הנאה בלאו דגיד ל"ש נבילה ול"ש כשירה עכ"ל וכדברי רש"א ז"ל בכוונתו שכתב וז"ל ר"ל כיון דלאו דגיד פ"כ לא תאכל דידיה היינו אכילה ממש ולא הנאה לגבי נבילה ה"ה לגבי כשירה וכו' עכ"ל) וכל זה הוא רק באיסור הנאה דגיד דכיון דבא הכתוב ללמדנו דלא תאכל אכילה לחודיה הוא אין לנו לחלק בין נבלה לכשרה אבל באיסור אכילה לבני נח אף דר' יהודה סובר דאיסור גיד נוהג גם בב"נ וכקושיית הר"י דאורלינ"ש. מ"מ בזה שפיר נחלק בין נבילה לכשרה ולדידיה גיד דנבילה התיר הכתוב לבני נח כדכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור גו' וגם גיד בכלל (דכמו שאמרו באיסור הנאה דכל מקום דכתיב לא יאכלו איסור הנאה הוא והכא הוי רק אכילה משום דהתיר הכתוב נבילה בהנאה וגם גיד בכלל ואף דלא מפורש בהדיא מ"מ כיון דכתיב כל נבילה הכל בכלל כמו כן נאמר גם באיסור גיד באכילה לבני נח דכיון דכתיב לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך גו' גם גיד בכלל והתיר הכתוב לב"נ) ורק בכשרה וטמאה לחודייהו איסור ב"נ במקומו קאי ואין לומר בהיפך דלא שנא נבילה ול"ש כשירה וטמאה מותר לב"נ באכילה דא"כ מה נעשה בקרא דלא יאכלו בני ישראל דלבני יעקב נאמר ואז נקראו בני נח דבשלמא בהיתר הנאה דגיד אהני קרא דלגר אשר בשעריך להיתר הנאה (ומגלה לן דלא ואכלו אכילה לחוד הוא) ואהני קרא דלא יאכלו לאסור באכילה משא"כ בהיתר גיד באכילה לב"נ מקרא זה דלגר אשר בשעריך אם לא נחלק בין נבילה לכשירה וטמאה איך יקוים קרא דע"כ לא יאכלו ולכן מעצם קרא זה לא קשה להר"י דאורלינ"ש מאיסור דלפני עור כקושיית מרן משום שנאמר דלא אסר רק בכשרה ובטמאה אבל בנבילה התיר לך הכתוב להדיא. ותרתי קראי יקוימו לדידן וע"כ הקשה ממתני' דשולח ירך ולתרץ דדילמא מתני' פליג על ר' יהודה בזה לא ניחא להו להתו' כיון דיש מקום להכריח כתירוצם דלא קאסר אלא לבני יעקב וכמ"ש ועי':
שם ור"מ אותו ל"ל (דר' יהודה למד מזה דכל איסורים שבתורה אסורים ג"כ בהנאה דאותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורים שבתורה אבל ר"מ דנפקא ליה מלא יאכל דאיסור הנאה משמע אותו ל"ל) ומשני אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה וכתב [ורש"י ד"ה ור"מ] בת"ד וז"ל דנפקא לן בהו איסור אכילה מדכתיב כי ירחק ממך המקום בריחוק מקום דהיינו חוץ למחנה שכינה אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח בקירוב מקום [ומשום דאין מפורש בהן לאו] בהדיא באכילה איצטריך למילף בהו איסור הנאה מהכא וכו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל ק"ל הא מ"מ נילף מקרא דלא תאכל כל תועבה דגם הנאה במשמע לר' אבהו וכן קשה לר"י דס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא דלפרש"י דשחיטתו דאורייתא ליתסר בהנאה משום לא תאכל כל תועבה וצ"ע עכ"ל והוא דבחולין (קי"ד ב') אמר רב אשי מניין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וא"כ גם איסור הנאה נילף מקרא דכל תועבה. אך אולי נאמר קצת בזה דלימוד זה דמרבינן מלא תאכל כל תועבה דכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל הוי לכאורה כעין דבר חדש להביא לאו לכל דבר איסור וטפי הוי לן לאוקמי קרא זה רק באיסורים דאסרן רחמנא להדיא בלאו ולעבור עליו בשני לאוין ורק משום דקיי"ל דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירא כתלמודין דהכא (כ"ד ב') על כרחין מוקמינן האי קרא לאיסורים שבתורה דלא כתיב בהו לאוי בהדיא ולפ"ז נאמר דלר"מ ור' יהודה דאית להו למידרש מקרא זה דלא תאכל כל תועבה דכל איסורים שבתורה מצטרפין זה עם זה כמו שמובא במסכת ע"ג (ס"ו א') הא דהני ר' יהודה אומר משום ר"מ מניין לכל איסורים שבתורה שמצטרפין זע"ז שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל לדידהו פשוט לומר דדוקא איסורים שאסרה לן רחמנא בלאו בהדיא אתא קרא זה ללמדינו שמצטרפים זע"ז. ולא להוסיף ולחדש דאף איסורים דלא מצינו בהם לאו בהדיא מ"מ נאסור בלאו ובהנאה מקרא זה דכל תועבה דחידוש גדול הוא ורב אשי בחולין שם שלמד מזה לכל איסורים שבתורה. הוא רק להני תנאי דף ליגי על ר"י ור"מ במס' ע"ג שם ולית להו דכל איסורים יצטרפו זע"ז ואפשר לומר דתנא דבי ר' ישמעאל בחולין (קט"ו ב') דלמד לאסור בשר בחלב באכילה מלא תבשל גדי שלש פעמים ושאר תנאי דלא למדו מקרא דרב אשי הנ"ל גם טעמייהו הוא משום דאיצטריך קרא זה לכל איסורים שבתורה שיצטרפו זה לזה. ועי':