יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · צט
בדין מי שיכול בעצמו לימול אם מותר לעשות שלית למול את בנו. הנה ראיתי בעלי קרנים מנגחים זא"ז ופן ירוצו את גולגלתי אך הראיות יתנו עידיהן ויצדקו הד"מ בסי' רס"ד הביא בשם א"ז דאם האב הוא מוהל אסור ליתן למוהל אחר, וכ' הד"מ וצ"ע מ"ש ממצוה אחרת דיכול לעשות שליח במקומו ע"כ, ובש"ע לא הביא רמ"א דין זה כלל, והש"ך בח"מ סי' שפ"ב ס"ק ד' כ' שראה כמה אנשים מוהלים מכבדים לאחרים למול בניהם ולדעתי הם מבטלים מצות עשה עכ"ל, והת"ש בסי' כ"ח אות י"ד חילק בזה דאם עושה לאחר שליח מחמת שאינו רוצה לטרוח במצוה ע"ז נאמר מצוה בו יותר מבשלוחו ואסור אבל אם מכבד לאחר כדי לזכותו במצוה למי שמהדר אחרי' לקיימו בזה אמרינן דדמי למי שמודד אפרסמון שאומרים לו בא ונתבסם אני ואתה שהוא גרם המצוה והאחר עושיהו ונתבסמו שניהם עכ"ל. והכו"פ כ' בסי' כ"ח להיפך דאם עושה אותו שליח וקיל"ן שלוחו של אדם כמותו והמשלח מקבל שכר כאלו הוא עושה המצוה בעצמו מש"ה מותר לעשות שליח, אבל לכבדו דרך כבוד בעלמא אסור. ולפענ"ד כדעת הא"ז והש"ך דאינו רשאי לכבד אחרים אם הוא עצמו מוהל, דהקצה"ח כ' בסי' רפ"ח דמילת בנו הוה מצוה שבגופו דלא שייך בה עשיית שליח כמ"ש התוס' רי"ד בקידושין. ונראה לי להסביר הענין מ"ש מכל המצות כגון מזוזה דחיבת הדר היא ואפיה מצי' משוה שליח וכדומה שאר מצות דילפינן מתרומה וגירושין דיכול לעשות שליח, דבשלמא מצות שבגופו כגון תפילין שפיר כ' התוס' רי"ד דאינו יכול לעשות שליח להניח עבורו תפילין דנהי דשליח של אדם כמותו מ"מ אם המשלח גופא יניח התפילין בראש אחר לא יצא, [אבל גבי מילה עיקר המצוה שיהי' בנו נימול פי' שג"א דאפי' אם נימול ע"י עכו"ם א"צ להטיף דם ברית] ואם השליח מל אותו הוה כמו שמל הוא עצמו ואמאי ל"מ כאן שליחות ונראה לי דה"ט דגבי מילה עיקר המצוה הוא על האב כדיליף בגמרא מוימל אברהם את יצחק בנו ואם לא מל אביו החייב מוטל על כל ישראל למולו מדכתיב המול לכם כל זכר, א"כ כיון דהאב בעצמו יכול למול ואינו רוצה למול בעצמו שיב חל המצוה על כל ישראל למולו א"כ כשמל איתו אחר לא נעשה שליח של אביו ורק החיוב מוטל עליו בעצמו למול דבשלמא כשאין האב יכול למול בעצמו שפיר מצי משוה שליח ואמרינן שליח של אדם כמותו דהא באמת הי' רוצה לימול בעצמו אלא שאינו יכול אמרינן דהתורה נתנה לו רשות עכ"פ לעשות שליח לאחר משא"כ כשיכול ואינו מל בעצמו א"כ שיב החיוב על כל ישראל ולא נעשה שליח של אב רק החיוב מוטל עליו בעצמו, וזה דעת הא"ז שהביא הד"מ ואינו דומה לתרומה וגירושין דהתם לא שייך הדבר לאחר לפרוס תרומה או לגרש בלא דעת בעליו ושפיר שייך בהם שליחות משא"כ במילה, כנ"ל לחלק, ולפ"ז ה"ה בכיסוי הדם נמי דהתם נמי אם השוחט לא כיסה הדם וראה אחר חייב דכתיב ואומר לבני ישראל אזהרה לכל ישראל א"כ אם השוחט בעצמו אינו רוצה לכסות ומכבד לאחר ל"ש שליחות דהא בלאו שליחות דידי' החיוב מוטל על אותו האחר לכסות, ונמצא ביטל מצות עשה המוטלת עליו וכמ"ש הש"ך. ובזה יש לדחות כל הראיות שהביא שם הת"ש, א' מה שהביא ראי' מב"ק דף ק"ט דאיתא שם שכהן בא ומקריב קרבנותיו אפי' במשמר שאינו שלו מדכתיב ובא בכל אות נפשו ושרת בי ואפ"ה אמרינן התם שנותנה לכל כהן שירצה, דש"ה דמצוה זו של זה הכהן שחייב להביא קרבנותיו אם לא הביא אינו מוטל על אחר ושוב מצי משוה שליח ואמרינן בי' שליח של אדם כמותי, כמו גבי תרומה וגירושין ואף דבנדרים מסתפק אי כהנא שליח דידן או שליחא דרחמנא, ומסיק דשליחא דרחמנא נינהי היינו אם ישראל מביא קרבן ומטעם דאמר התם מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד ושלוחי מצי עבדי אבל כהן שמביא קרבן וניתן לכהן אחר פשיטא דאמרינן שליח של אדם כמותו, וכן מה שהביא שם ראי' מתרומה ומזוזה דמצי עביד שליח לפמ"ש אין משם ראי' כלל דש"ה דאחר ל"ש במצוה זו וכנ"ל. גם מה שהביא ראי' מיבמות דף מ"ג דאיתא התם במשנה אם רצה הגדול לייבם את כלן הרשות בידו אלמא דאי לא בעי רק שאחד מאחיו ייבם קצתן נמי הרשות בידו מדלא קתני מצוה שייבם כו' הנה מזה ליכא אפי' קצת ראי' דהא דקתני הרשות בידו היינו משום דקאמר בגמרא בד' אחין שמתו הרשות בידו לייבם את כלן הא טפי לא, כי היכי דנמטיי עונה בחדש מש"ה קתני הרשות בידו לומר דעד ד' הרשות בידו טפי לא, תידע דהא יבום הוה מצוה שבגופו ולא שייך שליחות גבי יבם לעשות שליח לאחר לייבם והא דאם אין הגדול רוצה הולכין אצל הקטן לאו מטעם שליחות, אלא דילפינן התם ביבמות מדמעוט רחמנא אשת אחיו שלא הי' בעולמו ש"מ דאף פשיט ואינו גדול האחין מייבם ע"ש. גם מה שהביא ראי' משבת קל"ג דאמרינן התם דימול את בשר ערלתו אתי אפי' אם אומר האב לקוץ בהרת בנו מכוון קאתי האי עשה ודחי צרעת ופריך התם ואי איכא אחר לימהל הוא, ע"כ, ומזה הביא הת"ש ראי' דע"כ יכול לעשות שליח דאל"כ הא עיקר העשה על אבי הבן וקמל"ן דאתי עשה דאבי הבן ודחי ל"ת דצרעת עכ"ל. ולפענ"ד אין מכאן ראי' כיון דגבי מילה הוה המצוה על כל ישראל כמ"ש לעיל מדכתיב המול לכם כל זכר א"כ מה לי אם האב בעצמו מקיים העשה או שאחר יקיים העשה מ"מ יקיים העשה א"כ פריך שפיר דהא היכי דאפשר לקיים שניהם ל"א דדחינן הל"ת, תידע דגבי מ"מ מותר לכהן ולנזיר לטמא ומ"מ אי איכא קוברין אחרים דאפשר לקוברו על ידיהן לא דחינן הל"ת ה"נ גבי מילה אי איכא אחר כיון דנתקיים העשה ע"י אחר שיב לא אמרינן דאתי עשה דמילה ודחי ל"ת דצרעת. הכלל בעולה דנ"ל דגבי מילה אם האב בעצמו מוהל אין לכבד לאחר וכדעת הש"ך, ונראה דמש"ה לא הביא רמ"א בש"ע דגבי מילה יכול לכבד לאחר, אע"ג דבד"מ הניח דברי א"ז בצ"ע מ"מ להלכה ס"ל דאין רשאי לכבד לאחר וכדעת א"ז וכן גבי כיסוי אלא אם שוחט אצל בעה"ב יכול הבעה"ב להתנות עמו קודם שנותן לו לשחוט שעל מנת כן ניתן לו לשחוט שהכיסוי שייך לעצמו כנ"ל להלכה וכדברי הש"ך הנ"ל. גם בזה צ"ע כיון דכתיב ושפך וכסה ודרשינן מי ששחט הוא יכסה י"ל דאין ביד בעה"ב להתנות שהכיסוי שייך לעצמו, אלא לזה מהני התנאי דאם קידם בעה"ב וכסה בלא דעת השוחט דפטור מי' זהובים שוב ראיתי מ"ש לעיל דאם האב אינו יכיל למול בעצמו יכול לעשות שליח, ז"א דגבי מילה ל"ש שליחות בשום ענין וכן מוכח מדברי הרא"ש ס"פ כ"ה ורי"ו שהביא הרמ"א בסי' שפ"ב בחו"מ הי' לו בן למול ובא אחר ומלו חייב ליתן לו יו"ד זהובים אבל אם נתנו לאחר למול ובא אחר ומל פטור וכ' הרא"ש הטעם הביאו הש"ך שם ס"ק ד' וז"ל דאם האב אינו רוצה לימול כל ישראל חייבין למולו ובדיבור שאמר לאחר למולו לא זכה במצוה לחייב לאחר אם קדמי, ובתשו' הביאו הש"ך שם כ' דאפי' קנין ל"מ דהוה קנין דברים ע"ש וכ"כ רי"ו. והנה הרא"ש והרי"ו לא חילקו בין אם האב יכול לימול בעצמו או אם אינו יכול לימול בעצמו אם נתן לאחר ובא אחר ומל פטור ומטעם שכ' הרא"ש דלא זכה האחר במצוה בדיבור ואפי' בקנין כנ"ל ואם איתא דהיכי דהאב אינו יכול לימול בעצמו יכיל לעשות שליח הא קיל"ן בשליחות א"צ קנין כמבואר בסי' קפ"ב ונהי דבידו לחזור מהשליחות מ"מ כ"ז שלא חזר הוה שלוחו וכיון דשלוחו של אדם כמותו אם קדם אחר ומלו יחייב ליתן לאב יו"ד זהובים, אע"כ דבמילה ל"ש שליחות בכל ענין ומטעם שכ' לעיל דכ"כ שאין האב מוהלו בעצמו כל ישראל חייבין למוהלו וכמ"ש הרא"ש ג"כ זה הטעם והבאתי' לעיל. ובזה מיושב קושית הת"ש שהקשה על הש"ך מנ"ל להוכיח מדברי הרא"ש דמי שהוא יכול למהול בעצמו אינו רשאי ליתן המצוה לאחר וע"ז כ' הת"ש דלא מוכח כלום מדברי הרא"ש דנהי דמצוה על האב מ"מ יכול לעשות שליח דשליח של אדם כמותו ולפמ"ש מוכח שפיר מהרא"ש דבמלה ל"ש שליחות וכמ"ש, כן נ"ל ברור: