יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
ברכות · דף לח.
ת"ר מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ו' ר' נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ אמר רבא במוציא דכ"ע לא פליגי דאפיק משמע (ופרש"י והא ודאי ברכה הגונה היא דלשעבר בעינן שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא ליהנות ממנה). כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש [ור' נחמיה סבר דמפיק משמע] שנאמר המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים וכתב מרן וז"ל עי' עירובין (י"ט א') וצ"ע עכ"ל והוא דשם אמר ר"ל רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה שנא' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' שפשעו לא נאמר אלא הפושעים דף שעי ואזלי ומתקיף לה רב כהנא אלא מעתה דכתיב המוציא והמעלה (ופרש"י המוציא אתכם מארץ מצרים (בויקרא כ"ב) וכן המעלה אתכם מארץ מצרים שם י"א) הכי נמי דמפיק ודמסיק הוא אלא דאסיק ואפיק הכי נמי דף שעי הוא. הרי להדיא דלשעבר משמע ואיך יפרנס ר' נחמיה קראי אלו דמשמע להדיא דאינו להבא. ואף אם נאמר להקל קושיית מרן ולומר דדעת ר"נ דמשמעו להבא (מקרא שהביא) וגם לשעבר (מקראי דהמוציא והמעלה הנ"ל) ורק כיון דאיננו לשון מבורר מהראוי לנו לומר מוציא דמבורר רק לשעבר לחודיה ודומה למה שכתבו התוס' בפסחים (ז' ב') ד"ה כי פליגי ע"ש. מ"מ עדיין יסוב קושיית מרן על רש"י ז"ל דמפירושו נראה להדיא בדעת ר' נחמיה דסובר דרק להבא משמע דז"ל בד"ה ור"נ סבר דמפיק משמע שעתיד להוציא וכשנאמר פסוק זה עדיין לא יצאו והמוציא לך מים עדיין היה מוציא כל ימי היותם במדבר עכ"ל ואם נאמר דר' נחמיה סובר דתרתי משמע מה הוקשה לרש"י מקרא דהמוציא לך מים. ואפשר דמטעם זה הסיב בדו"ח הקושיא על דברי רש"י ע"ש אך אולי נאמר קצת בזה דהנה על הא דתנן במתניתין לעיל (י"א א') בשחר מברך שתים לפניה שאלו בגמ' מאי מברך אמר ר' יעקב אמר ר' אושעיא יוצר אור ובורא חשך ופריך ולימא יוצר אור ובורא נוגה ומשני כדכתיב קאמרינן ופריך אלא מעתה עושה שלום ובורא רע מי קאמרינן כדכתיב אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא הכא נמי לימא נוגה לישנא מעליא וכו' ומוכח א"כ מדברי הגמ' דשם דהיכא דליכא לישנא מעליא בעינן ודאי לומר כדכתיב ולכן נאמר לדעת רש"י ז"ל דאינו נחית לפרש וליישב כל המקומות דכתיב המוציא דלר' נחמיה כולם להבא נינהו דודאי פשוט דהמוציא והמעלה לשעבר נינהו ומ"מ כיון שאינו לישנא מבורר אין לאומרו אך נחית כאן ליישב רק קרא זה דהמוציא לך מים דמשמעו לר"נ להבא דאם היה משמעותו לשעבר היה לנו לומר המוציא אף דמשמעו גש להבא מ"מ כיון דמצינו במידי דמוציאו לצורך האדם לישנא דהמוציא מהראוי לומר גם הכא כן דמה לי אכילה ומה לי שתיה ולכן מפרש דלר"נ קרא זה דגבי מים שהם לצורך האדם לא משמע כלל לשעבר ורק להבא ולכן מיבעי למימר מוציא דוקא וכעין סייג לדברינו אלו הוא מדאייתו רבנן ראיה דהמוציא לשעבר משמע מקרא זה דהמוציא לך מים שנכתב בספר דברים וגם דאיננו מוכרח כ"כ דיש מקום לפרשו דעדיין היה מוציא וכפרש"י ומדוע לא הביאו חכמים ראיה מקראי דהמוציא והמעלה המוקדמין בס' ויקרא ועוד דאין מקום לדחות ראייתם משם. אבל לדברינו ניחא קצת דכל ראייתם העיקרית הוא רק להביא ראיה מקרא שהוא לשתיית האדם וע"כ בעינן לברוכי ולומר כדכתיב ועי':