יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · סימן א תקנת עגונות
שאלה בעגונה שנהרג בעלה וזה נוסח הג"ע. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא. ואתאה לקדמנא האשה מרת בילא חנציא בת ר' יצחק אשת חיים שמואל ב"ר יצחק ואמרה לפנינו בזה"ל איך שביום א' י"ט אלול הלך בעלה חיים שמואל מביתו ואמר לה שהולך לערל פ' שחייב לו מעות לעשות שמה שומא ע"פ אמטו על הקרקעות שלו לגבות חובו והלך לשם בלא מלבוש העליון שקורין קאפטין רק שהיה לבוש בכתונת ומכנסיים וארבע כנפות ולייביל ושטיוויל וכובע שעל ראשו ואמר לה שלא ישהא שם רק בערך שעה. ואחר הליכתו מביתו נסעה היא ג"כ מביתה להעיר הסמוך להכפר שהיתה דר שם עם בעלה ושהתה בעיר עד יום ב' לעת ערב וכאשר באתה לביתה לא מצאה בעלה ונפל פחד בלבה כי שמעה כ"פ מהערלים של הכפר שאמרו שיהרגו אותו מחמת שהיו חייבין לו מעות והיה תובע אותם בערכאות וכאשר נתגלה הדבר ליהודים אשר יושבים בכפר שר' חיים שמואל איננו יצא הקול ואמרו שבוודאי נהרג כי גם הם שמעו מערילים של הכפר שאמרו כן וביום ג' בבוקר התחילו לחפש אחריו ולא מצאו אותו. וביום א' שאחריו יום כ"ו אלול בא ערל אחד לאמט שבכפר ואמר שמצא את חיים שמואל ותיכף שלחו מהאמט אחרי' והלכה להאמט ואמר לה האדון מהאמט אם תשלם להערל אז יראה לה היכן בעלה חיים שמואל מונח ופרע' לו והלכ' היא בעצמה עוד עם ד' אנשי' לשם א' הוא דודה שמו אבציא פרענקל הב' הוא גיסה שמו הירשיל ב"ר שמעיה והג' הוא שמו שמואל ברוך מלמד והד' שמו אייזיק ונטלו עמהם נרות מחמת שההליכה לשם הי' בלילה השייכה ליום ב' וכאשר באו שמה הדליקו כמה נרות וגם הדביקו ב' נרות להדדי כמו אבוקה וראו אותו מונח פרקדן פניו למעלה ורקק מונח למעלה עליו. ומחמת שהיה מונח בעמק בין שני הרים ואותו הזמן הי' עת גשמים אינה זוכרת בבירור אם הי' מים צפין על פניו או לאו. ולקחו הערלים והגביהו ראשו עד הכתפים מן הקרקע והרחיצו את פניו והכירה אותו בט"ע של פ"פ שהוא בעלה סיים שמואל וגם הי' שלם בלי שום חבלה כלל עוד הכירו בט"ע של הזקנה שלו שהי' אדום וקצרה וגם הכירה אותו בט"ע של החוטם שהיה גבוה באמצע מעט ע"י עצם שבולט מעט ואמרה שפניו הי' נפוח ועכ"ז הכירה אותו בט"ע גם הכירה הבגדים שהי' לבוש באותן הבגדים שהלך מביתו ורק הכובע והשטרוויל נחסרו ממנו וכל שאר הבגדים הכירה בט"ע וביום ב' בבוקר רחצו כל הגוף וראתה אותו והכירה בט"ע של כל הגוף והפ"פ ורק שהפ"פ הי' אז שחור ותולעים הי' יוצאים מהפנים אז. עוד העידה שכאשר מצאו אותו לקחו אותו ערל שהלך אצלו ביום א' י"ט אלול למאסר והודה שם לפני השופט ואמר איך שהוא בעצמו לא הרגו ורק שיודע מי הרגו ואמר מי ומי הרוצחים ואמר שאחר ההריגה קראו אותם הרוצחים להראות לו שכבר נהרג שונאו כך סיפר לה השופט שכך אמר הערל וכאשר הלך השופט אחר הרוצחים והלכה האשה הנ"ל עוד עם שאר יהודים לבית הרוצחים ושמעה שכאשר התחיל השופט לחקור את הרוצחים אמר אחד מהם שאמת הי' בבית בשעת מעשה אך הוא לא הרגו והראה על חבירו הערל שהוא הרג אותו. וכאשר שאל את הרוצח אם אמת שהוא הרג אותו תיכף הודה שהוא הרג אותו ואחר ההריגה הוליך אותו למקום שנמצא שם. זאת העדות שהעידה בילא חנציא אשת הנהרג:
אח"כ בא לפנינו. ר' שמואל ברוך מלמד והעיד לפנינו בת"ע באליו"ע כדת איך שגם הוא הלך לשם לראות אותו עם האשה אשת הנהרג ועם דודה ר' אבציא פרענקיל ועם גיסה ר' הירשיל ב"ר שמעי' ועם ר' אייזיק והדליקו כמה נרות ורחצו את פניו וראה שמעט הי' נפוח ועכ"ז הכיר אותו בטוב ע"י ט"ע שזה הנהרג הוא חיים שמואל בעלה של האשה בילא חנציא וגם הכיר אותו ע"י הסימן של החוטם שהיה גבוה מעט באמצע ע"י עצם שבולט מעט ואמר שמים הלך על פניו והי' מונח כולו במים:
אח"כ בא ר' אבציא פרענקיל דודה והעיד לפנינו בתו"ע איך שהוא הלך ג"כ לשם לראות אותו עם האשה אשת הנהרג ועם ר' שמואל ברוך מלמד ועם גיסה ר' הירשיל ב"ר שמעי' ועם ר' אייזיק והדליקו הרבה נרות וגם דבקו נרות זל"ז שיהי' כמו אבוקה והרחיצו אותו והכיר אותו בט"ע שזה חיים שמואל בעלה של אשה בילא חנציא. וגם הכיר אותו ע"י הסימן של החוטם שהיתה גבוה באמצע מעט ע"י עצם שבולט מעט ואמר ג"כ שמעט מים הלך ע"פ והי' מונח כולו במים:
אח"כ בא לפנינו ר' יהודה ב"ר צבי מנחם והעיד בתו"ע בליונ"ע איך שהוא ועוד יהודים אחרים הי' בשעה שהרוצח הודה ואמר כאשר בא לשם שמע שהשופט שאל לערל אחד מדוע הרגו והשיב שהוא לא הרגו ורק ערל אחר הרגו ויותר לא שמע מחמת שהערל הרוצח לא הי' שם בעת ההוא והוא הלך לדרכו כ"ז העידו לפנינו בתו"ע כד"ת ולראי' באנו עה"ח יום ג' י"א תשרי תרמט לפ"ק פה קאסוב:
תשובה יש בכאן ד' צדדי היתר. א) מה שהכירו אותו בט"ע שזה הנהרג הוא חיים שמואל בעלה של האשה מרת בילא חנציא. ב') ע"י הסימן של החוטם שהי' קצת גבוה באמצעותו ע"י העצם שבולט מעט. ג') מה שהכירה האשה הבגדים שנמצא לבוש בהם והלך בהם מביתו. ד') ע"י הודאות הרוצח שהודה לפני השופט שהוא הרג לבעלה חיים שמואל:
ועתה נברר אחת לאחת אי מהני. והנה מצד ההכרה של ט"ע בפ"פ שזה הוא חיים שמואל בעלה של האשה הנ"ל נ"ל דאין להתירה אף דהב"ש ס"ק פ"ב כ' דאם הפ"פ שלם מעידין עליו בספק ג"י דסמכינן בהא אר"ת ומשמע דאף בפ"פ לבד בלא גופו מעידין עליו כמבואר במרדכי בשם ר"ת דאף בט"ע של פ"פ לבד בלא גופו מעידין והובא דבריו בח"מ ס"ק נ"ג וב"ש ס"ק פיה וא"כ בנ"ד לכאורה נמי אף דלא ראו רק הפ"פ לבד מ"מ הי' אפשר להתיר ועי' נוב"י סי' נ"ב מתיר ג"כ בספק ג"י לסמוך ע"ד הר"ת והמרדכי שהביאו ע"ש ואף דכאן לפי הענין כ' שהי' לאחר ג"י כיון שהלך מביתו יום א' י"ט אלול אדעתא דלחזור לביתו מיד באותו יום לאחר שעה אחת ולא נמצא עד יום א' כ"ו אלול בערב ומסתמא הרגו אותו ביום א' י"ט אלול מדלא חזר לביתו וכאשר באמת יצא קול לאחר שנתודע שלא חזר לביתו שנהרג ז"א אדרבא זה עדיף דאת"ל דזה הוא הוכחה שנהרג מדלא חזר לביתו כ"ש שאשתו מותרת ודמי להא דאיתא בש"ע סימן כ"ז שם ומיהו אם יצא קול שנהרג איש פלוני או מת ואחר שלשה ימים מצאוהו מת או נהרג והכירוהו אשתו מותרת לכ"ע ול"מ לדעת הט"ז שם שכ' שבזה הכריע הש"ע להתירה אף לדעת המחמירין בספק ג"י וכן הנוב"י סימן ל"א וסי' ניב מפרש דביצא קול מותרת לכ"ע ע"ש פשיטא דיש להתירה בנ"ד לכ"ע אף אם היה חבול בפניו. אלא אפילו לדעת הח"מ וב"ה התם שמפרשין דזה קאי רק לדיעה הראשונה דלא תימא דזה גרע טפי מדיצא הקול קודם ג"י קמל"ן דמחמת הקול לא נגרע דאדרבא ממ"נ מותרת לדיעה הראשונה דאם הקול אמת הרי מת בעלה ואם הקול אינו אמת א"כ שוב הוה ספק ג"י ומותרת לדיעה הראשונה. אבל לדעת המחמירין בספק ג"י והוא דעת הרשב"א ל"מ יצא הקול ע"ש מ"מ עכ"פ אף לדידהו עדיף יצא הקול לדיעה הראשונה וכיון דבפ"פ שלם כתב הב"ש בס"ק פ"ד דמתירין בספק ג"י אף בלא יצא קול כ"ש בנ"ד יש להתיר דיצא קול שבעלה נהרג ודוקא אם נמצא הרוג א' ונודע מן הענין שזה הנהרג נהרג קודם ג"י ומכירין אותו בט"ע בזה ל"מ לכ"ע וכן ביצא קול שנהרג איש אחד סתם ולא איש פ' ואחר ג"י מן יציאת הקול נמצא אחד שנהרג ל"מ ההכרה בט"ע כמבואר כ"ז בק"ע סימן קע"ז דאמרינן דזה הנהרג הנמצא הוא נהרג קודם ונשתנה צורת פניו לצורת בעלה של זו. אבל בנ"ד נראה מן הענין שבעלה של זו נהרג קודם ג"י וגם יצא הקול שבעלה של זו נהרג בודאי עדיף מה שנראה מן הענין שנהרג קודם ג"י וכן מה שיצא הקול שבעלה נהרג וכמ"ש שזה עדיף. וכן אם יתברר ע"י הרוצח שנהרג קודם ג"י לא יגרע גרע עי"ז כיון שהודה שהרג לבעלה של זו האשה א"כ איכא ממ"נ הנ"ל אם אתה מאמין לו שהרג לבעלה של זו פשיטא דמותרת ואם אין אתה מאמין לו א"כ שוב הוה ספק ג"י ומותרת אם פ"פ שלם ומכירין אותו בט"ע כנ"ל כן הי' נראה לכאורה. אבל ז"א דע"כ לא מתירין בפ"פ שלם בספק ג"י אלא בלא נשתנה הפ"פ משא"כ בנ"ד שכלם העידו שהי' נפוח קצת בפניו שוב ל"מ הט"ע דהא הטעם דאין מעידין אחר ג"י משום דאז יש חשש שמא נתפח ונשתנה צורתו לצורת בעל האשה וא"כ בספק ג"י דמעידין לדעת התוס' והרא"ש היינו דוקא היכי דאין אנן רואין שום שינוי אבל ברואין שיטי שפניו נפוח א"כ זה ראי' שמונח יותר מג"י דהא תוך ג"י לא הוה משתנה. בזה מודים דאין מעידין וכ"כ הבאה"ט ס"ק פ"ח בשם הכה"ג וכן מבואר בנ"י הביאו הב"י וא"כ אף בפ"פ שלם אין להקל בזה ומטעם זה אין להקל בנ"ד מחמת שנמצא מונח במים ותיכף שהעלוהו מן המים חזינהו וזה מהני אף לאחר ג"י דכיון דנפוח ל"מ חזינהו לאלתר דעיקר הטעם דמיא מצמית צמית אבל בראוהו שנתפח זהו ראי' שהועלה פ"א מן המים ונשתהא חוץ למים ונתפח וכ"כ הבה"ט ס"ק פ"ד וכן מבואר בב"ח. ומיהו נראה בנ"ד בלא"ה א"א להתיר אף דחזינהו לאלתר דאף דהיכי שנטבע במים ונמצא במים לא חיישינן שמא הועלה במים בנתים זה דוקא אם נטבע בנחל השוטף תמיד דאז החשש הוא שמא העולה מן המים זה ל"ח דכאן נמצא וכא הי' משא"כ בנ"ד שמקום הנמצא שם ליכא נחל שוטף תמיד ורק מחמת שהוא מקום עמוק בין שני הרים ובעת שהגשמים יורדין הולך שם מים יש לחוש שמא באיזה פעם פסק הגשמים ולא הלכו אז המים על פניו כיון דדרכן בכך וא"כ אף בלא ניתפח יש לחוש שמא נשתהה פ"א חוץ למים ואין מעידין עליו. ועוד נראה לי דאין להתיר בכאן מטעם דחזינתו לאלתר אף אם תי' פ"פ שלם. דאף דהב"ש ס"ק ע"ט הביא בשם מהרשד"ם דאפילו אם נהרג ביבשה והשליכוהו למים דדינו כמו נטבע במים אך בק"ע סימן ר"ה הביא בשם תשו' הב"י דאם נהרג ביבשה ל"א מרא מיצמית צמית לכן לפי הנראה בנ"ד זה נרצח ביבשה ואח"כ השליכו אותו למים חדא דהי' ניכר הפצעים תחת סנטרו כפי שספרו אנשים והי' ניכר שנרצח בברזל וגם א"א לטבע במעט מים כזה שהולך במקום שנמצא. גם הא הודה הרוצח שהרגו מקודם ואח"כ השליכו לשם ועי' נוב"י מ"ת סי' מ"ו וא"כ הוה כמו בנמצא ביבשה בספק ג"י וכבר כתבתי כיון שהי' נפוח א"א להתירה כנ"ל:
גם מצד היתר דכ' מחמת הסימן שהי' חוטמו גבוה קצת באמצעותו מחמת העצם שבולט קצת נראה ג"כ שאין להתירה דאף דמבואר בא"ז שהביא ב"י בשם ת"ה בגבשישית על חוטמו הוה ס"מ מ"מ כ' דוקא גבשישית גדולה הוה ס"מ ובנ"ד אמרו העדים שהי' גביה קצת ומי מיפס לשער אם הגיע לשיעור גבשישית גדולה שכתב הרמ"א ועי' ב"מ שכ' שסר לא הוה אלא אם לא ימצא כזה באחד מאלף וכ"כ הנוב"י סימן ל"ב והדבר מסור לחכמי הדור הם ידונו לפי דעתם ולא ידענא מה אידון בי':
ועתה נבאר ההיתר דג' שנמצא לבוש באותן הבגדים שהלך בהם מביתו והאשה הכירה אותם בט"ע הנה הב"י הביא בשם הנ"י ביבמות דפסק דל"ח לשאלה ואף בס"מ של כלים או ט"ע מהני וכן הביא הר"ן בפ"ב דב"מ בשם יש מי שאומר דל"ח לשאלה להמסקנא והב"י כתב עליהם ודברים אלו לאו דסמכא אינן כיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעה"ט שהם עמודי עולם חולקין עליהם ופסקו דחיישינן לשאלה. וכ"פ בש"ע דחיישינן לשאלה. וכ"כ הב"ח דכן נהג להורות דח"ל. והנה מהר"ל מפראג הובא בב"ש ס"ק סיט פסק דאם יש סימן אמצעי בגוף וס"מ או ט"ע בכלים מותרת ממ"נ דאי סימנין דאורייתא וחיישינן לשאלה מהני הסי"א שבגוף ואי סי' דרבנן ואז לא מהני סי"א שבגוף ממילא ל"ח לשאלה ומותרת מחמת ס"מ או ט"ע שבכליו עי' בגמרא יבמות דף ק"ב דדוקא לפי התירוץ דסי' דאורייתא מוכנת לומר דחיישינן לשאלה אבל לפי התירוץ דסי' דרבנן אינו מוכרח לומר דחיישינן לשאלה. וכ"ז דאינו מוכרח לומר דחיישינן לשאלה ל"א דחיישינן לשאלת ע"ש בתוס' יבמות דף ק"ב ע"ב ד"ה ואבע"א וא"כ איכא ממ"נ הנ"ל והב"ש חולק עליו דלמאי דקיל"ן דסי' דרבנן ואז בעינן ס"מ ביותר אז ממילא ח"ל והביא ראיה לדבר דאל"כ מנ"ל להפוסקים דח"ל דהא לפי התירוץ דסי' דרבנן אינו מוכרח לומר דח"ל וגם לפי התירוץ דסי' דאורייתא נמי איכא ב' תירוצים לתירוץ א' מיירי בחוורי וסומקא א"כ ג"כ אינו מוכרח לומר דח"ל ומנ"ל לחוש לשאלה אלא ע"כ לפי האוקימתא דסי' דרבנן ממילא ח"ל כיון דבעינן ס"מ ביותר ואי איכא למיחש לשאלה א"כ ליכא ס"מ ביותר ע"ש ולי נראה דהל' כמהר"ל מפראג ולא מטעם ממ"נ אלא מטעם אחרינא כמו שאבאר ובתחילה ניישב קושיות הש"ך בח"מ סימן ס"ה ס"ק כ"ו אמאי דפסק התם בש"ע והוא מתוס' והרא"ש המוציא שטר בכלי יתננו למי שנותן סי' בכלי ול"ח לשאלה וכתב התוס' והרא"ש דדוקא באיסור ח"ל אבל לא בממון. והקשה הש"ך הא בש"ס לא חילקו בין איסורא לממון בענין חשש שאלה ורק בענין אי מחזירין בסי' שא"ע ע"ש והיינו מה שהקשה שם ואי ח"ל חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן אלמא בחשש שאלה א"ח בין איסורא לממונא ע"ש:
ולפענ"ד לק"מ דמתחילה לפי האוקימתא דסי' דאורייתא ומהני סי"א אף באיסורא וקשיא לי' להגמרא מהא דקתני אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוץ וכליו דח"ל א"כ צ"ל דחשש שאלה היא חשש גדול ועי"ז אפילו סי"א לא הוה סימני כלי' רק סי' גרוע דאף אי סי' דאורייתא ל"מ ומשו"ה שפיר מקשה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן דאף גבי ממון בעינן עכ"פ סי"א ול"מ סי' גרוע וחשש שאלה היא חששה גדולה והוה סימני כליו סי' גרוע ול"מ ולפ"ז אף לפי התירוץ דכליו מיירי בחיורי וסומקא או לפי האוקימתא דסי' דרבנן נהו דשוב אין הכרח לומר דח"ל מ"מ נראה דלא עדיף עכ"פ מסי"א כי היכי דלא נשוי פלוגתא רחוקה וסברות הפוכות דמתחילה הי' סבר דחשש שאלה הוה חשש גדול והוה סימני כליו סי' גרוע ול"מ אף במעון ולבסוף נאמר דהוה ס"מ ומהני אף באיסורא זה לא ניתן להאמר אלא אמרינן דאף לפי המסקנא לא עדיף עכ"פ מסי"א הלכך גבי איסורא דל"מ סי"א פסקו דחיישינין לשאלה אבל בממון דמסני סי"א פסקו דל"ח לשאלה. ומיושב קושיות הש"ך הנ"ל דהא דמקשה מתחילה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן זה דוקא לפי האוקימתא דסי' דאורייתא. וסגי בסי"א ואפ"ה קאמר כליו דחיישינין לשאלה אלמא חשש שאלה הוה חששה גדולה והוה סימן כליו סי' גרוע וא"כ אף בממונא ל"מ אבל לפי האוקימתא דסי' דרבנן והכי קיל"ן וכן לפי התירוץ כליו בחיורי וסומקא שוב אינו מוכרח לומר דהוה סי' גרוע ועכ"פ לא עדיף מסי' אמצעי הלכך גבי מעון מהני וגבי איסורא ל"מ. והא שכתבו התוס' התם ביבמות ד"ה ואבע"א כליו בחיורי כו' ולעולם ל"ח לשאלה וז"ל וא"ת בפרק כל הגט תנן מצאו בחפיסא או בדלוסקמי' אם מכירו כשר כו' ול"ל שיכיר הגט אפילו אינו מכירו נמי כיון דמכיר החפיסא כו' עכ"ל. אלמא דלפי המסקנא ל"ח כלל לשאלה ומהני אפילו באיסורא. ז"א דהתו' כתב זה לפי האוקימתא התם דסי' דאורייתא. ומהני סי"א אף באיסורא ומש"ה מקשו שפיר אמאי בעינן שיכיר הגט הא כיון דל"ח לשאלה הוה עכ"פ כמו סי"א ואי סי' דאורייתא מהני סימן אמצעי אף באיסורא אבל אנן דקיל"ן סימנין דרבנן ובעינן ס"מ גבי איסורא. ל"מ סי' של הכלי דנהו דלא חיישינן לשאלה מ"מ לא הוה רק סי"א עמ"ש הלכך גבי ממון דמהני סי"א מהני סימני כליו משא"כ גבי איסורא דבעינן ס"מ ל"מ סימן כליו. ובזה נראה לי לישב הסוגיא דב"מ דף כ"ז ע"ב דאיתא שם ג"כ סוגיא זו ורק דהתם קאמר תחילה ואבע"א כליו בחיורי וסומקי ואח"כ קאמר אלא הא דתניא מצאו קשור בכיס כו' ואס", דח"ל אמאי יחזיר. ולכאורה קשה כיון דקאמר ואבע"א כליו בחיורי וסומקא שוב לא מוכח דח"ל כמ"ש התוס' ביבמות וא"כ מאי פריך תו קשה קישיות התוס' שם ד"ה מצאו אמאי לא מוכיח שם בב"מ ג"כ מהא דסי' דאורייתא כמו שהוכיח ביבמות מהא דסי' דאורייתא ודחקו לישב בדוחק ע"ש. ולפמ"ש ניחא הבל בעזה"י דבאמת הא דקאמר אלא הא דתניא כו' קאי אתירוץ של אבע"א והכי פריך דלפשוט מהא דסי' דאורייתא דכבר כתבתי דאף לפי התירוץ של ואבע"א חיישינין לשאלה ורק דהוה כמו סי"א וא"כ הק' אלא הא כו' ואס"ד דחיישינן לשאלה וא"כ סימן דכלים לא הוה רק כסי"א ואפ"ה קתני דמחזירין הגט בסי' של הכיס א"כ תיפשוט דסי' דאו' מדמהני גבי גט וע"ז דחה כיס וארנקי לא מושלי אינשי והוה כס"מ ומהני אף אי סימן דרבנן. ולפ"ז מוכח כדעת הב"ש דבכלים דלא מושלי אינשי אף לדידן דסי' דרבנן ל"ח לשאלה דהוה כסימן מובהק דלא כב"י ולפ"ז שוב ליכא הממ"נ שכתב מהר"ל דאי סי' דאורייתא מהני סי"א שבגוף ואי סי' דרבנן מהני תס"מ או הט"ע של כליו דל"ח לשאלה דכבר הוכחתי אף לפי האוקימתא סי' דרבנן עכ"פ לא הוה סי' של כליו רק סי"א ולא מהני באיסורא. ורק בממונא מהני וכמ"ש לעיל ולפ"ז אזיל לי' הוכחת הנוב"י מ"ק סימן ל"ב שהוכיח מהגמרא כדעת מהר"ל מפראג דאי סי' דרבנן ל"ח לשאלה מהא דאמרינן בגמרא ב"מ ת"ש אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו ש"מ סי' דרבנן אמרי גופו דארוך וגוץ כליו דח"ל אי ח"ל חמור בסימני אוכף היכי מתדרינן וכתב וז"ל והנה זה סוגית הש"ס בכ"מ כשמקשה איזה קושיא להוכיח איזה דין ומתר' לו הותר' והמק' חזר והקשה על התירוץ הזה הוא להחזיק קושיא הראשונה ולמימר שנשאר ההוכחה הראשונה מחמת הקושיא הראשונה. וכאן מתחילה הוכיח דסי' ל"ד ומתרץ שאין מכאן תוכחת וגופו דארוך וגוץ וכליו דח"ל וע"ז חוזר ומקשה ואי ח"ל חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן פ"י אלא ל"ח לשאלה וא"כ מוכח ההוכחה הראשונה דסי' ל"ד ועכשיו אי ס"ד דאי סימנין ל"ד אז ודאי ח"ל מסברא כדברי הב"ש. א"כ אכתי פשיטא דקשה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינין הא ח"ל עכ"ל. ולפמ"ש ליכא הוכחה מזה כדברי מהר"ל מפראג אלא אי סי' ל"ד אז הוה סימני כליו סי"א כנ"ל ולכך אין מעידין בסימני כליו דהוה מילתא דאיסורא ול"מ סי"א אבל לענין אבידה דסגי בסי"א מהדרינן חמור בסימני אוכף. ולפ"ז אם יש סי"א בגוף וס"מ או ט"ע בבגדים דהוה ג"כ כמו סי"א לפי המסקנא. אוי לפי האוקימתא דסד"ר שפיר מהני דאי סד"א ואז ל"מ סי' דכלים כלל דהא לפי האוקומתא דסד"א ח"ל והוה סי' גרוע מ"מ מהני סי"א דגוף ואי סד"ר ול"מ סי"א דגוף מ"מ מצטרף סי"א דגוף לס"מ או ט"ע דכליו דהוה ג"כ כמו סי"א וע"י הצירוף מיקרי ס"מ ביותר וכמ"ש הב"ש בס"ק ע"ג בשם המ"ב וא"כ בנ"ד יש היתר בין לדעת מהר"ל מפראג ובין לדעת הב"ש ע"י צירוף הסימנים ועי' נוב"י סימן ל"ב צירוף ג"כ סי"א שבגוף עם ט"ע של כליו ע"ש ועי' ח"צ סי' קל"ד שמיקל ג"כ בזה. ועיין ביש"ש פט"ז יבמות סי' ואו שכתב בפשיטות דמצטרפין סי"א שבגוף עם סימני כליו ועוד דכאן הכירה כל הבגדים וגם הארבע כנפות עם הציצית ודעת כמה פוסקים דכל הבגדים לא מושלי אינשי והוא סברת מהרי"ט ומהרם פדוואה וכן ציצית לא משאלי אינשי כמבואר במהרי"ט ולדעת הב"ש אף אי סד"ר מהני בכלים דלא מושלי אינשי וכ"ש דאיכא נמי סי"א של החוטם שגבוה מעט באמצע בודאי מצרפינין לסי' של בגדים לכ"ע וכבר הוכחתי לעיל ג"כ דבכלים דלא מושלי אינשי דמהני אף אי סד"ר כדעת הב"ש ואף לדעת הב"י דס"ל דאי סד"ר ל"מ ט"ע דכליו אף בכלים דלא מושלי אונשי מ"מ בהצטרף לסי"א של גופו מהני ועיין בתשו' ח"ס סי' נ"ז:
ועתה נעיין ההיתר הד' מה שהודה הרוצח לפני השופט שהוא הרגו. הנה הבאה"ט ס"ק נ"ד בשם המ"ב שהודאות הרוצח בלי עיני מהנ' וכ"כ המהר"ם מלובלין ועיין ח"ס סימן צ' שפסק כן ג"כ ואפילו לדעת שהביא שם הבאה"ט מ"מ בצירוף סי"א וט"ע דכליו י"ל דכ"ע מודים דמתני כנ"ל להלכ' וז"ל התשו' שהשיב הרב הגאון כו' מ' יצחק אהרן איטינגער מלבוב ז"ל והנה מצד מה שהכירו אותו בט"ע כבר ידוע מחלוקת הקדמונים בספק שלשה ימים אי מעידין עליו וכאן יש ספק שמא ההרוג מונח שם יותר מג"י ולכאורה י"ל ע"פ מ"ש המחבר ס"י כ"ז ומיהו אם צא קול איש פלוני מת ואחר ג"י מצאוהו מת והכירוהו אשתו מותרת לד"ה וכולם תמוהו ע"ז דאכתי יש לחוש שמא הקול היא שקר והוה ספק ג"י ואין מעידין עליו מספק שלשה ימים לדעת המחמירין:
וכתב הט"ז בס"ק מ' לתרץ דהחשש היא שמא נתפח הוא חששא דרבנן וכמחמירן חוששין לזה אף שהיא חששא רחוקה קצת ומש"ה ס"ל לבעל ש"ע דבמקום דאיכא עוד חד צד לטיבותא דהיינו שיצא קול שנהרג אע"ג דאין ראוי להתיר מחמת אותו הקול לבד מ"מ מסייע להכריע לתקל והמחמירים מודים בזה עכ"ל הט"ז. וא"כ בנ"ד שבעל האשה הלך מביתו ע"ד לחזור תיכף. ובש"ס (כתובות דף ס"ב) אמרו אילמלי יהודא קיים לא ביטל עונתו ע"ש ומבואר שם דכיון שדרכו הי' לחזור לביתו לבי' שימשו ולא חזר זה ראיה שמת וגם מוכח שם שאשתו מותרת להנשא. ע"פ אומדנא זו שהרי ר' ינאי צווה להתאבל ואמר כפי מיטתו ועיין ברש"י שם והרי כתבו הפוסקים דכ"ז שאשתו אסורה להנשא אסור להתאבל עליו ועיין באהע"ז סימן י"ז סי' ה' וביו"ד סימן שע"ה סימן ז' ובט"ז וש"ך שם וא"כ גם בנ"ד שהיה בדעתו לחזור תיכף ומדלא חזר איכא הוכחה שעת וכמ"ש וכיון דאיכא עוד צד לטיבותא מסייע להכריע להקל וכמ"ש הט"ז דגם המחמירין מודים בכה"ג דאיכא עוד צד לטיבותא. אמנם עדיין יש לדון בזה דהרי הטעם דאין מעידין לאחר ג"י הוא משוה דאז יש חשש שמא נתפח ונשתנה צורתו לצורת בעל האשה ואם כן זה דוקא אם אין רואין שום שינוי בפניו בזה ס"ל להתוספת והרא"ש דבספק ג"י תולין להקל משא"כ בנ"ד שפניו היה נפוח קצת א"כ זה ראיה שמונח יותר מג"י דבתוך ג"י לא היה משתנה וגם המקילין בספק ג"י מודים בזה וכ"כ הב"י בשם הנ"י דמסתבר להקל בספק שלשה ימים כיון שאין נראה לנו שום שינוי בפנים ע"ש משמע דאם רואין שינוי בפניו. לכ"ע אסור והטעם כמ"ש כיון דרואין דנשתנה פניו זה ראיה שהוא מת קודם שלשה ימים וע"כ לא כתב הט"ז דאם יש עוד חד צד לטיבותא ס"ל להמחבר כדעת המקילין רק היכי דליכא שינוי ניכר בפנים משא"כ אם פניו נפוח קצת גם המקילין מודו וכמ"ש בשם הנ"י א"כ מה שיצא הקול קודם ג"י אינו מספיק להתיר וגם בנ"ד אונו מועיל מה שיצא ע"ד לחזור מיד ומה"ט ג"כ אין להתיר בנ"ד ע"פ דברי הב"ש ס"ק פ"ד דאם כל הגוף שלם יש לצרף דעת ר"ת ולהתיר בספק שלשה ימים משום דכאן כיון דפניו נפוח קצת. אם גופו וצורת פניו קיימין אע"ג דנתפח תגוף מותרת בספק שלשה ימים לד"ה דדרך הנפטרים דאחר יום א' נתפחים קצת וכן מבואר בק"ע סימן שמ"ג עוד יש לסמוך להתיר בנ"ד ע"פ סימני הבגדים מאחר שנמצא לבוש בהרבה בגדים וגם בארבע כנפות הוא מכלים דלא מושלי אינשי כמ"ש הפוסקים ואף שהח"מ בס"ק מ"ב מסופק בזה דדוקא למ"ד סי' דאורייתא וכמו דמועיל סי"א ול"ח שמא אחר הוא שיש לו סי' כזה ה"ה דל"ח שמא השאיל כלים דלא מושלי אינשי משא"כ לדידן דקיל"ן סיר"ר כיון דחיישינן לחשש רחיק ואינו מועיל סי"א בגוף ה"ה בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ יש לח ש לשאלה וכ"כ הב"ש ס"ק ס"מ בשם הב"י אמנם מלבד הפוסקים דחו זה מהלכה וס"ל דגם לדידן מותר בכלים דלא מושלי אינשי. בנ"ד נראה דמותר לכ"ע כיון דעכ"פ למ"ד סימנין דאורייתא פשיטא דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי כמבואר בגמרא. להדיא ולא נשאר לנו רק לחוש למ"ד סיד"ר ולדעת הב"י הנ"ל והרי הא דחיישינן לומר סימנין דרבנן הוא חומרא בעלמא כמ"ש הרמב"ם פ"ג מנחלות ומה"ט אם נישאת ע"י סי"א ל"ת כמ"ש הב"ש ס"ק ע' ועכ"פ פשיטא דתו ליכא לבעל חזקת חי ול"ל חזקת א"א וא"כ פשיטא דמותרת בספק שלשה ימים דהרי באמת מהראוי להעמיד את ההרוג בחזקת חי ולומר עכשיו נהרג והיא עדיין תוך שלשה ימים ורק טעם האוסרין משום דמוקמינן הבעל בחזקת חי לומר דהבעל עדיין קיים וזה הנמצא הוא שמת קודם שלשה ימים ונשתנה לצורת הבעל משא"כ בנ"ד דלמ"ד סיד"א מותרת להנשא ע"פ ס"י הכלים כיון שהם מכלים דלא מושלי אינשי ורק דחיישינן למ"ד סימנין דרבנן ולדעת הב"י הנ"ל עכ"פ תו ליכא לבעל חזקת חי כיון דאם נישאת ל"ה שפיר מוקמינין לההרוג הנמצא בחזקת חי לומר שנהרג עכשיו והוא תוך ג"י ועיין שו"ת נוב"י ס"ס לא ועיין בשו"ת ח"ס סימן ע"ג שהתיר ממש כעין זה וגם בלא"ה היא דבר רחוק מאוד לומר שהשאיל כל בגדיו לאחד ואותו אחר נהרג קודם ג"י ונתפח ונשתנה צורתו לצורת זה הבעל ועיין בשו"ת זקינו הח"צ ז"ל סימן קל"ד ויש עמדו עוד טעמים רבים להתיר בנ"ד אמנם לאשר כי הדבר ברור בעיני להתיר מטעמים הנ"ל לא הארכתי בזה ומ"מ טוב הדבר לשאול בזה עוד רב גדול אחד כי מי ראה הוראה אני ואז גם אני הצעיר אהיה סניף להיתר דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח יצחק אהרן אטינגמר ואח"כ שלחתי השאלה גם להרב הגאון מסטניסלאב נ"י והסכים ג"כ להיתר ויצא האשה בהיתר להנשא: