יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · ט
שאלה. בא' שהי' שמו מעריסה משה שלמה ונקרא בפ"כ שלמה לבד ופעמים שעולה לתורה בשני השמות ושם אביו הי' נקרא בפ"כ הירש ליב ושם הקודש א"א לידע אם הי' נקרא צבי ארי' או צבי יהודה, ושם המגורשת הי' מעריסה חי' שרה, וגם בכתובה נכתבו שני השמות ונקראת בפ"כ שארקה לבד איך לכתוב בהגט:
תשובה. נ"ל לכתוב משה שלמה דמתקרי שלמה בן הירש ליב ובשם המגורשת לכתוב רק שם שארקה לבד, והטעם דהלכה רווחת בישראל דאין חוששין לכפולת השמות כדעת הט"ג בפירושו לסדה"ג של מהר"ם, וכן מבואר בנוב"י מ"ת סי' קי"ט ע"ש, ועי' בלק"ש של הט"ג סי' ל"ב גבי מי שהי' שמו יעקב ישראל ונקרא בפ"כ ישראל דכותבין כה"ג יעקב ישראל דמתקרי ישראל, ואף דלכאורא משמע שם דוקא אם חותם ג"כ בשני השמות אז מקדימין שני השמות וכותבין על השם הנקרא בפ"כ דמתקרי, אבל בלא"ה מקדימין שם הנקרא בפ"כ, אבל א"א לומר כן ע"ש בט"ג אות ג' דכ' דבשמות הלידה מה שנשמט א' בפי העולם אינו רק מפני הקיצור ואין כאן יתרון ועילוי להקדימו א"כ אף נקרא לתורה לבד בשני השמות ובפ"כ נקרא בשם א' אין להקדימו אף דהחתימה ג"כ בשם אחד לבד משני השמות ומקדימין שני השמות ועל שם הא' כותבין דמתקרי דגם בחתימה אמרינן דמכוון רק לקיצור, ואינו דומה למ"ש הג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ח דהיכי דשמו מעריסה יצחק ושוב נקרא משה לסבה קלה ועולה לס"ת בשם א' וחותם עצמו בשם אחר דנמצא דעלי' והחתימה סותרין זא"ז דהולכין אחר קריאת העולם דאותו השם שקורין אותו רובא דעלמא עושין עיקר, וכ"ש אם כ"ע קורין אותו בשם א' דעושין עיקר משם שקורין אותו ועל הב' כותבין דמתקרי ע"ש, דל"ד להתם דהי' לו רק שם אחד מלידה ונשתנה אח"כ שמו לשם אחר ומש"ה אזלינן בתר קריאת רוב העולם, אבל בנ"ד שהי' לו שני שמות מלידה ועולה בהם לתורה וכ"ע קורין אותו באחד משני השמות הללו וגם חותם עצמו בזה השם אמרינן דהעולם נתכוונו רק לקיצור השם, וגם בחתימה נתכוון לכך וגם כשקורין אותו לתורה מזכיר ג"כ אותו השם, ע"כ יש לעשות העיקר משני השמות ולכתוב דמתקרי על השם הא' ושם אביו נ"ל לכתוב בן הירש ליב ולהשמיט שם הקודש כיון שאין ידוע איך הי' נקרא אי ארי' אי יהודה, וכן מבואר בגט מקושר, הובא בפ"ת ס"ק ב' דבכה"ג כותבין רק החניכה שהכל קורין בו, ועי' בט"ג בלק"ש מחמת חולי ס"ק שכ' בשם האחרונים שכן מעשים בכל יום כשיש ספק בשם הקודש לכתוב החניכה לבד כדי שלא יצטרך שני גיטין ואפילו במגרש עצמו וכ"ש בשם אביו, ועי' בתשו' שיבת ציון סי' פ"ג שהביא כן בשם אבי הגאון הנוב"י שצוה לעשות כן וכ"פ הג"פ ס"ק קל"ב בשם עבידי דכותבין רק עבידי היכי דיש ספק אם עובדי' נקרא או עובדיהו ונקרא בפ"כ עבידי והיינו כב"ש דס"ל דאף לדעת הרמב"ם כותבין אף לכתחילה חניכה שהכל קורין בו. ולי נראה אף לדעת הב"י דס"ל דלדעת הרמב"ם אף בחניכה שהכל קורין בו אין כותבין לכתחלה אלא דוקא בדיעבד כשר היינו דוקא אם החניכה אינו פי' על שם הקודש ואינו יוצא משם הקודש וכעין כינוי משפחה בזה אינו מכשיר הרמב"ם רק בדיעבד, אבל אם הכינוי הוא פי' לשם הקודש או קיצור שם הקודש ובשם הקודש יש איזה ספק, אף להרמב"ם כותבין לכתחילה הכינוי לבד שלא יצטרכו ב' גיטין וכמ"ש התוס' גיטין דף ל"ד ע"ש, וכ"כ המהרש"א פ' המגרש דף פ"ח ע"ש, וכ"כ בתשובת שיבת ציון הנ"ל. וא"כ בנ"ד א"צ לכתוב רק הירש ליב כדי שלא יצטרכו שני גיטין הנ"ל, וכ"כ בתשו' ברכת יוסף סי' ע"ג ע"ש. ובשם המגורשת נ"ל לכתוב רק שם שארקה לבד דהוה חניכה שהכל קורין בי, והוא קיצור השם משרה וכותבין לכ"ע ואף לדעת הב"י לשיטת הרמב"ם וכמ"ש, ואף דמבואר בב"ש בסדר גיטין אות ב' דאם ידוע ששמה מעריסה שרה כותבין שרה אף שנקראת בפ"כ שארקה וכ"פ הט"ג שם, מ"מ בנ"ד דשמה מעריסה הי' חי' שרה, ושם חי' נשתקע וא"א לכתוב ב' השמות, אין לכתוב שרה לבד דאם נכתוב שרה ע"כ קאי אשם עריסה שנקראת אז שרה ובאמת אז נקראת חי' שרה, ואין חולקין השמות כמ"ש הט"ג כ"פ, דאם חולקין השמות וכותבין דמתקרי ביניהם דפסול משום דלא נקרא באחד ולא ידעו מי המגרש, ה"ה בנ"ד דע"כ שם שרה קאי אשעת לידה ואז היתה נקראת חי' שרה ולא ידעו מי המגורשת וא"כ עדיף לכתוב רק שם שארקה לבד דהוה חניכה שהכל קורין בו, ועיין ט"ג בלק"ש סי' ז' גבי יחיאל אברהם דאף אם אינו כותב דמתקרי בין השמות אין לחלוק השמות ע"ש:
נשאלתי בעיר קוטב אשר מעולם כתבו בשם גיטין ונכתב בגט קוטב דמתקרי קוטא דיתבא על נהר טשערמאש ולא הי' כותבין מי מעיינות ולא מי בארת ועתה נפל ספק מחמת שנקראת בין הגוים קוטיא שמרגישין היו"ד אחר הטי"ת, וגם קוראין הקו"ף בקמ"ץ וצריך לכתוב באל"ף אחר הקו"ף זה חשש א', ועוד חשש ב' שכותבין על נהר טשערמאש, והטשערמאש הולך כעת חוץ לעיבורה של העיר ורק חלק ממנו הולך בתוך עיבורה ונקרא ראסטאקי ולא טשערמאש, גם נראה מן העיר, וחשש הג' מה שאין כותבין מי מעיינות ומי בארת שהי' דרכם לכתוב בימים קדמונים שנמצא בגיטין ישנים:
תשובה נראה דאין כאן שום חשש, ותחלה נברר החשש הב' מה שהנהר טשערמאש הולך חוץ לעיבורה של העיר, הנה דעת הרשב"א הובא בב"י וברמ"א סי' קכ"ח דאם הנהר חוץ לעיבורה של העיר בעינן שיהי' כל תשמישי העיר מן הנהר אז כותבין לכתחלה שם הנהר וכ"כ בס"מ והב"ש סי' קכ"ח ס"ק י"ד דה"ה אם רוב תשמישי העיר ממנו הוה ככלה אבל אם רק מקצת תשמישין ממנו אין כותבין, ורק בדיעבד אם כ' כשר, ועי' בב"י שהביא בשם ת"ה שפסק כרשב"א דבחוץ לעיבורה של עיר אין כותבין דק אם כל תשמישי העיר ממנו, ואם אין מסתפקין ממנו כלל לכאורה משמע דאפילו בדיעבד פסול אם כתבו, ונראה דזה תלוי בפלוגתת הב"ש והג"פ דלדעת הב"ש ס"ק י"ד שכ' דקצת תשמישין הוה כאלו לא מסתפקין ממנו כלל, וא"כ לדעת הרשב"א דמכשיר בדיעבד בקצת תשמישין ממנו אם אין מסתפקין כלל נמי כשר בדיעבד, אבל הג"פ ס"ק מ"ג הביא דברי הת"ה ודייק ממנו דאף במקצת תשמישין כותבין לכתחילה ודלא כרשב"א, ומש"ה הכריע שם הג"פ דאם הי' נוהגין לכתוב הנהר שמשתמשין במקצת תשמישין אין מוחין בידם שלא לכתבן ע"ש, אלמא ס"ל לג"פ לחלק בין מקצת תשמישין ובין אם אין משתמשין ממנו כלל, א"כ י"ל דאם אין משתמשין ממנו כלל אף בדיעבד פסול אם כתבו לדעת הרשב"א, דהא הרשב"א לא כ' להכשיר בדיעבד אלא במקצת תשמישין ולדידי' יש חילוק בין מקצת תשמישין ובין אין משתמשין ממנו כלל, וכן הדין שכ' הג"פ דאם נוהגין לכתבו בקצת תשמישין אין מוחין בידם יש לומר להב"ש דס"ל דקצת תשמישין הוה כאלו לא מסתפקין ממנו כלל מוחין בידם מלכתבו לכתחילה. נמצא שיש קולא וחומרא לדעת הב"ש, וקולא וחומרא לדעת הג"פ, לענין דיעבד הוה קולא לב"ש דאף אם אין משתמשין ממנו כלל יש להכשיר לדעת הרשב"א, ולג"פ אף בדיעבד פסיל אם אין משתמשין ממנו כלל, ולענין לכתחילה לב"ש חומרא דאף במקום שנהגו לכתוב שם הנהר יש למחות בידם אם משתמשין ממנו רק במקצת, ולג"פ אין למחות בידן כנ"ל והיכי שהי' הנהר הולך מתחילה בתוך עיבורה של העיר והי' נוהגין לכתבו ואח"כ שינה הילוכו חוץ לעיבורה של העיר וקצת תשמישין ממנו הנה לדעת הג"פ הנ"ל פשיטא דאין לשנות ומותר לכתבו וכמ"ש דאין מוחין בידם בקצת תשמישין ממנו כנ"ל, אך לדעת הב"ש הנ"ל וכן לדעת הג"פ אם אין משתמשין ממני כלל עתה מה דינו. ונראה שיש לפשוט זה מדברי מהרי"ק הובא ג"כ בג"פ ס"ק ל"ז דנהר שמכזב מימי' לפעמים דכותבים אותו בשעה שהמים לים מכסים דוקא אבל בשעה שהנהר יחרב ויבש אין כותבין אותו בגט ע"ש, וכ"כ הג"פ ס"ק נ"ג גבי מי שלח ע"ש, וא"כ ה"ה אם הנהר נתרחק מן העיר חוץ לעיבורה בודאי מוחין מלכתבו לכתחילה לדעת הב"ש אף אם קצת תשמישין ממנו, ולדעת הג"פ אם אין מסתפקין ממנו כלל ובפרט דיותר יש לכנוס בספק חסרון מספק שינוי דאם לא כ' להנהר כלל כשר ובאם שא"צ לכתבו וכתבו פסול לדעת הרשב"א, ועיין בב"ש ס"ק י"ג הטעם בשם הלבוש דהוה כשינוי שם העיר ע"ש, וא"כ במקצת תשמישין יש לחוש לדעת הב"ש מלכתבו לכתחילה ובאין משתמשין ממנו כלל יש לחוש אפילו בדיעבד לדעת הג"פ הנ"ל, וא"כ בנ"ד דהנהר טשערמאש הולך כעת חוץ לעיבורה של העיר ובתוך התחום ל"מ אם אין משתמשין ממנו כלל יש למחות מלכתבו לכתחילה לדעת הב"ש ולדעת הג"פ אפי' בדיעבד יש חשש כמ"ש, ואף אם משתמשין ממנו מקצת תשמישין לדעת הב"ש יש למחות מלכתבו לכתחילה כנ"ל. אך כ"ז אם נתרחק לגמרי מן העיר ואפילו מקצת אין ממנו בתוך עיבורה של העיר, אבל בנ"ד שמקצת מן הנהר הולך בתוך עיבורה של העיר הגם שלא נקרא ע"ש הנהר פשערמאש ורק ריסטאקי והוא לשון בריכה בלה"ק וא"כ דינו כמו בריכה הנמשך מהמעיין שהוא רחוק מהעיר והבריכה נמשך לתוך העיר כותבין על מי מעיינות כמבואר בסדר מהר"ם אף דנקרא בלשון לע"ז ריטשקילי ובלשון הקודש בריכה, ועי' בג"פ ס"ק נ"ב הטעם דהולכין אחר מוצא המים ואף אם נמשך לעיר ע"י צינורות ע"ש ה"נ כיון דהריסטאקע נמשך מהנהר טשערמאש והוא סמוך לעיר ומשתמשין ממנה כל תשמישי העיר בודאי יש לכתבו ע"ש הנהר, ואף בעיר חדשה יש לכתבו וכ"ש שלא להשמיטו אם כבר כתבו וגם הטשערמאש עצמו יכולין לראות מהעיר, ודעת הג"פ בס"ק מ"ג לכתבו לכתחילה אף באין משתמשין רק לדבר א' ע"ש, והיינו לבית השלחין וה"נ משתמשין ממנו לצורך הולכת עצים להעיר, ומ"מ צ"ע אם השימוש לצורך הולכת עצים דומה לתשמיש בית השלחין ובקל יש לחלק ביניהם, אך מטעם הנ"ל אין כאן חשש כלל אך יש להשגיח אם הריסטיקע הוא בתוך עיבורה של העיר כי יש גינות הנזרעים ומפסיקים בין העיר ובין הריסטיקע, והח"ס מחמיר בזה שנקרא חוץ מעיבורה של עיר, ולדעתי יש תקנה לזה שיעמידו עירוב היינו צ"ה מצד זה של הדרך לצד שכנגדו היינו מן הגדר של הגינה העומד מצד מערב של הדרך להגדר העומד מצד מזרח הדרך, והדרך הולך מצפון לדרום בין הצדדים ונמצא הדרך נחשב מן העיר סמוך להריסטיקע בתוך שבעים אמה ושיריים, ואז תהי' בתוך עיבורה של העיר, ושוב אין שום חשש, ובאם שיש אפילו מיעוטא דמעוטו של בני העיר שמשתמשין כל התשמישין מהריסטיקע שיב אין חשש וא"צ התיקון של צ"ה, דבסדר הגט של מהר"ם ז"ל אות קי"א כ' דאם יש ב' או ג' נהרות כותבים כלם, ודוקא אם כלם הם בתוך תחום העיר אפילו אם רובא דרובא מסתפקים מנהר א' ומיעוטא דמעוטא מסתפקין מן הנהרות אחרים עכ"ל, ולכאורה קשה הא הוא בעצמי כ' מקודם דאם הנהר הוא חוץ לעיבורה של עיר ותוך התחום בעינן שיהיו כל התשמישין מהנהר אז כותבין אותו לכתחילה וכדעת הרשב"א וכאן כ' אם כלם הם בתוך התחום משמע אפילו חוץ לעיבורה של העיר וסיים וכ' דאפילו אם מעוטא דמעוטא משתמשין ממנה כל התשמישין מהני וכותבין איתו לכתחילה, ולכאורה סותר דבריו בתוכ"ד, וצ"ל דיש חילוק דהיכי דמעוטא של בני העיר משתמשין כל התשמישין, ולדעת הב"ש סגי ברוב תשמישין כנ"ל דרובא ככלו, אז כותבין אותו אפי' אם הוא חוץ לעיברה של העיר אבל אם משתמשין מקצת תשמישין אפילו אם כל העיר משתמשין מקצת תשמישין אז אין כותבין לכתחילה אם הוא חוץ לעיבורה של העיר. ואחר כותבי זאת מצאתי חילוק זה בשו"ת ברכות יוסף סי' נ"ה, וכ' סברא נכונה לזה מטעם קבוע דכל קבוע כמע"מ דמי, ומש"ה אין הולכין אחר רוב התשמישין והוא סברא ישרה ע"כ, וגם כיון דנראה מן העיר יש לצרף דעת הג"פ ס"ק מ"א דמכשיר אם יש לו אפילו מעוטא דמעוטא של בני העיר שמשתמש מהריסטאקע כל התשמישין, א"צ להתקנה של צורות הפתח כנ"ל, ועתה נעיין בחשש הב' מה שהשמיטו מי מעיינות ומי בארת, ולפענ"ד כיון שהמעיינות לפעמים מכזבין מימיו ואין הולכין ממש בעיר, ואפילו הולכין לתוך עיבורה של עיר אם אין רוב תשמישין מהן אין לכותבן ולהניח על המנהג שזה כמו עשרים שנה שהשמיטהו ולא כתבו, דהנה דעת הר"פ והר"י מקירויל הביאו בב"י ובש"ע סי' קכ"ח דאין לכתוב לא בארת ולא מעיינות אם העיר יושבת על הנהר, וכ"כ הגה"מ סוף גיטין ואף הרמ"א שכתב שנוהגין לכתוב כל סיפוקי העיר, והב"ש כ' בס"ק ט"ז דאף אם הרוב מסתפקים מן הא' כותבים כלם, ועי' פ"מ אות קט"ו מ"ש בזה וע' ברכות יוסף סי' נ"ה מ"ש בזה לפרש דברי מהר"ם, אך בנ"ד דהמעיינות מכזבין מימיהם לפעמים בודאי אין חשש להשמיטו ועי' ג"פ ס"ק נ"ג לענין ירושלים עה"ק תוב"ב שאין כותבין מי מעיינות, וכ' הטעם משום דלפעמים הערבים מקלקלין צינורי המעיינות ופוסקים לפעמים המעיינות, לכן אין לכותבן שלא לחלק בגיטין וע"ש ס"ק ל"ג דאף שנחרב ויבש אין לכותבו בשעה שנחרב ויבש וה"נ בנ"ד אף בעיר חדשה כה"ג לא הי' מן הראוי לכותבו וכ"ש בנ"ד שכבר השמיטו לערך עשרים שנה בודאי אין לכותבו שלא להוציא לעז על הגיטין הראשונים, כמ"ש הד"מ אות י"ב במקום שלא נהגו לכתוב מי מעיינות אין לכותבן שלא להוציא לעז על הגיטין הראשונים ול"ד לעיר שניתוסף בה נהר דכותבין אותו ואין חוששין ללעז גיטין הראשונים, כמ"ש ב"י בשם תשובת מהרי"ל דשאני גבי נהר שהוא מפורסם, כמ"ש הלבוש הביאו הג"פ אות נ"ד אבל מעיינות ובארת, דאינן מפורסמים כ"כ, חוששין ללעז הראשונים, וכ"ש בנ"ד שהן מכזבין בודאי אין לכותבן כמ"ש הג"פ גבי ירושלים. וראיתי בדברי חיים סי' כ"ה שהשיב להרב דקוטב, לכתוב מי מעיינות ומי בארת, דבאמת גם בארת נכללו במעיינות, ואין כאן רק מה שמוסיף בארת י"ל דזה כונתי שישבת על מעיינות דהיינו בארת ע"ש, הנה מ"ש דבארת הן בכלל מעיינות היינו כדברי הב"ש ס"ק ט"ז שכ' לישב דברי ב"ה שכ' שכותבין נהרות ומעיינות ולא בארת, ע"ז כ' הב"ש דבארת בכלל מעיינות, אבל דבריו צ"ע, דע"כ לא כ' הב"ש דבארת בכלל מעיינות אלא היכי דאיכא שניהם מעיינות ובארת אז א"נ לכתוב בארת דגם הם נכלל במעיינות, אבל היני דליכא מעיינות רק בארת בודאי אי כותב מעיינות הוה שינוי כמבואר במהרי"ק שהביא הב"י שאם יש מעיין רחיק מן העיר וכו' וכל העיר מליאה בארת יש לכתוב בארת ולא מעיינות ואם יכתבו מעיינות הוה גט פסיל עכ"ל, וגם הג"פ הביאו להלכה וא"ל דהמהרי"ק אינו פוסל אלא אם כותב מעיינות לבד, אבל בכותב מעיינות ובארת עדיף דבארת הוה פי' להמעיינות דהיינו בארת, אבל ז"א דודאי עדיף אי כותב מעיינות לבד דאיכא למימר דהיינו בארת דאיקרי נמי מעיינות ואפי"ה פוסל מהרי"ק ועכצ"ל משום דבארת אינן בכלל מעיינות כ"ש אי כותב מעיינות ובארת דאיכא עוד הוכחה דמ"ש מעיינות לאו היינו בארת דהא כ' בהדיא בארת בודאי פסול לדעת מהרי"ק, ועי' נוב"י מ"ת סי' קט"ו דמשמע ג"כ דאם כותב מעיינות ובארת במקום שאין שם מעיינות גרע טפי, וע"ש שפוסל בין אם כותב שניהם בין אם כותב מעיינות לבד ודברי הדברי חיים צ"ע, וא"כ בנ"ד דהמעיינות נכזבין הוה כמאן דליתא כמ"ש בשם הג"פ בודאי אין לכתוב מעיינות ובפרט שזה ערך עשרים שנה שהשמיטוהו כמ"ש בשם הד"מ שיש חשש לעז גיטין הראשונים ואין כאן משים מ"ש הד"מ דצריך לכתוב שני סימנין דהיינו ב' נהרות או נהר ומעיין דכיון דכותבין דמתקרי קיטא אין לחוש לסימן אחר, עי' נוב"י סי' פ"ו ובודאי יותר יש לכנוס בספק חסרון מן ספק שינוי כמ"ש לעיל בשם רמ"א:
ואודות החשש שכותבין קוטא בואו אחר הקו"ף ובלא יו"ד אחר הטי"ת נ"ל דאין קפידא ואין לשנות ממה שכתבו עד עתה. עי' ט"ג בשמות עיירות אית ב' מ"ש בעיר באמבערג שכ' שגם בוא"ו יש לקרות בקמ"ץ כמו בית שקורין הו"ז בקמץ וכותבין בואו והוא הברה אמצעית בין קמ"ץ לחול"ם וא"כ בנ"ד נמי אין לשנות ולכתוב בוא"ו כמו שכ' עד עתה. וגם מה שאין כותבין יו"ד אחר הטית אין קפידא, עי' ט"ג שם ס"ק ט"ו גבי שם טרעבוולא שכותבין בלא יו"ד אחר הלמ"ד אף דיש הרגש יו"ד בלשון הקריאה אחר הלמ"ד, מ"מ כיון דרבנן קמאי כתבו בלא יו"ד בודאי כך הי' שמה מעיקרא, ולכן אף שע"י שירבוב הלשון הוסיפו הרגשת יו"ד מ"מ בגיטין ושטרות דעודם מחזיקין כמקדם וחותם יד כל אדם בשם הראשון הרי זה כחתימת אדם, דהחתימה עיקר לגבי הקריאה וכותבין כדרכם מקדם ע"ש, א"כ ה"ה בנ"ד אין לשנות ואם ישנו יש לחוש ללעז גיטין הראשונים, ועי' ע"ג בש"כ אות אל"ף ס"ק ד' בסופו דאין לכתוב דמתקרי דיש לחוש ללעז גיטין הראשונים בכגון זה. אח"ז ראיתי בדברי חיים מהרב הגאון מצאנז זללה"ה שהשיב לקיטוב לכתוב קוטא דמתקרי קוטיא ע"ש ח"ב סי' ק"ה, אך מדברי הט"ג משמע דא"צ לכתוב קוטיא כנ"ל: