אור ברסלב
יד יצחק - ב עירובין › דף ז.

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

עירובין · דף ז.

דף ה.

יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר אמר רב יהודה אמר רב מחלוקת דת"ק וחנניא (דחנניא סובר דלא סגי ליה בצורת הפתח) בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן ופלטיא מכאן ופלטיא מכאן אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן או בקעה מכאן ובקעה מכאן עושה לו צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן ומסיים בה משמיה דרב יהודה אם היה מבוי כלה לרחבה אינו צריך כלום א"ל אביי לרב יוסף הא (דמסיימת משמיה) דרב יהודה דשמואל היא דאי דר קשיא דרב אדרב בתרתי דאמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת ומבוי אסור ואמאי ליהוי כמבוי שכלה לרחבה כו' עד סוף הסוגיא. וכתבו [תוס' ד"ה בעירבו ור"י מפרש] דמבוי דהכא כו' מיירי ביש בה דיורין מדמפליג בין עירבו ללא עירבו כו' והיתה אסורה אי לאו דס"ד השתא דסבר רב יהודה נראה מבחוץ נידון משום לחי וקס"ד השתא מדלא מפליג רב יהודה בשריותא משמע דשרי בכל ענין אפי' כלה לצידי רחבה ונפרצה חצר כנגדו ואפי' לא עירבו כו' (ולכן פליג אדרב בתרתי דהא דאמר רב חצר מותרת ומבוי אסור) השתא ס"ד אסור משום מפולש בכלה לצדי חצר ונפרצה כנגדו אפי' עירבו כו'. ואסור בשלא עירבו אפי' בכלה לאמצע ולא נפרצה חצר כנגדו כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל בחידושי כתבתי דלא זכיתי להבין הא באמת דההיא עובדא היה בכלה לאמצע רחבה דהא למסקנא בכלה לצדי רחבה לכ"ע אסור ואיך לא אצרכה רב יהודה ולא מידי וכיון שכן למה דהיה סבור רב יוסף דף לוגתייהו רק בצידי דבאמצע ליכא חידוש ושריא לכ"ע איך הביא ראיה מההוא עובדא הא שם היה בכלה לאמצע עכ"ל [ובדו"ח שלו מבוארת יותר קצת שכתב שם וז"ל ותמוה לי כיון דרב יוסף לא שמע מידי מרב יהודה וכדאמר אנא לא ידענא עובדא הוה וכו' והא ודאי אותה עובדא היה בנפרצה באמצע וגם עירבו דהא לפי האמת בצידו אסור וגם בלא עירבו אסור משום עירוב ואמאי לא אצרכה רב יהודה תיקון וכיון דמאי דחזא חזי בנפרצה באמצע איך אמר החלה עובדא הוה וכו' הא זה היה פשוט לו דבאמצע בודאי מותר ואיך למד מזה מתחלה דלצידו מותר ולא עירב מותר הא המעשה שראה לא כך היה וצע"ג עכ"ל שם בחידושיו שרמז לן מרן]. הנה קושיית מרן גדולה היא אך אולי נאמר בדעת התוס' דלדידהו לא מוכרח כ"כ לומר דרב יהודה לא אמר כלל דין זה דאם כלה לרחבה א"צ כלום ורב יוסף למדה לכולה מילתא רק מעובדא דהוי בדורא דרעותא לחודיה כמו שדקדק מרן וכתב בלשונו כיון דרב יוסף לא שמע מידי מרב יהודה כו' אלא פשוט קצת לדידהו דבאמת שמע רב יוסף האי לישנא מרב יהודה דאם היה מבוי כלה לרחבה א"צ כלום והא דקאמר אנא לא ידענא היינו דלא ידע אם משמיה דרב אמרה רב יהודה או משמיה דשמואל וכן מבואר כמעט להדיא מלשון רש"י ז"ל שכתב אנא לא ידענא ממאן גמרה עכ"ל וכן מבואר עוד יותר מלשון התוס' דכתבו בתוך ד"ה הנ"ל וז"ל דרב אדרב נמי לא קשיא כאן בעירבו פי' הא. דרב יהודה בכלה לאמצע כדמפרש רב יוסף אע"ג דלא מפליג בשריותא אין לחוש כיון דתרווייהו מילתא דרב מה שסתם כאן פירש כאן כו' משמע להדיא מדבריהם דרב יהודה אמר לההוא מילתא ולכן אולי נאמר ביאור אחר בדברי רב יהודה שאמר אנא לא ידענא. דמה שאמר אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דאי דרב השיא דרב אדרב בתרתי. תוכן כוונתו הוא דרב דמחלק בין סרטיא מכאן וסרטיא מכאן ובין סרטיא מכאן ובקעה מכאן כמו שאמר רב יהודה משמו לא זכר כלל חילוק דאם היה מבוי כלה לרחבה א"צ כלום ומשמע א"כ מדבריו דלית ליה היתר זה ורק דגם בכלה לרחבה בכל גווני הן שכלה לאמצע והן שכלה לצידו צריך תיקון ואף דמצינו לדידיה דאסר בחצר רק היכא דנפרץ בצידו וכמו שכתבו התוס' ע"ש ובזה פליג בתרתי. היינו דבתרתי ודאי פליג רב אף אם נשווה חצר לרחבה אבל באמת בכלה לרחבה התם אף דלא נפרצה בצידו אוסר רב. וטעם האיסור ברחבה יותר מחצר יש לומר דרחבה דומה טפי לבקעה ואף לפי' ר"י דיש בה דיורים עכ"ז אינה מיושבת כ"כ כחצר ולכן לדעת רב משמע דאסור ברחבה בכל גווני כיון דכל דרכי החילוק הוא בעצמו אמר להו והיתר זה לא נשמע ממנו וממילא אין הלכה כשמואל בזה דמתיר בכלה לרחבה כמו שאמרו בבכורות (י"ט ב') הלכה כרב באיסורי וע"ז השיב ליה רב יוסף דהן אמת דאנא לא ידענא ממאן גמרה וכפרש"י. מ"מ כן הלכה דעובדא הוה בדורא דרעותא מבוי שכלה לרחבה הוה ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכיה ולא מידי וא"כ פסק רב יהודה כשמואל ומעשה רב כתלמודין שבת (קכ"ו א') ובכמה מקומות ואי קשיא משמיה דרב רצה לומר דאם נדקדק בדברי רב יהודה כמו שדקדקת אתה ותיקשי לך בדברי רב יהודה אם אמרה משמיה דרב תיהוי משמיה דשמואל ולא קשיא מידי דרק במה שתמצא מפורש בדבריו שהם נגד דברי רב זה יהיה משמיה דשמואל (ובזה לא יהא הלכה כמותו ורק כרב) משא"כ בעיקר דינו של רב יהודה דאם היה מבוי כלה לרחבה ולא נפרצה בצידו זהו דבר מקויים דבזה כבר פסקה רב יהודה ולא תדקדק כדבריך דברחבה אסור בכל ענין לרב משום דלא זכר זה בדבריו ואח"כ אמר דהשתא דא"ל רב ששת לרב שמואל בר אבא כו' אסברה לך כאן שעירבו כאן שלא עירבו דרב אדרב נמי לא קשיא כאן שעירבו וכאן שלא עירבו וא"כ יכול להיות דבאמת אמר רב יהודה משמיה דרב ולא נדקדק כמו שדקדק אביי בדבריו ועי':

שם בתוס' [בא"ד] הוכיחו דרב ירמיה בר, אבא משמיה דרב אוסר בלא עירבו אפי' כלה באמצע ולא נפרצה חצר כנגדו כו' וז"ל דאם בנפרצה ובעירבו מאי איריא ונפרץ במילואו [אפי' לא נפרץ במילואו הוי כמפולש] ולא מהני לחי עד דאיכא צורת הפתח כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל ק"ל הא כמו דהרחבה והחצר לא הוו כמפולש מכח הגיפופין שלהן הכי נמי המבוי בלא נפרץ במילואו עכ"ל ואולי נאמר קצר לדעת התוס' ז"ל דהנה באמת בחצר לא שמענו כלל דליאסר מפני שרבים בוקעין בו וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל והובא דעתו בשו"ע או"ח סי' שס"ה ס"ג. ועי' בט"ז שם סק"ג שכתב וז"ל אע"ג דלעיל במבוי פוסל בקעי רבים כאן לענין חצר לא משגחינן בבקעי רבים וכן הוא לשון הרמב"ם שהחצר שרבים בוקעין בו נכנסים בזו ויוצאין בזו הרי הוא רה"י גמור עכ"ל:

ורק במבוי לבדו שייך איסור זה והא דלא ילפינן מבוי מחצר לענין זה לכאורה הטעם דלעיל (ה' ב') אמרו דף רצת חצר שיעורו בעשר אמות אבל מבוי פרצתו בארבע וכתבו התוס' שם ד"ה תאמר במבוי וז"ל וא"ת והא גופיה נילף מק"ו מחצר שיהא פרצתו בעשר כו' וי"ל דלא שייך ק"ו אפירצת עשר משום דהיא הנותנת דבשביל שמבוי ניתר אפי' בלחי משהו הוי פירצתו בד' כו' עכ"ל ואף למ"ד בעשר עכ"ז חלוק בנפרצה מצדו כלפי ראשו בין נשתייר שם פס ד' ובין לא נשתייר כמו שמובא שם (ה' א') דעת רב אמי ור"א ושם (ו' א') מחלקי גם רב חנן ורב הונא בזה ע"ש) וכ"כ גם לענין בקיעת רבים לא נוכל ללמוד מבוי מחצר מטעם זה ולכן בחצר גיפופין מתירין אותו דכל פחות מעשרה פיתחא הוא והא דרבים בוקעין בו לא מגרע כחו וכמש"ל משא"כ במבוי לא יעלו לו גיפופיו דבקיעת רבים פוסלין בו כיון דנוקמי בנפרצה כדברי התוס' ומשוי מחצר לא גמרינן. ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה