יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
ליקוטים יו"ד. · יב
נשאלתי מאחד על הא דאיתא ברמ"א סי' נ"ז ס' כ"א דטריפה הניכרת מותר למכור לעכו"ם דתו ליכא למיחש שמא ימכרנו לישראל, והקשה הא איכא למיחש לבעים שימכור לישראל, ומבואר בחולין דף ס"ד דאסור למכור ביעי טריפה ונבילה לעכו"ם דלמא ימכרנו לישראל, וכ"פ בש"ע סי' פ"ו. והנה יותר מזה יש לתמוה על שאלת יעב"ץ שהובא בפ"ת סי' נ"ז דאף טריפות שאינו ניכר מחיים וניכר לאח"ש לאחר הפשט וניתוח מותר למכור לעכו"ם ואין חוששין שיבא לרמות ישראל דלהפסיד ממון לא חששו ע"ש, ומדסתם משמע אף בפרה חולבת מותר כה"ג, וקשה הא איכא למיחש דלמא ימכור החלב לישראל וישראל יעמוד על החליבה דכה"ג מותר החלב לישראל ודרך הוא לקנות חלב מן עכו"ם וישראל עומד על החליבה, וזה יותר חמור מבצים דגבי בצים דרך העכו"ם להביאן לשוק למכור ושייך לומר כל דפריש מרובא פריש ואין ישראל הקונה עושה איסור, ורק המוכר עושה איסור דהוה כמבטל איסור לכתחילה אבל גבי חלב, הולך הישראל לבית העכו"ם לעמוד על החליבה והוה קבוע, וכמע"מ דמי, ואם הקונה אוכל החלב עושה איסור. ונ"ל לישב דלא אסרו חכמים למכור אלא אם יש חשש על אותו הדבר עצמו שהוא מוכר שמא ימכור לישראל, אבל באיסור שנעשה אח"כ ביד העכו"ם אחר המכירה כגון החלב שנתהוה אח"כ בדדי' ע"ז לא חשו חכמים למכור לו מחשש זה, וכן גבי עוף אם ידוע להמוכר שיש לה ביצה גמורה במעי' אסור למכור עם הביצה, אבל אם אינו מרגיש שיש לה ביצה גמורה אף דנגמרה אח"כ ביד עכו"ם אין איסור למוכרה לעכו"ם, ואין זה דומה להא דאיתא בפסחים דף והובא בש"ע א"ח סי' תס"ז בחיטין שנפל עליהם מים דאסור למכור לנכרי כ"א קבא קבא, דכ' הר"ן דאף דניכר הבקיעין בחיטין אסור משום שמא יטחון אותן העכו"ם וימכור הקמח לישראל דהתם הטחינה נעשה בגוף החיטין שמכר לו הישראל כמו במקום שקונין פת עכו"ם דאסור למכור לו אפי' בצים טרופות עי' סי' פ"ו משא"כ כאן, דהחלב והבצים נתהוו אח"כ ביד העכו"ם אחר המכירה להא לא חששו ולפ"ז יש ליזהר שלא למכור פרה אם יש חלב ברדי', וכן עוף אם יש לה ביצה הנגמרת אפי' בטריפות הניכר כנ"ל נכון וברור: