אור ברסלב
יד יוסף חלק ב חיו"ד › צד

יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג

חיו"ד · צד

צג

שאלה. באחד שהי' לו בכור בע"מ והתירוהו ע"פ שלשה לשחטו ונשחט ונמצא טריפה ע"י סרכא שהי' מבצבץ במקום הסרכה, והאיש הנ"ל מכר הבשר לעכו"ם עוד קודם השחיטה ועדיין לא נתן לו העכו"ם המעות והעור מכרה אחר השחיטה וקיבל כבר המעות בעד העיר ועשה כן לחסרון ידיעתי, מהו הדין אם מותר לקבל המעות מן העכו"ם בעד הבשר, וגם המעות שקיבל בעד העיר אי מותרין או לאו:

תשובה, נציע מקודם מקור הדין בזבחים דף ק"ג אר"ע מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו וחכ"א אין לא ראינו ראי' אלא יצא לבית השריפה. ובגמרא שם דף ע"ד ואלא מאי קמ"ל ר"ע הא קמ"ל אפי' בגבולין, פי' רש"י בכור בע"מ הנשחט במדינה על מומו כו' ואשמעינן ר"ע דהיכי דלא ניכר טריפתו אלא לאחר ההפשט שריא שחיטתו והפשיטו את עורו כאלו נזרק דמו במקדש ונמצא טריפה לאחר הפשט עכ"ל, אמר ר"ח ב"א אר"י הלכה כר"ע והל' כדברי חכמים, זהו גרסת רש"י והרא"ש דמסקנת הגמרא והלכה כחכמים דהעיר אסור, והרמב"ם פ"ג מהל' בכורות פסק כר"ע דהעיר מותר בהנאה דלא גרס בגמרא והלכתא כדברי חכמים, ובש"ע סי' ש"ז פסק כדעת רש"י והרא"ש דהעור אסיר בהנאה, ולא הביא כלל דעת הרמב"ם, והשתא נעיין בנ"ד דלא הוה רק ספק טריפה דאיכא למתלי' הא שביצבץ היא ע"י הקליפה שהיתה בחוזק ועי' פמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט ובל"ש סי' ל"ט אות ר"ו מהו הדין לענין הבשר, ומקום הספק דבזבחים דף ע"א ע"ב בתוס' ד"ה ובטריפה הקשו התם בשם ר"א כיון דלא ידוע איזה הטריפה מה תועלת יש כאן ברעי' דלמכלי' א"א משים ספק טריפה ולנכרים ולכלבים א"א דהא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ותירצו דהא דאין פודין את הקדשים להאכילן ה"מ היכי דלא חזי אלא לכלבים כגון קדשים שמתו או שנטרפו אבל הני אסירין מחמת טריפות חילין שנתערב בהן אבל קדשים גופייהו אם הי' מכירן חזיא לדידי' שרי להאכילן לכלבים א"כ משמע לכאורה מדברי התוס' דגם בספק טריפה מותר לפדותן להאכילם לכלבים, דהא ג"כ כאן יש על כל או"א ספק שמא הוא הטריפה, ואפ"ה מותר להאכילן לכלבים אבל באמת אין מדברי התוס' ראי' ואין ענין כלל לדברי התוס' דהא התוס' מדייק וכ' דנתערבו בבהמת חולין טריפה דהתם ממ"נ מותר להאכילן לכלבים ולעכו"ם דאי הבהמה היא של קדשים א"כ אינה טריפה וחזיא לישראל ושוב מותר להאכילן אף לעכו"ם ולכלבים כמבואר בגמרא בכורות דף ל"ב ע"ב דאם הוא כשר מיתר להאכילן לכלבים דאיתקש לצבי ואיל מה צבי ואיל מיתר אף לכלבים ה"נ אם היא כשירה מותר להאכילן לכלבים ועי' תוס' זבחים דף ע"א ד"ה ובטריפה ובפסחים דף מ"ב ע"ש וכ"פ בש"ע סי' ש"ז ואי הבהמה היא של חילין שנטרפה בודאי מיתר לפדותה להאכילן לכלבים הלכך התם מותר לפדותן ממ"נ משא"כ אם יש ספק טריפה בגופה של בהמית קדשים בודאי אסיר לפדותן להאכילן לכלבים או לעכו"ם, ועי' ש"ך סי' ש"ו ס"ק מ"ש שם בשם רש"ל ומה שהשיג עליו משמע ג"כ דאף בס"ט אסור להאכילן לכלבים וכן משמע מדברי התוס' גופא התם דקאמרי בקושייתם דלמכלה א"א משום ספק טריפה ולעכו"ם ולכלבים נמי א"א משום דאין פודין כו' אלמא ס"ל להתוס' דאפילו בס"ט אין פודין לעכו"ם ולכלבים וע"כ לא תירצו דמותר לפדותן אלא בכגון דנתערב בבהמה טריפה של חילין ומטעם ממ"נ אבל בספק בגוף ה"נ דאסור, וא"כ בנ"ד נמי בודאי אסור הבשר בהנאה ועתה נעיין בנ"ד שמכר הבשר לעכו"ם מחיים ואח"כ שחטו ונמצא ס"ט אם מותר לקבל המעות מן העכו"ם. והנה מדברי המ"כ שהביא הב"י שם שמותר למכור חי לעכו"ם אין ראי' לנ"ד דהתם הייני טעמא משום דרוב בהמות הם כשירות ואזלינן בתר רובא כדמוכח מדברי הש"ך שם אבל למוכרו לעכו"ם מחיים ולשוחטו אח"כ ולבדקו בודאי אסור דאם ימצא אח"כ טריפה או אפי' ס"ט בודאי אסור בהנאה. אבל עכ"ז נראה לי למצוא היתר היכי דעבר ונתן לו הבשר להעכו"ם והבשר כבר נאכל דמותר לקבל המעות מהעכו"ם ולהנות מהמעות דהנה המ"ל פ"ט מהל' מכירה הל' י"ד נסתפק במכר לחבירו איסור הנאה כגון ערלה וכ"ה והלוקח ידע בו שהוא אה"נ אי מחייב הלוקח ליתן לו אח"כ המעות ומסיק התם דאין מחויב ליתן לו המעות לכ"ע אף לדעת הרמב"ם דס"ל דחליפי אה"נ מותר אף למחליף והביא דברי בעה"ת שכ' שאם אחד לוה מחבירו מעות שהיו מאה"נ דלדעת הרמב"ם המעות מותרים לו ולאחרים יש בהם משום לוה רשע ולא משלם אבל לדעת רש"י בע"ז דף נ"ד ובחולין דהדמים אסור למחליף עצמו אינו פורע לו כלום שהרי לזה הם מותרים ולמלוה הראשון אסורים ונישא ונותן שם בדברי בעה"ת אי קאי דוקא לשיטות האומרים דלרש"י אפילו חליפי חליפין אסורים ולכך אינו פורע לו או קאי אפילו לשיטות האומרים דס"ל דחליפי חליפין מותרים אפ"ה אינו פורע לו משום דבשעה שנפרע ממנו הוה כאילו החליפן אז ואסיר להחליפן וכ' דמדברי בעה"ת שכ' בסוף דבריו וכן ערלה וכ"ה בעצמם שהלווה לחבירו אין הלוה מתחייב בהן כלל שאין זה נקרא ממונו שהרי הוא נאסר עליו ולמה ניכף את זה להחזירו לו ע"כ מוכח מזה דבשעה שנותן לו המעות חשוב כאלו באותו שעה מחליף ולכך אסיר כאן לכ"ע אף לדעת הרמב"ם, דאל"כ לדעת הרמב"ם מותר דהא חליפי אה"נ מותר לדעת הרמב"ם ופשיט המ"ל מהא בנידון דידי' ה"נ אינו חייב הלוקח ליתן המעות לכ"ע דהוה כמוכר לו עתה בשעת נתינת המעות ואסיר למכור איה"נ ולפ"ז ה"ה במכר לנכרי ונתחייב לו המעות אסור לקבל המעות דהוה כמוכר לו עתה בשעת קבלת המעות ואסור לכ"ע, אבל לי נראה דאין ראי' מסיף דברי בעה"ת דא"כ אמאי כ' דאינו חייב ליתן לו המעות וגם כ' למה ניכף אותי להחזירו הל"ל דאסור ליקח המעות אלא ע"כ נראה באמת לדעת הרמב"ם מותר ליקח המעות דהוה כמכר לו כבר והוה חליפי איה"נ דמותר, אלא דבעה"ת כ' דאין כופין לזה ליתן המעות לכ"ע, כיון דלקח ממנו דבר שאסור בהנאה ולאו בר דמים הוא, דליכוף לזה ליתן לו מעות, אבל אי מעצמו נותן לו באמת מותר לדעת הרמב"ם ורק לדעת רש"י אסור המעות לו לעצמו, וגם לפ"ז נפשט הספק של המ"ל דאין מחויב ליתן לו הדמים אף בידע ורק אם ניתן מעצמו מיתר לקבל וזה שלא כדעת המ"ל ודוק. והשתא בנ"ד דהוא ס"ט נראה דמותר לקבל המעות מן העכו"ם בעד הבשר דהוה ס"ס ספק שמא כשר הי' ואת"ל טריפה הי' שמא הלכה כהרמב"ם דחליפי איה"נ מותר אף למחליף עצמו והס"ס מתהפך שמא כרמב"ם ושמא כשר הי', ועוד לדעת רש"י עצמו הא דאסור למחליף עצמו היא רק משום קנס ומדרבנן אסיר ע"י מ"ל פ"ה מהל' אישות וא"כ הוה ספק דרבנן ומותר אף לדעת רש"י דלמא כשר הי', הלכך אפילו אי מכרו לאחר שחיטה ונמצא ס"ט והבשר אינו בעין, בודאי אי מכרו לישראל אין כופין את הלוקח ליתן המעות, אבל אם פרע מעצמו מותר לקבל המעות וכן אם מכר לנכרי מותר לתבוע המעות ולקבל ממנו הפרעון ומכ"ש דמי העור שכבר קיבל בודאי מותר בהנאה דאיכא ג' ספיקות דלמא כשר הוה ודלמא הל' כרמב"ם בהא דהעור מותר ודלמא הל' כרמב"ם בהא דחליפי איה"נ מותר אף למחליף עצמו דבכור אינו תופס דמי' דאין פודין את הבכור עי' בבכורות ומ"מ אם העור עדיין בעין אין להתיר העור מטעם ס"ס דלמא כשירה ודלמא הל' כרמב"ם דהעור מותר בהנאה דכיון דלא הביא בש"ע דעת הרמב"ם אין לצרף לס"ס אבל לגבי דמיו דאיכא שלשה ספיקות יש להתיר, ועי' מג"א סי' תמ"ג דכ' בשאר איה"נ חוץ מיין נסך, וע"ז אם משך תחילה ואח"כ נתן מעות מותר אף למחליף עצמו וכ"ה בש"ע של התניא שם ע"ש, וא"כ פשיטא בנ"ד דמותר המעות אף למחליף עצמו ומ"מ יש לקונסו על שהתיר לעצמו בלא שאלת חכם כפי ראות עיני הדיין:

תוכן העניינים

יד יוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה