אור ברסלב
יד יוסף חלק ב יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף › יז

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · יז

טז

שאלה, במעשה שבאה לפני. היו בפיסטין ד' אחין כלן בני אב אחד א' שמו אברהם והב' שמו זאב והג' שמו ישראל והד' שמו מיכל, ושני אחין מהם כ' אברהם וכ' זאב מתו בפיסטין כבר, וכ' מיכל עבר וחלף למדינת וואליחיי בבחרותו וזה כמו ארבעים שנה שנסע מפיסטין ולא נודע ממנו אם עדיין הוא חי או לאו, והאח הג' כמר ישראל נשא בתולה מפה ולא הי' לו בנים עמה ודר עמה לערך שלשים שנה, ועתה מת גם הוא בלא זרע של קיימא ועתה באה אלמנותו לבקש על נפשה להתיר אותה מכבלי העיגון, והביאה עדים ונגבה העדות כדת וזה נוסח הג"ע במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא חיים הירש ב"ר יעקב והעיד בתו"ע באליו"ע האיך שזה ערך עשרים ושבע שנים אמרו לי הב' אחין כ' אברהם וכ' זאב אחי כ' מיכל שדר בוואליחיי האיך שנסעו לשם להחזיק אותם שהי' עשיר והם היו עניים ונסעו בחנם כי כבר מת אחיהם מיכל, ועוד שמע מאחיו הג' כ' ישראל שמת בלא זש"ק שאמר לו זה ערך ב' שנים שרוצה ליסע לאה"ק מחמת שכל אחיו שהי' לו כבר מתו בח"ל והוא רוצה להקבר באה"ק. עוד בא לפנינו ר' אלטר ב"ר יוסף מפה והעיד בתו"ע באליו"ע האיך שזה עשרים שנה הי' בפיסטין שהי' לו אח בשם ושאל את האח שלו על אחיו של כמר ישראל, שמת בלא זש"ק, ואמר לו אחיו שאחיו כמר יחיאל כבר מת. עוד בא לפנינו יעקב בן יצחק מפיסטין והעיד בתורת עדות באליו"ע אחר האיום בחרם שהי' עם הרב הישיש דפיסטין שני פעמים בוואליחיי, פ"א הי' עמו בשנת תריזיי"ן או בשנת תרי"ח ובאו לק' דראהי' ובא איש משם להרב ואמר לו שהוא מפיסטין ושמו מיכל בן מושקא וואקין וכך הי' נקרא שם אביהם בפיסטין והרב לא הכירו מחמת שהוא נסע מפיסטין קודם שבא הרב לפיסטין, ובשנת כת"ר הי' פ"ש בשם ושאל בשם עליו ואמרו לו שמת, כ"ז אמרו בתו"ע כד"ת ולראי' באנו עה"ח יום ד' י"ג סיון תרמ"ה לפ"ק פה קאסוב.. נאם ונאם ונאם.

תשובה ותחילה נדבר מעדות של האח כ' ישראל שאמר לפני כ' חיים הירש שכל אחיו מתו בח"ל, הנה קיל"ן באומר יש לי בנים אפי' במוחזק באחין ואינו מוחזק בבנים דמהימן, כמבואר בגמרא ב"ב דף קל"ד ובטוש"ע סי' קנ"ו, והטעם משום שבידו לגרשה ולא הוה מיגו במקום חזקה לענין בנים אין לו חזקה דיכול להיות דיש לו אחין ויש לו בנים וא"כ ה"ה היכי דמוחזק באחין ואמר שמתו נמי נאמן דהא גם כאן אינו סותר החזקה לגמרי דיכול להיות שהי' לו אחין ומתו, וכ"כ הרמב"ן במלחמות בקידושין והובא בב"ש סי' קנ"ז ס"ק ט' דאפי' באומר סתם שאין לו אחין נאמן די"ל דכוונתו שמתו, אא"כ אומר שלא הי' לו אחין, דאז אינו נאמן שסותר החזקה לגמרי וא"כ כ"ש באומר בפירוש שמתו דמי ממש לאומר יש לי בנים, ונאמן אף בהוחזק שיש לו אחין, אך לכאורה י"ל דהא דבעל מהימן לומר יש לי בנים היינו דוקא אם אומר בשעת קידושין או בשעת מיתה דדעתו באמירה זו לפוטרה מחליצה, דאז נאמן במיגו דבידו לגרשה, אבל אם אומר לפ"ת אינו נאמן אך מדברי הרמב"ן שם במלחמות שכ' וז"ל בשעת קידושין היינו בזמן שנשאה ולא להפיס דעתה אמר אלא לאחרים אמר כן עכ"ל, אלמא אפי' בדברים בעלמא נמי נאמן וכ"כ בדברי חיים ח"ב סי' קע"א, אולם כ"ז דוקא במוחזק שיש לו אחין אז נאמן לומר שיש לו בנים וה"ה דנאמן לומר שמתו כמ"ש, אך בנ"ד שיש עדים שהי' לו אח זה במדינת וואליחיי ודעת הרשב"ם וכן הרי"ו דדוקא נגד חזקה נאמן לומר יש לי בנים, אבל אם יש עדים שיש לו אחין א"נ לומר יש לי בנים, ובש"ע סי' קנ"ו הובא דעתם בשם יש מי שאומר, והב"ש כ' שם שלא מצינו מי שחולק עליהם וא"כ לכאורה בנ"ד א"נ לומר ג"כ שמתו, אך מתחילה צריכין אנו לאמשוכי נפשין להבין טעמו של דבר אמאי באמת א"נ במקום עדים דאין כאן משום מיגו במקום עדים דהא אין העדים מכחישין לומר שאין לו בנים ויכול להיות כדבריהם שיש לו אחין ויש לו ג"כ בנים כמו במקום חזקה שיש לו אחין דנאמן לומר שיש לו בנים מטעם שאינו סותר החזקה ה"נ במקום עדים שיש לו אחין נמי יהי' נאמן. וראיתי באו"ת סי' פ"ב שעמד בזה ע"ש אות כ"ט וכ' לתרץ דהמיגו דבידו לגרשה הוה מיגו גרוע, די"ל דאינו רוצה לפוסלה מכהונה וכמ"ש התוס' ב"ב שם, ומש"ה ל"מ רק במוחזק באחין כיון דאין הדבר ברור שיש לו אחין מהני מיגו גרוע משא"כ אם יש עדים שיש אחין ל"מ מיגו גרוע, אך בחדושי הרשב"א בקידושין כ' וז"ל ואע"ג דבפ"ק דב"ב איבעי אי אמרינן מיגו במקום חזקה או לאו ולא איפשטא וכן ביבמות גבי החזיקה היא מלחמה בעולם התם הוא דמה לו לשקר דחילף טענות שאינן אמיתית ואע"פ שזו היתה נכונה יותר מזו שאומר עכשיו מיגו כזה לא אלים דדלמא זו היתה נכונה בדעתו וקרובה אבל מיגו כזו דאלו רצה הי' גומר כונתו לפנינו וגרשה עכשיו אלים כעדים ואתיא עדות ומרע לחזקה, וכ"כ הר"ן שם בקידושין וכ"כ הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ט' וא"כ לפי דבריהם אדרבא המיגו דבידו לגרשה היא טובה ולכמה פוסקים נאמן לומר אין לו אחין במקום שהוחזק באחין אע"ג דהוה מיגו במקום חזקה מטעם זה דמיגו טובה היא עי' ר"ן בקידושין, וא"כ אמאי א"נ במקום עדים, ועי' במקנה בקידושין הקשה ג"כ ארשב"ם אמאי א"נ באיכא עדים שיש לו אחין, ודחק לפרש דברי הרשב"ם בענין אחר ע"ש. גם הב"מ הקשה כן ומיקל במקום עיגון אפי' במקום עדים, ואף דקשה להקל נגד הרשב"ם ורי"ו ובפרט שהובא דעתם בש"ע, והב"ש כ' שלא מצינו מי שחולק עליהם, מ"מ י"ל דע"כ לא מחמיר הרשב"ם אלא אי איכא עדים שיש לו אחין כעת שהן עדיין קיימין והוחזקה ע"פ העדים שהיא זקוקה ליבום אז א"נ לומר יש לי בנים, אבל אם העדים אינן יודעים אם האחין עדיין חיים וקיימין, ורק שיודעין שהי' לו אחין מקודם, א"כ צריכין לבא לחזקה לומר שהן בחזקת חיים, א"כ שוב הוה רק מוחזק באחין ובהא י"ל דגם הרשב"ם מודה דנאמן לומר יש לי בנים, וה"ה לומר שמתו. ולפמ"ש אפשר לישב דברי הב"ח שכ' בסי' קנ"ו להפוסקים דס"ל דבמוחזק שיש לו אחין ואמר אין לי אחין דנאמן, ה"ה ביש עדים שיש לו אחין ואמר יש לי בנים נאמן, והב"ש בסי' קנ"ו ס"ק י"א הקשה עליו ולפי' הנ"ל דהב"ח ס"ל כסברת האו"ת, דה"ט דאינו נאמן לומר יש לי בנים ביש עדים שיש לו אחין משום דהוה מיגו גרוע, ונגד עדים ל"מ מיגו גרוע, וע"ז כ' הב"ח להפוסקים דס"ל בהוחזק באחין נאמן לומר אין לי אחין, והטעם כמבואר בר"ן קדושין, והובא בב"ש דמיגו זו דבידו לגרשה אדרבא עדיף משאר מיגות כנ"ל, א"כ אף באיכא עדים שיש לו אחין נאמן לומר שיש לו בנים ומה שהקשה הב"ש שם אב"ח דהא בדין זה פסק הטור בסי' קנ"ו כרשב"ם דאינו נאמן לומר יש לי בנים, אי איכא עדים דיש לו אחין, ובסי' שאח"ז הביא פלוגתא גבי הוחזק באחין ואמר אין לי אחין אי נאמן או לאו זה לק"מ דגם שם באמת מסקנת הטור דא"נ כדעת הרמב"ם ור"א ורא"ש ומחמת דעיקר פלוגתתם הוא גבי הוחזק באחין ואמר אין לי אחין נקט הפלוגתא שם וכאן סתם לאיסור משום דמסקנת הטור גם שם דא"נ, אך מה שהקשה מרי"ו כ"ש ספר הרי"ו אינו ת"י לעיין. ולכאורה דברי הב"ח תמוהין דתולה הך דינא דיש עדים שיש לו אחין ואמר יש לי בנים בהך דינא בהוחזק באחין ואמר אין לי אחין הא מדברי הרשב"ם עצמו לא משמע כן דבדף קל"ד ע"ב ד"ה הכא כו' כ' חזקה בעלמא בלא עדים ומזה הוכיחו הפוסקים דס"ל לרשב"ם אי איכא עדים דיש לו אחין א"נ לומר יש לי בנים, ובדף קל"ה ע"א ד"ה ועוד הא אמר כו' כ' וז"ל ואע"פ שאין לו בנים כיון דאמר אין לו אחין נאמן להתירה, ואע"ג דמוחזק באחין נאמן להתירה מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא, ומה לו לשקר כדאמרינן נמי לעיל דאע"ג דמוחזק לן באחי ואמר זה בני נאמן להתירה משום מיגו דאתי מיגו ומרע לחזקה, עכ"ל. אלמא דס"ל דנאמן לומר אין לו אחין במוחזק שיש לו אחין ואפ"ה ס"ל דא"נ לומר יש לי בנים אי איכא עדים דיש לו אחין, ואיך תלה הב"ח זה בזה. ולכאורה היא תמיהה גדולה, אבל באמת ל"ק דיש לדייק בדברי הרשב"ם שכ' ואע"ג דמוחזק באחי נאמן להתירה מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא, כדאמרינן נמי לעיל דאע"ג דמוחזק באחי ואמר זה בני נאמן, וקשה מאי ראי' מהתם, דהתם באומר זה בני אינו סותר החזקה דיש לו אחין, משא"כ באומר שאין לו אחין הוא נגד החזקה שיש לו אחין, ודוחק לומר דס"ל כסברת הרמב"ן שהבאתי לעיל, דבאומר סתם אין לו אחין יש לפרש שהי' לו אחין ומתו, דשוב אינו סותר החזקה דהי' לו אחין, דא"כ ה"ל לפרש כן ולא לסתום, אע"כ שכך היא פרושו של דברי הרשב"ם והכי היא הוצעת דבריו, ועוד הא אמר בשעת מיתה שאין לו אחין ואע"פ שאין לו בנים, כיון דאמר אין לו אחין נאמן להתירה, והטעם כיון שאינו סותר החזקה דאפשר שאין לו בנים וגם אחין אין לו, ומ"ש אח"כ ואע"ג דמוחזק לן באחין נאמן להתירה לא קאי אלעיל באומר אין לי אחין אלא בא להביא ראי' לדבריו הראשונים, וה"ק אע"ג דמוחזק באחין נאמן להתירה, היינו באומר יש לי בנים במיגו דאי בעי פטר לה בגיטא, וכדאמרינן נמי לעיל כ"ו אלמא היכי דאינו סותר החזקה נאמן במיגו, ה"נ אע"ג דאין לו בנים נאמן לומר אין לי אחין דאינו סותר החזקה. ובזה א"ש נמי מ"ש הרשב"ם ואע"ג דמוחזק באחין נאמן להתירה, ולא סיים נאמן לומר אין לי אחין אע"כ במוחזק באחין א"נ לומר אין לי אחין, כסברת הב"ח דזה תלוי בזה, דאי א"נ לומר יש לי בנים, ביש עדים שיש לו אחין משום דהוה מיגו גריע, ה"ה אינו נאמן לומר אין לי אחין במוחזק שיש לו אחין, אבל להפוסקים דס"ל דנאמן לומר אין לי אחין בהוחזק באחין, מטעם דהוה מיגו אלימתא, ה"ה אף ביש עדים שיש לו אחין נאמן לומר יש לי בנים, ועולין דברי הב"ח כהוגן. נמצא ביש עדים שיש לו אחין ועדיין חיים וקיימין יש פלוגתא אי נאמן לומר יש לי בנים, כמ"ש הב"ח, אבל ביש עדים שהי' לו, ואין יודעין אם הם קיימין עדיין י"ל לכ"ע נאמן לומר יש לי בנים, דהא לא הוה רק חזקה דמוקמינן להו בחזקת חיים כמ"ש לעיל וה"ה נמי נאמן לומר שמת, וא"כ בנ"ד נמי נהי דיש עדים שהי' אח אחד במדינת וואליחיי, עכ"פ אינן יודעין אם עדיין קיים נאמן לכ"ע אחיו לומר שמת, כמו שנאמן לומר יש לי בנים, וכמ"ש הרמב"ן שהבאתי לעיל דנאמן לומר מת, וכ"כ היש"ש ביבמות פ' יוד דנאמן לומר מת אחי, כיון דאינו סותר החזקה לגמרי, ומטעם מיגו דבידו לגרשה, ואף דהשתא בזה"ז איכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ מ"מ איכא מיגו דבידו לגרשה ע"ת שיהי' הגט חל שעה א' סמוך למיתה, כדי שלא תפול לפני יבם, ובזה ודאי תתרצה האשה כי זכות היא לה כי גם עתה מגרשין ע"ת אם אינן מרוצים באופן אחר. וגם מה ששמע משני האחין של הבעל שמת כבר אחיהם ר' מיכל, וכן מה שהעידו השני העדים ששמעו מפי אנשים אחרים שמת כמר מיכל מועיל ג"כ, שכבר פסק הש"ע בסי' קנ"ח סי' ג' כדעת רוב הפוסקים דגם ביבמה נאמן ע"א, ועד מפי עד, והוא ממש כעדות אשה שמת בעלה, ואף דבתשו' נוב"י מ"ת סי' קמ"ו מפקפק בעד מפי עד מ"מ סיים בעצמו מי שרוצה לסמוך על הרמב"ם בצירוף האחרונים במקום עיגון יש לו לסמוך עליו, ע"כ לדעתי יש להתירה מכבלי העיגון, אך דא עקא שהעדים לא רצו להעיד בחנם, ונתנה להם ממון הרבה לילך להעיד, ועי' בנוב"י סי' כ"ז וכ"ט וסי' למ"ד, שהאריך בזה:

וכתב הדבר להרב הגאון מסאדיגערי, והשיב לי באם שלא הי' נתינות המעות ע"מ שיהי' מועיל עדותן בב"ד זולת לילך להעיד מה שיודעין ובין שהב"ד יתיר אותה ע"י עדותן, או לאו יקבלו שכרן, או שכבר קבלו שכרן מקודם בין אם יתירו אותה הב"ד או לאו, בזה הגם די"ל דכאן גרע מאשה במת בעלה, כיון דהיא עצמה אינה נאמנת מ"מ עדות כזו אינו פסולה רק מדרבנן מטעם קנם, יברור דמהני בעדות אשה וה"ה ביבמה, ע"כ ברור דאשה זו מותרת להנשא, הגם דרמ"א הביא י"א דאין ע"א נאמן הנה לא סיים דיש להחמיר, ע"כ אשה זו מותרת להנשא אך ליתר שאת יעידו ג"כ העדים ששמעו מעדים אלו אשר לא קבלו שום שכר עכ"ל. ויצאה האשה בהיתר ונשאה:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה