יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
עירובין · דף יב.
ת"ר לשון ים הנכנס לחצר אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ יש לו מחיצה גבוה י' טפחים בד"א שפירצתו ביותר מעשרה אבל עשרה א"צ כלום ופריך ממלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולי מטלטלינן והא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה ומשני (שם ע"ב) הכא במאי פסקינן דאית ליה גידודי וכתבו [תוס' ד"ה הכא במאי עסקינן] וז"ל וי"ל מילוי הוא דלא ממלינן פירוש דאסור לטלטל מבית לחצר ונקט מילוי משום דעיקר תשמיש מחצר לבית הוא המילוי אבל טלטולי הוא דמטלטלינן בחצר ואמאי כו' ומשני דאית ליה גדודי וניכרת מחיצה לבני חצר ולבני בית שהם רחוקים אינה ניכרת ועריבי מיא ומש"ה אסור וקשה דבפרק כיצד משתתפין (פ"ו א') משמע דאתי שפיר דלא בעינן שיראו ראשי קנים אי לאו [משום דרב יהודה קפיד אערובי מיא] והשתא הך ברייתא נמי סברה הכי וכו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל לא זכיתי להבין דאערובי מיא שייך בבור שבין שתי חצירות דמים שבצד השני בא לכאן דרך המחיצה ואסור לשאוב המים דשבתו בחצר חבירו ואסור להביאם לביתו. אבל הכא מה בכך דשבתו בכרמלית הא עתה שבאו תוך החצר נעשה רה"י גמורה ואינו עוקר מכרמלית ואם נבוא לדון כיון דבבית לא מנכרא מחיצות הוי כליתנהו למחיצה א"כ גם בלא טעמא דערובי מיא אסור דמים שבחצר נפרצו למקום האסור להם וא"כ ענין אערובי מיא לא שייך הכא כלל עכ"ל ואולי נאמר קצת דמה שהחליט מרן דבזה לא שייך אערובי מיא כיון דכרמלית הוא ולא שייך רק בבור שבין שתי חצירות אינו מוכרח כ"כ בדעת התוס' דלקמן בכיצד משתתפין שם איתא דרב יהודה חייש לערובי מיא ור"נ לא חייש ופריך ואלא הא דאמר רב יהודה קורה ארבעה מתיר בחורבה ורב נחמן אמר רבה בר אבהו קורה ארבעה מתיר במים הא קא אזיל דלי לאידך גיסא ומייתי ומשני קים להו לרבנן דאין דלי מהלך יותר מארבעה טפחים ופריך תחת קורה מיהא הא עריבי מיא כו' ופירש ר"ת בתוס' שם ד"ה אלא וז"ל ומפרש ר"ת דף ריך לר"נ אפילו אליבא דר"ה דלא מצריך שיקוע והכי פירושו קורה ד' מתרת במים פירוש אמת המים או ים עובר אצל הכותל דהוי ככרמלית ויש חלון למטה מן הקורה והקורה מונחת על גבי זיזין היוצאין מן הכותל ופריך הא קאזלי לאידך גיסא בשלמא בור שבין שתי חצירות סגי במחיצות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דליתיה כרמלית אלא רה"י אבל כרמלית גמורה דלאו בר איערובי הוא אית לן למיחש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא ומשני גמירי כו'. ופריך תחת קורה מיהו הא עריבי מיא ומכרמלית הוא דולה ומשני קל הוא שהקילו חכמים במים כו' עכ"ל וא"כ לגירסת ר"ת פשוט הוא דתלמודין חייש לערובי מיא גם בכרמלית וקרי לה ערובי מיא דהא גם התם הקורה נחשב קצת כמחיצה דאל"כ מאי פריך תחת קורה מיהו הא עריבי מיא לפרוך דדולה מכרמלית וכקושייתו תחלה אלא ע"כ דהקורה נחשב כמחיצה ומ"מ פריך והא עריבי מיא ושם בסה"ד מוכח ג"כ כדברינו ועי':
ע"ב קסבר רב יהודה חי משום מחיצה וקורה משום היכר וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום היכר ורבא אמר אחד זה ואחד זה משום היכר כו' איתביה יתר על כן אמר ר' יהודה מי שיש לו שני בתים או שני חצירות משני צידי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע א"ל אין מערבין רה"ר בכך. וכתבו [תוס' ד"ה איתיביה] וז"ל [ואפילו רבנן] לא אסרו אלא דמדרבנן בעו שלשה מחיצות גמורות עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא מצינו מאן דף ליג על ר' יהודה בברייתא דשבת (ו' א') זהו ר"י גמורה ואמרינן עלה ואמאי קרי לה גמורה כו' אבל לזרוק מודו קמ"ל הרי דמברייתא זו מוכח או דרבנן דר"י פליגי עליה אפילו לזרוק או דעכ"פ הך ברייתא פליג עליה ובפשטא דמילתא דמכח הברייתא שמעינן דרבנן פליגי עליה אפי' לזרוק וא"כ איך כתבו ואפי' רבנן וכו' ומאי פריך הכ"ס וצ"ע עכ"ל והוא, דשם בברייתא אמרו ואיזהו רה"י חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' וכן גדר שהוא גבוה י' ורחב ד' זהו רה"י גמורה ובגמרא שם אמרו זו היא רה"י למעוטי מאי למעוטי הא דר"י דתניא יתר על כן א"ר יהודה כו'. ואמאי קרי ליה גמורה מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר' ה"מ לטלטל אבל לזרוק מודו ליה קמ"ל (ופרש"י קמ"ל גמורה כלומר זו היא שנגמרה מנין מחיצות שלה שיש לה מחיצות מכל צד כגון חריץ וכן גדר דאמרינן מד' צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' אבל דרבי יהודה לא נגמרו מחיצות שלה למנינן ולאו רה"י היא כלל עכ"ל) וא"כ יוצא לנו מתלמודין שם להדיא דרבנן פליגי אפי' לזרוק ואמרי דלא הוי רה"י כלל והוא היפך מדברי התוס' דהכא דכתבו ואפי' רבנן לא אסרי אלא דמדרבנן בעי שלשה מחיצות גמורות אך אולי נאמר קצת דהן אמת אם היה באפשרות לומר דברייתא זו דאיזהו רה"י דוקא הוא דרק אם יש ארבעה מחיצות הוי רה"י גמורה שנגמרה מנין מחיצות שלה ולא פחות מזה אז אף דבכל מקום כללא הוא בידינו דכל למעוטי במחלוקת עדיף. עכ"ז הכא הכרח לנו לומר דברייתא פליגא על ר"י מכל וכל וסברי דלא לחי ולא קורה נידון משום מחיצה רק בעינן ארבעה מחיצות שלימות אבל באמת אין כן הדבר דכ"ע מודו דשלש מחיצות הוו דאורייתא דלא מצינו אפי' תנא אחד שיאמר דבעינן ארבעה מחיצות גמורות מדאורייתא דב"ש וגם ב"ה כולהו סבירא להו דדי בלחי וקורה או בשני לחיין כמתניתין (י"א ב') אבל דבעינן ארבעה מחיצות גמורות כחריץ וגדר דוקא זה לא שמענו כלל וכיון שכן ע"כ האי זו היא רה"י גמורה לאו דוקא הוא ואתא למעוטי רק חדא מילתא כגון דינו של ר"י דמי שיש לו שני בתים בשני צדי רה"ר. א"כ הדרינן לכללן דכל למעוטי במחלוקת עדיף. ולכן אף דלשון גמורה דקתני בברייתא ע"כ מלמדינו דבמילתא דר"י אין כאן דין רה"י כלל משום דלא נגמרה מנין מחיצות שלה. מ"מ עדיין נאמר למעוטי במחלוקת עדיף ורבנן לא יפלגו על ר"י לומר דאין כאן מחיצה אף לענין לזרוק רק באם הכשירו בקורה משא"כ בהכשירו בלחי אז הוי רה"י לענין זריקה. והא דאמרו לו סתם אין מערבין רה"ר בכך. הוא דוקא לענין טלטול דלענין זה גם לחי לא מכשיר להמבוי לטלטולי משא"כ לענין זריקה אז מודו לדר"י בלחי וזהו שכתבו התוס' הכא דאפילו רבנן לא אסרי אלא דמדרבנן בעי שלשה מחיצות גמורות רצונם דמדרבנן לא מהני לא לחי ולא קורה אבל מדאורייתא מהני לפחות בלחי ואיתביה זה הוי לרבא וכן פרש"י דקושיא זו הוי לרבא ע"ש ותלמודין דהתם דממעטו מזהו רה"י גמורה רה"י אחר דאינו גמורה אף לענין לזרוק זהו דוקא אם הכשירו בקורה ולא בלחי ועי':