יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
ברכות · דף מה.
[תוס' בד"ה אכל טבל] כתבו וז"ל והוא הדין אם אכלו שלשתן טבל דאין חייבין לזמן כדאמרינן בב"ק (צ"ד א') הרי שגזל סאה חטים וטחנן [ואפאן אכלן ומברך] עליה אינו מברך אלא מנאץ וכו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל שם ליתא כן אלא ואפאה והפריש חלה ובירך וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר ליישב קצת דעת התוס' ז"ל דדקדקו למה נקט ראב"י בב"ק שם ור"א בסנהדרין (ו' ב') לומר בלשון והפריש ממנה חלה כיצד מברך כו' הלא כללא קים לן דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן כתלמודין בפסחים (ז' ב') וכמה דוכתין בש"ס וא"כ הכי הול"ל וטחנה ואפאה איך יברך על הפרשת חלתה [והא דנקט ר"א בדבריו אפיה ואח"כ הפרשת חלה אף דחיוב חלה הוי בשעת עיסה. עי' בתוס' סנהדרין שם. אך אולי נאמר עוד קצת דאתא לאשמעינן בקוצר דברים דלפעמים מתחייב אחר אפיה אף דקודם אפיה פטור כגון דלש פחות מכשיעור עכ"ז הסל מצרפן כמתני' חלה (פ"ב מ"ד) משמיה דר"א] וע"כ מצאו מקום לפרש דהאי כיצד מברך אברכת המזון קאי ורבותא קאמרי ראב"י ור"א דאע"ג דכבר אפאה וקניא בשינוי וגם הפריש ממנה חלה ועכ"ז כשיברך אחר אכילתה אף דחיוב ברכת המזון דאורייתא הוא עכ"ז אין זה מברך אלא מנאץ ולכן הוסיפו תיבת ואכלה אף דאינו מפורש בתלמודין מ"מ מוכרח הדבר לרבותינו התוס' דרק ע"ז קאי תלמודין וכדברינו. ועיקר דברי ראב"י ור"א לאשמועינן דאף בחיוב דאורייתא לא אמרינן שיברך כשבא באיסור ועי' בכ"מ ובל"מ בפ"א מהל' ברכות: