יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
סנהדרין · דף עח:
כדתניא יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אלא לא היה יודע באיזה מיתה נהרג וכתבו [תוס' ד"ה לא היה יודע] באיזו מיתה וז"ל ואע"ג דמיתה סתם חנק היא מתוך הסברא היה מדמה לעובד עבודת כוכבים דבסקילה [דמחלל שבת בפרהסיא] ככופר בעיקר דכופר במעשה בראשית עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי דלפ"ז לא היה ספיקו של מרע"ה רק במחלל בפרהסיא דהוי ככופר בעיקר א"כ עדיין מנ"ל לדינא דמחלל שבת בצנעא בסקילה דילמא הא דמקושש בסקילה היינו דהקב"ה הסכים עם מרע"ה בסברא זו ודוקא בפרהסיא אבל בצנעא מנ"ל עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנה מצינו חילוק. אימתי נקרא פרהסיא דלפעמים בעינן דוקא בפני עשרה מישראל כמו שאמרו לקמן (ע"ד ב') וכמה בפרהסיא אמר ר' יעקב א"ר יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם משום דלמדין תוך תוך ממרגלים. ולפעמים מצינו דדי בשלשה כמו שמפורש ברש"י שבועות (כ"ה ב') ד"ה והוא שניכר לשלשה בני אדם כו' דמידי דידעו ביה תלתא בני אדם הוי מפורסם עכ"ל ובב"ב ברשב"ם (ל"ט ב') סד"ה לא דכ"ע כו' דכיון דידעי ג' כאילו כל העולם יודעין עכ"ל ויש מ"ד הובא (שם ע"א) ברשב"ם סד"ה דמתאמרא באפי תרתי דגם תרי הוי כאילו ידעי כ"ע וא"כ אפשר לדעת התוס' דדוקא בפרהסיא דקידוש השם בעינן עשרה משום דלמדין תוך תוך משא"כ הכא די גם בשני עדים להתוס' ז"ל דגם זה הוי פרהסיא אך טפי נאמר בדעת התוס' דבאמת ספיקו של משה רבינו היה במקושש שלא בפרהסיא כלל רק בשני עדים ועכ"ז היה ספק למרע"ה כיון שכופר במעשה בראשית חמיר כ"כ דהוי כעובד עבודת כוכבים אם עושה בפרהסיא לכן אף דבצנעה עביד מ"מ לא די לו בחנק. וזהו שכתבו ואע"ג דמיתה סתם חנק היא מתוך הסברא היה מדמה לעובד עבודת כוכבים דבסקילה ור"ל בכל גווני אף שלא בפרהסיא והא דסיימו דמחלל שבת בפרהסיא ככופר בעיקר דכופר במעשה בראשית דבמחלל בפרהסיא קי"ל להלכה דהוי כעובד עבודת כוכבים כמו שאמרו בחולין (ה' א') חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא הרי דמדמה להו להדדי (וכמו שמפורש ג"כ ברש"י שם ד"ה אלא לאו וז"ל האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר לא שבת הקב"ה במעשה בראשית עכ"ל) וכיון דחמיר כ"כ לכן נסתפק משה אף דמקושש זה מסתמא לא היה בפרהסיא כיון שאינו מפורש בהדיא בתורה ועי':