אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › ק

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · ק

צט

שאלה. נשאלתי מי שקנה גינה מגוי ובו אילנות מורכבים מין בשאינו מינו אם מותר להישראל לקיימן או צריך למוקרן, יען שמנהג להקל בזה:

תשובה. הנה קצת גדולי האחרונים למדו זכות על המנהג דבח"ל מותר לקיים הרכבת אילנות, ואנכי עפר תחת כפות רגליהם ולא כן עמדי ע"כ אמרתי להאריך קצת ולברר הלכה כפי מה שיעלה במצודתי בעזר החונן דעת. בקידושין דף ל"ט איתא אר"א אר"י לוקין על הכלאים דבר תורה, היינו בח"ל, ומוקי לה בהרכבת האילן ויליף לה מדכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה, ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בח"ל אף שדך נוהג בין בארץ בין בח"ל, וכ"פ בש"ע סי' רצ"ה דהרכבת אילן נוהג בין בארץ בין בח"ל, ובמשנה פ"ז דכלאים איתא, דכלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים וממילא הרכבת האילן דהיא בכלל שדך לא תזרע כלאים ה"נ דאסור לקיים. וכ"פ בש"ע שם דאסור לקיים הרכבת האילן ומשמע דקאי אמ"ש מקודם דנוהג בין בארץ בין בח"ל, גם משמע דאף במקיים בלי שום מעשה איכא איסורא אלא דאינו לוקה דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ועי' ל"ש בחידושי דינים מה שכ' בשם הכנ"י ודברי הבאר גולה אות י"ח בסי' רצ"ה צ"ע ע"ש ועכ"פ איסורא איכא. ובע"א דף ס"ג איתא יתיב ר"נ ועולא ויתיב ר"ח גבייהו וקא מבעי להו שכרו לשבור בי"נ מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור, תי' רש"י דרוצה בקיומו של חביות שלא ישתברו עכשיו מאילי' עד שישברם הוא ויטול שכרם אסור א"ד כל למעוטא תיפלה ש"ד אר"נ ישבור ותע"ב לימא מסייע לי' אין עודרין עם הנכרי בכלאים, אבל עוקרין עמו כדי למעוטי את התיפלה סברוה הא מני ר"ע היא דאמר המקיים בכלאים לוקה דתניא המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים כו' ואילו למעוטי תיפלה שרי ודחי הא רבנן הוא, אי רבנן מאי אירי' עוקרין אפי' קיומי נמי ש"ד הב"ע כגון דעביד בחנם ור"י היא כו' עכ"ל, ופי' רש"י המקיים בכלאים לוקה דאם זרען אחר ובא זה ועשה להן סייג וגדר כדי לקיימן לוקה, וכ"כ התוס' בד"ה ר"ע דדוקא המקיים ע"י מעשה דהא ס"ל לר"ע לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ודלא כפי' הערוך דפי' בהנחה דכלאים ליגדל והקשו התוס' היאך ס"ד להוכיח בלעקור הי' אסור אי לאו למעוטי בתיפלה לפי שרוצה בקיומו כדי להשתכר מדאסר ר"ע לקיים הא התם עושה מעשה באיסור שעושה הגדר אבל הכא אין כאן מעשה כלל באיסור וי"ל מ"מ מחשבתו משוי' לי' מעשה כיון שעושה מעשה בסוף כשהוא עוקרו ולכך הי' אסור דדמי למקיים אי לאו טעמא דממעט בתיפלה עכ"ל התוס'. ולכאורה משמע מדברי התוס' דבלא מעשה אפי' איסורא ליכא דאל"כ לא מקשה מידי היאך ס"ד כו' דהא עכ"פ איסורא איכא אף בלא מעשה, ושפיר הוכיח דלמעט בתיפלה שרי, אע"כ דס"ל להתוס' דבלא מעשה אף איסורא ליכא וכן ראיתי בח"ס חיו"ד סי' רפ"ח שכ' להתוס' אפי' איסורא ליכא במקיים בלי מעשה, אך לפ"ז קשה מנ"ל להתוס' דאף איסורא ליכא ולהקשות מ"ש מכל לאו שאין בו מעשה נהי דלא לקי אבל עכ"פ איסורא איכא וא"ל כיון דהרכבת אילנות ילפינן מהרבעת בהמה כנ"ל ומנה ילפינן נמי במקיים מה הרבעת בהמה ע"י מעשה דוקא שמרביע זע"ז, ה"נ בעינן דוקא במקיים ע"י מעשה אבל בלא מעשה אפי' איסורא ליכא, אבל ז"א מתרי טעמא חדא דהא עיקר הוכחת התוס' דר"ע מיירי ע"י מעשה משום דר"פ ס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עלי' ולא משום דיליף מהרבעת בהמה, וא"כ מנ"ל דליכא אפי' איסורא, והב' דע"כ לא ילפינן הרכבת אילן מהרבעת בהמה אלא לענין עיקר הרכבה דהוה דומיא דהרבעה שמכניס כמכחול בשופפרת, ה"נ אם מרכיב אילן באילן אסור ולוקה, אבל במקיים נהי דעושה מעשה ע"י הגדר שעושה מ"מ לא הוה דומיא דהרבעה דגבי הרבעה מותר להכניס שני מינים לדיר גם אם העלם זה על זה ליכא איסור מ"ה ומנ"ל דע"י מעשה כזו שעושה גדר יהא חייב אלא ע"כ לענין מקיים לא ילפינן מכלאי בהמה דהתם לא אסרה התורה מקיים רק הרבעה משא"כ הרכבת אילן דהוה בכלל שדך לא תזרע כלאים ודרשינן כלאים שדך לא דאסור אף מקיים א"כ אף בלי מעשה איכא איסורא דגם זה בכלל כלאים שדך לא ולא בעינן מעשה רק לענין מלקות וא"כ הדרי קושיא לדוכתא מאי מקשי התוס' הא עכ"פ איסורא איכא אף בלי מעשה ושפיר מוכח דלמעט בתיפלה שרי וכן איתא בירושלמי פ"ז דכלאים דלכ"ע איסורא איכא אף בלי מעשה וז"ל הירושלמי על המשנה דקתני כלאי זרעים אסירים מלזרוע ומלקיים מה כר"ע דר"ע אומר המקיים כלאים עובר בל"ת אר"י ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה עכ"ל, אלמא דלכ"ע איכא איסורא אף בלי מעשה ול"פ אלא במקיים בלי מעשה אי לוקה דלרבנן אינו לוקה ולר"ע לוקה, ונהי דבהא פליג הש"ס דילן דגם לר"ע אינו לוקה בלי מעשה דס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, מ"מ בהא דס"ל להירושלמי דאיסורא מיהו איכא אף בלי מעשה לא מצינו בש"ס דפליג על הירושלמי ומנ"ל לתוס' דליכא אפי' איסורא ולהקשות כנ"ל ע"כ נראה לי דגם התוס' מודים דאיכא איסורא אף בלי מעשה אך זה דוקא בשדה שלו כדכתיב שדך לא תזרע כלאים ודרשינן כלאים שדך לא אבל בשדה של אחר וכל שכן של עכו"ם פשיטא שכל זמן שאינו עושה מעשה ליכא עלי' שום איסור וחיוב לילך לשדה אחר לעקור הכלאים, וא"כ שפיר הקשו התוס' אהא דקתני עוקרין עמו דמיירי בשדה של עכו"ם ובזה פשיטא דליכא אפי' איסורא אם אין עושה מעשה ובזה א"ש דלא כתבו התוס' וא"ת לפ"ז היאך ס"ד כו' דאז הוה משמע דהקושיא קאי דוקא לפי שיטתם דלעיל דבעינן דוקא מעשה אבל באמת דהקושיא קאי אף לפי' הערוך דלא בעינן מעשה היינו דוקא בשדה שלו משא"כ בשדה עכו"ם פשיטא דבעינן מעשה וע"ז הקשו היאך ס"ד כו' הא כאן ליכא מעשה ובשדה של עכו"ם פשיטא דליכא איסור במקיים בלי מעשה אבל בשדה שלו מודה התוס' דאיכא איסורא במקיים אף בלי מעשה, וכסתם מתניתין דפ"ז דכלאים דבין לש"ס דילן דס"ל לר"ע לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ור"ע מיירי דוקא ע"י מעשה ואע"ג דרבנן פליגי עליו דליכא איסור כלל במקיים כלאים מ"מ הלכה כר"ע דסתם מתניתין דפ"ז דכלאים קאי כוותי' דמחלוקת בברייתא וסתם במתניתין הל' כסתם כמבואר ביבמות מ"ב ע"ב, וכבר הוכחתי דלר"ע איכא איסור אפי' בלי מעשה במקיים וכ"ש להירושלמי דמוקי פלוגתייהו בלי מעשה ופליגי רק לענין מלקות אבל כ"ע מודים דאיסורא איכא אף בלי מעשה פשיטא דאיכא איסורא ואף דהמשנה מיירי בכלאי זרעים וא"כ ע"כ מיירי דוקא בא"י דכלאי זרעים אינו נוהג בח"ל מ"מ יש ללמוד דה"ה הרכבת אילן דנוהג בין בארץ ובין בח"ל דג"כ איסורא מיהו איכא במקיים אף בלי מעשה ואף בח"ל וכמ"ש לעיל דלענין מקיים ליכא למילף מכלאי בהמה דבעינן מעשה וז"ל הרמב"ם פ"א מהל' כלאים הל' א' הזורע שני מיני זרעים כ"א בא"י לוקה כו' ובהל' ב' כ' וז"ל אחד הזורע או המנכש או המחפה כו' לוקה, ובהל' ג' כ' וז"ל אסור לזרוע כלאי זרעים לעכו"ם ומותר לומר לעכו"ם לזרוע לו כלאי זרעים ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו אלא עוקרן ואם קיימן אינו לוקה עכ"ל. והנה מלשון הרמב"ם משמע דמנכש חייב משום זורע דכתבי' בבבא דזורע בהל' א' ואח"כ כ' בהל' ג' דין המקיים, ולכאורה קשה דבפ"ק דמ"ק דף ב' פליגי רבה ור"י, רבה ס"ל מנכש חייב משום חורש ולר"י חייב משום זורע, איתבי ר"י לרבה המנכש והמחפה בכלאים לוקה ר"ע אומר אף המקיים בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דזריעה אסורה בכלאים אלא לדידך דאמרת משים חורש חרישה בכלאים מי אסורה א"ל כלה ר"ע ומ"ט קאמר מ"ט המנכש והמחפה משום מקיים שר"ע אומר המקיים בכלאים לוקה עכ"ל הגמרא, והנה בדברי הרמב"ם הללו משמע שפסק כר"י דמנכש חייב משום זורע ובפ"ח מהל' שבת כ' דהמנכש בשבת חייב משום חורש כרבה ולרבה חייב מנכש גבי כלאים משום מקיים:

שוב ראיתי שהכ"מ והלח"מ הרגישו בזה ותירצו שיש שני מיני מנכש א' שתולש עשבים הרעים ועי"ז גדילים יותר העשבים הטובים בזה חייב משים זורע ובזה מיירי הרמב"ם פ"א מהל' כלאים ובפ"ח דשבת מיירי בחופר תחת עיקרי האילנות בזה חייב משום חורש והלח"מ תירץ דבפ"ח דשבת מיירי דמנכש כדי ליתות הקרקע בזה חייב משום חורש ע"ש, גם מ"ש הרמב"ם ומותר לומר לעכו"ם לזרוע לו כלאי זרעים והטור הקשה עליו וז"ל וא"י למה כיון דאסור לקיימו היאך יהא מותר לומר לגוי, לזרוע ותירץ הכ"מ בשם הר"י קורקיס והט"ז בסי' רצ"ו הביאו דקאי אשלפני, דכ' ואסור לזרוע כלאים לעכו"ם והיינו אפי' בשדה של עכו"ם משום דאין קנין לעכו"ם בא"י וע"ז קאמר ומותר לומר לעכו"ם לזרוע בשדהו שלו של העכו"ם ע"ש, תו כ' הרמב"ם שם בהל' ה' וז"ל כלאי אילנות הרי הם בכלל מה שנאמר שדך לא תזרע כלאים כיצד המרכיב אילן באילן כו' ה"ז לוקה מ"ה בכ"מ בין בארץ ובין בח"ל כו' ואסור להניח לעכו"ם שירכיב לו אילנות כלאים והכ"מ כ' הטעם משום דאיבעי לן בהשוכר את הפועלין אמירה לעכו"ם באיסור לאו אי שרי ולא איפשטא ואזיל לחומרא, והמ"ל השיג עליו דא"כ הל"ל ואסור לומר לעכו"ם להרכיב לו אלא הטעם דעכו"ם מוזהרין על הרכבת אילן כמ"ש הרמב"ם פ"י מהל' מלכים והלכך אפי' בלא אמירה אסור מפני ל"ע לא תתן מכשול אם יניחנו להרכיב, ולפי דברי המ"ל א"ש הא דלא הזכיר הרמב"ם דאסור לקיים הרכבת האילן כמ"ש בהל' ג' בכלאי זרעים דכיון דכ' כלאי אילנות הרי הם בכלל שדך לא תזרע כלאים וא"כ פשיטא מה שאסור בכלאי זרעים אסור נמי בהרכבת אילן וכבר כ' בהל' ג' דאסיר לקיים בכלאי זרעים וא"כ ה"ה הרכבת אילן אסיר לקיים ואף דהתם מיירי בא"י דוקא דכלאי זרעים מותר בח"ל מ"מ בהרכבת אילן דאסור גם בח"ל פשיטא דגם בח"ל אסיר לקיימן ולא בא כאן רק לחדש דבהרכבת אילן אפי' בלא אמירה אסיר להניחו להרכיב משום ל"ע כמ"ש המ"ל, וא"ל כיון דכאן מיירי בודאי בשל ישראל דאי לאו הכי ליכא משום ל"ע א"כ כיון דאסור לקיימו פשיטא דאסור להניחו להרכיב די"ל כמ"ש הכ"מ בהל' ג' דנ"מ דרוצה למוכרו לנכרי קודם שישרש דליכא משום מקיים אפ"ה אסור להניחו להרכיב משום ל"ע, הכלל העולה דכ"ע מודה דלר"ע אסור לקיים הרכבת אילן ואפי' בלי מעשה והלכה כר"ע כסתם מתניתין דפ' דכלאים ולדעת הירושלמי לא פליגי רבנן על ר"ע רק לענין מלקות ובאין בו מעשה אבל לענין איסורא מודים רבנן וכדעת הכנ"י שהביא הל"ש וגם התוס' מודים בזה כמ"ש לעיל. והנה הגאון בעל המחבר ח"ס חיו"ד סי' רפ"ח יצא ללמד זכות על המקיימין הרכבת אילנות בח"ל ואני עפר תחת רגליו לא כן עמדי, הנה בריש דבריו מ"ש דרמב"ם פסק כרבה דמנכש חייב משום חורש, ומפרש מ"ש הרמב"ם בהל' כלאים המנכש או המחפה כו' ה"ז לוקה היינו משום מקיים וס"ל דהלכה כר"ע, כבר הוכחתי מלשון הרמב"ם משמע דמנכש ומחפה חייב משום זורע והא דפסק בהל' שבת דמנכש חייב משום חורש היינו כמ"ש הכ"מ והלח"מ שהבאתי לעיל גם מה שרוצה לדייק מדברי התוס' ע"א שהבאתי לעיל. דבמקיים בלי מעשה ליכא איסורא כלל ולפמ"ש לעיל ליכא שום הוכחה מתוס' דהתוס' לא כתבו רק דאין לוקה במקיים בלי מעשה דהוה לאו שאין בו מעשה אבל איסורא איכא ככל לאו שאין בו מעשה, וקושיות התוס' קאי אהא דקתני אבל עוקרין עמו דקאי אשל עכו"ם דאין בו איסור במקיים בלי מעשה, אבל בשדה שלו אסור מקיים אף בלי מעשה, כמ"ש לעיל, גם מ"ש לפרש הירושלמי דלרבנן ליכא איסורא מן התורה רק מדרבנן עי' בכ"מ הל' ג', דמפרש דלירושלמי איכא איסור דאורייתא במקיים ואף בלי מעשה ול"פ רבנן ור"ע רק לענין מלקות ע"ש, וגם מ"ש להוכיח מדברי הרמב"ם שכ' בהל' ה' ואסור לישראל להניח לגוי להרכיב לו אילנות וכאן מיירי בשל ישראל דאל"כ ליכא איסור אמירה לעכו"ם שבות וגם ל"ע ליכא ואס"ד דאסור לקיים הרכבת אילן אף בלי מעשה בלא"ה אסור לקיים ע"ש, ומכח זה יצא לחלק בין א"י ובין ח"ל כיון דהא דהרכבת אילנות נוהג בח"ל ילפינן מהרבעת בהמה ומינה מה הרבעת בהמה דוקא ע"י מעשה ה"נ דוקא ע"י מעשה אבל בלי מעשה ליכא איסור כלל בלא מעשה ודבריו קשה להולמן דא"כ גם בארץ נימא כן דהא עיקר הרכבת אילנות דאסור בין בארץ בין בח"ל ילפינן מהרבעת בהמה כמבואר בגמרא קידושין שהבאתי לעיל דהא פשטי' דקרא שדך לא תזרע כלאים מיירי בזורע שני מיני זרעים כאחת לא בהרכבה רק שסמכן הכתוב זא"ז ילפינן דהכתוב מיירי נמי בהרכבה וא"כ אף בארץ נימא דוקא במקיים ע"י מעשה ומה חילוק יש בין א"י ובין ח"ל הא שניהם ילפינן מהרבעת בהמה, אלא ע"כ כמ"ש לעיל לענין מקיים שאסרה התורה בהרכבה שהוא בכלל כלאי זרעים לא שייך ללמוד מהרבעת בהמה דהתם לא אסרה תורה רק הרבעה ומש"ה בעינן מעשה דוקא משא"כ כלאי זרעים בארץ והרכבת אילן בין בארץ ובין בח"ל דאסרה תורה אף מקיים אסור אף בלי מעשה רק דאין לוקין אלא בעשה מעשה, דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ומ"ש הרמב"ם ואסור לישראל להניח להרכיב לו אילנות כו' נ"מ היכי שרוצה למכור לגוי קודם השרשה כמ"ש הכ"מ כנ"ל וא"כ אין כאן שום ראי' להיתר לקיים הרכבת אילנות אף בח"ל ואף בלי מעשה וכפשטי' דש"ע סי' רצ"ה, שוב ראיתי שגם הגאון הצדיק ר"ח מצאנז זללה"ה בספרו ד"ח ת"א ביו"ד סי' ס' כ' ג"כ קצת מדברי בדברי התוס' ע"א שהבאתי והאריך ג"כ שגם התוס' מודים דאיכא איסורא דאורייתא במקיים בלי מעשה אך יצא לצדד היתר במקיים הרכבת האילן דעיקר האיסור במקיים כלאי הכרם או כלאי זרעים הוא משום דהכלאים מגדלים והולכין וזה הוה רק עירב כחות ומש"ה בכלאי הכרם או כלאי זרעים דאסרה תורה עירב כחות דאסור לזרוע בכרם זרעים וגם אסיר לזרוע שני מיני זרעים אף מקיים אסור משום עירוב כחות משא"כ בהרכבת אילן דלא אסרה תורה רק להרכיב אילן באילן משא"כ לזרוע ב' מיני זרע אילנות מותר להרמב"ם אלמא לא קפדינן אעירוב כחות ה"ה דמותר לקיים. ואף להטור דאוסר לזרוע ב' מיני זרע אילנות זה דוקא בא"י לא בח"ל ומש"ה מותר לקיים בח"ל זה תוכן כוונתו אף שאין זה לשונו והביא לזה ראי' מדברי הכ"מ פ"ה מהל' כלאים הל' י"ב וז"ל הרמב"ם שם אנס שזרע הכרם כשיצא האנס יקצור הזרע מיד ואפי' בחוה"מ ואם לא מצא פועלים יוסף להן שליש, בשכרן בקשו ממנו יותר מהן או שלא מצא פועלים ה"ז מבקש בנחת וביצר ואם נשתהא הזרע עד שיגיע לעונת שמקדש ה"ז יקדש ויאסרו שניהם עכ"ל, וכ' ע"ז הכ"מ וז"ל כ' הרא"ש אנס שגזל כרם וזרעו ויצאו מלפניו שהניח הכרם לבעלים קוצרו אפי' במועד התירו לו לקוצצו אע"פ שאינו דבר האבד שאין אדם איסר דש"ש מ"מ מפני מ"ע התירו לקוצצו שלא יהא נראה כמקיים כלאים ונ"ל דמיירי באותו ענין שלא יוסיף ק"ק במועד דאל"ה הוה דבר האבד דאע"ג דאין אדם אוסר דש"ש כיון שחזרה לבעלים אם הוסיפו ק"ק לפניו קידש עכ"ל הרא"ש, ומדבריו נתבאר דברי רבינו עכ"ל הכ"מ, ומזה הוכיח המחבר הנ"ל וז"ל הרי דעיקר האיסור מה שיגדל אח"כ כשיעור ק"ק דאי נימא דאיסור הוא מה שמקיים כלאים דמעיקרא א"כ צריך לשכור פועלים מיד שיצא האנס דאל"כ יאסר משום מקיים כלאים אלא ודאי דהאיסור היא מה שמקיים והכלאים מגדלים והולכים כו' עכ"ל ואיננו מבין הוכחתו מדברי הכ"מ אנה מצא בכ"מ דהטעם של מקיים משום דמגדלים אח"כ דהכ"מ לא בא אלא לומר בפי' לרמב"ם דמיירי באופן שאין חשש שיוסיף עד ק"ק וליכא דבר האבד ואז ה"א דאסור לקוצצו אף דעושה איסור במה שמקיים מ"מ ה"א דאסור לקוצצו ודומה להא דמבואר בסי' תקמ"ה בא"ח דאסור להגיה בספר תורה אפי' אות א' אף דאיכא איסור משום אל תשכון באהליך עולה מ"מ אסרו במועד וה"ה כאן ה"א דאסור לקוצצו במועד אף דאיכא איסור מקיים כלאים קמל"ן דאפ"ה מותר משום מ"ע אבל היכי דאיכא חשש שיוסיף במועד ק"ק דאיכא דבר האבד פשיטא דשרי ואיננו מבין ראייתו מכאן דעיקר האיסור של מקיים משום הגידולין וגם מרמב"ם הל' ה' שהבאתי לעיל שכ' כלאי אילנות הרי הם בכלל שדך לא תזרע כלאים כיצד כו' משמע דשוים הם לכל הדינים שכ' מקודם דאסור במקיים בכלאי זרעים ולא הוסיף כאן אלא דאסור להניח לגוי להרכיב אפי' בלי אמירה דזה מותר בכלאי זרעים כמ"ש לעיל גם אין שייך כאן לומר כיון דהרכבת אילנות ילפינן מהרבעת בהמה מה הרבעת בהמה מותר לקיים כך הרכבת אילן מותר לקיים דכאן ילפינן רק דהא דכתיב שדך לא תזרע כלאים מיירי נמי בהרכבה וכיון דהרכבה הוא בכלל שדך לא תזרע כלאים וא"כ הדרש דדרשינן כלאים שדך לא לאסור לקיים קאי נמי אהרכבת אילן ואסור לקיים אפי' בח"ל כנ"ל וכפשטי' דש"ע בסי' רצ"ה כנ"ל. אלא דלכאורה קשה מהא דאיתא בסוטה דף מ"ג ע"ב לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב ופריך והא אנן תנן אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב אמר ר"ז אמר ר"ח ל"ק כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ופי' רש"י כאן בהרכבת איסור ברייתא בהרכבת איסור מין בשאינו מינו ומעטי' קרא כדמעיט גבי בית ולא חנכו פרט פרט לגזלן עכ"ל. וכ' המהרש"א והכא לא מקשינן לימא דלא כר"י הגלילי דאמר הירא ורך הלבב הירא מעבירה שבידו, כדאמר גבי בית הגזול דאפשר דהוא לא עביד עבירה כגון דאריסא דידי' הרכיב מבשא"מ וא"כ אכתי קשי' אם איתא דאיכא עבירה במקיים הרכבת האילן אכתי ה"ל לחזור משום הירא מעבירה שבידו, והתם מיירי בא"י כדאיתא בירושלמי שם דהנוטע כרם בח"ל ולא חיללו אינו חוזר מעורכי מלחמה, והיא לכאורא קושיא אלימתא, אבל אחר העיון נ"ל דלק"מ דלקמן במשנה איתא ר"ע אומר איש הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ריה"ג אומר זה המתיירא מעבירות שבידו כו' וא"כ א"ש דכבר כתבתי לפי שיטת ש"ס דילן לרבנן דפליגי אר"ע ליכא איסור כלל במקיים כלאים וא"כ ליכא ליפרך דיחזור משום מקיים כלאים דכיון דליכא איסור במקיים אלא לר"ע ולר"ע אינו חוזר משום עבירה ולריה"ג דחוזר משום עבירה לדידי' ליכא איסור במקיים כנ"ל והוא כפתור ופרח:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה