אור ברסלב
יד יוסף חלק ב יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף › ג

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

יד חאח"ע סימן א תקנת עגונות יוסף · ג

סימן ב תקנות עגונות

מעשה בא לפני באיש מהסביבות דפה שבא לפני והציע לי איך שהוא שליח מאיש ששלחו לשאול את פי אודות הרע שאירע לו וזה תורף המעשה שזה כמו שנה ויותר שמת אצלו תינוק ר"ל ובכתה עליו אמו היא אשתו ימים רבים ולא תאכל וכ"פ דיבר אלי' האיש הוא בעלה דברי תנחומים ולא ענתה לו דבר, ואחר עבור ימים רבים ויהי כאמרו אלי' יום יום מדוע תבכה ולא תאכל, פ"א ענתה ואמרה לבעלה אל תדמי בנפשיך שאני בוכה ומתענה על בני שמת, ורק שאני בוכה ומתאונן על עוני כי גדול מנשוא, ואמרה אליו בזה"ל, הן אם תדור עמי הן אם לאו אודה את פשעי שזה כמו ששה שנים זניתי שני פעמים עם פ' אלמוני מהכפר הסמוך, וכאשר שמע בעלה זאת לא ידע מה לעשות והלך לאותו האיש הנשלח אלי וסיפר לו כל הדברים, ואמר לו שבלבו מאמין לדברי' שבודאי אומרת אמת שיש לה שכל ובינה ואינה מערמת נגדו, והשיב לו אותו האיש השליח שצריך לעשות שאלת חכם ע"ז ומחמת שמסוה הבושה על פני האיש שלח את האיש השליח שהוא ישאל אותי וכאשר בא השליח לפני צויתי להשליח שהוא בעצמו ישאל את האשה את הדברים וכן עשה ושאל אותה בפני בעלה איך הי' המעשה, אז כשמעה את זאת רבתה בבכי ואמרה אמת שזה ששה שנים אשר זינתה עם פ' אלמוני מרצונה בעת שלא הי' בעלה בביתי, אך שהי' הדבר בעמידה לא בשכיבה.... ויודעת בבירור שהי' הכנסת אבר התשמיש אך זאת א"א לה לזכור אם הי' גמר ביאה היינו הוצאת זרע, ואז שאל השליח לבעלה אם מאמין והשיב בזה"ל שלפני אדם אפשר לשקר אבל לא לפני קוב"ה שבלבו הדבר ברור שהיא אמת, כ"ז הציע לפני השליח:

תשובה. נראה לי דאסור לדור עמה ומחויב לגרשה ודין זה מפורש באע"ז סי' קט"ו סי' וא"ו דאם הבעל מאמין לדברי' דחייב להוציאה והיא מהגמרא קידושין דף ס"ו ע"א גבי חד סמיא דהוה יתיב קמי' דמר שמואל ע"ש. ואף דבסי' קע"ח הביא הרמ"א דברי הי"א שבזה"ז שיש חדר"ג א"נ לומר שמאמינה דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת ומנדין אותו, והוא מדברי התוס' סוף נדרים, מ"מ כיון דמסיים אח"כ אך יש חולקין וסבירה להו דאף בזה"ז נאמן משמע דדעת רמ"א דכן היא הלכה דנאמן לומר שמאמין לדברי' אף בזה"ז ומחויב לגרשה וכן מבואר בכל תשובת האחרונים דנאמן לומר שמאמין לדברי' אף בזה"ז, ועוד אף לדעת הי"א שמנדין אותו מבואר בנוב"י מ"ת סי' י"ב דזה דוקא אם חוזרת ונותנת אמתלא לדברי' אבל אם עומדת בדברי' הראשונים אדרבא אין כאן לא נידוי ולא שמתא, ואפילו בנותנת אמתלא לדברי' דוקא אם אומר שמאמין לדברי' אחר שנתנה אמתלא, אבל אם אמר שמאמין לדברי' קודם שנתנה האמתלא ואז בהיתר אמר שמאמין לדברי' אף שהיא חזרה אח"כ ונותנת אמתלא אינו הבעל מחויב לחזור מדבריו הראשונים ע"ש, ואני הסברתי הדבר קצת ביותר דבשלמא היכי שהבעל אומר שאשתו זינתה והיא מכחישתו א"כ כל אחד שירצה לגרש אשתו יאמר כן ויגרום לבטל חדר"ג בזה כ' הגה"מ שם דאינו נאמן וגם מנדין אותו ע"ש בהגה"מ, דמיירי דוקא בכה"ג, אבל באמרה היא טמיאה אני לך והוא אומר שמאמין לדברי' ממ"נ ליכא ביטול חדר"ג דאם תאמר שמה שאמרה היא שקר וענ"ב כמשנה אחרונה א"כ דעתה להתגרש ממנו וליכא ביטול חדר"ג ואלא מאי תאמר שהאמת כדברי' ואינה רוצה להתגרש ממנו א"כ ודאי בכה"ג לא תיקון ר"ג שלא לגרשה בע"כ, אדרבא חוב עלי' לגרשה, וע"כ מיירי הרמ"א שהביא דעת הי"א אף אם היא אומרת שזינתה והבעל מאמין לדברי' שא"נ ומנדין אותי, כמ"ש הנוב"י שמיירי שנותנת אמתלא לדברי' באופן דנאמנת והוא אומר שמאמין לדברי' הראשונים וא"כ אין דעתה להתגרש וגם על הבעל אין חיוב לגרשה כיון שנותנת אמתלא לדברי' בזה ס"ל דא"נ וגם מנדין אותו אחר תקנת ר"ג וגם התוס' סוף נדרים מיירי בכה"ג שנותנת אמתלא לדברי', וא"כ בנ"ד שעומדת בדברי' ואינה נותנת אמתלא לדברי' פשיטא דנאמן הבעל לומר שמאמין לדברי' ומחויב לגרשה ועוד בנ"ד שהודית שזינתה ב"פ מבואר בתשו' הב"ח דל"א דנע"ב ועוד כיון דהודית דרך תשובה דהיתה בוכה ומתענה וגם לפני השליח הרבתה בבכי' בשעת הודאתה ואף דהנוב"י כ' דל"מ הודאתה דרך תשובה אף בהודה בחלי' ע"ש, מ"מ הח"ס בחלק ב' באע"ז כ' דהיכי דהודה דרך תשובה והבעל מאמין לדברי' נאמן ואין מנדין אותו אף לי"א הנ"ל, כי לב האדם נותן להאמין אם הודה דרך תשובה, וגם ראיתי בטו"ט מ"ת צידד לומר היכי דהאשה פורטת מי האיש שזינה עמה ל"א ענ"ב אף למשנה אחרונה. מכל הני טעמים נ"ל שהיא אסורה לו ומחויב לגרשה. אך אין כופין אותו לגרשה וכמבואר בסי' קט"ו, אך נראה לי דיכול לגרשה בע"כ ואף דבכה"ג נמי דאינה מתרצה להתגרש א"נ למשנה אחרונה כמבואר בנוב"י ס"ק סי' פ' מ"מ באומר שמאמין לדברי' ורוצה לגרשה בע"כ אמרינן בודאי אמת היא שמאמין לדברי' בלבו דאל"כ לא יעמוד באיסור חדר"ג כל ימיו וכעין מה שחילק הרא"ש בסיף נדרים בין האומרת לבעלה גרשתני דנאמנת ובין האומרת טמיאה אני לך דאינה נאמנת, וכ' לחלק דגבי גרשתני אם לא גירשה עומדת כל ימי' באיסור א"א זה לא עבדה ה"ה כאן נמי אמרינן לי' אם אין אתה מאמין לדברי' בלבך דע שאתה עומד בחדר"ג ובזה אפשר לפרש דעת הי"א דס"ל דאם אומר לה שמאמין לדברי' דמנדין אותו לאו דמנדין אותו ממש דאיך אפשר לנדות אותו, דלמא באמת מאמין בלבו לדברי' אלא ה"פ דאומרין לו כנ"ל, דאם אין אתה מאמין בלבך דע שאתה כל הימים בחדר"ג, ומ"ש רמ"א דא"נ לא למימרא דא"נ כלל, אלא ה"פ שא"נ בלי אמירה הנ"ל וצריך לנדות אותו היינו כנ"ל דאמרינן לי' אם אין אתה מאמין בלבך אתה עומד כל הימים באיסור חדר"ג ואם מקבל עלי' ומגרשה בע"כ אמרינן בודאי אמת שמאמין לדברי', וכעין זה מצאתי בפני ארי' לפרש דברי הרמ"א. זה הנראה לי להלכה.

וזה אשר השיב לי הגאון מלבוב ז"ל, וז"ל:

מכתבו הגיעני ואני יושב בקריות חצות ומחוסר ספרים אמנם ראיתי כל דבריו והם ד"ת וכל דבריו ישרים, ואני מוסיף דבאמת כל ענין של חדר"ג הוא כדי שלא יעליל על אשתו, כמ"ש הרשב"א הביאו בד"מ סי' א' וכאן באמת היא פתחה את פיה ואמרה טמיאה אני לך רק שיש חשש שמא ענ"ב וכל שמאמין לדברי' והיא אינה חוזרת מדברי', א"כ לא פשע הבעל כלל ולמה ינדו אותו, וכל מה דמבואר בסי' קע"ח דמנדין אותו הוא דוקא כשחזרה היא ונתנה אמתלא אמרינן דר"ג גזר שמא יעשה שלא כדת ויפשע בה אבל כל שהאמינה קודם בודאי יכול לגרשה כמ"ש הנוב"י ע"כ יפה כ' מעלתו שיכול לגרשה בע"כ, וליתרון יאמרו לו הב"ד שידע שחדר"ג פרש עליו אם אין באמת מאמין לדברי' בלבו ולא יותר. דברי הכותב בנחיצה הדו"ש הצעיר יוסף שאול הלוי נאטינזאהן האבד"ק לבוב והגליל:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה