יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · ז
מעשה בא לפני באיש אחד שעזב אשתו זה ט"ו שנים ולא נודע מקומו אי', וזה שלשה שבועות שבא אגרת מהרב דק"ק בוקארעשט שבא איש אחד מכאן לשם והכיר בשם את בעל האשה והפציר בו שיתן ג"פ לאשתו שבכאן וישלח הג"פ ע"י הב"ד להרב דפה שימסור אותו לר' משה ב"ר זאב מקאלימי' דודה של האשה שהוא נעשה שליח לגרשה זה תורף האגרת, ואח"כ בא הגט ע"י הב"ד לכאן מוכרך בהרשאה והגט נשלח על אופן שהבעל עשה שם שליח להולכה כדין והשליח דשם עשה לפני הב"ד דשם שליח שני את ר' משה ב"ר זאב מקאלימי' וכתבו הב"ד דשם את ההרשאה איך שהשליח הראשון אמר לפניהם בפ"נ ובפ"נ ועשה לר' משה ב"ר זאב מקאלימי' שליח במקומו, הכל כפי הנוסח ההרשאה של שליח שני, והרב דשם חתם עצמו על ההרשאה עוד עם שני דיינים, ותחת ח"י נחתום בחותמו של הרב הנ"ל בתוך ההרשאה וגם נמצא בתוך ההרשאה מוכרך מכתב בפ"ע עם סימני הגט, והאגרת נחתם ג"כ בחותם של הרב הנ"ל, וכ"ז הי' מונח בתוך בלעך ועליו מוכרך מטפחת ונחתם בחותם של הרב הנ"ל, ולא נמצא במכתב כתוב אם למסור הגט תיכף להשליח או לאו, ובהרשאה יש כמה גימגומים א' שנחסר ב' התיבות בי' דינא, דלכתחילה יש לכתוב בי' דינא, להורות שהם כשרים לדון וגם בהחתימות לא סיימו תיבת דיין כמבואר בנוסח הרשאה של שליח שני, עוד שנכתב בהרשאה שממנה את משה בן זאב מקאלימי' לשליח סתם ובודאי נמצא עוד בקאלימי' א' ששמו משה בן זאב ולא נודע מתיך ההרשאה איזה משה בן זאב ממנה לשליח. עוד יש טעות בהרשאה שכ' בזה"ל והגט שנעשה עליו משה בן זאב שליח נכתב ונחתם בבוקארעשט כו' ברביעי בשבת בשנים עשר יום לירח שבט והגט נכתב ונחתם בשלישי בשבת באחד עשר יום לירח שבט וההרשאה נכתב ונחתם ברביעי בשבת, ועוד נמצא בגט עצמו בתיבת כדת בתוך הדל"ת נמצא כמו רגל ונראה כה"א כזה ה, והוא מקום עיגון גדול שהרב דשם כ' באגרת ראשונה שהבעל רוצה ליסע לאמעריקא, ע"כ אמרתי לעכב נתינת הגט עד שיסכים איזה גדול הדור. ובתחילה נציע איזה גימגומין שיש לי בזה הגט. הנה מה שנשלח ע"י הב"ד והנכרים מוליכין אותו כבר האריכו האחרונים להתיר במקום עיגון באופן שהבעל יעשה שליח לפני ב"ד והשליח הא' ימנה שליח בכאן והב"ד דשם ישלח הגט להב"ד דכאן שהם ימסרו הגט להשליח השני, אך בזה שא"א לקיים כאן החתימות של הב"ד בזה אני נבוך אף שהאחרונים האריכו בתשובותיהם להתיר במקום עיגון ודחק אף אם א"א לקיים החתימות ולסמוך ע"ד הרשב"ץ שהביא רמ"א בס"ס קמ"ב דמעשה ב"ד א"צ קיום כדעת הירושלמי דהנה הנוב"י מ"ת סי' קל"ו כ' לתרץ דברי הרשב"ץ מקושית הט"ז שהקשה על הרשב"ץ שכ' כיון דמדאורייתא עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרו עדותן בב"ד דמי, ומדרבנן צריך קיום לכך משום עגונא הקילו, וע"ז הקשה הט"ז שהרי הקילו משים עגונא והאמינו לשליח לומר בפ"נ ובפ"נ אבל אם השליח ל"א בפ"נ ובפ"נ אם נשאת תצא ותירץ הנוב"י וז"ל שמדאורייתא עדים החתומים על השטר אף שאין מכירין החתימות עדיף מע"א המעיד לפנינו שהרי ע"א אינו מועיל מ"ה לממון וא"כ כיון דנאמן לקיים יחידי עדים החתומים על הגט א"כ ק"ו שחתימת דייני הקיום המעידים על חתימת העדים דמהני ע"ש:
וא"כ זה ניחא אי איכא קיום על הגט כמעשה דרשב"ץ דהי' קיום ב"ד על הגט עצמו, ולא הי' ניכר חתימת דייני הקיום רק לע"א כמבואר בב"י סי' קמ"ב בשם תשו' הרשב"ץ, אבל כאן אין הב"ד מקיימין החתימות של הגט אלא מעידין שהשליח הראשון מינה שליח השני ואמר לפניהם בפ"נ ובפ"נ כנוסח ההרשאה של שליח שני א"כ לא שייך סברת הנוב"י דהא אכתי צריך כאן לעדות הע"א והיינו השליח הראשון שאמר בפ"נ ובפ"נ, א"כ יש כאן ב' קולות הא' לסמוך על הע"א שאמר בפ"נ ועוד לסמוך על מעשה ב"ד אף שאין מכירין החתימות י"ל דאף במקום עיגון אין מקילין ב' קולות. עוד ראיתי בתיקון עולם של הרה"ג מהרש"ק מבראד ז"ל שמיקל מטעם דהרשאה הוה חתימות עדים והקיום הוא חתימות הב"ד ואמרינן דלא חציף אינש לזייף חתימות עדים וב"ד, והביא ראי' מדברי הריטב"א שהביא הש"ך בח"מ סי' מ"ו וכו' ל"ש הכא דאין על ההרשאה רק חתימות הב"ד כנוסח ההרשאה של שליח שני, וא"כ יש לחוש שמא זייף ההרשאה והשליח ראשון לא מינה את השני לגרש ואף דגם הגט לפנינו בחתימת עדים מ"מ דלמא ההרשאה היא מזוייפת, בשלומא אם תבא לפנינו ההרשאה משליח ראשון ונחתם עלי' עדים של ההרשאה, וגם דייני קיום שפיר י"ל דלא חשיד אינש לזייף חתימת העדים וחתימת דייני הקיום, משא"כ בנ"ד שפיר יש לחוש דלמא זייף חתימת הדיינים, וא"כ בטל השליחות, וגם ל"ד לדינו של הרמב"ם דאם האשה עצמה הוציאה גט דנאמנת לומר שנתגרשה אף שאין הגט מקוים דהתם הטעם שאין האשה מקלקלת לעצמה אבל כאן ל"ש זה, וא"כ צ"ע להתיר אם אין מכירין החתימות ולפ"ד הי' טוב יותר שהבעל יעשה שליח בכאן היינו שליח ראשון ע"י הרשאה ויהי' חתומים עדים על ההרשאה ודייני קיום דאז ל"ח כ"כ לזייף ולסמוך על הרשב"ץ דאף אם אינו אומר בפ"נ ובפ"נ אם הגט מקוים מהני, ואף דהריב"ש כ' דאין ההרשאה נקרא קיום על הגט, שמא החליף הגט, מ"מ אם כורכין הגט בהרשאה ונחתם למעלה בחותם ב"ד אז ל"ח לאחלופי וכשר, ועתה נעיין בגימגומים שנמצא בהרשאה, הנה מה שנחסר ב' תיבות בי דינא, וגם מה שלא סיימוהו בחתימות תיבת דיין נראה דאין זה מעכב בדיעבד, כמבואר בח"מ סי' מ"ו גבי קיום שטר אם חתמו שלשה אף אם כתבו בלשון עדים מהני, אך דא עקא, שנכתב סתם הממנה את משה בן זאב מקאלימי' להיות שליח, והי' צריך לשלש לכתוב שם אבי אביו ג"כ, ואף שמקודם בא אגרת מהרב דשם שישלח הגט למשה בן זאב דודה של האשה המגורשת מ"מ כיון שמתוך ההרשאה אינו מוכח ואולי אח"ז חזר השליח ומינה לשליח, משה בן זאב אחר מקאלימי', וצריך חיפוש אם נמצא בקאלימי' עוד משה בן זאב, ועוד דהא חתימת האגרת ג"כ אינו ניכר של מי היא, ואף דעל חתימות של ההרשאה אפשר לסמוך, אף אם אינו ניכרת, ולסמוך ע"ד הרשב"ץ הנ"ל מ"מ על האגרת בודאי אין לסמוך אם אינו ניכרת, ואף שהאגרת הי' נחתם בחותם הרב, מ"מ יש לחוש לזיוף, אולי אחר עשה חותם כזה, והא עולה על כלנה, מה שנכתב בהרשאה שהגט נכתב ונחתם ברביעי בשבת, והגט נכתב בשלישי בשבת, ולפ"ד ההרשאה הלז ודאי פסולה ואין למסור הגט עם ההרשאה הלז, ואינו דומה לדין הצ"צ בסי' ק"י דשם השליח בעצמו הביא ואמר שנעשה שליח ע"ז הגט והשליח נאמן ע"ז כשם שנאמן לומר בפ"נ ובפ"נ ומש"ה תלינן בט"ס, אבל בנ"ד אין השליח יודע כלום אלא ע"י ההרשאה ובהרשאה נאמר שהוא נעשה על הגט שנכתב ברביעי בשבת ולא ע"ז הגט שנכתב בשלישי בשבת ולכאורה יש לפסול אף הגט כמבואר ברמ"א סי' קמ"א סי' למ"ד. ואין דומה לדין של הצמח צדק דשם מכשיר הגט, דהתם מיירי בהרשאה של שליח ראשין שחתומין עליו עדים והדיינין מקיימין רק חתימות העדים אז י"ל דהדיינין לא קראו נוסח ההרשאה אלא שהעדים חתמו לפניהם ומש"ה הגט כשר, אבל בנ"ד שהוא לשון הב"ד עצמו בנוסח הרשאה של שליח שני א"כ מוכח שלא הבינו לשון ההרשאה וסברו שמה שכ' ההרשאה ונכתב בזמן פ' קאי על ההרשאה ולא על הגט א"כ הי' ע"ה וגם הגט פסול, וגם הטעם הב' שכ' הצ"צ שם להכשיר הגט דמאן לימא לן דאותו הב"ד שקיימו החתימות הי' מסדרין הגט מיד הבעל לשליח ע"ש ל"ש בנ"ד דהא אותו הב"ד סדרו הגט מיד שליח ראשון לשני ואף די"ל נהי דסידור הגט משליח ראשון לשני הי' ע"י אותו הב"ד מ"מ כתיבת הגט וסידורו מיד בעל לשליח ראשון לא הי' ע"י ואין הגט פסול רק צריכין הרשאה אחרת, מ"מ מתוך האגרת ששלח הרב מקודם שהפציר בו עד שנתן ג"פ מוכח שהוא הי' ממסדרי הגט וגם סידורו מבעל להשליח, א"כ לכאורה יש לפסול הגט והוא מקום עיגון גדול כי אולי נסע כבר לאמעריקא. ונידון הדל"ת שנראה כה"א נראה לפענ"ד דמותר לתקן כיון שהוא בטופס הגט כמבואר בס"ג אות פ"ז דבטופס במקום עיגון יש להכשיר אם נפל טיפת דיו אף שנתקלקל צורת האות יכול לתקן ע"י סופר אחר כמבואר בס"ג סי' פ"א, ועי' ברכת המים בביאוריו לסדר הגט מבואר דמותר לתקן בכה"ג:
וכתבתי הדברים להרב הגאון מלבוב והשיב לי וז"ל:
מכתבו הגיעני היום והנה היום צום אסתר ולא אוכל לכתוב אף פלפלת כ"ש אבל באמת יפה סידר שאלתו, והנה על מה ששלח ע"י הב"ד כבר ראה שהתירו פרושים את הדבר, וגם על הקיום דעתי להקל במקום עיגון ודחק בזה ויעיין בשו"ת ב"א סי' ק"י שם ימצא הרבה ואין הזמן מסכים לעיין בכל דבריו אבל יש להקל בשעת הדחק. אבל מה שהאריך בההרשאה הנה הרב מ' אפרים זלמן מרגליות ידעתי שהוא רב בשם והרבה חששות שחשש מעלתו אינם כלום ובפרט במקום עיגון, אך שבהרשאה כתוב בד' בשבת שנים עשר יום לירח שבט והגט נכתב בשלישי בשבת י"א יום ע"ז לדעתי יכתב להרב מ' אפרים מרגליות הרב דשם וישיב ע"ז ובלי ספק ישיב למעלתו שהי' טעות וכדומה ובזה יהי' להם קיום על כל הדברים ויתפשטו הרבה קמשונים ואם ח"ו יארע אונס וכדומה דעתי להכשיר במקום עיגון כזה אף שיש טעות בהרשאה כנלפע"ד עכ"ל: