יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
ליקוטים יו"ד. · כג
דין מתו אחיו מחמת מילה, הנה ביבמות דף ס"ד איתא לה הראשון ומת שני ומת שלישי לא תימול דברי רבי רשבג"א כו'. וקיל"ן כרבי דבתרי זימנא היה חזקה, והנה הרמב"ם והטו"ר והש"ע, העתיקו להלכה שלא תימול השלישי אלא תמתין לו עד שיגדל ויתחזק כחו, והנה הנוב"י מ"ת סי' קס"ה כ' וז"ל אי לאו שהרמב"ם וטוש"ע והנ"י ביבמות אמרו שלא תימול השלישי בזמנו, אלא ממתינין עד שיגדל ויתחזק כחו, הייתי אומר שלא תימול כלל. ודוקא היכי דראינו השלישי שלא נבלע בו דמו אמרינן מסתמא גם הראשונים הי' אדומים כו' אבל באשה שמלה בנה הראשון ושני ולא הי' בו שום סימן חולשת כח ומתו אמרינין שהוחזקו שבניו מתים מחמת מילה ולא תימול השלישי ע"ש, ונראה דזה תלוי בשני תירוצים של התוס' בחולין דף ע"ב ד"ה שמתו אחיו מחמת מילה דכתבי שם דמיירי שנימולו כשהן גדולים כו' א"נ אפילו בשמיני וכגון שהציצו בהן וראו שנבלע בהן דמן עכ"ל. והתם מיירי שהוא עתה גדול דכשבא לשחוט מסתמא הוא גדול א"כ לתירוץ הראשון של התוס' דמיירי דוקא כשנימולו כשהן גדולים משמע דאי נימולו כשהן קטנים, מחויב למול עצמו כשהוא גדול ולא מיקרי ערל, שמתו אחיו מחמת מילה וכדעת הרמב"ם משא"כ לפי תירוץ ה"ב של התוס' אף כשנימולו כשהן קטנים מ"מ אם ראו שנבלע בהן דמן לא ימול עצמו אף כשהוא גדול, ומיקרי ערל שמתו אחיו מחמת מילה, ולא הוה מומר לערלות, וכדעת הנוב"י, והרמב"ם ס"ל כתירוץ הראשון, וראייתו של הרמב"ם נראה מאותו מעשה של ר"נ עצמו, דבשבת דף קל"ד איתא אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דסומק דאכתי לא איבלע בי' דמא ליתרחו לי' עד דאיבלע בי' דמא ולימהלוה כו, מדר"נ דתניא אר"נ פ"א הלכת לכרכי הים וכו', ולכאורה קשה מנ"ל להוכיח מדר"נ דילד אדום או ירוק דאין מלין אותו דלמא התם משום דאותה אשה הוחזקה שמתו שני בני' מחמת מילה ובתרי זימנא הוה חזקה וכמ"ש התוס' בחולין דף מ"ד ע"ב ד"ה שלישי דר"נ ס"ל כרבי דבתרי זימנא הוה חזקה, דאל"כ למנ"מ הביא הא דאמר ר"נ שמלה בנה ראשון ומת, ושני ומת הא בלא"ה נמי אין רשאין למוהלו, עד שיבלע בו הדם, וא"כ לכאורה מוכח מדר"נ אדרבא להיפך דמותר למוהלו ודוקא בהוחזקה אין מלין הא לא"ה מוהלין אותו אף באדום או ירוק, וצ"ל דר"נ בהאי מעשה תרתי אתי לאשמועינן, חדא דבתרי זימנא הוה חזקה מדאמר שמלה בנה ראשון ומת שני ומת משמע דבתרי זימנא הוה חזקה, ומדקאמר לה המתינו עד שיבלע בו דמו אתי לאשמועינן דאי איכא מידי למתלי' שמחמת זה מתו הראשונים כגון הכא דאיכא למתלי' מחמת שלא נבלע בהן דמן תלינין בהא, ואם ראינו עתה שנבלע בו דמו מותר למוהלו, ובזה א"ש הא דקאמר שלישי הביאתו לפני דל"ל להביאו לפניו הל"ל לשאול שלא בפניו אם מותרת למוהלו או לאו, אע"כ דזה הי' ע"פ ציויו של ר"נ להביאו לפניו לראות אי נפל דמו או לאו, ויהי' מותר למוהלו אם תמתין עד שיפול בו דמו. וא"כ ממילא נשמע נמי דהיכי דלא נבלע דמו אף היכי דלא איתחזק שמת אחיו למי אסור למוהלו וכ"ש היא דמה לקולא היכי דאיתחזק בתרי זימנא והל"ל דשוב לא ימול השלישי אף דנבלע דמו ולא לתלות שמתו מחמת שלא נבלע בו דקיל"ן ספק נפשות להחמיר אפ"ה מלינין לי' ותלינין שמתו מחמת שלא נבלע דמן, וכ"ש להחמיר שלא למולו כ"ז שלא נבלע בו דמו, וס"ל לי' לרמב"ם כי היכי דאם מתו מחמת שלא נבלע דמן תלינין בזה ומותר למהול השלישי אם נבלע דמו מיד, ה"נ אפי' היכי דחזינין דנבלע דמן בב' הראשונים מ"מ כיון דאיכא למתלי' מחמת שלא הי' עדיין רק בן שמנה ימים והוא חלש עדיין, וא"כ אם ממתינין עד שיגדל ויבריא בודאי מותר למוהלו והתוס' בתירוץ השני ס"ל נמי הפשט בגמרא כמ"ש רק דהם חלקו דדוקא אי לא נבלע בו דמו כיון דסברא גדולה היא בזה תלינין, אבל אי נבלע בהן דמו דאין סברא כ"כ למתלי' בחולשת כח דהא כל התינוקת מלינין ביום השמיני, ומש"ה לא תלינין בחולשת כח. ובזה נתיישבו דברי התוס' חולין דף מ"ז ע"ב ד"ה שלישי הביאתו לפני ועי' מהרש"א שם ולפמ"ש ניחא דדייק התוס' מדקאמר הביאתו לפניו, ועל פי ציויו ול"ל להביאו אי בתרי זימנא לא הוה חזקה ה"ל להורות למוהלו בסתם אע"כ דבתרי זימנא הוה חזקה, ומש"ה ציוה להביאו לפניו, אי לח נפל בו דמו תמתין עד שיפול בו דמו וימולו אותו דתלינין דהב' ראשונים מתו מחמת שלא נפל בם דמן, כנ"ל: