יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · יח
שאלה. אחד נקרא בפ"כ אברעמל, ולתורה נקרא במקום הלידה אברהם לבד, וכן חותם עצמו אברהם לבד, ובמקום שנשא אשה משם נקרא בפ"כ ג"כ אברמיל. ולתורה קורין אותו אברהם צבי וכך שמו מעריסה אברהם צבי, וכן נכתב בהכתיבה, ואביו נקרא בפ"כ מענדיל ולתורה נקרא מנחם מענדל, ובחתימתו הוא מענדל לבד ועתה בא לגרש את אשתו האיך יכתוב בגט:
תשובה. נ"ל דיש לכתוב אברהם צבי דמתקרי אברהם בן מנחם מענדל דמתקרי מענדל, והטעם דיש להקדים שני השמות כיון שהם מעריסה, וגם קורין אותו לתורה בשני השמות במקום שדר עם אשתו הם עיקר כמ"ש הט"ג בלק"ש אות ב' דמה שנקרא בפי העולם בשם א' אינו רק כמו קיצור השם, ולכתחילה אין להקדימו וע"ש סי' כ"ג, גבי שמרי' יהודה, וה"נ אף שנקרא בפ"כ אברמיל שהיא שם הגיגועין מאברהם לבד, וגם חותם עצמו אברהם לבד, מ"מ יש להקדים שני השמות ולכתוב דמתקרי אברהם, ואף דנקרא בפ"כ אברמיל ולא אברהם ודעת הרש"ק בספרו חא"ש סי' קי"ז וסי' קכ"ז דהיכי דכותבין דמתקרי כותבין כמו שנקרא בפ"כ, ע"ש גבי מרדכי צבי ונקרא בפ"כ מאטיא וכן בסי' קכ"ז גבי מי ששמו אברהם צבי ונקרא בפ"כ אברהם הירש דצריך לכתוב דמתקרי אברם הירש ולא אברהם, כיון דלא נקרא אברהם רק אברם, וא"כ בנ"ד נמי צריכין לכתוב דמתקרי אברמיל, אבל באמת ז"א כיון דנקרא לתורה במקום לידתו אברהם, וכן בחתימה, א"כ צריכין לכתוב אברהם וכיון דכותבין דמתקרי אברהם, שוב אצ"ל אברמיל שהוא שם הגיגועין, וכ"כ שם בסי' קי"ז, דאם שמו מרדכי צבי ונקרא בפי קצת מרדכי הירש, ורוב קורין אותו מאטיא הירש, א"כ בלשון דמתקרי שייך לכתוב מרדכי הירש, כיון דנקרא בפי קצת שיב א"צ לכתוב מאטיא הירש, דמאטיא הוה קיצור השם ממרדכי, וה"נ בנ"ד ששייך לכתוב דמתקרי אברהם כיון דקורין אותו לפעמים לתורה בשם אברהם לבד שוב א"צ לכתוב אברמיל שהוא שם הגעגועין ואף דהתם בשם מאטיא יש חולקין עלי' דצריכין לכתוב שם מאטיא כיון די"ל דנגזר משם מתתי' מ"מ שם אברמיל בודאי הוא שם הגעגועין משם אברהם וא"צ לכתבו ושם אביו צריכין לכתוב מנחם מענדל דמתקרי מענדל (ואם חותם עצמו ביו"ד אחר הדל"ת צריך לכתוב מענדיל) כמ"ש הט"ג בלק"ש אות ל"ד בשם הגאון ח"ס בשם אליעזר ליפא, דכותבין דמתקרי ליפא, כיון שעולה בו לתורה אין לכתוב עליו המכונה שהרי הוא מעיקר השם ע"ש, ואף שבחידושי אנ"ש סי' קל"ו חולק עלי' וכ' שם לכתוב מענדל דמתקרי מנחם מענדל מ"מ הט"ג שם כ' שלא לכתוב כן, וגם הד"ח מהרב הגאון מצאנץ השיג על חידושי אנ"ש והביא בשם מהרנ"ח דיש חשש פיסול בזה עי' בשערי תשובות שם. ובשם אבי המגורשת שמו יוסף לתורה ונקרא בפ"כ יוסיל נ"ל דא"צ לכתוב רק יוסף לבד כמ"ש בס"ג אות מ"ם בב"ש, ואף דבחידושי אנ"ש סי' ל"ט כ' דצריך לכתוב המכונה יוסיל, וגם לכתוב באלף אחר היוד עי' בד"ח חולק עליו, וגם סותר דברי עצמו דבסי' ע"ט כ' בעצמו דא"ל לכתוב הכינוי יוסיל ע"ש, וגם כיון דיש ספק אם לכתוב יוסיל בואו אחר היוד או באלף אין לכותבו, עי' בכללי הדינים בט"ג אות וא"ו:
בגמרא קידושין דף פ"א ע"א גבי ר"מ דאמר שטן אי לאו דמכריזי ברקיע הזהרו בר"מ ותורתו נשויתי' לדמך תרתי מעי ולא נמצא במפרשי הש"ס פי' ע"ז, ונראה לפרש לע"ד דאיתא בחסד לאברהם דכל דם הנפש של אדם הוא משקל ח"י דינרין, כשיוצא מהם חלק ס' מכוון אז בטל בס' אבל כשיוצא יותר מחלק ס' אז המיתה מוכנת לו מיד עכ"ל, נמצא שבדם הנפש של אדם יש מאה ושמנה מעה ששה פ' ח"י שהדינר ששה מעין ונמצא שני מעין הוא יותר מחלק ס' והמיתה מוכנת לו, והק' לי' חי לאו דמכריזי ברקיע כו' נשויתי' לדמך תרתי מעי, והיינו דהי' ממעט מדמו מחמת פחד שהי' באמצע הנהר שיעור תרתי מעי דהוא יותר מחלק ס' וקרוב למיתה, וכן גבי ר"ע דאיתא דעלה לדקלא כי מטא לפלגא דיקלא שבקי' וא"ל ג"כ הכי אי לאו דמכריזי ברקיע כו' נשויתי' לדמך תרתי מעי היינו נמי מחמת פחד הדקל שעלה הוה ממעט מדמו תרתי מעי דהוא יותר מחלק ס' כנ"ל: