יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · טו
מעשה שבא לידי בחליצה א' שהיתה לפני ובצירוף ב"ד של חמשה כד"ת וחלצה היבמה הנעל בידה השמאלית, ומחמת שנבהלתי בראותי זאת צויתי עלי' לחלוץ עוד פ"ש בידה הימנית וכן עשאה, ודעתי כיון דלכתחילה בעינן שתחלוץ בידה הימנית לצאת דעת הירושלמי, וא"כ כיון שהי' עדיין במושב ב"ד הוה כמו לכתחילה, ובבואי לביתי נפל ספק בלבי אם היתה צריכה לחלוץ עוד פ"ש בידה הימנית ואדרבא לכאורה יש חשש אם תחלוץ פ"ש בידה הימנית כמו גבי רקיקה דאיתא ביבמות דף ק"ה, שלחו לי' לאבוה דשמואל יבמה שרקקה תחלוץ וא"צ לרוק פעם אחרת ומפרש התם הטעם דנפיק מיני' חורבה דאי אמרת תחזור ותרוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואת למשרי חליצה לאחין פי' דבאמת רקיקה קמייתא פסלה מן האחין דמאן דחזי דרקקה אמר ודאי חלצה ברישא, ואי הדרה ומתייבמה אמרי חלוצה מותרת לאחין ומש"ה א"צ לרוק פ"א, עי' פי' רש"י ופריך שם הא בעינן כסדרן ומשני כסדרן לא מעכב ע"ש, וכן היא הלכה כמבואר בפ"י סדר חליצה אות כ"ה דא"צ לרוק פ"ש מה"ט וא"כ חזינן דאף דלכתחילה צריכין כסדרן מ"מ אם רקקה קודם החליצה אין לה לרוק פ"ש אחר החליצה מחשש שמא יאמרו רקיקה קמייתא לאו כלום היא ובאמת יש חשש ברקיקה קמייתא דסברי דכבר חלצה כנ"ל, וא"כ בנ"ד נמי יש חשש שמא יאמרו חליצה קמייתא לאו כלום ואתי למשרי חלצה ביד שמאל לאחין, ואדרבא לכאורה בנ"ד כ"ש היא דהתם ברקיקה באמת רקיקה לבד לא פסלה מן האחין ורק שיש חשש משום הנכנסין אח"כ שלא ראו רק הרקיקה יאמרו מסתמא חלצה בתחילה כדין הרקיקה שצריכה להיות אחר החליצה, ואפ"ה חיישינן חשש רחוק ומבטלינן הרקיקה שאחר החליצה מחשש זה כ"ש בנ"ד דבאמת חלצה בידה השמאלית חליצה גמורה בדיעבד ואם אמרתי שצריכה חליצה אחרת בידה הימנית יש חשש שיאמרו חליצה קמייתא לית בה מששא ולא פסלה מן האחין כן עלה בלבי, ואח"כ נתישבתי ששפיר עבדתי שצויתי לחלוץ פ"ש בידה הימנית ולא יצא מת"י דבר שאינו מתוקן, דאיתא במשנה, יבמות דף ק"ד, קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה, ובירושלמי הגרסא ואם לא חלצה חליצתה כשרה, וכן היא גרסת הרי"ף, ולכאורה קשה לפי גרסת הירושלמי אמאי לכתחילה תחלוץ משתגדיל הא יש חשש שיאמרו חליצת קטנה לאו כלום היא ולא פסלה מן האחין ומותרת להתייבם, בשלומא לגירסת הגמרא שלנו דגרסינן חליצתה פסולה ניחא דליכא למיחש שיאמרו חליצת קטנה לית בה מששא ולא פסלה מן האחין ומותרת להתייבם, דבאמת לגרסת הגמרא שלנו חליצת קטנה לא פסלה מן האחין כמ"ש התוס' שם ד"ה קטנה ע"ש, משא"כ לגרסת הירושלמי קשה כנ"ל, אלא ע"כ צ"ל דדוקא גבי רקיקה איכא חשש שיאמרו רקיקה קמייתא לאו כלום היא כיון דאפי' לא רקקה כלל כשרה החליצה דרקיקה לא מעכב, ומש"ה חיישינן אם תרוק פ"ש יאמרו רקיקה קמייתא לא מששא אית בה, משא"כ בחליצה דהיא עיקר היתרה ל"ח שמא יאמרו חליצה קמייתא לאו כלום היא ומש"ה לכתחילה צריכה לחלוץ משתגדיל, וה"נ בנ"ד שפיר מצי לחלוץ פ"ש בימין ול"ח שמא יאמרו חליצה קמייתא לית בה מששא, ולא יצא תקלה מת"י ח"ו כנ"ל להלכה ולמעשה: