יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
נדרים · דף פא.
[בהר"נ ד"ה ערבוביתא] דרישא וז"ל [כשאינו מסרק] ראשו תמיד ומתוך כך איכא ערבוביתא ברישא מתיא ליה נידי עוירא כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' רבינו יונה פ"ב דברכות (י"א ב') ד"ה מתניתין רחץ וצע"ק עכ"ל אולי כוונתו דהתם תנן דר"ג רחץ לילה בלילה הראשון שמתה אשתו א"ל תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ א"ל איני כשאר כל האדם אסטניס אני:
וכתב הר"י וז"ל פר"ח ז"ל משום דהוה ליה סכנה ולפיכך מותר. ואין זה נכון כיון שיש בו צערא מותר כו' כדאמרינן בנדרים ערבוביתא דרישא מביא לידי עוירא פירוש מתוך האבק הנעשה בראש והמאכולת מזיק לעינים אם מתאחר לרחוץ עכ"ל וא"כ מהא דר"ג מוכח דלזה צריך לרחוץ הראש וכשמונע הרחיצה בא הערבוביתא ודלא כהר"נ שכתב דהוא משום שאינו מסרק ראשו דא"כ למה רחץ ר"ג הו"ל טפי למסרק ראשו דזהו דבר המותר לכל אבל גם למי שאינו איסטניס כדקיי"ל ביו"ד סימן ש"צ עי"ש. אך ים לומר להר"נ ז"ל דחדא מינייהו מועיל או רחיצה או שיסרק הראש והוא חדא מינייהו נקיטי והא דרחץ ר"ג ולא סרק דמותר לכ"ע ע"ז נאמר לדעת הר"נ דאולי סובר כדעת הגה"מ בשום אור זרוע דאסרינן לאבל גם לסרק ושוים המה רחיצה וסירוק הראש ולכן רחץ ר"ג דכיון שהיה איסטניס והותרה לדידיה משום צערא אין נ"מ בין רחיצה לסירוק. ועי':