אור ברסלב
יד יוסף חלק ב יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף › סימן ב תקנות עגונות

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · סימן ב תקנות עגונות

סימן א תקנת עגונות

ע"ד האשה מרת דבורה בת הר' מרדכי וויינגארטין שנמצא בעלה וועלוויל פלייס הרוג וע"ע ג"ע שנגבה פה קאסיב ובכפר זעביו נ"ל היתר גמור שמותרת להנשא וז"ל הג"ע שבכפר זעבי':

במותב תלתא הוינא ובא לפנינו ה"ר לייב בן ברוך קלונימוס מפה והעיד לפנינו בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו לאמר בזה"ל

איך בין גיוועזין ביער מיט דעם זשאנדאר בשעת מען האט גיפינין דעם הרוג מ' וועלוויל פלייס מפה זשעבי'. און דער רוצח איז אויך מיט גינאנגין מיט מיר אין מיט דעם זשאנדאר און האט בעצמו גיוויזין וויא דער הרוג וועלוויל ליגט באגדאכין און דער רוצח האט פריהר גיזאגט וויא ער האט איהם גישלאגין מיט דער האק, דאס וואס דער רוצח האט בעצמו סודה געוועזין קען זיין מחמת עד האט גיהאט פחד פאר דעם זשאנדאר. וויע מע האט דעם הרוג וועלוויל אויפניגראבין כין איך געשטאנען וויא איך האב איהם נאר דער זעהן האב איך איהם תיכף גוט דער קענט הן בפרצוף פנים, ופדחת וכל גופו ושערותיו, דען ער איז גיוועזין גאנץ בלי שום חסרון נאר וואס דער מפרקת איז געוועזין צו האקט, מיט דער האק, אויב צלם איז גיוועזין פארינט אויך צו האקם האב איך ניט געזעהן, נאר איך האב איהם גוט דער קאנט, איך האב איהם בחייו גוט גיקאנט, וכן הי' ממש לאחר מותו בלי השתנות כלל, וגם דיע בגדים האב איך תיכף דער קאנט. קיין סימן אויף דעם גוף האב איך ניט געהאט, נאר איך האב איהם גוט גיקאנט גם ער האט גיהאט א שמיקיל קייטילע פון א זי"גיריל וואס האס נאך גיהאנגין על מלבושיו האב איך דאם אויך דער קענט. משעת הליכתו מביתו עד שעת יציאתו ביער הי' שמנה ימים, דהיינו ביום ג' א' דר"ח כסליו שנת תרנ"ב הלך מביתו למקום דירת הרוצח, ואמר בביתו שהולך טל דעת לבא לביתו על שבת, וכיון שראו אנשי ביתו שלא בא על ש"ק לביתו תכף עשו הרעש שבודאי נהרג, יען שהרוצח התפאר מקודם שבודאי יהרוג את ר' וועלוויל פלייס מחמת שנאתו שיש לו עליו, ותיכף ביום א' התחילו לחפש אחריו ולא מצאהו עד יום ג' שבוע שלאחרי' דהיינו ביום השמיני ליום הליכתו מביתו. כן העיד לפנינו הר' ליב בן ברוך קלונימוס הנ"ל בתורת עדות באליו"ע:

אח"כ העיד לפנינו ר' ישראל זיסי בן ר' צבי בתורת עדות באליו"ע ואמר בזה"ל:

במוש"ק אור ליום ששי מיום אשר ההרוג ר' וועלוויל הלך מביתו למקום דירת הרוצח, בא אלי ערל אחד ושאלתיו פון וואנים ער געהט ואמר ממקום הנ"ל, והלך בפקודת א"ר וועלוויל לחפש אחר בעלה מ' וועלוויל הנ"ל אך לא מצאו, האב איך חכף געזאגט אז ביער א"ז וועלוויל פלייס בודאי נהרג גיווארין, ווייל איך האב גיהערט כמה פעמים אז דער רוצח האט געזאגט אז ער מיז דעם וועלוויל פלייס הרגינין, ותכף ביום א' זענין מיר א סך יודין מיט דעם זשאנדאר געפארין להיער מקום שמח דירת הרוצח, און מיר האבין גיזוכט ביום א' וביום ב' ולא מצאנוהו ערשם ביום ג' האט מען איהם גיפונין. איך האב גיהערט פון דעם רוצח ער האט אליין סודה גיוועזין אז עשר האט דעם וועלוויל הנ"ל גיהארגיט, ובזה"ל שמעתי מפה הערל הרוצח, המעשה כן' די' דער וועלוויל פלייס איז גיגאנגין ביער פאראויס ואח"כ הלך הרוצח ואח"כ הלך אחיו של ערל הרוצח, וההכאה ראשונה עם הגרזן הי' מאחיו של הערל הרוצח ואח"כ גמרו והרגו הרוצח. דער רוצח האם אונז גיפיהרט און האט גיויזין דאם ארם וואס ער האט דארט בעהאלטין דיא כתבים וחשבונות שהיו ביד ההרוג ד' וועלוויל הנ"ל, דיע בתבים האבין מיר דער קאנט אז דאם איז אמה דעם וועלווילם חשבונות, דען מיר האבין גיוויסט מיט וועלכע ערלים עד האט גיהאנדילט מיר זענין גינאנגין למקום שהי' מונח ההרוג, דען מען האם איהם ניט געלאזט רדיהרען ממקומו עד שבא הקאמיסיאן וראיתיו והכרתיו תיכף בהשקפה ראשונה, דען ער איז גיוועזין גאנץ כמו בחייו, רק אח"כ האט מען איהם אויף גיכינדען דעם שאליק פון דעם האל האב איך גיזעהען אז אין האלז איז גיוועזין צו האקט איך האב איהם גוט דער קאנט אז דאם איז וועלוויל פלייס מפה בי הכרתיו היטב בחיי' וכן הי' לאחר מותו בלי שום השתנות הן בפ"פ והחוטם ופדחתו ושערותיו וכל גופו וגם דיא בגדים האב איך גוט דער קאנט. כן העיד לפנינו ר' ישראל זיסי. ב"ר צבי בתורת עדות באליו"ע, את זה קבלנו הג"ע באליו"ע יום ו' עש"ק לסדר שמיני תרנ"ד פה זעבי':

מה שהעיד העד ר' ליב בן ברוך קלונימוס שהוא ראה ההרוג פצוע במפרקת מאחוריו ובצוארו לא ראה שום פצע, והעד ר' ישראל זוסי העיד שהוא ראה ההרוג פצוע בצוארו ובמפרקתו מאחוריו לא ראה פצע חקרנו אותם היטב למען לא יהי' כדבריהם סותרין ואמר העד ר' ליב הנ"ל שהוא ראה ההרוג בשעה שהי' השאליק כרוך על צוארו רק שהפכוהו ההרוג ר' וועלוויל הנ"ל והי' פניו למטה וראה שבמפרקתו הי' פצע, ור' ישראל ראה ההרוג הנ"ל בשעה שהי' מונח ופניו למעלה רק שהסירו השאליק מצוארו וראה פצע בצוארו ואין התורה בדבריהם כלל ושניהם מעידים שהכירוהו היטב:

נאם שמעיה שטיינבערג אב"ד דפה

נאם ברוך ב"ר נחמי' שו"ב דפה

נאם שלמה בן יהודא ליב כ"ץ

במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא שרגא פייביל בן צבי הירש והעיד בתורת עדות באליו"ע כדת, היאך שכמר וועלוויל בן ליפא בעל האשה מרת דבורה, לן אצלו ליל ג' השייך ליום ד', ובבוקר השכם יום ד' הלך מאצלו ואמר לו בלילה שצריך לילך אצל אדון אחד, וגם אמר שבחזירתו ליל השייך ליום ה' ילין ג"כ אצלו ושוב לא בא אצלו ואח"כ ביום ש"ק בא אצלו נכרי אחד מכפר זשעבי' ושאל אותו על וועלוויל הנ"ל ששלחו אותו מהכפר לבקש אותו ולא נמצא, ואח"כ ביום ג' בבוקר שמע שנמצא הרוג ביער, והלך לראותו והכיר אותו בט"ע שהוא וועלוויל בעל האשה מרת דבורה ופ"פ ופדחתו הי' שלם בלי שום פצע וחבורה ורק הצואר הי' נחתך ומלא דם ומונח הי' מלובש עם כל בגדיו והכיר הבגדים שהי' שלו כי מכיר הי' מקודם הבגדים שלו והכירן אח"כ בט"ע כ"ז אמר בתו"ע כדת באליו"ע. יום ה' כ"ה אדר שני שנת תרנ"ד פה קאסיב:

אח"כ באתה האשה דבורה אשת וועלוויל הנ"ל והעידה לפנינו בתורת עדות כדת שבעלה וועלוויל הלך מביתו יום ג' א' דר"ח כסליו אדעתא לבא ביום ה' לביתו, ואמר שהולך להערלים הנ"ל וכאשר לא בא ביום ה' פחד לבה בקרבה וחשבה בלבה שמא נהרג מהערלים השונאים והמתינה עוד יום ו' עד שעת ערב וכאשר לא בא אז הרעישה בין בני הכפר ושלחו להזשאנדארין לבקשו ולא מצאו אותו עד יום ג'. גם מקודם ביום ש"ק שלחה ערל אחד לבקשו ולא מצא אותי. גם זאת העידה שהכירה בטוב בט"ע את הכתונת שהי' לבוש וגם הד' כנפות עם הציצית שהם שלו והלך בהם מביתו כי היא לא היתה במקום שנמצא ורק שהוליכוהו לכאן לקבורה והי' מלובש אז רק בהכתונת וד' כנפות, ואח"כ באתה לעיר והכירה אותם בטוב בט"ע:

הנה לפענ"ד יש להתירה ע"פ שלשה העדים הנ"ל כיון שכלם העידו שהי' פ"פ וגופו שלימים בלי שום השתנות כלל ובלי שום חבלה ופצע והכירו אותם בט"ע שהוא וועלוויל בעל האשה דבורה הנ"ל. ומתחילה נברר הפלוגתא שיש בזה ביבמות דף ק"ב ע"א מתניתין אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו כו', אין מעידין אלא עד ג' ימים ריב"ב אומר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין עכ"ל המשנה. ופי' רש"י ד"ה אין מעידין וז"ל אין מעידין על האיש שמת אא"כ ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו הוא אבל לא ראוהו פרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא אשתו שמא אין הוא עכ"ל:

ויש לדעת מ"ש רש"י אבל לא ראוהו פרצוף פשיטא שאם לא ראוהו פרצוף דאינו מעידין עליו, דלפי פשיטות הלשון משמע דאתי לאשמעינן דאין מעידין על פ"פ אלא עם החוטם אבל בלא החוטם א"מ, וא"כ פשיטא אם לא ראוהו כלל דאין מעידין. וצ"ל דדעת רש"י דהעיקר בא המשנה לאשמעינן דאע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידין, והצעת המשנה הוא כך אין מעידין אלא על פ"פ עם חוטמו אם ראוהו והכירוהו אבל לא ראוהו בפ"פ או שחסר חוטמו אף שראוהו אין מעידין אף שום סימנין בגופי, ומשמע מדברי רש"י דאף אם כל גופו שלם ויש לו סימנין בגופו, מ"מ אין מעידין אא"כ פ"פ וחוטמו שלם והכירו בט"ע, ובד"ה אין מעידין אלא עד ג' ימים כו' כ' וז"ל אם ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו מעידין עליו אבל אם לא ראוהו עד אחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראות פניו ואין זה שהם סבורים עכ"ל, ומשמע מדברי רש"י דאף בפ"פ עם החוטם שלימים ואף אם כל גופו שלם ויש לו סימנין בגופו ובכליו אפ"ה אין מעידין אלא עד ג' ימים דהא קאי ארישא דקתני אין מעידין אלא עפ"פ עם החוטם דמיירי אף אם כל גופו שלם ויש סימנין בגופו אעפ"כ אין מעידין אא"כ ראוהו פ"פ עם החוטם ומכירו בט"ע, ע"ז קתני בסיפא אין מעידין אלא עד ג' ימים, אבל לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראות פניו ושוב אין מעידין אף שיש סימנין בגופו, דהוה כמו פ"פ בלא החוטם, וכן הביא הנ"י בשם הרשב"א והרא"ה והריטב"א:

וכן נראה מדברי הירושלמי שהביא אהא דאין מעידין אלא עד ג' ימים, ר' יהושוע דסיכנין בשם ר' לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופא סברה דהיא חזרה לגווה כיון דהיא חמית לי' דמשתני זיוויהין דאפוי היא שבקה לי' ואזלה לי' כו' והא מיירי בכל המתים דפ"פ ופדחת וחוטם וגם כל הגוף שלם ואפ"ה קאמר דמשתני זיווהן ומדקמייתי לה אמתניתין דאין מעידין אלא עד ג' ימים משמע דס"ל דאף בפ"פ שלם וגם כל הגוף שלם אפ"ה אין מעידין אלא עד ג' ימים, ומן הירושלמי הלז יש לפשוט דלא בעינן ג' מעל"ע וכדעת הנוב"י קמא סי' מ' אלא דהנוב"י כתב זה ג"כ מסברא, ולי נראה להביא זה מן הירושלמי דהביא זה ג"כ במ"ק על הא דאיתא שם פ' ג' הל' ה' אבל כל ג' ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה דהוא ג"כ מה"ט שהנפש טייסא על הגוף כל ג' ימים הראשונים כו' וא"כ כי היכי דהתם לא בעינן מעל"ע גבי אבל, ה"נ לא בעינן מעל"ע:

אבל ר"ת יש לו שיטה אחרת הביאו התוס' שם בד"ה אין מעידין וז"ל, ואר"ת דהיינו דווקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל אם כל גופו שלם אפילו אם אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף. ולפ"ד ר"ת ה"פ אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם היינו אם לא נמצא רק הראש לבד אז בעינן שיהי' שלם עם החוטם ופדחת, ומה שסיים המשנה אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו מיירי דוקא אם לא נמצא רק גופו לבד ובו סימנין אין מעידין אבל אם שלם הגוף עם הפרצוף ואף אם הפרצוף אינו שלם שהוא בלא פדחת וחוטם עכ"ז מצטרף הט"ע של הפ"פ אל סימני הגוף ומעידין. ושוב כ' הר"ת ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכי אבל בט"ע ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש ט"ע ואפילו לאחר כמה ימים כך הביא התוס' דברי הר"ת ופירש לפירושו דר"ת בא והוסיף דאף אי ליכא רק הגוף לבד בלא פ"פ כלל או שאיני ניכר בפרצוף כלל דבזה לפירוש הא' אין להתיר ע"י סימני הגוף, ועתה בא להוסיף דאף בזה דליכא היכר כלל רק הגוף לבד הא דאין מעידין ע"י סימני הגוף היינו דוקא אי ליכא רק סימנים בגוף ולא הכירו בט"ע דגופא אבל אם הכירו ע"י ט"ע דגופא וגם איכא סי' דגופא בזה יש להתיר בצרוף ט"ע וסימנין דגופא. והטעם דס"ל לר"ת דסמנין עשוין להשתנות לאחר מיתה משא"כ ט"ע ולכך אי איכא גם בט"ע מעידין בצרוף סימנין אף לאחר ג' ימים והנה מה שהוסיף לומר דאף בט"ע וסימנין דגופא לבד בלא שום פרצוף מהני, ואף לאחר ג' ימים כ' זה רק דרך שמא, כמו שהביא התוס' לשונו שכ' ועוד דשמא כו' משמע דלא סמך מזה למעשה אבל אם יש גם הפרצוף וניכר ע"י ט"ע של הפרצוף אף בלא פדחת וחוטם, וגם כל גופו שלם ויש לו סימנין בגוף בזה פשיטא לי' לר"ת להתיר, וסיים הר"ת והיכא שאיני נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיכולין להכירו אפילו אחר כמה ימים כי אינו משתנה כ"כ ודבר ידוע שהוא ניכר אפי' אחר כמה ימים אפילו היא אמת דהיכי דנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך ג' ימים, כיון שנשאר גופו שלם עכ"ל, וה"פ דהא דקתני ואין מעידין אלא עד ג' ימים בודאי קאי ארישא, ולפי פי' הב' של ר"ת י"ל דלא קאי אלא אי איכא רק ט"ע וסימנין דגופא לבד בלא הפרצוף וניכר ע"י ט"ע וסימנין דגופא בזה אין להתיר רק עד ג' ימים, אבל אי איכא גם הפרצוף אפילו בלא פדחת וחוטם וכל גופו שלם וניכר ע"י ט"ע דפרצוף וסימן דגופא מעידין אפילו לאחר ג' ימים, אך לפי' הא' אין מעידין. ע"י סימני הגוף אא"כ יש הפ"פ בלא פדחת וחוטם, וע"ז קאי ואין מעידין אלא עד ג' ימים, והיינו אפילו איכא כל גופו ופ"פ רק שהוא בלא פדחת או חוטם אין מעידין אלא עד ג' ימים, אלא דר"ת לא רצה לסמוך למעשה על פי' הב' וז"ש אפילו הוא אמת דהיכא דנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך ג' ימים והיינו כפירוש הא', מ"מ בפ"פ שלם מעידין עליו דזה מהני אפילו לפ"א, וכן פי' הנוב"י מ"ק סי' נ"א דברי התוס' אלא שהוא פי' מ"ש התוס' אבל ניכר היטב ע"י סימני הגוף דקאי אט"ע של הסימן, והוכיח מזה דיש סימן הניכר ע"י ט"ע, אך לשון התוס' אינו סובל זה מש"כ כיון שכל גופו שלם מ"ל אם הגוף שלם או לאו אלא קאי אט"ע של כל הגוף ע"י ט"ע בבנין של כל הגוף, וכמ"ש הח"ס סי' נ"א וזה יכולין להכיר אפילו הוא מלובש בבגדים בט"ע של בנין הגוף, אף דסימן של ארוך וקצר אינו סימן, היינו אם אינו מכירו, ורק שאומר הסימן שהוא ארוך או קצר, אבל אם מכיר אותו בט"ע זה יכול להעיד, וכעין שכ' הנוב"י גבי סי' אע"ג דהסימן אינו מובהק מ"מ מהני הט"ע, וה"ג גבי גופו אם הוא שלם יכולין להכירו בט"ע וכ"כ הרא"ש בשם ר"ח ופסק כן דאם כל גופו שלם אפי' אין פ"פ שלם יכול להכירו בט"ע של הפ"פ ע"י ט"ע בגופו, והיכי שאינו נחבל בפניו נראה דבר פשיט שיכולין להכירו בט"ע של גופו וצורתו אפילו אחר כמה ימים, והמרדכי כתב לדעת ר"ת דאם כל הפ"פ שלם דאית לי' שפתים וסנטר מעידין עליו אפילו לאחר ג' ימים אפילו אם אין גופו שלם, ובש"ע סי' כ"ח הביאו בתחילה דעת ר"ת, דאם אינו חבול בפניו מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים ע"י ט"ע של גופו וצורתו, וסיים ואינו מחוור בעיני אחרונים ועיין ח"מ שם וכל זה בודאי אחר ג' ימים, אבל בספק ג"י ואין יודעין בודאי מתי נהרג, כ' הב"ש ס"ק פ"ב דאם הפ"פ שלם מעידין עליו בספק ג"י דסומכין בהא אר"ת ומשמע דאף בפ"פ שלם לבד בלא גופו מעידין עלי' כמבואר במרדכי בשם הר"ת דאף בט"ע של פ"פ לבד בלא גוף מעידין, והובאו דבריו בח"מ ס"ק נ"ג וב"ש ס"ק פ"ה וא"כ בנ"ד נמי יש להתיר, ועיין נוב"י סי' נ"ב מתיר ג"כ בספק ג' ימים לסמוך על דעת ר"ת והמרדכי שהביאו ע"ש, ואף דכאן לפי הענין נראה שהי' לאחר ג"י כיון שהלך מביתו ביום ג' א' דר"ח כסליו אדעתא לבוא על שבת ולא נמצא עד יום ג' שבוע שלאחריו ביום השמיני להליכתו מביתי, ומסתמא הרגו אותו קודם שבת מדלא חזר לביתו, וכאשר באמת יצא קול לאחר שנתידע שלא חזר לביתו שנהרג. ז"א אדרבא זה עדיף דאת"ל בזה הוא הוכחה שנהרג מדלא חזר לביתו כ"ש שאשתו מותרת, ודמי להא דאיתא בש"ע סי' כ"ז שם, ומיהו אם יצא קול שנהרג איש פלוני או מת, ואחר שלשה ימים מצאוהו מת או נהרג והכירוהו אשתו מותרת לכ"ע, ול"מ לדעת הט"ז שם שכתב שבזה הכריע הש"ע להתירה אף לדעת המחמירין בספק ג"י וכן הנוב"י סי' ל"א וסי' נ"ב מפרש דביצא קיל מותרת לכ"ע ע"ש פשיטא דיש להתירה בנ"ד לכ"ע אף אם הי' חביל בפני', אלא אף דעת הח"מ וב"ח התם שמפרשין דזה קאי רק לדיעה הראשונה דלא תימא דזה גרע טפי מדיצא הקול קודם ג' ימים קמ"ל דמחמת הקיל לא נגרע דאדרבא ממ"נ מותרת לדיעה הראשונה דאם הקול אמת הרי מת בעלה ואם הקול אינו אמת א"כ שוב הוה ספק ג"י ומותרת לדיעה הראשונה אך לדעת המחמירין בספק ג"י והוא דעת הרשב"א ל"מ יצא קול ע"ש מ"מ עכ"פ אף לדידהו עדיף יצא קול לדיעה הראשונה ובכאן דבפ"פ שלם כ' הב"ש בס"ק פ"ד דמתירין בספק ג"י אף בלא יצא קול, כ"ש בנ"ד יש להתיר דיצא קול שבעלה נהרג, ודוקא אם נמצא הרוג א' ונודע מן הענין שזה שנהרג נהרג קודם ג"י ומכירין אותו בט"ע, בזה ל"מ לכ"ע, וכן אם יצא קיל שנהרג איש אחד סתם ולא איש פלוני ואחר ג"י מן יציאת הקול נמצא א' שנהרג ל"מ בהכרה בט"ע כמבואר כ"ז בק"ע סי' קע"ז, דאמרינן דזה הנהרג הנמצא הוא נהרג קודם ג' ימים ונשתנה צורת פניו לצורת בעלה של זו, אבל בנ"ד נראה מן הענין שבעלה של זו נהרג קודם ג"י וגם יצא הקיל שבעלה של זו נהרג בודאי עדיף מה שנראה מן הענין דנהרג קידם ג"י וכן מה שיצא הקיל שבעלה נהרג וכמ"ש דזה עדיף, ועיין בש"ס כתובות דף ס"ב אמרו אלמלי ר' יהודא קיים לא ביטל עונתו עיין שם, ומבואר שם דכאן שדרכו הי' לחזור לביתו לבי' שימשא ולא חזר זה ראיה שמת וגם מוכח שם שאשתו מותרת להנשא עפ"י אמדנא זו שהרי ר' ינאי צוה להתאבל ואמר כפו מטתו ועיין ברש"י שם והרי כתבו הפוסקים דכל זמן שאשתו אסורה להנשא אסיר להתאבל עליו עיין באבן עזר סי' י"ז סעיף ה' וביו"ד סי' שע"ה סעי' ז' ובט"ז ובש"ך שם, וא"כ גם בנ"ד שהי' בדעתו לחזור אחר ב' ימים לביתו ומדלא חזר הוכחה שמת וכיון דאיכא צד לטיבותא מסייע להמכריע להקל וכמ"ש הט"ז ס"ק מ"ב דהיכי דאיכא חד צד לטיבותא כגון שיצא קיל שנהרג אע"ג דאין ראי' להתיר מחמת איתו הקול לבד מ"מ מסייע להכריע להקול והמחמירין ג"כ מודים בזה. עוד יש לצרף להקיל בנ"ד ע"פ סי' הבגדים מאחר שנמצא לבוש בכל הבגדים וגם בד' כנפות, ובמהרי"ט איתא הציצית שעליו עדיף מטבעת וכיס וארנקי ולא חיישינן לשאלה, וגם דעת מהר"ם פדווא דוקא חפץ אחד או שנים חיישינן לשאלה אבל מי שיצא מביתו במלבושים שעליו לא הי' משאילן הוא לאחרים וישאר הוא ארסילאי, ובנ"ד לפי העדות הי' מכירין אותו לביש בכל מלבושיו. עוד יש לצרף מה שהודה הרוצח שהרג לוועלוויל פלייס ובעצמו הראה את המקום שקברו שם, כמבואר במ"ב והוא בבאה"ט ס"ק נ"ד שהודאת הרוצח בלא עינוי מהני, וכן כתב מהר"ם מלובלין ואף לדעת מהריב"ל שחולק עליו שאיני נאמן דאיכא למיחש מחמת אימת היסורין הודה מ"מ בנ"ד כיון דהראה ג"כ המקום שקברו שם מסתמא בודאי הרג אותו האיש וועלוויל פלייס, דהא חזינן שאמר אמת שהרג ל"א רק למיחש שמא הרגו לאיש אחר ונשתנה צורתו לצורת וועלוויל פלייס בעל האשה הזאת לזה ודאי אין לחוש כי איך ידע הרוצח שישתנה פניו דוקא לאותו איש וועלוויל פלייס שדורשין אותו ממנו הריגתו ולהנצל מזה מאימת היסורין ע"י שהראה קבורתו, אדרבא אם הי' הרוצח ידע שהרגו לאיש אחר בודאי לא הי' מראה מקום קבורתו, שאדרבא הי' לו להרוצח לחוש שמא לא נשתנה צורת אותו האיש דוקא לצורת וועלוויל פלייס ויתגלה הדבר שהרג עוד לא', ויוסיפו עליו עוד יותר נקמת וועלוויל פלייס, וחוץ כל הנ"ל כיון שהי' בימות הגשמים בחדש כסליו בימי הקיר ובפרט ביער בגיבערג ששם קר יותר הדין שמעידין עליו אפילו אחר כמה ימים כמבואר בהרמב"ן סוף יבמות הובא בב"ש ס"ק ע"ח ע"כ דעתי שמותרת להנשא ובלבד שיסכים עמי עוד איזה גדול להיתר הנ"ל:

וזה שהשיב לי הרב מסאדיגארי

אין דרכי לבא בתש' באריכות מכ"ש כעת שאני חלש מאד ע"כ באתי בקיצר שמסכים אני בהתרת האשה הזאת דבורה מקאסיב אשר נהרג בעלה וועלוויל פלייס מכפר זעבי"ו, ובאתי עה"ח יום י"ב ניסן תרנ"ד לפ"ק פה סאדיגארא הקטן יהודא לייביש לאנדא אב"ד דפה.

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה