יד יוסף חלק ב· רבי יוסף יהודה שטרסברג
חיו"ד · פה
שאלה. בס"ת שנמצא בעשרת הדברות וברכות כהנים שמכוון ההפסק פרשיות זת"ז ונראה כשורת האזיני, מה הדין אם צריך תיקון או לאו:
תשובה, הנה שמעתי בשם הרב הגאון הצדיק מ' יצחק שור זללה"ה שהביא ראי' לפסול מהא דאיתא שבת דף ק"ג ע"ב כתבה כשירה או שכ' השירה כיוצא בה פסיל, הא בלא"ה פסיל שעשה פרשה במקום שא"צ פרשה אלא ע"כ דאיצטריך לאשמועינן דאף במקום שנזדמן פרשיות זת"ז מ"מ פסולה, אך הנה כבר קדמו הריב"ש בסי' רפ"ו שכ' שם שצריך להיות הריוח בהשירה כשיעור פ' סתומה והקשה כן א"כ למה אמרו כתבה כשירה פסול הא בלא"ה פסול שעשה פ' במקום שא"צ ותירץ שם דה"א נהי דאם עשה הפסק א' כשיעור פרשה פסיל אבל בצורת שירה אינו פוסל דאין זה פרשה אלא צורת שירה ואיצטריך לאשמועינן דגם אם עשאה כשירה פסיל, וא"כ לפ"ז אין כחן ראי' לפסול ואדרבא קצת ראי' מדברי הריב"ש להכשיר חדא מדלא מתרץ דאצטריך לאשמועינן היכי דנזדמן פרשיות זת"ז כנ"ל, אלמא דס"ל להכשיר בהא, ועוד כי היכי דה"א שלא יפסול מטעם שעשה פרשה במקום שא"צ כיון שכ' בצורת שירה וכמ"ש הריב"ש, ה"ה בנ"ד נמי אין לפסול מטעם עשאו כשירה, דכאן נמי לא עשאה כשירה אלא שנזדמנו הפרשיות זת"ז. עוד נראה לי לדחות ההוכחה הנ"ל דהא עיקר ההוכחה היא דוקא אם נימא דבשירה בעינן הריוח שיעור פ' סתומה אבל בלא"ה ליכא הוכחה הנ"ל, וכמובן. ולפענ"ד נראה דאף לדעת הריב"ש דס"ל דהריוח של השירה צ"ל כשיעור פ' מ"מ הא דאיתא כתבה כשירה מיירי אפילו אי ליכא כשיעור פ' נמי פסיל דהא לפי דיעה זו צ"ל הא דאמר או שכ' השירה כיוצא בה פסול דלאו דוקא כיוצא בה של שאר הספר דליכא הפסק כלל דהא צריך שיעור פ' וע"כ צ"ל דלאו דוקא כיוצא בה של שאר הספר אלא אי נמי אי ליכא שיעור פ' פסול וא"כ הא נמי דאמר כתבה כשירה ל"ד בשיעור הפסק פ' אלא אפילו אי ליכא שיעור פרשה נמי פסיל אם כ' בצורת השירה וא"כ שוב ליכא הוכחה הנ"ל דהא איצטריך לאשמועינן דאפי' ליכא שיעור פ' נמי פסול. ועוד נראה לי להוכיח מדברי הרמב"ם דעשאה כשירה פסולה היא מטעם שהפסיק במקום שלא הי' צריך, דבפ"ז מהל' ס"ת הל' י"א כ' וז"ל או שכתב פרשה פתיחה סתומה או סתומה פתוחה או שכ' השירה כשאר הכתב או שכ' פרשה אחת כשירה ה"ז פסולה עכ"ל. ובפ"ח הל' ג' כ' וז"ל אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכ' פתיחה במקום סתומה או סתימה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכ' כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות ה"ז פסול ואין לו תקנה אלא לסלק הדף עכ"ל, ובפ"י כשמנה שם כל הדברים הפוסלים כ' י"ז ששינה צורת הפרשיות י"ח ששינה צורות השורות י"ט שכ' בשאר הכתב כשירה עכ"ל. והנה יש לדייק בדברי הרמב"ם דבפ"ז חשב או שכ' פ"א כשירה ולא חשב שעשה פרשה במקום שלא הי' צריך ובפ"ח חשב או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה ולא חשב כאן אם כ' פרשה אחת כשירה כמו שחשב בפ"ז ובפ' יו"ד, וא"ל משים דכ' כאן בפ"ח ואין לו תקנה אלא לסלק הדף וא"כ י"ל דבזה שכ' כשירה יש לו תקנה ע"י תיקון ומש"ה לא חשבו כאן, ז"א דטעם הרמב"ם דפסק דאין לו תקנה משים דאיתא בפ' הבונה הרי אלו יגנזו ע"ש בכ"מ והתם חשב נמי הא דכתבה כשירה ע"ש וא"כ קשה אמאי לא חשב נמי הא דכתב פרשה כשירה דפסיל ואין לו תקנה ובפ' יו"ד חשב שם ששינה צורת השירות או שכ' בשאר הכתב כשירה ולא חשב שעשה פרשה במקום שאינו צריך. והנה הט"ז כ' בסי' ער"ה דזה כ"ש ומש"ה לא חשבו אבל אכתי קשה לדבריו למה חשבי בפ"ח ועוד דקו' פריכא היא כמבואר באחרונים, די"ל דוקא אם שינה בצורת הפ' ועשאה פתיחה במקום סתימה או להיפך פסול כיון שהל"מ להיות כאן פתיחה או סתימה והוא שינה מש"ה פסיל, אבל אם עשה פרשה במקום שאין צריך דלא מצינו זה בגמרא מנ"ל לפסול, ועוד קשה בחמת מנ"ל לרמב"ם לפסול בהא כמ"ש בפ"ח, ולכאורה י"ל דרמב"ם הוציא דין זה ממ"ס פ"א הל' י' שכ' שם רצוף שעשאו מסירג אל יקרא, בו אבל קשה דא"כ מנ"ל לרמב"ם דאין לו תקנה לתקן כמ"ש בפ"ח, ע"כ נראה לי שהרמב"ם הוציא דין זה מהא דפ' הבונה או שכתבה כשירה פסיל וס"ל להרמב"ם דהטעם הוא משום שהפסיק במקום שאינו צריך, והא דאמר כתבה כשירה היא לרבותא כמ"ש הריב"ש כנ"ל וכ"ש אם הפסיק במקום א' במקום שא"צ בודאי פסול, ובזה א"ש דברי הרמב"ם דבפ"ז חשב שם או שעשה פ' אחת כשירה, שוב לא חשב אם עשה פ' במקום שא"צ דזה שעשה פ' אחת כשירה נמי מה"ט פסול, ובפ"ח שחשב אם הפסיק ועשה פ' במקום שא"צ, שוב לא חשב אם כ' פ' כשירה ובפ' יו"ד דחשב שאם כ' בשאר הכתב כשירה שוב ל"ח אם עשה פ' במקום שא"צ דדא ודא אחת הן והא דבפ"ז ופ' יו"ד חשב הא שכ שאר הכתב כשירה ולא חשב הא אם עשה הפסק פ' במקום שא"צ ובפ"ח חשב שעשה הפסק פ' במקום שא"צ ולא חשב הא שכ' שאר הכתב כשירה, נ"ל דהאי טעמא כמ"ש הריב"ש שהבאתי לעיל דה"א דעשאה כשירה לא נפסל משום דעשה פ' במקום שא"צ ולכך איצטריך לאשמועינן בגמרא דהא נמי פסול, וזה טעם הרמב"ם דנקט עשה שאר הכתב כשירה דפסול לרבותא, אבל בפ"ת שסיים ואין לו תקנה וכ' הרשב"א הטעם משום דא"א שלא יבא לידי מחיקת השם, וא"כ זה רביתא יותר דאפילו במקום א' שעשה הפסק פ' במקום שא"צ אין לו תקנה כנ"ל וא"כ דהפסול הוא משום הפסק פרשה שעשה במקום שא"צ א"כ בנ"ד כשר ואינו פוסל משום עשאה כשירה, וכ"פ הקה"ס ס"י: