יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · צו
שאלה. בישראל שלקח מעכו"ם עגל קטן ונתן לו מעות ולא עשה משיכה ולא שום קנין אחר והעכו"ם הי' מחויב לגדלו בל ימות החורף ואח"כ הי' מחויב הישראל ליקח העגל מן העכו"ם והישראל לא לקח העגל מן העכו"ם אחר ימות החורף והעכו"ם גידלו ואחר עבור שתי שנים בא הישראל אצל העכו"ם ושאל אותו על העגל והראה לו שכבר נתגדל העגל ואמר להישראל שלא יתן לו העגל ורק שיחזיר לו המעות שנטל אצלו והישראל לא אמר לו כלום אז, ואח"כ בא עוד הישראל אצל העכו"ם והראה לו עגל זכר ואמר לו שזה העגל נולד מאותו העגל שקנה אצלו, והישראל אינו מכיר אם זו הפרה שילדה אותו עגל הוא מהעגל שלו שנתגדל או לאו, וגם עתה אומר העכו"ם שלא יתן לו הפרה מחמת שלא הי' מחויב להחוק העגל רק חורף א' גם הישראל לא ראה אם העגל יונק מהפרה ויש יכולת ביד הישראל להכריח את העכו"ם ליתן לו הפרה והולד מחמת שהוא בע"ח שלו, ומסתפק ושואל אם יקח הפרה והולד אי יש על הולד קדושת בכורה:
תשובה. נראה לי לצדד היתר, הנה דכבר נודע מחלוטת רש"י ור"ת אי כסף קונה בעכו"ם והוה ספיקא דדינא ורוב הפוסקים ס"ל כשיטת ר"ת דבעינן משיכה כמבואר בשו"ת רמ"א הובא בח"י סי' תמ"ח וכן הטור בסי' קצ"ה בח"מ פוסק דבישראל דבר תורה מעות קונה כר"י א"כ נכרי קונה במשיכה אף דביו"ד סי' ש"ך פוסק גבי בכור דבעינן תרוייהו מ"מ מידי ספיקא לא נפקא, וא"כ יש כאן ס"ס דלמא הל' כר"ת דאין כסף קונה בנכרי ואת"ל כרש"י אכתי דלמא החליף העכו"ם העגל להנאתו ואין זה העגל שקנה ממנו הישראל כמבואר במשנה דמאי פ"ג ועי' ח"י סי' תמ"ח, ואת"ל זה היא הפרה מהעגל שקנה ממנו אכתי איכא ספק דלמא זה העגל זכר לא נולד מפרה זו, דהא הישראל לא ראה העגל יונק מהפרה ורק עכו"ם אמר לו שילדה זכר, ואף דבת"ה בכתבים סי' קנ"ז אינו רוצה לצרף זה הספק, אי כסף קונה אי משיכה קונה לענין ישראל שהי' לו בהמה חולבת ומכרה לעכו"ם בכסף לבד, היינו משום דהתם צריך לצרף לדעת רש"י וס"ל לי' להת"ה כיון דרוב הפוסקים ס"ל כר"ת אין לצרף דעת רש"י אבל בנ"ד דצריכין לצרף דעת ר"ת בודאי נחשב לספק ע"ש בת"ה, וא"כ בנ"ד איכא ס"ס ופטורה מבכורה ואף דכ' שם בת"ה עוד טעם דאין מצרפין זה הספק אי כסף קינה להך ספיקא דחולבת משום דהך ספיקא דחולבת היא שמא כבר ילדה והך ספיקא שמא קנה עכו"ם בכסף מתיר מטעם שלא בכרה אלא שמא היא של עכו"ם וכ"כ הצ"ץ סי' ס"ד, מ"מ בתשו' רע"א סי' ל"ז חולק ע"ז וכ' דלא יכול לידע טעם הדבר דמ"מ איכא ס"ס והביא משם תשו' רמ"א דמתיר בפרה חולבת משום ספק שמא כסף אינו קונה ע"ש ועוד בנ"ד הספק הב' שמא החליף העכו"ם הוא ג"כ שמא הפרה הזאת היא של העכו"ם ודומה לספק הראשון דאי כסף א"ק היא ג"כ שמא הפרה היא של עכו"ם דהישראל לא קנאה בכסף. והנה מהרי"ט אלגז"י בריש פ"ג דבכורות הקשה ישראל שמכר פרה לעכו"ם בכסף לבד לפטור מבכורה מטעם ס"ס חדא שמא כרש"י דס"ל דהלכה כר"ל ולדידי' עכו"ם קונה בכסף ואת"ל דהל' כר"י דאמר ד"ת מעות קונה בישראל דלמא הל' כרמב"ם דס"ל אליבא דר"י דעכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה, ולא הוה ס"ס מש"א ע"ש, ותירץ כיון דמס"ס אין מוציאין ממון מיד הישראל וממילא הבהמה ברשות הישראל קאי וחייבת בבכורה, דאע"ג דס"ס מהני באיסור' מ"מ זה האיסור בתר ממון גריר, וא"כ כיון דלענין ממון מוקמינן הבהמה בחזקת ישראל איך אפשר לפטור מבכורה וכ' שם היכי דנתן ישראל כסף על בהמה לעכו"ם וקנה בכסף לבד דאיכא ס"ס לחומרא, חדא כרש"י דהל' כר"ל ושמא כרמב"ם דאף לר"י ישראל קונה מעכו"ם או בכסף או במשיכה זה תלוי אי גזל עכו"ם אסור מדאורייתא א"כ גבי עכו"ם נמי אמרינן אוקי בחזקת מרי' קמא ולא מהני ס"ס לגבי ממון א"כ איסורא בתר ממון גריר ופטור מבכורה ואי גזל עכו"ם דרבנן ל"א גבי עכו"ם אוקי ממונא בחזקת מרא וא"כ ה"ל ס"ס לחומרא וחייב בבכורה ע"ש, וא"כ לכאורה בנ"ד נמי תלוי בזה אי גזל עכו"ם דאורייתא פטור מבכורה אבל אי גזל עכו"ם דרבנן חייב בבכורה, אבל ז"א דנגד זה הס"ס שהוא לחומרא כנ"ל איכא ס"ס להקל שמא החליף העכו"ם העגל ושמא לא ילדה זכר זה כנ"ל ובספק השקול מבואר התם דפטור מבכורה, אך אי העכו"ם מהימן לי' לכאורה יש לאסור גם הא אומר העכו"ם קודם שיצא מת"י, ובזה יש פלוגתא אפילו דאיכא למימר להשביח מקחו אומר כן, עי' סי' ט"ז בט"ז וש"ך, מ"מ נ"ל בנ"ד לפטור מטעם דהוה יד עכו"ם באמצע אע"ג דיש ביד הישראל להכריחו ליתן לו הפרה והולד מ"מ אי לא פרע לי' בעד מה שהחזיקו עד הלידה מצי העכו"ם לגבות מן הפרה או מן הולד א"כ הו"ל יד עכו"ם באמצע ופטור מבכורה כמו גבי המקבל צאן ברזל מן העכו"ם, כנ"ל להלכה. ועי' בת"ה בפו"כ סי' ק"ל ע"ש: