אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › צח

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · צח

צז

שאלה. בישראל שקנה פרה מעוברת מבכרת אצל עכו"ם ונתן הכסף ולא משך הפרה והי' תנאי ביניהם שאחר שתוליד הפרה ולד הראשון ושני שייך החלב להעכו"ם המוכר והעכו"ם יחזיק אותה ויאכילנה עד שתפסוק מלחלוב אחר לידה הב' והוולדות שייכין להישראל הקונה, ועתה ילדה זכר מה דינו לענין הבכורה:

תשובה הנה ידוע פלוגתת רש"י ור"ת רש"י וסייעתו ס"ל דבעכו"ם קונה בכסף דפסק כר"ל ור"ת וסייעתו ס"ל כר"י דבעכו"ם קינה במשיכה, ודעת הרמב"ם פ"א מהל' זכיי' ומתנה ובפ"ה מהל' בכורות דישראל מעכו"ם או עכו"ם מישראל קונה בין בכסף ובין במשיכה. והטוש"ע בסי' ש"ך פוסק לחומרא לענין לפטור מבכורה דבעינן כסף ומשיכה לכתחילה, ולענין דיעבד דעת רמ"א בתשובה דקיל"ן כר"ת דבעינן משיכה דוקא, אבל כסף אינו קינה אף בדיעבד, ולפ"ז בנ"ד דלא משך אין קדוש בבכורה, אך המ"ב הובא במג"א סי' תמ"ח כ' דבדיעבד קי"ל כרש"י דכסף קונה ולפ"ד בנ"ד קדוש בבכורה וכ"כ הש"ך בסי' ש"ך דהוה ספק בכור, וכן הרמ"א בתשו' שם כ' דאף דקי"ל כר"ת מ"מ אם המנהג דקונין בכסף אזלינן בתר המנהג ולפ"ז לכאורה הוה ספק בכור, אכן נראה שיש לצדד בנ"ד מחמת התנאי שהתנה העכו"ם שהחלב תהי' שלו, ואף שלא שייר לעצמו כלום בגוף הפרה והוולדות רק בהחלב מ"מ הא קי"ל בח"מ סי' ר"ט כשם שאין מקנה דשב"ל כך אין אדם משייר דשב"ל, ואפ"ה איתא התם אם מכר השדה ושייר לעצמו הפירות אמרינן בעין יפה שייר ושייר לעצמו מקום הפירות, וה"נ לענין החלב הוה דשב"ל וצ"ל דשייר לעצמו בהפרה מקום החלב, וא"כ יש לעכו"ם חלק בהפרה ופטורה מבכורה ועי' דג"מ בסי' ש"ך לענין אם מקנה אוזן העובר דל"מ דהוה דשב"ל כ' דהיינו דוקא דאמר לו בפי' שאין מקנה לו האם אבל בסתם אמרינן דמקנה לו הפרה לעוברה, והוא מדברי הת"ה בסי' ק"ל ואף דהת"ה לא סמך שם ע"ז לחוד מ"מ היינו דוקא אם מקנה לאחרים אבל אם שייר לעצמו אמרינן בעין יפה שייר ושייר לעצמו מקום החלב בהפרה כמבואר בח"מ בסי' הנ"ל, וא"ל דאפילו תימא דשייר לעצמו מקום החלב מ"מ לא שייר לעצמו אלא הכחל דהוא מקום החלב, ואנן בעינן שיהי' העכו"ם שותף בדבר שעושה אותה טריפה או נפולה כמ"ש התוס' והובא דבריהם בט"ז וש"ך שם אבל ז"א דהחלב בא מכלל כל האיברים דדם נעכר ונעשה חלב אלא שבכחל נאסף החלב, וא"כ שייר לעצמו הפרה כלה לחלבה ועי' בסי' י"ד וא"כ הוה יד עכו"ם באמצע ופטורה מבכורה ועור כיון דהעכו"ם יש לו שיעבוד על הפרה דאם הישראל לא ירצה ליתן לו החלב ודא יגבה דמי החלב מן הפרה עצמה ולא יתן לו הפרה הוה כבהמות ארנונא דפטור מבכורה אף ביכול לסלקו במעות כיון ששיעבוד העכו"ם הוא על הבהמה ועי' במהרי"ט אלגזי דהיכי דהבהמה היא מתחילה של העכו"ם וקנה הישראל ממנו ויש לעכו"ם שיעבוד על הבהמה פטורה מבכורה וכן כ' מהרי"א בפסקיו סי' ק"ל ובסברת התוס' בפ"ק דפסחים וא"כ בנ"ד נמי כיון שיש להעכו"ם שיעבוד על הפרה עבור החלב ה"ל יד עכו"ם באמצע דפטור מבכורה. ברם מחמת חומר האיסור נ"ל לרוחא דמילתא לעשות התקנה המבוארת בספר יהושע סי' ל"ו לבקש מנכרי אחד שיאמר לנכרי שני להטיל בו מום דדעת הגה"מ הביאו הד"מ בסי' שי"ג דהטלת מום בבכור בזה"ז דרבנן ואף להפוסקים דס"ל דהוה מדאורייתא, מ"מ אמירה לנכרי לא הוה רק מדרבנן ומותר ע"י ב' נכרים מידי דהוה גבי סירוס באהע"ז סי' ה' דהוה כמו שבות דשבות דמותר במקום להסיר המכשול שלא יבא לידי תקלה בגיזה ועבודה וא"צ ליתנו לכהן דהוה ספק בכור ומכ"ש לפי מה שכ' דנראה דודאי פטיר מבכורה ורק הבעלים ישחטו ע"י אותו המים ולאוכלו אם ימצא כשר, אך אם יבדוק הריאה יש חשש שמא ימצא טריפה ויצטרך לקברו כמבואר בסי' ש"ז גם למוכרו חי לעכו"ם אוסר שם הש"ך בשם תשו' מהרי"ל ומהר"ם מטיקטין ומטעם דהעכו"ם ינבל אותו, ע"כ נראה לי שישחוט אותו ולא יבדוק הריאה ולמוכרו כך לנכרי בלי בדיקת הריאה כמבואר בח"ס יו"ד בסי' ש"ג דאזלינן בתר רוב בהמות שהם כשירות, ואף דהרש"ל הביאו הש"ך בס' ש"ו ס"ק ז' כ' דאינו מותר למכור לעכו"ם רק להזמינו אצלו משום ביזיון קדשים ע"ש, מ"מ ז"א אלא מדרבנן ובספק בכור הוה ספק דרבנן ומותר, ובפרט דכבר הוכחתי דבנ"ד לדינא לא הוה בכור ורק לרוחא דמלתא יש לחוש ולשוחטו ע"י מום ע"כ בודאי מותר למכור לנכרי אחר השחיטה בלא בדיקה כנ"ל:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה