אור ברסלב
יד יצחק - ב כתובות › דף לג.

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

כתובות · דף לג.

דף ל:

בגמרא עדים זוממין לאו בני התראה נינהו אמר רבא הרע ניתרי בהו אימת ניתרי בהו מעיקרא אמרי אישתליין. ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי ניתני בהו בסוף מאי דהוה הוה מתקיף לה אביי כו' עד דמסיק גם אביי דבודאי לא צריכין התראה דמי איכא מידי דאינהו בעי קטיל בלא התראה ואינהו בעי התראה הא בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וליכא מתקיף לה רב סמא בריה דרב ירמיה אלא מעתה בן גרושה ובן חלוצה דלאו מכאשר זמם הוא דמתרבי ליבעי התראה ומשני [אמר קרא משפט אחד] יהיה לכם משפט השוה לכולכם וכתב מרן וז"ל עי' מכות (דף ד' ב') ברש"י ד"ה עדים זוממין לא צריכין התראה וצ"ע עכ"ל אולי כוונתו דהתם כתב רש"י וז"ל עדי' זוממין א"צ התראה בכתובות אמרינן טעמא דנתרי בהו אימת כו' עכ"ל ולמה נקט טעמא דרבא דנדחה בתלמודין אך אולי נאמר בזה דהרמב"ם ז"ל בפ' כ' מהלכות עדות הלכה ד' כתב ואין לעדים זוממין שגגה כו' עכ"ל וכתב הכ"מ דמפרש הא דאמר רבא נתרי בהו מעיקרא אמרי אישתלין היינו דשכחנו האיסור ולכן לא נתרי בהם משמע דאפילו היו שוגגים חייבים ותמה שם גם הכ"מ על הרמב"ם דלמה נקט כדעת רבא הא אביי מדחה סברתו. אך מצאנו סעד לדבריו מתלמודין דכריתות (ד' א') וסנהדרין (ס"ה א') שאמרו שם דבמגדף לא הוי עקימת שפתיו מעשה להביא קרבן משום שישנו בלב ופרש"י בכריתות וז"ל עיקר איסורו תלוי ברוע לבו אם ידע למי גידף ואח"ז פריך מהא דתניא יצאו עדים זוממין שאין מביאין קרבן משום שאין בהן מעשה והא ליתנהו בלב כו' משמע א"כ דבעדים זוממין אף דלא ידעו כלל למי הרעו חייב ולפי זה גם שוגג חייב בהן ועי' בתוס' שם כתבו וז"ל תימא מאי משני ממסית ומדיח (דגם המה נמעטו בברייתא מועשה יצאו אלו שאין בהן מעשה) ותירץ ר"נ גאון במגילת סתרים דכיון דמגדף ישנו בלב כל הני נמי הכי הוא כו' עכ"ל ולכאורה במסית ומדיח מאי הוא ישנו בלב הנאמר בהו אם לא דבעינן מזיד לפחות. משא"כ בעדים זוממין לא בעינן מזיד בהו משום דכתיב בהו על פי כר' זירא דכריתות שם שהביא מקרא דע"פ דכתיב בעדים זוממין ע"ש וא"כ לפי מסקנת תלמודין דשם יש מקום לדעת רבא דאמר אמרי אישתלין. (ושכחנו האיסור דנקט הכ"מ בדברי הר"מ. ושכחנו ההתראה דנקט רש"י ז"ל חד הוא וכמו שצידד שם הלח"מ). וע"כ בנה הרמב"ם ז"ל יסודו על תלמודין דכריתות וסנהדרין לדברינו דמשמע להדיא דגם שוגגין חייבין ולכן גם רש"י ז"ל במכות דאמרינן שם דלאו שאין בו מעשה חייב משום דגמרינן מעדים זוממין ופריך מה לעדים זוממין שאין צריכין התראה לא ניחא ליה לפרושי שהוא מטעמיה דאביי דמי איכא מידי דאינהו בעי קטיל בלא התראה ואינהו בעו התראה דא"כ מדוע לא נלמד מעדים זוממין משים דאין צריכין התראה הלא הדין נותן כן משום דבעו מיקטל בלא התראה ורחמנא אמר ועשיתם לו כאשר זמם ואף דבבן גרושה וחלוצה ג"כ לא בעו התראה משום דלא פלוג רחמנא מדכתיב משפט אחד מ"מ הא גם התם הסברא נותנת כן כיון דגם המה בעו למיפסליה בלא התראה דהתם לא שייך כלל התראה אלא ניחא ליה לתפוס דברי רבא דאמרי אישתלין דמזה נלמד דגם שוגגין חייבין וכדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל וזהו חידוש גדול וחומרא יתירא דלא מצינו כן בכל האיסורים שבתורה וע"כ לא נוכל ללמוד מעדים זוממין ומלבד כל זאת ג"כ ניחא ליה למיתפס חומרא זו הגדולה כיון דיש מקום לדעת רבא מתלמודין דכריתות וסנהדרין וכמ"ש ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה